מקור השם עמר, אמאר

Jo (Yosef) Amar (1930-2009), singer and cantor, born in Oujda, Morocco in 1930. He came to Israel in 1956, already an experienced singer, at the age of 26. His first hit was "Yismah Moshe", after which he performed and recorded many songs, still loved today by both listeners and young singers and musicians. Jo Amar is considered the first singer to introduce Moroccan Jewish liturgical music in Israel, as well as a pioneer in the social protest of Moroccan Jews against the Ashkenazi establishment in Israel. In 1970 he settled in New York, and performed in the USA and in Europe as a cantor, as well as a teacher in workshops for cantors. He also published an anthology of Moroccan Jewish liturgical music. His discography features more than 20 albums recorded over the course of a long international career including two that he recorded with the Israeli Andalusian Orchestra in 2000. Jo Amar resided both in Israel and Los Angeles, USA, and had 4 children and 10 grandchildren.

Paul Amar (b.1950), journalist, born in Constantine, Algeria. His family immigrated to France in 1961 settling in Lyon, where Amar attended high school. He later moved to Paris, where he graduated from Centre de formation des journalistes (CFJ) in 1971. He began his career working for France Inter as a war correspondent in Phnom Penh, Cambodia, and then as its correspondent in Washington, DC. As of 1979 he joined Antenne 2 TV company holding various positions until 1994. He then worked for Paris Premiere, TF1, and France 5 TV companies until 2016 when he became news director at i24NEWS - an Israel -based international all-news television channel, a position he held until 2017, and from 2021 he joined the Jewish radio station RCJ (Radio de la Communauté Juive).

רג'וזה RAJUZA

בערבית: رجوزة 

יישוב כפרי גדול במחוז ברט, דרומית מזרחית לצעדה שבצפון תימן.


בימי הבינים היה יישוב יהודי צפוף במחוז והוא השתרע צפונה מעבר לגבולות סעודיה של ימינו. מעמדם של יהודי האזור היה איתן יותר משל אחיהם במרכז תימן ובדרומה, והותר להם לשאת נשק. הם היו בני חסות של השבטים במחוז ברט והשתתפו עמם בפשיטות. ב- 1818 השתתפו יהודי המחוז בפשיטה על העיר צנעא, והצילו כמה ספרי תורה וספרי קודש אחרים.

היחסים עם השלטונות ועם הסביבה המוסלמית היו מושתתים, כמו בשאר קהילות תימן, על גביית מיסים ועל מתן חסות. בעיר נתן המושל חסותו על היהודים ובכפרים היו אלה ראשי השבטים שנתנו חסותם.

הקהילות היהודיות בתימן היו משני סוגים. האחד קהילות מחוזיות בערי מחוז ובעיירות גדולות והן שירתו את יהודי הכפרים הסמוכים. לעתים נקראת הקהילה על שם המחוז כולו, למרות שהיו בו קהילות רבות נוספות. הסוג השני הוא קהילות קטנות כפריות. רוב רובן של הקהילות יצאו ל"גלות מוזע" (1679) ומשהותר ליהודים לחזור לאחר שנה וחצי, נאסר עליהם לחזור לבתיהם הישנים, שהיו בדרך כלל בתוך חומות הערים, והם נאלצו להקים לעצמם שכונות חדשות. חלו גם שינויים דמוגרפיים בעקבות מהיציאה לגלות. היו שלא שבו ליישוב שעזבו והשתקעו במקומות אחרים ובמקומם הגיעו משפחות חדשות.

בדומה לקהילות תימן האחרות, לא היה ברג'וזה ארגון קהילתי. בקהילות המחוזיות פעלו בתי דין והיו נשיא בראש הקהילה ועאקל כנציג הציבור. המידע על בתי כנסת חלקי, כי יהודי תימן התפללו בבתים פרטיים. לא היו מוסדות ומבנים ציבוריים; הטהרות נעשתה במקווי מים טבעיים ושחיטה - בחצרות פרטיות. בתי ספר פעלו בבתים שהיה בהם מקום תפילה. בקהילות גדולות יותר היה בית מדרש צמוד לבית הכנסת. ברג'וזה היו שלושה בתי כנסת פרטיים: ימין, אבו זארב, עמר. בקהילה ובמחוז כולו לא היה בית דין. בבעיות פשוטות פנו הצדדים לאדם מכובד שזכה לאמונם. בעניינים עקרוניים פנו לבית הדין בצנעא.

רג'וזה שימש מרכז לקהילות המחוז הקטנות, שבהן לא היו בתי כנסת, ולא היה אפילו מניין לתפילה. שתי קהילות מאלה היו בכפרים סמוכים לרג'וזה: אל-ראשד ואל- עוצה. כן היו קהילות גדולות יותר במודאן ובמחתוייה.

רוב יהודי רג'וזה היו בעלי מלאכה; נגרים, פחחים, מתקני מחרשות וכלים חקלאיים אחרים, צורפי כסף ונחושת, חייטים, סנדלרים, בורסקאים ונשקים. לא היו ביניהם חקלאים ולא בעלי קרקעות. מעטים עסקו במסחר של קפה, תבלינים, חבלים, עורות, טבק להרחה, סוכר ובדים.

לפני העלייה לישראל, מנתה הקהילה כשבעים גברים והמשפחות העיקריות היו: זנדאני, עמר, אבו זארב, משה, ימין, מעוד'ה.

יהודי רג'וזה עלו לישראל במסגרת מבצע "על כנפי נשרים" בשנים 1949 ו- 1950.