קהילת יהודי קארווינה
קארווינה Karvina
בגרמנית: Karwin
עיר מחוז בשלזיה הצ'כית, אזור טשין, צ'כיה.
קארווינה שוכנת 18 ק"מ מצפון מזרח לעיר אוסטראווה Ostrava, על צומת מסילות רכבת. העיר היא מרכז אזור מכרות של פחם וברזל, והתפתחה בה תעשייה הקשורה במוצרים אלה. ב- 1949 הורחב שטח השיפוט של העיר כאשר פרישטאט Frystat, בגרמנית: Freistadt, עיר השוכנת כ- 6 ק"מ מצפון מזרח והייתה ישות מוניציפלית עצמאית, סופחה לקארווינה. עד סוף מלחמת העולם הראשונה היה האזור בקיסרות אוסטריה. ב- 1920 צורף לרפובליקה הצ'כוסלובקית. ב- 1938 סופח אזור טשין לפולין וב- 1939 נכבש בידי הצבא הגרמני. ב- 1945, בתום מלחמת העולם השנייה, חזר לצ'כוסלובקיה.
אין בידינו פרטים על ראשיתו של היישוב היהודי בקארווינה. ידוע שבמקום היה בית כנסת במחצית השנייה של המאה ה- 19. באותה תקופה קודש שם גם בית עלמין. יהודי קארווינה השתייכו כנראה לקהילה היהודית בפרישטאט.
ב- 1921 היו בקהילה כ- 2,000 יהודים, מהם 280 משלמי מסים. מספרים אלה כללו את יהודי פרישטאט, קארווינה, יהודי העיר אורלובה Orlova, בגרמנית: Orlau ויהודי קארווינה דולי Karvina -Doly, לימים פרבר של קארווינה, ששם היה בית כנסת משנות השלושים של המאה העשרים. ב- 1921 היה מאקס פרל Perl מאורלובה ראש הקהילה וד"ר חיים אובסטלר Obstler כיהן כרב. שפת יהודי האזור הייתה גרמנית. בפרישטאט היו שלושה בתי כנסת, שני בתי עלמין ופעלו חברה קדישא, אגודת נשים וקופת גמילות חסדים.
משלהי המאה ה- 19 השתלבו היהודים בכל תחומי הכלכלה. אחד מיהודי קארווינה היה בעל בית חרושת לייצור שמרים.
ברפובליקה הצ'כוסלובקית שבין שתי מלחמות העולם הוכרו היהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות, והדבר הביא למעורבותם בפעילות הציבורית והפוליטית וכן להתעוררות הציונות. בפרישטאט הייתה תנועת הנוער הציונית "מכבי" פעילה ביותר. לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-ט"ו (1927) נרכשו בעיר 73 שקלים. ב- 1937, בבחירות לקונגרס הציוני ה-כ', השתתפו 24 יהודים מקארווינה. 22 הצביעו בעד "הציונים הכלליים", אחד נתן את קולו ל"פועלי ציון" ואחר ל"המזרחי".
במפקד אוכלוסין של 1930 נימנו בעיר פרישטאט 1,155 יהודים, 859 מהם הצהירו על השתייכות ללאום יהודי. בעיר קארווינה חיו באותה העת 172 יהודים, 145 מהם הזדהו כבני הלאום היהודי.
תקופת השואה
בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938, כמעט שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, התפרקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית. עוד באותה שנה נמסר אזור טשין לפולין. ב- 1939 כבש הצבא הגרמני את פולין, וגורל יהודי המקום היה כגורל יהודי פולין. נישול זכויות, גירוש לגיטאות והשמדה. בניין בית הכנסת שבעיר קארווינה, בניין בית הכנסת שבפרבר קארווינה דולי ובית העלמין היהודי נהרסו בידי הגרמנים. במקומו של בית העלמין בקארווינה הותקן פארק. המצבות הועברו משם לחלקה היהודית שבבית הקברות הכללי באורלובה.
בגרמנית: Karwin
עיר מחוז בשלזיה הצ'כית, אזור טשין, צ'כיה.
קארווינה שוכנת 18 ק"מ מצפון מזרח לעיר אוסטראווה Ostrava, על צומת מסילות רכבת. העיר היא מרכז אזור מכרות של פחם וברזל, והתפתחה בה תעשייה הקשורה במוצרים אלה. ב- 1949 הורחב שטח השיפוט של העיר כאשר פרישטאט Frystat, בגרמנית: Freistadt, עיר השוכנת כ- 6 ק"מ מצפון מזרח והייתה ישות מוניציפלית עצמאית, סופחה לקארווינה. עד סוף מלחמת העולם הראשונה היה האזור בקיסרות אוסטריה. ב- 1920 צורף לרפובליקה הצ'כוסלובקית. ב- 1938 סופח אזור טשין לפולין וב- 1939 נכבש בידי הצבא הגרמני. ב- 1945, בתום מלחמת העולם השנייה, חזר לצ'כוסלובקיה.
אין בידינו פרטים על ראשיתו של היישוב היהודי בקארווינה. ידוע שבמקום היה בית כנסת במחצית השנייה של המאה ה- 19. באותה תקופה קודש שם גם בית עלמין. יהודי קארווינה השתייכו כנראה לקהילה היהודית בפרישטאט.
ב- 1921 היו בקהילה כ- 2,000 יהודים, מהם 280 משלמי מסים. מספרים אלה כללו את יהודי פרישטאט, קארווינה, יהודי העיר אורלובה Orlova, בגרמנית: Orlau ויהודי קארווינה דולי Karvina -Doly, לימים פרבר של קארווינה, ששם היה בית כנסת משנות השלושים של המאה העשרים. ב- 1921 היה מאקס פרל Perl מאורלובה ראש הקהילה וד"ר חיים אובסטלר Obstler כיהן כרב. שפת יהודי האזור הייתה גרמנית. בפרישטאט היו שלושה בתי כנסת, שני בתי עלמין ופעלו חברה קדישא, אגודת נשים וקופת גמילות חסדים.
משלהי המאה ה- 19 השתלבו היהודים בכל תחומי הכלכלה. אחד מיהודי קארווינה היה בעל בית חרושת לייצור שמרים.
ברפובליקה הצ'כוסלובקית שבין שתי מלחמות העולם הוכרו היהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות, והדבר הביא למעורבותם בפעילות הציבורית והפוליטית וכן להתעוררות הציונות. בפרישטאט הייתה תנועת הנוער הציונית "מכבי" פעילה ביותר. לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-ט"ו (1927) נרכשו בעיר 73 שקלים. ב- 1937, בבחירות לקונגרס הציוני ה-כ', השתתפו 24 יהודים מקארווינה. 22 הצביעו בעד "הציונים הכלליים", אחד נתן את קולו ל"פועלי ציון" ואחר ל"המזרחי".
במפקד אוכלוסין של 1930 נימנו בעיר פרישטאט 1,155 יהודים, 859 מהם הצהירו על השתייכות ללאום יהודי. בעיר קארווינה חיו באותה העת 172 יהודים, 145 מהם הזדהו כבני הלאום היהודי.
תקופת השואה
בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938, כמעט שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, התפרקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית. עוד באותה שנה נמסר אזור טשין לפולין. ב- 1939 כבש הצבא הגרמני את פולין, וגורל יהודי המקום היה כגורל יהודי פולין. נישול זכויות, גירוש לגיטאות והשמדה. בניין בית הכנסת שבעיר קארווינה, בניין בית הכנסת שבפרבר קארווינה דולי ובית העלמין היהודי נהרסו בידי הגרמנים. במקומו של בית העלמין בקארווינה הותקן פארק. המצבות הועברו משם לחלקה היהודית שבבית הקברות הכללי באורלובה.
דואובראווה
(מקום)דואובראווה Doubrava
עיר במחוז קראווינה (KRAVINA), שלזיה, צ'כיה.
דואובראווה סמוכה לגבול עם פולין ושוכנת כ- 13 ק"מ ממרכז העיר אוסטראווה (OSTRAVA). כלכלתה מבוססת על מכרות-פחם שבסביבה. בשנת 1908 קיבלה מעמד של עיר. עד 1918 היה האזור בקיסרות אוסטריה-הונגריה ואחר כך ברפובליקה הצ'כוסלובקית.
יהודים הורשו לשבת בדואובראווה רק אחרי שנת 1848, שנה בה ניתנו זכויות אזרח ליהודי הקיסרות, ובוטלו ההגבלות להתיישבותם. יהודים באו לדואובראווה במחצית השנייה של המאה ה- 19, עם התפתחות התעשייה, והשתייכו לקהילת אורלובה (ORLOVA) , כ- 6 ק"מ משם. בתי הכנסת ובתי העלמין של אורלובה ושל פרישטאט (FRYSTAT) הסמוכה שימשו את יהודי דואובראווה.
יהודי דואובראווה היו סוחרים, בעלי בתי מרזח, פקידים וגם כורים. היו ביניהם כמה בעלי מקצועות חפשיים.
ברפובליקה הצ'כוסלובקית שנוסדה בתום מלחמת העולם הראשונה הוכרו היהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות. במפקד של 1921 הצהירו 27 מתוך 96 היהודים שחיו אז בעיר על השתייכותם ללאום היהודי.
בשנת 1930 הייתה אוכלוסיית דואובראווה 4,930 נפשות. מספר היהודים ירד ל- 69; 48 מהם נרשמו כשייכים ללאום היהודי.
תקופת השואה
כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בסתיו 1938, בעקבות הסכם מינכן, סופחה דואובראווה לפולין. ב- 1 בספטמבר 1939 פלש הצבא הגרמני לפולין, וגורל יהודי דואובראווה היה כגורל יהודי פולין.
בשנת 1945, בתום המלחמה, הושבה דואובראווה לצ'כוסלובקיה. יהודי המקום ששרדו ושבו לעיר השתייכו לקהילה היהודית באורלובה.
עיר במחוז קראווינה (KRAVINA), שלזיה, צ'כיה.
דואובראווה סמוכה לגבול עם פולין ושוכנת כ- 13 ק"מ ממרכז העיר אוסטראווה (OSTRAVA). כלכלתה מבוססת על מכרות-פחם שבסביבה. בשנת 1908 קיבלה מעמד של עיר. עד 1918 היה האזור בקיסרות אוסטריה-הונגריה ואחר כך ברפובליקה הצ'כוסלובקית.
יהודים הורשו לשבת בדואובראווה רק אחרי שנת 1848, שנה בה ניתנו זכויות אזרח ליהודי הקיסרות, ובוטלו ההגבלות להתיישבותם. יהודים באו לדואובראווה במחצית השנייה של המאה ה- 19, עם התפתחות התעשייה, והשתייכו לקהילת אורלובה (ORLOVA) , כ- 6 ק"מ משם. בתי הכנסת ובתי העלמין של אורלובה ושל פרישטאט (FRYSTAT) הסמוכה שימשו את יהודי דואובראווה.
יהודי דואובראווה היו סוחרים, בעלי בתי מרזח, פקידים וגם כורים. היו ביניהם כמה בעלי מקצועות חפשיים.
ברפובליקה הצ'כוסלובקית שנוסדה בתום מלחמת העולם הראשונה הוכרו היהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות. במפקד של 1921 הצהירו 27 מתוך 96 היהודים שחיו אז בעיר על השתייכותם ללאום היהודי.
בשנת 1930 הייתה אוכלוסיית דואובראווה 4,930 נפשות. מספר היהודים ירד ל- 69; 48 מהם נרשמו כשייכים ללאום היהודי.
תקופת השואה
כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בסתיו 1938, בעקבות הסכם מינכן, סופחה דואובראווה לפולין. ב- 1 בספטמבר 1939 פלש הצבא הגרמני לפולין, וגורל יהודי דואובראווה היה כגורל יהודי פולין.
בשנת 1945, בתום המלחמה, הושבה דואובראווה לצ'כוסלובקיה. יהודי המקום ששרדו ושבו לעיר השתייכו לקהילה היהודית באורלובה.
בוהומין
(מקום)בוהומין Bohumin
(מקודם נובי בוהומין NOVY BOHUMIN, בגרמנית אודרברג ODERBERG או NEU ODERBERG)
עיר במחוז טשין TESCHEN, שלזיה הצ'כית , צ'כיה.
בוהומין שוכנת 9 ק"מ מצפון-מזרח לעיר אוסטראווה OSTRAVA שבמוראוויה. עד 1918 היה מחוז טשין בקיסרות אוסטריה-הונגריה, ומאז ועד שנת 1993, ברפובליקה הצ'כוסלובקית.
ב- 1655 התיר האציל המקומי לשני יהודים להתיישב במחוזותיו. ב- 1751 ישבו שש משפחות יהודיות במקום שהיה שטחי אחוזת אודרברג. יהודים רבים באו להתיישב במקום במאה ה- 19, כשכבר הייתה שם עיר ששכנה על הגבול והייתה צומת מסילות רכבת חשוב במרכז אירופה. אחר כך הוקמו שם גם בתי זיקוק.
תחילה השתייכו יהודי בוהומין לקהילה היהודית בטשין, אחר כך לקהילת אוסטראווה. ב- 1898 קידשו בית עלמין יהודי בתוך בית הקברות של העיר. בית כנסת הוקם ב- 1900. הקהילה הוכרה כעצמאית בשנת 1911.
בית ספר יסודי יהודי פעל בעיר, ובין מוסדות הקהילה היו חברה קדישא, אגודת נשים ו"ביקור חולים". ב- 1921 היו בקהילה 1,900 יהודים, יוסף צאנקר ZANKER היה נשיא הקהילה וד"ר ארנסט באס BASS כיהן כרב. מרכז קהילתי נפתח ב- 1924. יהודי העיר דיברו גרמנית.
היהודים הראשונים שהתיישבו בבוהומין התפרנסו מייצור סבון ומבישול משקאות חריפים. אחר כך הייתה עיקר פרנסת היהודים על המסחר ועל המלאכה. במחצית השנייה של המאה ה- 19, אחרי מתן שוויון זכויות (1848), השתלבו היהודים בכל תחומי הכלכלה, לרבות במקצועות חופשיים ובאמנויות. המשורר היהודי ארתור צאנקר ZANKER (1957 - 1890) נולד בבוהומין.
ברפובליקה הצ'כוסלובקית בין שתי מלחמות העולם הוכרו היהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות, והייתה מגמה של התערות בחברה הכללית. באותה תקופה גברה הפעילות הציונית בעיר. תנועת הנוער "מכבי" הייתה פעילה בקרב הנוער; בשנת 1933 נערכה "מכביה" בבוהומין. בשנים 1926 ו- 1927, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה- ט"ו, נרכשו בעיר 230 שקלים. בבחירות לקונגרס הציוני ה- כ' (1937) השתתפו 117 מבני הקהילה. 52 הצביעו ל"ציונים כלליים", 44 ל- "פועלי ציון", 16 ל"המזרחי", שניים למפלגה היהודית הלאומית ושלושה ל"אומרי לאו" (נגד חלוקת ארץ ישראל). בעיר הייתה פלוגת הכשרה של חלוצים שהתעתדו לעלות לארץ ישראל לקיבוץ מעפילים.
ב- 1930 חיו באזור שיפוט בוהומין 984 יהודים, ובעיר עצמה 722, שהיו % 6.6 מתושבי העיר.
תקופת השואה
בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, התפרקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית. הסודטים סופחו לגרמניה ואילו מחוז טשין נמסר לפולין. מספטמבר 1939, עם כיבוש פולין בידי הצבא הגרמני, היה גם מחוז טשין בשטח הכבוש. בראש השנה ת"ש (1939) הועלה בית הכנסת באש ושרידיו נהרסו. יהודי העיר נלקחו לעבודות כפייה. אחר כך גורשו למחנה-ריכוז ניסקו NISKO שבקרבת לובלין. רוב יהודי בוהומין ניספו במהלך המלחמה.
אחרי המלחמה הוחזר מחוז טשין לצ'כיה. היהודים, שארית הפליטה, חזרו לעיר. ב- 1948 ישבו במקום 57 יהודים, 53 מהם נרשמו בקהילה היהודית, והוקם בית תפילה. כעבור כמה שנים הקהילה חדלה להתקיים ובניין בית התפילה שימש את בית הספר לאומנויות ולמוסיקה. בית הלוויות בחלקה היהודית של בית הקברות נמסר לכנסייה של הכת הנוצרית "שומרי היום השביעי".
(מקודם נובי בוהומין NOVY BOHUMIN, בגרמנית אודרברג ODERBERG או NEU ODERBERG)
עיר במחוז טשין TESCHEN, שלזיה הצ'כית , צ'כיה.
בוהומין שוכנת 9 ק"מ מצפון-מזרח לעיר אוסטראווה OSTRAVA שבמוראוויה. עד 1918 היה מחוז טשין בקיסרות אוסטריה-הונגריה, ומאז ועד שנת 1993, ברפובליקה הצ'כוסלובקית.
ב- 1655 התיר האציל המקומי לשני יהודים להתיישב במחוזותיו. ב- 1751 ישבו שש משפחות יהודיות במקום שהיה שטחי אחוזת אודרברג. יהודים רבים באו להתיישב במקום במאה ה- 19, כשכבר הייתה שם עיר ששכנה על הגבול והייתה צומת מסילות רכבת חשוב במרכז אירופה. אחר כך הוקמו שם גם בתי זיקוק.
תחילה השתייכו יהודי בוהומין לקהילה היהודית בטשין, אחר כך לקהילת אוסטראווה. ב- 1898 קידשו בית עלמין יהודי בתוך בית הקברות של העיר. בית כנסת הוקם ב- 1900. הקהילה הוכרה כעצמאית בשנת 1911.
בית ספר יסודי יהודי פעל בעיר, ובין מוסדות הקהילה היו חברה קדישא, אגודת נשים ו"ביקור חולים". ב- 1921 היו בקהילה 1,900 יהודים, יוסף צאנקר ZANKER היה נשיא הקהילה וד"ר ארנסט באס BASS כיהן כרב. מרכז קהילתי נפתח ב- 1924. יהודי העיר דיברו גרמנית.
היהודים הראשונים שהתיישבו בבוהומין התפרנסו מייצור סבון ומבישול משקאות חריפים. אחר כך הייתה עיקר פרנסת היהודים על המסחר ועל המלאכה. במחצית השנייה של המאה ה- 19, אחרי מתן שוויון זכויות (1848), השתלבו היהודים בכל תחומי הכלכלה, לרבות במקצועות חופשיים ובאמנויות. המשורר היהודי ארתור צאנקר ZANKER (1957 - 1890) נולד בבוהומין.
ברפובליקה הצ'כוסלובקית בין שתי מלחמות העולם הוכרו היהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות, והייתה מגמה של התערות בחברה הכללית. באותה תקופה גברה הפעילות הציונית בעיר. תנועת הנוער "מכבי" הייתה פעילה בקרב הנוער; בשנת 1933 נערכה "מכביה" בבוהומין. בשנים 1926 ו- 1927, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה- ט"ו, נרכשו בעיר 230 שקלים. בבחירות לקונגרס הציוני ה- כ' (1937) השתתפו 117 מבני הקהילה. 52 הצביעו ל"ציונים כלליים", 44 ל- "פועלי ציון", 16 ל"המזרחי", שניים למפלגה היהודית הלאומית ושלושה ל"אומרי לאו" (נגד חלוקת ארץ ישראל). בעיר הייתה פלוגת הכשרה של חלוצים שהתעתדו לעלות לארץ ישראל לקיבוץ מעפילים.
ב- 1930 חיו באזור שיפוט בוהומין 984 יהודים, ובעיר עצמה 722, שהיו % 6.6 מתושבי העיר.
תקופת השואה
בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, התפרקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית. הסודטים סופחו לגרמניה ואילו מחוז טשין נמסר לפולין. מספטמבר 1939, עם כיבוש פולין בידי הצבא הגרמני, היה גם מחוז טשין בשטח הכבוש. בראש השנה ת"ש (1939) הועלה בית הכנסת באש ושרידיו נהרסו. יהודי העיר נלקחו לעבודות כפייה. אחר כך גורשו למחנה-ריכוז ניסקו NISKO שבקרבת לובלין. רוב יהודי בוהומין ניספו במהלך המלחמה.
אחרי המלחמה הוחזר מחוז טשין לצ'כיה. היהודים, שארית הפליטה, חזרו לעיר. ב- 1948 ישבו במקום 57 יהודים, 53 מהם נרשמו בקהילה היהודית, והוקם בית תפילה. כעבור כמה שנים הקהילה חדלה להתקיים ובניין בית התפילה שימש את בית הספר לאומנויות ולמוסיקה. בית הלוויות בחלקה היהודית של בית הקברות נמסר לכנסייה של הכת הנוצרית "שומרי היום השביעי".