מקור השם גירונדי
GHIRONDI
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
גירונדי קשור בשמה של העיר גירונה בקטלוניה, צפון ספרד. גרסאות אחרות כוללות את גירון, גרונדי וירונדי.
גירונדי וגרונדי מתועדים כשמות משפחה יהודיים במאות ה-12 וה-13 בספרד. הרמב"ן או הרב משה בן נחמן (1270-1194) היה ידוע בחייו גם בשם משה גרונדי או ירונדי. השם גירונדי מתועד באיטליה בסוף המאה ה-16.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי גירונדי כוללים את מרדכי שמואל בן בנציון גירונדי (1852-1799), מלומד ומחבר ביוגרפיות איטלקי.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
גירונדי קשור בשמה של העיר גירונה בקטלוניה, צפון ספרד. גרסאות אחרות כוללות את גירון, גרונדי וירונדי.
גירונדי וגרונדי מתועדים כשמות משפחה יהודיים במאות ה-12 וה-13 בספרד. הרמב"ן או הרב משה בן נחמן (1270-1194) היה ידוע בחייו גם בשם משה גרונדי או ירונדי. השם גירונדי מתועד באיטליה בסוף המאה ה-16.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי גירונדי כוללים את מרדכי שמואל בן בנציון גירונדי (1852-1799), מלומד ומחבר ביוגרפיות איטלקי.
גירונה
(מקום)גירונה
עיר בצפון מזרח ספרד.
בעבר, כנראה לפני המאה ה- 9, אחת הקהילות החשובות ביותר בקאטאלוניה. הקהילה התרכזה במקום שנקרא עד היום "גבעת היהודים"; ב-1160 הותר ליהודים לשכור חנויות מחוץ לחומת העיר. בעלי קרקעות בגירונה והסביבה חויבו בתשלום מעשר לכנסיה. במאה ה-13 החלו יהודים להשתתף במימשל; אסטרוק רוויה ויוסף בנו, למשל, היו מאנשי חצרו של פדרו השלישי מלך אראגון, וחתימותיהם בעברית מופיעות על גבי מיסמכים רבים. שלמה בן אברהם אדרת (הרשב"א) שיתף פעולה אתם גם בהנהגת ענייני הקהל. כאשר הנהיגו כמרים מקומיים מנהג של יידוי אבנים לרובע היהודי מגג הכנסיה בימי הפסחא הזהיר המלך את הבישוף, כי יראה אותו אחראי למעשים אלה. ב-1285 נטלו יהודי גירונה חלק בהגנת העיר מפני הצרפתים ונענשו על כך אחרי הכיבוש; כאשר חזרו הספרדים נפגעו שנית; מאז התחילה דחיקת רגלי היהודים ממערכות המימשל ומעמדות כלכליות. רבים עקרו לערים אחרות. עם זאת ידוע, כי עוד ב-1306 נקלטו בגירונה מגורשים מצרפת. בגזירות קנ"א (1391) מתו רוב יהודי גירונה על קידוש השם. מעטים הוטבלו לנצרות. כעבור שנה שוקמה הקהילה ובשנים 1414-1413 נאלצה לשגר שני נציגים לוויכוח בטורטוסה, שהגביר את
הרדיפות מצד הכנסיה הקאתולית, חרף ההגנה שניסו להושיט ליהודים השלטונות החילוניים. בית- הכנסת נהרס בחלקו במלחמת-האזרחים בשנים 1472-1462. הקהילה נידלדלה והלכה; אחרון גבאי ה"הקדש" התנצר ב-1431 וכעבור עשר שנים בערך צומצם שטח הרובע היהודי. ב-1486 נאסר על יהודים להחזיק חנויות הפונות אל הרחוב הראשי. כאשר פורסם צו הגירוש ב-1492 מעטים היו היהודים בגירונה. רובם יצאו לגולה.
בשיא פריחתה, במאות 13-12, היתה מרכז תורני גדול וחכמים רבים נקראו על שמה, דוגמת ר' יונה גירונדי ותלמידו הגדול הרמב"ן, שתיאר את מהלך הוויכוח בבארצלונה לבקשת הבישוף המקומי. היתה לו שייכות גם ל"חבורה הקדושה" שהניחה את היסוד להתפתחות הקבלה בספרד באמצע המאה ה-13. למעשה שימשה גירונה מרכז ראשון של מקובלים במדינה, דוגמת עזרא בן שלמה ועזריאל בן-מנחם. אותו זמן היתה גירונה גם מרכז חשוב של מתנגדי הרמב"ם. עם חשובי הקהילה נמנו יונה גירונדי, נסים בן ראובן גירונדי, ואברהם בן יצחק הלוי (במאה ה-14) בונאסטרוק דמאסטרה ובוניהודה יחסאל הקאשלארי (במאה ה-15). שני אלה לקחו חלק בוויכוח טורטוסה.
עיר בצפון מזרח ספרד.
בעבר, כנראה לפני המאה ה- 9, אחת הקהילות החשובות ביותר בקאטאלוניה. הקהילה התרכזה במקום שנקרא עד היום "גבעת היהודים"; ב-1160 הותר ליהודים לשכור חנויות מחוץ לחומת העיר. בעלי קרקעות בגירונה והסביבה חויבו בתשלום מעשר לכנסיה. במאה ה-13 החלו יהודים להשתתף במימשל; אסטרוק רוויה ויוסף בנו, למשל, היו מאנשי חצרו של פדרו השלישי מלך אראגון, וחתימותיהם בעברית מופיעות על גבי מיסמכים רבים. שלמה בן אברהם אדרת (הרשב"א) שיתף פעולה אתם גם בהנהגת ענייני הקהל. כאשר הנהיגו כמרים מקומיים מנהג של יידוי אבנים לרובע היהודי מגג הכנסיה בימי הפסחא הזהיר המלך את הבישוף, כי יראה אותו אחראי למעשים אלה. ב-1285 נטלו יהודי גירונה חלק בהגנת העיר מפני הצרפתים ונענשו על כך אחרי הכיבוש; כאשר חזרו הספרדים נפגעו שנית; מאז התחילה דחיקת רגלי היהודים ממערכות המימשל ומעמדות כלכליות. רבים עקרו לערים אחרות. עם זאת ידוע, כי עוד ב-1306 נקלטו בגירונה מגורשים מצרפת. בגזירות קנ"א (1391) מתו רוב יהודי גירונה על קידוש השם. מעטים הוטבלו לנצרות. כעבור שנה שוקמה הקהילה ובשנים 1414-1413 נאלצה לשגר שני נציגים לוויכוח בטורטוסה, שהגביר את
הרדיפות מצד הכנסיה הקאתולית, חרף ההגנה שניסו להושיט ליהודים השלטונות החילוניים. בית- הכנסת נהרס בחלקו במלחמת-האזרחים בשנים 1472-1462. הקהילה נידלדלה והלכה; אחרון גבאי ה"הקדש" התנצר ב-1431 וכעבור עשר שנים בערך צומצם שטח הרובע היהודי. ב-1486 נאסר על יהודים להחזיק חנויות הפונות אל הרחוב הראשי. כאשר פורסם צו הגירוש ב-1492 מעטים היו היהודים בגירונה. רובם יצאו לגולה.
בשיא פריחתה, במאות 13-12, היתה מרכז תורני גדול וחכמים רבים נקראו על שמה, דוגמת ר' יונה גירונדי ותלמידו הגדול הרמב"ן, שתיאר את מהלך הוויכוח בבארצלונה לבקשת הבישוף המקומי. היתה לו שייכות גם ל"חבורה הקדושה" שהניחה את היסוד להתפתחות הקבלה בספרד באמצע המאה ה-13. למעשה שימשה גירונה מרכז ראשון של מקובלים במדינה, דוגמת עזרא בן שלמה ועזריאל בן-מנחם. אותו זמן היתה גירונה גם מרכז חשוב של מתנגדי הרמב"ם. עם חשובי הקהילה נמנו יונה גירונדי, נסים בן ראובן גירונדי, ואברהם בן יצחק הלוי (במאה ה-14) בונאסטרוק דמאסטרה ובוניהודה יחסאל הקאשלארי (במאה ה-15). שני אלה לקחו חלק בוויכוח טורטוסה.