אידה חייט מספרת על חייה בתוניס, תוניסיה, ובעפולה, ישראל, 2018

אידה חייט נולדה בעיר תוניס, תוניסיה, בשנת 1930. בעבדות זאת היא מספרת על ילדותה בתוניס, על הקשיים שהייתה צריכה לגבור עליהם כדי להתחתן עם בחיר ליבה נגד דעתם של הוריה, על העלייה לארץ והחיים במעברה בעפולה.

-------------------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי. הסרט הופק כחלק מפרויקט "רואים את הקולות", 2019

------------------------

תמלול הסרטון לפי  Time Code
00:01:00
אני חייט אידה.
נולדתי בתוניס.
היום חייט אידה בסדר...
נולדתי בתוניס.
1930 נולדתי.
אידה זה נוף משפחתי.
ובגיל שלוש עשרה...
הכרתי את בעלי.
וכשהכרתי את בעלי אז
התחילו לי הבעיות.
לא רצו שאני אלמד...לא רצו שאני אלך לבית ספר...
"למה אימא?"
"כי אנחנו לא רוצים שתלכי עם הילד הזה."
"את לא תצאי מהבית."
וגרנו ככה, אני ובעלי
ככה גרנו בית מול בית.
אני רואה אותו הוא רואה אותי כל יום.
אני מחכה לרגע שהוא חוזר הביתה בערב.

00:02:00
אז הוא מתחיל להגיד: "אימא אני באתי."
שאני אשמע אותו שהוא בא.
כן, עברנו ככה.
עני, הוא עני.
באמת היה עני.
זו האמת.
ואנחנו היינו משפחה עשירה.
אז הייתי אומרת להם:
"אימא איפה כתוב, בתורה כתוב"
"עשיר ילך עם עשיר, עני ילך עם עני?"
"אז מה אם הוא עני, אני אעשה אותו עשיר.""לא תוכלי לעשות אותו עשיר כי
אין לו על מה לעשות אותך עשירה."
הם חיים...
היו חיים בלשכת הסעד, זו הייתה האמת.
חיו, אבל אהבתי אותו.
אמרתי: "מה, בגלל שהוא עני
אסור לי לאהוב אותו?"
סבלתי... מכות רצח הייתי מקבלת מההורים.
רק שומעים שיצאתי איתו...
זה מכות.
"אמרנו לך שלא תצאי איתו."

00:03:00
גמרתי כיתה ח'...
הייתי עוד בכיתה ח' כשהכרתי אותו.
גמרתי כיתה ח'.
"נו מה את רוצה עכשיו לעשות?"
"את לא תלכי עוד ללמוד."
"בסדר, אני אלך ללמוד תפירה."
אמרתי להם.
הלכתי באמת ללמוד תפירה.
למדתי שבע עשרה שנה תפירה.
ולמה למדתי תפירה?
המנהלת שלנו...
כולנו תלמידות היינו...
לומדים.סיפרתי לה שאני מכירה מישהו ואני...
יש לי בעיות ההורים לא רוצים
אותו בגלל שהוא עני וזה...
היא ריחמה עליי מסכנה...
"את יודעת ילדה,"
"תבואי כל יום ראשון."
כי ביום ראשון לא עובדים הצרפתים.
אמרה לי: "תבואי כל יום ראשון
לפה ותביאי אותו איתך."
"אני רוצה לראות אותו אם זה
מתאים לך אם לא מתאים לך..."
אני אמרתי לה: "בסדר."
אמרתי לו:
"ששי,"
"אתה בא אליי לאיפה שאני לומדת תפירה?"

00:04:00
"אני מתבייש, מה אני אלך לעשות שם?"
-"לא, היא רוצה להכיר אותך."
אמר לי: "בסדר אני אלך."
היא נתנה לנו כל יום ראשון
לבוא אצלה להיות איתו.
כל כך אהבה אותו... היא אמרה לי:
"ילד טוב, אז מה אם הוא עני?"
לא, מכות יום ולילה קיבלתי.
כל יום ששומעים שאני איתו, זה היה מכות.
אפילו אחותי, היא יותר קטנה
ממני בשנתיים וגם הייתה נגדי.לא הייתה עוזרת לי בכלל.
אמרתי לה: "רינה,"
"אני אוהבת אותו, למה אתה עושה לי ככה?"
היא אומרת לי: "בשבילנו הוא עני, מה תלכי
לגור עם אחד עני שאין להם מה לאכול."
אמרתי לה:
"אז מה?"
"הוא עני, אני אעשה אותו עשיר."
-"במה תעשי אותו עשיר?"
"מה אכפת לכם? אני רוצה אותו."
שלוש שנים סבל, מכות יום ולילה.
רק שאעזוב אותו.
וזה לא עזר להם ולא הצליחו.
לא הצליחו.

00:05:00
בסופו של דבר...
חמי, אבא של בעלי,
הוא בן יחיד, הוא
בא בוכה להורים שלי
אומר להם:
"בן יחיד יש לנו, אתם רוצים
שימות בגלל הבת שלכם?"
"תנו לנו את הילדה שלכם, לא יחסר
לה כלום נעשה שיהיה לה הכול."
"לך לך...לא לא לא...
לא מתאים לבת שלי הבחור הזה."
עני...המילה "עני" זה היה כמו
דגל מול העיניים שלי.
אמרתי להם: "אז מה? אתם נולדתם עשירים?"
"אנחנו עשירים, כן נכון."
"אם תתחתני איתו, לא יהיה לך בית,"
"לא תהיה לך חתונה,"
"לא תהיה לך חינה,"
"כלום."
"חתונה, וזהו, זה מה שמגיע לך."
"אם תלכי להתחתן איתו, ואת מתעקשת איתנו..."

00:06:00
אמרתי להם:
"אל תעשו לי כלום."
"לא נדוניה, לא חתונה, לא חינה לא כלום."
הענישו אותי בגדול.
בגלל שהוא עני.
התחתנתי בסוף.
זה לא שחס וחלילה נכנסתי להריון...
לא רציתי ללכלך את המשפחה.
אמרתי להם שאני אחכה בסבלנות.
אני לא אעשה שטויות.
ואני לא אכנס להריון בשביל להתחתן.
לא רציתי את זה.אני אתחתן כמו כל הבנות.
החברים שלו אומרים לו:
"יא מטומטם, תכניס אותה להריון"
"כדי שבסוף ההורים שלה יתנו לך אותה."
הוא אומר להם: "לא לא לא...
אני רוצה להתחתן איתה ילדה."
"לא ככה כמו שאתם רוצים...
אני לא... נחכה..."
שש שנים הסיפור הזה... סבל.
כן לא וכן לא וכן לא וכן לא...
עד שיום אחד...

00:07:00
הלכו להורים שלי, להורים שלי באו
הוא בוכה, חמי.
אבא היה צורף. זהב.
גם אחים שלי.
יש לי שני אחים
ואבא עבדו בצורפות. היו עשירים
באמת, היו עשירים נכון.
היה להם כסף.
אבל איתי התעקשו שלא
נעשה לה שום דבר.
האימא לא עבדה, לא.
לא עבדו.אבא רק... היה אבא ושני אחים
הייתה להם חנות צורפות של זהב.
עשירים, היו באמת עשירים.
אבל מה,
"את לא תראי אגורה מאיתנו."
כן, יואו מסכנה...
"לא נראה לא צריך אני לא רוצה."
עד כיתה ח' למדתי, כן.
אז תספרי לי קצת מה למדת?
איך היו המורים?
הייתי תלמידה טובה אהבתי ללמוד.

00:08:00
אז זה הגיל הזה. למה לא המשכתי?
כי רציתי לעבוד.
בשביל לעזור לו.
הייתי קונה דברים איתו ונותנת לו...
"תביא את זה הביתה כאילו שאתה קנית לי,
כאילו שאתה פינקת אותי."
עשיתי הכול כדי ש...
ירצו אותו.
באיזו שפה דיברתם בבית?
ערבית.
אימא שלי לא למדה, לא יודעת צרפתית.
לא לקרוא ולא לדבר.רק ערבית דיברנו בבית.
אימא שלי לא למדה גם.
ועם מי למדת צרפתית?
עם אחים שלי.
שני אחים.
וגם כן מקצוע הצורף.
זהב. אבא שלי הייתה לו חנות, והם ביחד.
שני אחים שלי ואבא
חנות של זהב הייתה להם.
כל החגים... ראש השנה, כיפור, פסח...
כל החגים עשינו.

00:09:00
וחגים... היינו חיים טוב,
ההורים שלי היו עשירים.
אני יודעת... אבל זה לא
שכנע אותי העושר שלהם.
כמה שהיו עשירים...
ומלא זהב.
חדר אחד. לא היה להם בית כמו
עכשיו היום מה שיש לי בית.
זה בית.
היה לכל אחד כל שכן ככה בית.
ופרוזדור ביחד ככה... זה הבית שלנו.ארבע שנים. לא, יהודים.
אבל בשכונה השכונה ערבים.
דיברנו ערבית, ישבנו עם הערבים
גם כן לשתות כוס תה עם בוטנים
הייתי אוהבת הרבה ללכת
אליהם השכנים שלי הערבים.
אז... גם כן הייתי מעבירה
את הזמן שלי שם אצלם.
הם היו חברים שלכם הערבים?
-כן, כן...
חברים מאוד היינו... באמת.

00:10:00
היינו יושבים שעות על כוס תה ובוטנים...
מספרים, צוחקים...
באמת עברתי תקופה מאוד יפה
חוץ מהבעיה שלי שבערב
יש לי מכות מחכה לי.
ואני זוכרת היינו מתאספים בחגים,
באים הדודים, היינו יושבים ביחד...
כל ערב לא היינו לבד
פעם אצל הדודה הזאת,
פעם אבל הדודה הזאת
היו לנו חיים טובים.
באמת אבא שלי גם כן היה לו כסף.מביא לנו... יאללה על האש על האש...
לא רצו אפילו לבשל ההורים שלי רק על האש.
כל יום.
היו הולכים למסעדה...
הולכים למסעדה אוכלים. היה להם כסף.
וזה לא בעיה שבגלל שהיה להם כסף
יגידו: "יאללה בוא תתחתן וניתן... "
"את לא תקבלי כלום."
"לא בית, לא חתונה לא נדוניה שום דבר."
מה הייתם לובשים בתוניס?
מה היו לובשים בתוניס?
רגיל.
-מה זה רגיל? תספרי לי.

00:11:00
מכנסיים, חצאית כל אחת
איך שהיא מתלבשת.
אוקיי.
כן, הלבוש היה לנו לבוש טוב לכולנו באמת
הילדים, אני... ההורים שלי...
באיזה גיל התחתנת?
-בגיל 17 התחתנתי
ובגיל 13 הכרתי אותו.
עד 17 זה היה מכות ובכי.
ביחד.
אבא שלו חלם,אבא של בעלי
שחס וחלילה יקרה משהו לבן שלו.
כי היה בוכה, רוצה להתחתן איתי.
הוא בוכה להם.
"מה אני ערבי? אני יהודי
למה לא רוצים לתת לי אותה?
והיינו ככה גרים,
מתראים אפילו ככה מהחלונות.
אז אמרתי מה אני אעשה?
אז התופרת שלמדתי אצלה ביום ראשון היא
אמרה לי: "את באה תעשי ניקיון אצלי."

00:12:00
"שיהיה לך קצת כסף ביד."
המורה.
ביום ראשון לא לומדים תפירה.
כי זה יום חגיגי נקרא.
אני הייתי הולכת אליה לעשות לה ספונג'ה
בשביל לקבל כסף בשבילי
ובשבילו ולהגיד להם:
"הנה קנה לי זה, הנה הביא לי
את זה הנה עשה לי את זה."
עשיתי הכול, עשיתי הכול כדי שיאהבו אותו.עד שהחם שלי מסכן בכה בכה בכה...
בא בוכה לאימא שלי.
"כפרה עליך הבן שלי הולך למות לא חראם?
בן יחיד שיש לי."
לא עזר לו כלום.
עד שיום אחד אימא שלי הרימה ידיים.
אמרה: "מזה כבר אני לא יכולה
איתה, היא לא רוצה לעזוב אותו."
"אתה יודע מה?"

00:13:00
"בוא נחתן אותה וזהו בלי חתונה... מפוארת."
ככה חתונה... חופה בבית.
הרב בא ובירך אותנו בבית...
זו חתונה זוועה.
לא הייתה לי חתונה.
הסכמתי לכל דבר שעשו לי.
הכול קיבלתי בשמחה, בצחוק.
התחתנתי, הלכתי לגור אצל
חמתי לא היה לי בית.
לא היה בית, הייתי גרה עם חמתי.חמתי מה יש לה? חדר אחד.
אז חדר אחד... קצת פנימה, לקחתי אני ובעלי.
והייתי גרה עם חמתי.
שלושה ילדים עשיתי בבית של חמתי.
מה השם שלו? איך קוראים לו?
-ששי.
עבד כחייט.
למד... תפירה.
היה תופר חליפות.
לערבים.

00:14:00
הוא עבד כחייט וגם אני עבדתי בתפירה.
למדתי תפירה ועבדתי בתפירה.
ובזה התקיימנו ובזה עשינו חתונה ובזה עשינו
ילדים והייתי מאושרת הכי מאושרת בעולם.
תמיד צחקתי אף פעם לא בכיתי.
לא נתתי להם שאבכה או שאני אהיה עצובה.
"תראי היא מקבלת מכות היא צוחקת."
בעלי אמר:
"אידה, החיים האלה כבר זה לא חיים.""אין לנו כסף אין לנו בית אין לנו כלום."
"בואי נלך לארץ ישראל"
"אולי יהיה לנו משהו... מזל."
ואמרתי לו: "אוקיי."
"נלך לארץ ישראל."
באתי עם שלושה ילדים לפה לארץ.
היינו... באונייה לקחו אותנו.
אמרו לי יום זה וזה כי הכול היה בסתר.
לא היה בפומבי "נוסעים לארץ."
הכול... בשקט.

00:15:00
בלילה לקחו אותנו ונסענו לאונייה
הגענו לחיפה.
ומחיפה שם לקחו אותנו...
הגענו ל...
אמרו לי... בצפת.
זאת הייתה שנה קרה, דצמבר,
קר מוות וצפת זה קריר קריר.
ואני לא יכולתי לסבול את מזג האוויר הזה.אז הלכתי לסוכנות בוכה אמרתי להם:
"תשמעו,"
גרנו בצפת במעברה גם כן.
מעברה מעץ הייתה.
והייתי עם שלושה ילדים.
וחמתי איתי.
לא רואה ולא הולכת.
וגיסתי הייתה רווקה.
באנו לארץ ככה באנו...
לצפת קודם, שמו אותנו בצפת.

00:16:00
מזג האוויר היה קריר קריר לא יכולתי
לסבול, באנו לעפולה וככה זה היה.
ובעפולה?
-בעפולה במעברה.
איפה שעכשיו הדואר, אלה היו מעברות.
שם גרתי.
הרבה שנים במעברה.
לא שירותים
לא מים.
עושים הכול... כביסה ברחוב... שם הכול רחוב...
הכול פתוח היה.
פה במעברות עכשיו ש...דואר. שם היה שטח גדול מעברות.
היינו חיים מאושרים.
לא היה אכפת לי אם אין בשר ואין כלום
העיקר אני איתו והילדים שלי מאושרים.
זה מה שהיה לי בראש שלי זה הכול.
וכמה ילדים נולדו לך בארץ?
שלושה בחו"ל וארבעה פה.
הייתי במעברה מאמי
כבר שלושה ילדים הרביעי בבטן.

00:17:00
מה יש לי לעבוד? איך אני יכולה לעבוד?
לא יכולתי לעבוד.
אבל מה הייתי עושה.
הולכת לעשות ספונג'ה, מחפשת
לעשות ספונג'ה לאנשים.
בשביל לקבל כסף.
בלי בושה. בגאווה, באהבה
עשיתי הכול זה למען בעלי.
הייתי עושה הכול למענו.
הכי הרבה אהבו על האש, ההורים שלי.
יש להם כסף.על האש הולכים... אפילו לא בבית.
הולכים למקום איפה מוכרים
על האש, לשם הולכים כל ערב לאכול.
הקוסקוס, הפקיילה, המסוקי כל זה עשינו.
עקד.
ואת למדת לעשות?
-כן, הכול אני יודעת לעשות.
הייתי גבר לא אישה.
הייתי חזקה. אלוהים נתת לי את כל הכוחות.
עזר לי.
כי אמרתי שאני לא הולכת להתחתן עם ערבי.

00:18:00
אני הולכת להתחתן עם יהודי כמוני.
למה? בגלל שהוא עני?
ומה חסר לי היום? ברוך השם.
יש לי בית טוב משלי.
קניתי את הבית שלי זה לא.. גם כן...
הכול בסדר אצלי אין לי חובות
הכול בסדר, חיה.
-תגידי...
תודה לאל.
לא הכרתי אותם הרבה.
כי הם נשארו בתוניס, הסבא
והסבתא ואנחנו עברנו לספקס.יש מקום...
כמו שאת אומרת פה סוס, טבריה.
הלכתי לגור שם.
אבל לא הכרתי הרבה את הסבתות שלי.
ותגידי מתי ההורים שלך
ושאר האחים שלך עלו לארץ?
אני עליתי הרבה לפניהם...
כמעט איזה 16 שנה לא ראיתי את ההורים.
אני הבאתי אותם.
אם לא הייתי חותמת לא יכולנו להביא אותם.

00:19:00
הייתי צריכה לחתום שאני אחראית עליהם.
שאני לוקחת את כל האחריות.
והבאתי אחד אחרי השני.
קודם הבאתי את אבא שלי
אחר כך הבאתי את אימא שלי.
לא יכולתי להביא את שניהם ביחד.
כמה הלכתי לחיפה וכמה בכיתי
בשביל להביא את ההורים שלי והצלחתי
להביא אותם ונפטרו בעפולה.
מה עשו השאירו הכול.היה... היה לו זהב היה לו
כסף היה לו הכול אבל...
זה לא חיים של עשירים.
אוכלים טוב. זה נקרא עשירים אצלם.
אוכלים כל יום בשר. אני יכולה לאכול כל
יום טונה גם כמו שאכלתי בשר, אותו דבר.
לא הייתי מתלהבת מהמאכלים.
ממה שיש הייתי אוכלת. מכלום.
הייתי הולכת לאטליז, לאטליז.

00:20:00
לקחת את העצמות שהם זורקים לארגז.
הם מנקים את הבשר
זורקים את העצמות. אני לוקחת
את העצמות האלה הביתה.
מכשירה אותן.
ומוציאה את כל הבשר שיש מסביב לעצם.
הייתי עושה קציצות, מרק, קוסקוס.
אכלתי הכול. לא היה חסר לי כלום.
הכול באהבה.
תמיד אמרתי, אני נכנסת הביתהצוחקת הוא בא הביתה צוחק
היינו ממש זוג מאושרים.
זוג יונים היו קוראים לנו.
שמונה ילדים להביא לעולם זה לא קל.
אבל תודה לאל הכול עבר לי בשלום.
היום יש לי ילדים נשואים ברוך השם.
כולם נשואים, כולם בסדר.
תודה לאלוהים.
(צרפתית)

00:21:00
אני תמיד צחקתי, תמיד לקחתי
בצחוק, תמיד לקחתי במצב רוח.
אף פעם לא ראו אותי.
אני לא יכולה. לא אני ולא בעלי.
תמיד חייכנו.
עם כל הקושי תמיד היינו כאילו
אנחנו הכי מאושרים בעולם.
היו לנו חיים טובים, אהבה בבית.
כבוד.
הילדים גדלו עם כבוד עם אהבה בבית.
לא חס וחלילה מכות וצעקות... כלום.עשה הכול כדי שיהיה שלווה בבית.
צחוק בבית.
יום אחד באה אימא שלי אליי.
"אה בתי מה נשמע? מה שלומך? מה אכלתם היום?"
אז אמרתי לה:
"אכלנו על האש."
אומרת לי...
"איפה הריח של האש?"
"את מדמיינת שאכלת על האש?"
אמרתי לה:
"אימא, מה את לא מאמינה לי? אכלנו על האש."
ולא היה לנו מה לאכול.
לא אכלנו.
תמיד אמרתי טוב.

00:22:00
תמיד אמרתי טוב ותמיד אלוהים
עזר לי שיהיה לי טוב.
"איפה על האש?" היא אומרת לי.
"אני לא מריחה את האש."
אמרתי לה:
"אנחנו גרים..."
לא היה לי בית, הייתי גרה על הגג.
כמו שהולכים לגג בשביל
לעשות כביסות, העשירים.
אני שם גרתי בחדר אחד עם ארבעה ילדים.
ביום הנדוניה של החתונה,
אימא שלי הוציאה בגדים... לא יודעת
מאיפה היא הוציאה אותם על השולחן.אני מסתכלת... כל זה עכשיו שלי?
שתקתי, לא רוצה לרמוז כלום.
באו אנשים, חינה, עשו לי חינה.
באו ערבבו את החינה, ראו את הנדוניה...
וואו...
שמיכות...
הייתי אומרת: "ששי, תראה תראה..."
"כל זה שלנו עכשיו".
עושה לי ככה.
נשבעת לך.
עשה לי...

00:23:00
טוב, שתקנו.
בלילה הלכו כולם.
הרימה הכול.
"מה זה אימא?"
-"אני אמרתי לך שלא תקבלי נדוניה ממני."
"בסדר אימא, בסדר, הבטחת לי שאני אקבל זה...
בסדר לא חשוב. קחו."
השאירו לי שני תחתונים, שתי
חזיות, שני קומבינזון ושתי שמלות.זאת הייתה הנדוניה שלי.
והיום יש לי יותר...
מעל הארונות.
בא לי מכל טוב ברוך השם לא חסר לי כלום.
אני היום האישה הכי מאושרת בעולם.
העיקר שיש לי ילדים טובים.
לא גנבים לא רמאים.
למדו, כמה שיכלו ללמוד למדו.
היא... היא רצתה ללמוד אמרה לי:
"אימא, אל תשלחי אותי לעבוד."
אמרתי לה: "כפרה עליך את רוצה ללמוד,
את הולכת ללמוד." שלחתי אותה לפנימייה.

00:24:00
והיא הגדולה שלי.
אמרתי אני אוותר על הניקיון
שלה והעזרה שלה שהיא תלמד.
היא רוצה ללמוד, אני לא אשבור לו
את הלימודים שלה.
והיא למדה ארבע שנים בפנימייה.
אמרתי לה: "תלכי לפנימייה, ככה בבית
מלא ילדים ולא תוכלי ללמוד טוב."
ארבע שנים שלחתי אותה לפתח תקווה ללמוד.
ילדים... לא היו קשים.
לא היו לי קשים...
היו לי ילדים טובים.
במה שהיה... צחקו.היה טוב באמת, לא היו לי ילדים קשים בכלל.
אלוהים נתן לי לא ילדים, לחמניות.
ממש לחמניות של ילדים יש
לי אני מודה לאלוהים.
שמונה ילדים יש לי,
ארבעה בנים וארבע בנות.
כולם נשואים, כולם בבתים
שלהם, כולם מסודרים.
מה אני צריכה יותר מזה.
אני לחם ומים מספיק לי לא אכפת לי.
הלכת לבקר בתוניס?
-כן.

00:25:00
תספרי לי.
הלכתי לתוניס, דבר ראשון הלכתי
לבקר את השכנים שלי הערביות.
איך שראו אותי בכו.
"איפה הייתם? איפה כל התקופה הזאת?"
אמרתי להם: "הייתי בצרפת."
לא רציתי להגיד כן...
שבאתי מהארץ.
אמרתי להם: "כן, אנחנו עכשיו גרים בצרפת."
-"מה טוב לך... צרפת יותר טוב מתוניס?"
אמרתי להם: "ככה, אני
אהבתי לעבור לצרפת."לא אמרתי להם שמארץ ישראל באתי.
הלכתי לראות את הבית איפה ש...
הייתי וזה... שכנים...
כולן ערביות היום. אין הרבה יהודים כבר.
אבל טובים, היו טובים איתנו.
באמת היו טובים איתנו.
ומה ראית עוד? ראית את השוק?
מה ראית עוד בתוניס?
יש שוק... ככה כמו פה בכל מקום.
כמו כל...

00:26:00
הבית שגרנו זו הייתה דירה...
ארבעה דיירים.
כל אחד חדר. לא היו...
ומטבח משותף, שירותים משותף, מקלחות משותף...
זה מה שהיה לנו.
לא היה את המותרות של היום.
כל אחד יש לו בית שלו והכול.
אבל הסתדרנו יפה.
ממש הסתדרנו יפה.והשכנים... מה זה... ראו אותי חזרתי בכו.
"אל תלכי בחזרה לצרפת."
אמרתי להם שבאתי מצרפת.
לא רציתי להגיד להם שבאתי מהארץ.
היה לכם בית כנסת שם?
-הכול, בטח, בטח.
ספרי לי על בית הכנסת.
-בית הכנסת ענק.
יש לנו בית כנסת חבל על הזמן.
יש שם... זה בתי הכנסת... יש לנו...

00:27:00
ואח שלי הגדול היה תמיד
עושה פיוטים עושה...
אלה חתונות... בר מצווה עושים שמח...
חייתי טוב.
אכלתי מה שאכלתי שתיתי מה ששתיתי. תמיד
שמחה תמיד עליזה תמיד אוהבת לצחוק.
זה אני.
אני מדברת איתה בערבית אבל הילדים...פה למדו בארץ. ושם למדו צרפתית.
ואיך למדת עברית? הגעת לארץ,
איך למדת עברית?
מהר, מהילדים שבאים מבית הספר.
"מה זה זה? מה זה זה?"
היו מלמדים אותי הילדים שלי.
וככה...
-לא הלכתי ללמוד עברית.
למדתי מהילדים שלי את העברית.

00:28:00
ועכשיו אפילו קוראת בעברית.
ולא הלכתי לבית ספר.
אידה, את זוכרת... הייתם משחקים משחקים?
בתוניס, הייתם משחקים איזה משחקים?
קרה...
קלאס.
-קלאס.
איך אומרים פה... קלאס.
-כן.
כן, זה המשחק.
אלוף שלנו.
קופצים...
עם כל הקושי, תאמיני, עם
כל הקושי שהיה לי בחיים,עברתי הכול זה בצחוק...
כאילו שהכול חלק הכול בסדר.
עד היום.
שכחתי אפילו את מה שעברתי... קשה.
מכל ה... כל הקושי, אני חיה מצוין.
ואני תמיד זה אני.
מחייכת, מצב רוח טוב,
ברוך השם תודה לאלוהים.

00:29:00
גרנו במעברה, פה בעפולה
פה איפה שעכשיו בית משפט.
היה מעברות.
-דואר.
דואר.
-דואר, בראבו.
הדואר.
אז באים מהסוכנות...
"הלו, משפחת חייט מה נשמע?"
אני אומרת להם: "על הכיפאק."
"הכול בסדר?"
-"הכול בסדר, מה... אוכלים, שותים, צוחקים"
"מה צריך יותר מזה."

תמיד עשיתי ככה. תמיד הייתי...
היו משתגעים.
זה בלי תחתונים וזה בלי גרביים וזה...
יאללה עובר.
אידה, ושמחת להגיע לישראל?
לארץ ישראל, שמחת?
כן, כי בעלי אהב את ישראל.
בשבילו באתי הנה.
כי אימא אמרה:
"מה תלכי לעשות שם...
איפה שבעלי, אני הולכת איתו.
החלום שלו היה לבוא לארץ.

ולא הצטערתי.
כל יום היה לי טוב ברוך השם.
ותספרי לי על החתנים שלך...
כולם, כולם באמת... כולם... אין, אחד אחד.
אין לי מילים.
עושים לי כבוד, מכבדים אותי.
אני כל שבת אצל מישהו.
אחד מהילדים.
כל שבת.
לא משאירים אותי לבד.
באמת תענוג איתם.

מראיינת - גלית כהן קרספי