חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 8
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי תוניסיה

תוניסיה

Tunisia; בערבית: تونس‎

מדינה לחופי הים התיכון, צפון אפריקה.


לפי מסורות היסטוריות הגיעו ראשוני היהודים במאה התשיעית לפני-הספירה עם הפניקים מצור ומצידון, והתיישבו בחוף תוניסיה. בעקבות כשלון מרד יהודי קירנאיקה נגד הרומאים באו פליטים יהודים לקרתגו, ולאחר הכיבוש הרומאי (146 לפני-הספירה) נוספו גולים מירושלים. במאה השלישית, עם קבלת הנצרות ברומא, נגזרו גזרות על היהודים. הוונדאלים שכבשו את האזור (439) ביטלו את הגזרות, והביזנטים שכבשו ב- 533 הטילו גזרות מחדש.

מצב היהודים השתפר לאחר הכיבוש המוסלמי. הבירה קירואן שנוסדה ב- 670 נעשתה למרכז מסחרי ותרבותי והתגבשו בה קהילה יהודית עשירה ומרכז רוחני חשוב. במאה התשיעית פלשו שבטי בני-הלאל ממצרים והחריבו את קירואן וקהילות נוספות.

הישוב היהודי התחדש בתקופת השושלת החפצית (Hafsids) במאה ה- 13. העיר תוניס נעשתה לבירה, היהודים שוב יכלו לקיים אוטונומיה קהילתית-דתית ותפשו משרות מטעם המדינה, כגון גובי מס, והיו שעסקו במסחר עם אירופה. היהודים התגוררו בשכונות מיוחדות ("חארה"). הכיבוש העות'מאני (1574) הנהיג סדרי מינהל חדשים אך מפאת חולשתו השתלטו שליטים מקומיים, ומצבם הכלכלי והחברתי של היהודים השתנה על-פי נטיות המושלים. יהודים המשיכו לעסוק במסחר ימי בערי החוף ובמלאכות מסורתיות. הוטלו עליהם הגבלות וגזרות, כגון חבישת כובע שחור להבדילם מהמוסלמים.

במאה ה- 18, תחת השושלת האוטונומית החוסיינית (1956-1705), החלה צמיחה בקהילות. שכונות יהודיות הוקמו לצד מצודות השלטון בערים, והיהודים זכו להגנה מפני פלישות הבדוים בתמורה לנאמנותם. תוניסיה נפתחה כלפי המערב, המסחר גדל ויהודים השתלטו על ענפי מסחר שונים ועסקו בתפקידי תווך עם אירופים.

בלחץ מדינות אירופה, פירסם בשנת 1857 מחמד באי, שליט תוניסיה, "חוקת יסוד" שמעניקה ליהודים שוויון בפני החוק. ביצוע החוקה הושעה, ורק ב- 1881 תחת החסות הצרפתית, זכו היהודים לשוויון זכויות וניתנה להם רשות לקנות קרקעות ולבחור באזרחות צרפתית. אך בפועל נשארו סממני אפלייה: מ- 1884 התמנו יהודים כנציגים במועצות עירוניות פחות מכפי שיעורם באוכלוסייה. ב"מועצה הגדולה" (בית הנבחרים) הוקצו ב- 1922 רק שלושה מושבים ליהודים. הצרפתים ניסו להגביל את האוטונומיה של הקהילות, ב- 1891 ביטלו את משרת הקאיד כנשיא היהודים; ב- 1900 נקבע שוועד הקהילה יהיה ממונה, יקרא "קופת העזרה והצדקה" ותפקידיו יצומצמו לענייני פולחן וצדקה. ב- 1921 הונהגה רפורמה והוקם ועד קהילה נבחר. מספר היהודים היה אז 48,000 וב- 1936 הגיע מספרם ל- 60,000.

המפלגה הלאומית "התוניסאים הצעירים", שנוסדה ב- 1908, ויורשתה מפלגת "אל-דסתור" (החוקה) ב- 1920, ששאפו להנהגת משטר חוקתי-אסלאמי, הסבו דאגה ליהודים. אך בשנת 1934 ייסד חביב בורגיבה את מפלגת "ניאו דסתור" וביקש לצרף אליה חברים יהודים.

בתקופת שלטון וישי בצרפת (מיוני 1940 עד נובמבר 1942) נושלו יהודים מעסקיהם, סולקו ממשרות ציבוריות ומעיסוק ברפואה ובעריכת-דין, וכל הארגונים ותנועות הנוער נאסרו. יהודים נתיני מדינות זרות נעצרו במחנה "גומבטה" בתקופת הכיבוש הגרמני (נובמבר 1942 - מאי 1943). כ- 5,000 יהודים נכלאו ב- 32 מחנות לעבודת כפייה, עשרות ניספו במחלות, בהפצצות ובניסיונות בריחה. כעשרים יהודים שולחו למחנות ריכוז באירופה.

בשנת 1946 היו בתוניסיה כ- 70,000 יהודים בעלי אזרחות תוניסאית ועוד כ- 30,000 בעלי אזרחות צרפתית או איטלקית. הפעילות הציונית גברה כבר בשלהי מלחמת העולם השנייה. פעלו תנועות הנוער "תורה ועבודה", "גורדוניה", "דרור", "ביתר" ואחרות. בשנים 1943-1941

עלו יהודים באמצעות סרטיפיקטים וכמעפילים בלתי לגליים. ב- 1948 נפתחו משרדי הסוכנות בתוניס ועד 1952 עלו כ- 15,000 . בשנת 1956 קיבלה תוניסיה עצמאות ויהודים מילאו תפקיד בפוליטיקה התוניסית, בפרלמנט ובמערכת המשפט. אמנם השלטונות החלו להצר את צעדי היהודים אך הפעילות הציונית לא הופרעה. ב- 1957 הוקמה הגנה יהודית מחשש לפגיעות בנפש. בשל חשש לאנטישמיות עזבו את תוניסיה בין יולי 1961 לדצמבר 1962 כ- 30,000 יהודים, מרביתם לצרפת. בשנים 1965-1964 היגרו כ- 12,000 בגלל מדיניות הלאמה של הממשלה. לאחר מלחמת ששת הימים (1967) ועד 1971 עזבו כ- 15,000 בגלל התנכלויות לנפש ולרכוש. בשנת 1987 נותרו בתוניסיה כ- 2,500 יהודים. לפי רישומי הקונגרס היהודי העולמי בשנת 1997 חיו בתוניסיה 1,900 יהודים.


דמותה של הקהילה

יהודי תוניסיה היו עירוניים ברובם והתיישבו בצמתי מסחר ובערי החוף כדי לעסוק במסחר ובתפקידי תורגמנים ומתווכים. תופעת לואי של הנהירה לערים הייתה צמיחת ה"חארה" (השכונה) היהודית.

תוניסיה קלטה יהודים ממגורשי ספרד במאה ה- 15. במאה ה- 17 הגיעו מהגרים מליוורנו ומפלרמו שבאיטליה, הם נקראו "גראנה", תרמו לתרבות ולכלכלה, וקיימו קהילות ובהן מוסדות ובתי כנסת נפרדים מקהילות ה"תואנסה" (היהודים התוניסאים).

ר' יצחק חי טייב (1837-1743) מרבניה הדגולים של תוניסיה השפיע על החיים הרוחניים והדתיים של הקהילה. בראש הקהילה עמד ה"קאיד" (שיח' אל-יהוד - ראש היהודים), שהיה המנהיג החילוני ועסק בגביית מיסים ובאכיפת החוק, עד שבוטלה כהונתו בידי הצרפתים ב- 1898. תחת השלטון הצרפתי התפתחה מערכת החינוך הצרפתית של "אליאנס" אך היה גם לימוד תורה משגשג בישיבות ובתלמודי תורה.

היהודים לא מיהרו להתאזרח בצרפת, דוגמת יהודי אלג'יריה, מחשש הגיוס לצבא. איטליה המשיכה להשפיע באמצעות קהילות ה"גראנה" גם בתקופת השלטון הפשיסטי, וזכתה לתמיכת היהודים, ולכן הם ניצלו מהפקעת רכוש וממחנות כפייה בימי מלחמת העולם השנייה.

הקהילות שעיצבו את דמותה של יהדות תוניסיה היו קהילות כמו ג'רבה בעלת המסורת הרבנית העתיקה; סוסה שפיתחה מרכז תרבותי יהודי חילוני בלשון הערבית, וקהילת תוניס, שהציגה השפעה תרבותית צרפתית חזקה ופעילות ציונית בהשפעה סוציאליסטית, לעומת ההשפעה הרוויזיוניסטית בקהילות ערי השדה.

סוג מקום:
מדינה
מספר פריט:
136252
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

קיסראוי, כסראוי

KESRAOUI, KISRAOUI, KESRAWI

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמה של העיירה קסרה, הידוע גם בשם אל-קסרה הנמצאת במחוז סיליאנה בתוניסיה.  

שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה.

קיסראוי מתועד כשם משפחה יהודי עם לאון קיסראוי (1903- 1980), לעשבר תושב אשקלון, ישראל.

אלג'ם, בן לג'ם

ELEDJEM, BEN LEDJAM

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמה של העיירה אל ג'ם במחוז מהדיה, תוניסיה.

שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה.

משך:
00:01:53

הקלטה מקורית מדיסק "יחזקאל בראון יצירות למקהלה: מקהלת האיחוד". פורסם על ידי בית התפוצות בשנת 1996.

מתוך ספר תהילים קי''ד:1. מזמור זה מתאר את מסע בני ישראל לאחר צאתם ממצרים ומושר לעתים בפסח. בהקלטה זו: נוסח יהודי-תוניס בעיבוד מאת יחזקאל בראון למקהלה כחלק מיצירתו "חמישה עשר שירי פסח". 

שארל חדאד מניח זר על מצבה לזכר קורבנות מחנות
עבודת הכפייה בתקופת הכיבוש הנאצי, תוניסיה, 1957.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות שארל חדאד, מארסיי)
יצחק לוזון (מרכז) בעת מפקד בוקר במחנה קיץ
של "השומר הצעיר", תוניסיה, 1946
(בית התפוצות ארכיון התצלומים,
באדיבות מנחם לוזון, קיבוץ דן)

ניסים לוזון ייסד ב-1914 את האגודה הציונית הראשונה של "אוהבי ציון" בתוניסיה, מאורגנת כאגודה עם יו"ר, גזבר וכד'. בנו, אליהו לוזון, נבחר ב-1931 כציר בקונגרס הציוני. נכדו, אפרים, היה נציג בית"ר בתוניסיה מ-1935 עד 1945. מאורח יותר היה במשך עשר שנים, עד 1955, נציג בית"ר בכל צפון אפריקה. יצחק לוזון היה מהחלוצים הראשונים שעלו לישראל ב-1935 והצטרף לקיבוץ דן.
בשובו לתוניסיה כשליח בשנים 1945-1947, הקים את תנועת "השומר הצעיר".
לוח זכרון בבית כנסת בחארה זרירה
("הרובע הקטן"), ג'רבה, תוניסיה, 1981
צילום: יאן פאריק
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות יאן פאריק)
קלייר אשוש לבית חיון בבית הספר אליאנס,
תוניס, תוניסיה, 1915-1916
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
(באדיבות משפחת אשוש, ישראל)
הנשיא חביב בורגיבה וראשי הקהילה היהודית,
תוניס, תוניסיה, 1955.
בורגיבה מחבק את נשיא הקהילה שארל חדאד, הרב הראשי
מואיס כהן עומד מימינו של חדאד.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות שארל חדאד, מארסיי)
האכסנייה של בית הכנסת 'אל-גריבה' בערב ההילולה
המסורתית לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, ג'רבה, תוניסיה, 1981
צילום: יאן פאריק
(בית התפוצות ארכיון התצלומים, באדיבות יאן פאריק)
ארבעים הנבחרים לוועד הקהילה לאחר בחירתם,
תוניס, תוניסיה, 4 בפברואר,1951
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות שארל חדאד, מארסיי)
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי תוניסיה

תוניסיה

Tunisia; בערבית: تونس‎

מדינה לחופי הים התיכון, צפון אפריקה.


לפי מסורות היסטוריות הגיעו ראשוני היהודים במאה התשיעית לפני-הספירה עם הפניקים מצור ומצידון, והתיישבו בחוף תוניסיה. בעקבות כשלון מרד יהודי קירנאיקה נגד הרומאים באו פליטים יהודים לקרתגו, ולאחר הכיבוש הרומאי (146 לפני-הספירה) נוספו גולים מירושלים. במאה השלישית, עם קבלת הנצרות ברומא, נגזרו גזרות על היהודים. הוונדאלים שכבשו את האזור (439) ביטלו את הגזרות, והביזנטים שכבשו ב- 533 הטילו גזרות מחדש.

מצב היהודים השתפר לאחר הכיבוש המוסלמי. הבירה קירואן שנוסדה ב- 670 נעשתה למרכז מסחרי ותרבותי והתגבשו בה קהילה יהודית עשירה ומרכז רוחני חשוב. במאה התשיעית פלשו שבטי בני-הלאל ממצרים והחריבו את קירואן וקהילות נוספות.

הישוב היהודי התחדש בתקופת השושלת החפצית (Hafsids) במאה ה- 13. העיר תוניס נעשתה לבירה, היהודים שוב יכלו לקיים אוטונומיה קהילתית-דתית ותפשו משרות מטעם המדינה, כגון גובי מס, והיו שעסקו במסחר עם אירופה. היהודים התגוררו בשכונות מיוחדות ("חארה"). הכיבוש העות'מאני (1574) הנהיג סדרי מינהל חדשים אך מפאת חולשתו השתלטו שליטים מקומיים, ומצבם הכלכלי והחברתי של היהודים השתנה על-פי נטיות המושלים. יהודים המשיכו לעסוק במסחר ימי בערי החוף ובמלאכות מסורתיות. הוטלו עליהם הגבלות וגזרות, כגון חבישת כובע שחור להבדילם מהמוסלמים.

במאה ה- 18, תחת השושלת האוטונומית החוסיינית (1956-1705), החלה צמיחה בקהילות. שכונות יהודיות הוקמו לצד מצודות השלטון בערים, והיהודים זכו להגנה מפני פלישות הבדוים בתמורה לנאמנותם. תוניסיה נפתחה כלפי המערב, המסחר גדל ויהודים השתלטו על ענפי מסחר שונים ועסקו בתפקידי תווך עם אירופים.

בלחץ מדינות אירופה, פירסם בשנת 1857 מחמד באי, שליט תוניסיה, "חוקת יסוד" שמעניקה ליהודים שוויון בפני החוק. ביצוע החוקה הושעה, ורק ב- 1881 תחת החסות הצרפתית, זכו היהודים לשוויון זכויות וניתנה להם רשות לקנות קרקעות ולבחור באזרחות צרפתית. אך בפועל נשארו סממני אפלייה: מ- 1884 התמנו יהודים כנציגים במועצות עירוניות פחות מכפי שיעורם באוכלוסייה. ב"מועצה הגדולה" (בית הנבחרים) הוקצו ב- 1922 רק שלושה מושבים ליהודים. הצרפתים ניסו להגביל את האוטונומיה של הקהילות, ב- 1891 ביטלו את משרת הקאיד כנשיא היהודים; ב- 1900 נקבע שוועד הקהילה יהיה ממונה, יקרא "קופת העזרה והצדקה" ותפקידיו יצומצמו לענייני פולחן וצדקה. ב- 1921 הונהגה רפורמה והוקם ועד קהילה נבחר. מספר היהודים היה אז 48,000 וב- 1936 הגיע מספרם ל- 60,000.

המפלגה הלאומית "התוניסאים הצעירים", שנוסדה ב- 1908, ויורשתה מפלגת "אל-דסתור" (החוקה) ב- 1920, ששאפו להנהגת משטר חוקתי-אסלאמי, הסבו דאגה ליהודים. אך בשנת 1934 ייסד חביב בורגיבה את מפלגת "ניאו דסתור" וביקש לצרף אליה חברים יהודים.

בתקופת שלטון וישי בצרפת (מיוני 1940 עד נובמבר 1942) נושלו יהודים מעסקיהם, סולקו ממשרות ציבוריות ומעיסוק ברפואה ובעריכת-דין, וכל הארגונים ותנועות הנוער נאסרו. יהודים נתיני מדינות זרות נעצרו במחנה "גומבטה" בתקופת הכיבוש הגרמני (נובמבר 1942 - מאי 1943). כ- 5,000 יהודים נכלאו ב- 32 מחנות לעבודת כפייה, עשרות ניספו במחלות, בהפצצות ובניסיונות בריחה. כעשרים יהודים שולחו למחנות ריכוז באירופה.

בשנת 1946 היו בתוניסיה כ- 70,000 יהודים בעלי אזרחות תוניסאית ועוד כ- 30,000 בעלי אזרחות צרפתית או איטלקית. הפעילות הציונית גברה כבר בשלהי מלחמת העולם השנייה. פעלו תנועות הנוער "תורה ועבודה", "גורדוניה", "דרור", "ביתר" ואחרות. בשנים 1943-1941

עלו יהודים באמצעות סרטיפיקטים וכמעפילים בלתי לגליים. ב- 1948 נפתחו משרדי הסוכנות בתוניס ועד 1952 עלו כ- 15,000 . בשנת 1956 קיבלה תוניסיה עצמאות ויהודים מילאו תפקיד בפוליטיקה התוניסית, בפרלמנט ובמערכת המשפט. אמנם השלטונות החלו להצר את צעדי היהודים אך הפעילות הציונית לא הופרעה. ב- 1957 הוקמה הגנה יהודית מחשש לפגיעות בנפש. בשל חשש לאנטישמיות עזבו את תוניסיה בין יולי 1961 לדצמבר 1962 כ- 30,000 יהודים, מרביתם לצרפת. בשנים 1965-1964 היגרו כ- 12,000 בגלל מדיניות הלאמה של הממשלה. לאחר מלחמת ששת הימים (1967) ועד 1971 עזבו כ- 15,000 בגלל התנכלויות לנפש ולרכוש. בשנת 1987 נותרו בתוניסיה כ- 2,500 יהודים. לפי רישומי הקונגרס היהודי העולמי בשנת 1997 חיו בתוניסיה 1,900 יהודים.


דמותה של הקהילה

יהודי תוניסיה היו עירוניים ברובם והתיישבו בצמתי מסחר ובערי החוף כדי לעסוק במסחר ובתפקידי תורגמנים ומתווכים. תופעת לואי של הנהירה לערים הייתה צמיחת ה"חארה" (השכונה) היהודית.

תוניסיה קלטה יהודים ממגורשי ספרד במאה ה- 15. במאה ה- 17 הגיעו מהגרים מליוורנו ומפלרמו שבאיטליה, הם נקראו "גראנה", תרמו לתרבות ולכלכלה, וקיימו קהילות ובהן מוסדות ובתי כנסת נפרדים מקהילות ה"תואנסה" (היהודים התוניסאים).

ר' יצחק חי טייב (1837-1743) מרבניה הדגולים של תוניסיה השפיע על החיים הרוחניים והדתיים של הקהילה. בראש הקהילה עמד ה"קאיד" (שיח' אל-יהוד - ראש היהודים), שהיה המנהיג החילוני ועסק בגביית מיסים ובאכיפת החוק, עד שבוטלה כהונתו בידי הצרפתים ב- 1898. תחת השלטון הצרפתי התפתחה מערכת החינוך הצרפתית של "אליאנס" אך היה גם לימוד תורה משגשג בישיבות ובתלמודי תורה.

היהודים לא מיהרו להתאזרח בצרפת, דוגמת יהודי אלג'יריה, מחשש הגיוס לצבא. איטליה המשיכה להשפיע באמצעות קהילות ה"גראנה" גם בתקופת השלטון הפשיסטי, וזכתה לתמיכת היהודים, ולכן הם ניצלו מהפקעת רכוש וממחנות כפייה בימי מלחמת העולם השנייה.

הקהילות שעיצבו את דמותה של יהדות תוניסיה היו קהילות כמו ג'רבה בעלת המסורת הרבנית העתיקה; סוסה שפיתחה מרכז תרבותי יהודי חילוני בלשון הערבית, וקהילת תוניס, שהציגה השפעה תרבותית צרפתית חזקה ופעילות ציונית בהשפעה סוציאליסטית, לעומת ההשפעה הרוויזיוניסטית בקהילות ערי השדה.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
קיסראוי

קיסראוי, כסראוי

KESRAOUI, KISRAOUI, KESRAWI

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמה של העיירה קסרה, הידוע גם בשם אל-קסרה הנמצאת במחוז סיליאנה בתוניסיה.  

שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה.

קיסראוי מתועד כשם משפחה יהודי עם לאון קיסראוי (1903- 1980), לעשבר תושב אשקלון, ישראל.

אלג'ם

אלג'ם, בן לג'ם

ELEDJEM, BEN LEDJAM

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמה של העיירה אל ג'ם במחוז מהדיה, תוניסיה.

שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה.

בצאת ישראל, למקהלה א קפלה (1982)

הקלטה מקורית מדיסק "יחזקאל בראון יצירות למקהלה: מקהלת האיחוד". פורסם על ידי בית התפוצות בשנת 1996.

מתוך ספר תהילים קי''ד:1. מזמור זה מתאר את מסע בני ישראל לאחר צאתם ממצרים ומושר לעתים בפסח. בהקלטה זו: נוסח יהודי-תוניס בעיבוד מאת יחזקאל בראון למקהלה כחלק מיצירתו "חמישה עשר שירי פסח". 

שארל חדאד מניח זר לזכר קורבנות מחנות עבודת הכפייה, תוניסיה, 1957
שארל חדאד מניח זר על מצבה לזכר קורבנות מחנות
עבודת הכפייה בתקופת הכיבוש הנאצי, תוניסיה, 1957.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות שארל חדאד, מארסיי)
מפקד בוקר במחנה קיץ של "השומר הצעיר", תוניסיה, 1946
יצחק לוזון (מרכז) בעת מפקד בוקר במחנה קיץ
של "השומר הצעיר", תוניסיה, 1946
(בית התפוצות ארכיון התצלומים,
באדיבות מנחם לוזון, קיבוץ דן)

ניסים לוזון ייסד ב-1914 את האגודה הציונית הראשונה של "אוהבי ציון" בתוניסיה, מאורגנת כאגודה עם יו"ר, גזבר וכד'. בנו, אליהו לוזון, נבחר ב-1931 כציר בקונגרס הציוני. נכדו, אפרים, היה נציג בית"ר בתוניסיה מ-1935 עד 1945. מאורח יותר היה במשך עשר שנים, עד 1955, נציג בית"ר בכל צפון אפריקה. יצחק לוזון היה מהחלוצים הראשונים שעלו לישראל ב-1935 והצטרף לקיבוץ דן.
בשובו לתוניסיה כשליח בשנים 1945-1947, הקים את תנועת "השומר הצעיר".
לוח זכרון בבית כנסת ב'רובע הקטן', ג'רבה, תוניסיה, 1981
לוח זכרון בבית כנסת בחארה זרירה
("הרובע הקטן"), ג'רבה, תוניסיה, 1981
צילום: יאן פאריק
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות יאן פאריק)
קלייר אשוש בבית הספר אליאנס, תוניס, תוניסיה, 1916-1915
קלייר אשוש לבית חיון בבית הספר אליאנס,
תוניס, תוניסיה, 1915-1916
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
(באדיבות משפחת אשוש, ישראל)
הנשיא בורגיבה וראשי הקהילה היהודית בתוניס, תוניסיה, 1955
הנשיא חביב בורגיבה וראשי הקהילה היהודית,
תוניס, תוניסיה, 1955.
בורגיבה מחבק את נשיא הקהילה שארל חדאד, הרב הראשי
מואיס כהן עומד מימינו של חדאד.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות שארל חדאד, מארסיי)
אכסניית בית הכנסת אל-גריבה בהילולת ל"ג בעומר, ג'רבה, תוניסיה, 1981
האכסנייה של בית הכנסת 'אל-גריבה' בערב ההילולה
המסורתית לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, ג'רבה, תוניסיה, 1981
צילום: יאן פאריק
(בית התפוצות ארכיון התצלומים, באדיבות יאן פאריק)
ארבעים הנבחרים לוועד הקהילה לאחר בחירתם. תוניס, תוניסיה, 1951
ארבעים הנבחרים לוועד הקהילה לאחר בחירתם,
תוניס, תוניסיה, 4 בפברואר,1951
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות שארל חדאד, מארסיי)