ישראל רוז'ין פרידמן
Israel Ruzhin Friedmann (1797-1850) Hasidic Rabbi.
He was a great grandson of Dov Ber, the Maggid of Mezhirech and showed outstanding qualities from childhood. At the age of 13 he married and settled in Botosani, Romania. Three years later his brother died and he became a hasidic leader. He moved to Ruzhin, Poland, where he achieved the reputation of a great holy man and attracted thousands of followers. Israel lived a life of great luxury and surrounded himself with splendor, such as his carriage with silver handles drawn by four horses. In 1838 he was accused of complicity in the death of two Jews accused of being informers and was imprisoned for two years. On his release he moved to Kishinev, then to Jassy and other places before finally settling in Sadagora, Bukovina. There he reestablished his court in all its glory. His six sons all founded hasidic dynasties.
פרידמן
(שם משפחה)שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי.
הפירוש המילולי בגרמנית של שם המשפחה פרידמן הוא "איש השלום". שם המשפחה פרידמן יכול להיות קשור בשם המקראי שלמה (הנגזר מהשורש "שלום"). פירוש הסופית הסלבית "-סקי הוא "מ-", "מוצאו מ-", וגם "בנו של". שלמה המלך למה היה בנו של דוד המלךובת שבע והמלך השלישי של ישראל ויהודה. שמות משפחה יהודיים רבים התפתחו מהשם שלמה/סולומון/סלומון וצורותיהם. סולומון מתועד במאה ה-7 בצרפת; סלמן בשנת 1090 בגרמניה; סאלמנוס בשנת 1200, גם כן בגרמניה; סלמון ב-1290, סומון ב-1306, סלמנוס ב-1334 וסאלאמון ב-1388, כולם בצרפת; שולם ב-1495 בגרמניה; סולומון ב-1668 באמריקה; סאלום ב-1713 באיים האנטילים; סלמונבה ב-1715 באיטליה; שלאם ב-1717 בגרמניה; סלמה, שלומן, שולום ושאולון ב-1784 באלזס; סאלימן ב-1798 באמריקה; סאלם במאה ה-18 בארצות השפלה; סלמנג ב-1831 בגרמניה; וסלומסון ב-1855 באמריקה. באמצע המאה ה-20, משפחות בשם סולומון בצרפת שינו את שמם לאומון ולומון; הגרסה הפולנית סולומונוביץ' ("בנו של סולומון") שונתה אלמון, שם בעל צליל צרפתי.
צורות ערביות של סולומון כוללות את סלאם, סאלומה, סאלאמה וסוליימן. גרסאות של השם שלמה, כמו סאלאמאן, סאלמן, זלמן, זלקינד, זלקין, זלהיים, זלינג, זלינגר, סלינגר וזלינג היו נפוצות מאד בארצות מרכז ומזרח אירופה.
אישים ידועים בעלי שם המשפחה היהודי-גרמני פרידמן כוללים את הרב ישראל פרידמן, המכונה רוז'ניר (1850-1798), מייסדו של שושלת אדמו"רים; את הקרימינולוג ההונגרי ברנהרד פרידמן (1925-1844); את המחבר הגרמני והפעיל הציוני אדולף פרידמן (1932-1871), שהיה אחד התומכים של בנימין זאב הרצל; ואת הפעיל הציוני יליד דזידר פרידמן (1944-1880).
במאה ה-20 פרידמן מתועד כשם משפחה יהודי עם אברהם ומריאן פרידמן, לוחמים ב"צבא העם" הפולני, אשר נהרגו בקרבות נגד הגרמנים בזמן מלחמת העולם השנייה.
ברסט - בריסק דליטא
(מקום)ברסט Brest
בפי היהודים בריסק דליטא - BRISK LITOVSK
עיר במערב בלרוס. בין שתי מלחמות העולם במחוז פולסיה, פולין, ונקראה אז בז'שץ על הנהר בוג (BRZESC).
עד לחלוקה השנייה של פולין ב-1793 הייתה העיר בממלכת פולין ליטא; עד 1919 השתייכה לרוסיה, ונקראה ברסט-ליטובסק. אחרי מלחמת העולם השנייה (1945) עברה לתחומי בלרוס, אז רפובליקה בברית המועצות, ומאז נקבע שמה לשם ברסט.
ברסט הייתה מרכז יהדות ליטא במאות 17-13, ומעמדה זה התחזק לאחר איחוד פולין-ליטא בשנת 1569.
יהודי המקום סחרו בבדים, פרוות, חכרו אחוזות, גבו מסים מטעם הממשלה, וקשריהם המסחרים השתרעו עד נמל דאנציג בצפון ונמל ונציה בדרום.
ב-1495 הועמדו יהודי ליטא בפני ברירת שמד או גירוש, ובבריסק נמצא אחד, בן למשפחת יוזפוביץ, שבחר בשמד. כעבור שמונה שנים בוטלה הגזירה והקהילה חזרה לגדולתה, עד למחצית הראשונה של המאה ה-17.
על שאול ואהל (1617-1541) איש בריסק, יועץ הכספים של מלך פולין זיגמונט ה-3 ושתדלן של יהודי פולין וליטא, מספרת האגדה שבמות המלך סטפאן באטורי (1586) הומלך על פולין ליום אחד; באותו היום חוקק חוקים רבים לטובת היהודים.
ב-1636 התפרעו תלמידי בית-הספר וכעבור שנה נשדדו ונשרפו חנויות יהודיות; השלטונות חייבו את העיריה להחזיר את הגזילה ולהעניש את הפורעים, והקימו כוח משמר מעורב של יהודים ונוצרים.
בפרעות ת"ח ות"ט, בימי מרד חמלניצקי (1649-1648), נרצחו מאות (ויש אומרים אלפים) מיהודי המקום. סבל נוסף נגרם לקהילת בריסק במאה ה- 17 במלחמות עם רוסיה, עם שוודיה ועם טורקיה. כדי להקל על בני הקהילה המדולדלת שחררה אותם הממשלה מחובת אכסון חיילים ומתשלום מסים למשך ארבע שנים. זכויותיהם אושרו מחדש על-ידי המלך מיכאל וישניובייצקי (1669), הונהג שוויון במסים בין יהודים ללא-יהודים, ועל שלטונות העיר והאזרחים הוטל לסייע בדיכוי הסתה אנטי-יהודית. בבריסק חיו אז 525 יהודים (המספר הזה אינו כולל ילדים בני 11 ומטה).
כעבור מאה שנה התפקדו בעיר ובסביבה 3,353 יהודים. קהילת בריסק מילאה תפקיד נכבד ב"וועד ארבע הארצות" (1764-1580) והיתה אחת משלוש המייסדות של ועד יהודי ליטא (שהוקם ב-1623). העיר היתה מעוז "המתנגדים" ובה גם נערכו רבים מן הוויכוחים הסוערים עם ראשוני החסידים. בין גדולי רבניה עד סוף המאה ה-18 היו יחיאל בן אהרן לוריא ונכדו המהרש"ל (ר' שלמה בן יחיאל לוריא), מנחם מנדל פראנק, אפרים זלמן שור, יואל בן שמואל סירקס, דוד אופנהיים, אריה יהודה לייב בעל "שאגת אריה" ואהרן בן מאיר, בעל "מנחת אהרן".
אחרי חלוקת פולין וסיפוח האזור לרוסיה הצארית (1793) ירדה חשיבותה המסחרית של בריסק וחלק גדול מן הרובע היהודי, לרבות בית-הכנסת העתיק ובית העלמין, נהרס לצורך הקמת המצודה (1832). המצב השתפר עם פתיחת התעלה המחברת את הנהרות דנייפר ובוג, ויהודים שלטו בחיי המסחר והתעשיה בעיר. ב-1845 הקימו שלושה בתי חרושת, אחד מהם לטבק, וכן בית- חולים, בית-כנסת חדש (נחנך ב-1861), ומעון לאלמנות.
בסוף המאה ה- 19 מנתה האוכלוסיה היהודית 30,600 (מתוך 46,560), מהם 3,500 בעלי מלאכה (בעיקר סנדלרים וחייטים). פעמיים פרצו בעיר שריפות גדולות (1895, 1901). יהודים מבריסק השתתפו במהפכת 1905 וכמה מהם נפצעו ונהרגו בפוגרומים שלאחר המהפכה.
על אף היותם רוב בעיר (%70 מכלל האוכלוסיה) ישבו במועצת העיריה שלושה נציגים יהודים, בצד 20 לא-יהודיים. ב-1 באוגוסט 1915 גורשו יהודי העיר על-פי צו המפקדה הרוסית העליונה; ב-26 באותו חודש חזרו רבים עם כניסת הצבא האוסטרי-הגרמני וגורשו שנית בפקודת הכובש. בשנת 1919 היו בעיר למעלה מ- 6,000 יהודים.
הקהילה שוקמה עם הכיבוש הפולני וב-1921 מנתה 15,630 נפש, כמחצית האוכלוסיה בעיר. ב- 1931 היה מספר היהודים בבריסק 21,440.
בין גדולי התורה וחשובי הציבור מהמאה ה-19 והלאה היו הרבנים צבי הירש בן מרדכי אורנשטיין, משה יהודה לייב דיסקין, בני משפחת סולובייצ'יק, הבלשן וחוקר התלמוד יעקב נחום אפשטיין, מיכאל פוחאצ'בסקי, מחלוצי היישוב בארץ, העיתונאים אברהם גולדברג ונח פינקלשטיין והרופא בנימין שרשבסקי.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עבר האזור לשליטת ברית המועצות, במסגרת ההסכם בין גרמניה לברית המועצות. הסובייטים פיזרו את מוסדות הקהילה, אסרו על פעולה מפלגתית עצמאית, וגירשו עסקנים ציוניים ופוליטיים לפנים רוסיה (ביניהם מנהיג ה"בונד" המקומי ישראל טננבוים).
ב-24 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את בריסק, שמנתה אז כ-30,000 יהודים, ביניהם פליטים משטחי הכיבוש בפולין. כעבור ימים אחדים חטפו הגרמנים 5,000 יהודים, לעבודת-כפייה כביכול, ורצחו אותם מחוץ לעיר. בסתיו 1941 הוקם גיטו; משפחות אחדות של רופאים הורשו להישאר בצד ה"ארי". הוקם "יודנראט" בראשות צבי הירש רוזנברג וסגנו נחמן לאנדוי, שטרחו להעסיק את היהודים בעבודות "יצרניות" כדי למנוע את גירושם למחנות-המוות. ביוני 1942 נשלחו 900 בעלי-מקצוע לעבודה במזרח ורק 12 חזרו לגיטו כעבור שבועות אחדים.
באותו הזמן התארגנה תנועת מחתרת בהנהגת אריה שיינמן. באמצע אוקטובר אותה השנה הושמדו תושבי הגיטו; המעטים שהצליחו להימלט הצטרפו ליחידות הפרטיזנים ביערות. חנה גינצברג מבריסק היתה אחת הלוחמות ביחידה.
עם כניסת הרוסים לעיר ביולי 1944 נמצאו בה רק יהודים ספורים.
אחרי המלחמה שבו יהודים לחיות בבריסק. בניין בית-הכנסת האחרון נעשה לבית קולנוע בשנת 1959. ב-1970 התגוררו בעיר יותר מ-5,000 יהודים, 1.1% מכלל האוכלוסיה, מהם 24% דוברי יידיש.
בין האישים היהודיים ילידי העיר ברסט נמנה גם מנחם בגין (1913 - 1992), מנהיג ציוני, ראש ממשלת ישראל בשנים 1977 - 1983.
רומניה
(מקום)Romania
România
A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)
21st Century
Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000. Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:
Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro