סיירוס אדלר
Cyrus Adler (1863-1940), scholar and tireless worker for the Jewish community, born in Van Buren, a small town in Arkansas, USA, the son of a cotton planter. After the death of his father Adler and his family moved to Pennsylvania, where he was influenced by his uncle and cousin and as a result came to love Jewish tradition and scholarship. He studied at the University of Pennsylvania and went on to obtain a Ph.D. Degree from John Hopkins University in 1887.
Between 1887 and 1893 he taught Semitic languages at John Hopkins becoming an assistant professor in 1890. From 1892 he was librarian at the Smithsonian Institution in Washington, DC, with a particular interest in Semitics and archeology. Between 1908 and 1940 he was president of the Dropsie College for Hebrew and Cognate Learning and also Chancellor of the Theological Seminary of America and, under Solomon Schechter, he played an active part in the institution's reorganization. In 1905 he was chairman of the Board of trustees and when Schechter died in 1915, Adler became acting president of the Seminary. In 1924 he was elected full president. While insisting on the maintenance of high standards of academic excellence, he was also responsible for constructing the Seminary's new buildings.
He wrote many articles on comparative religion and Semitic languages and was a contributor to the "New International Encyclopedia", an editor of the "Jewish Encyclopedia" and a member of the committee which translated the Jewish Publication Society's version of the Hebrew Bible, published in 1917. He edited the first seven volumes of the "American Jewish Yearbook" (1899-1905). Between 1910 and 1940 he was editor of the "Jewish Quarterly Review".
Adler was one of the founders of the Jewish Welfare Board and also of the Jewish Publication Society, where he was chairman of various committees for many years. In 1892 he helped to found the Jewish Historical Society and served as its president for over 20 years. A joint founder of the American Jewish Committee in 1906, he was elected chairman of its executive board in 1915 in which capacity he represented the committee at the Paris Peace Conference in 1919. In 1913 he was one of the founders of the United Synagogue of America and served as its president. Adler's views on Zionism were ambigious and this limited his relationships with the leaders of American Zionism and the leaders of American traditional Judaism.
אדלר
(שם משפחה)שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד.
אדלר היא מילה גרמנית / יידיש שפירושה "נשר".
בחלק מהמקרים,אפשר ששם משפחה זה נגזר מאחד משלטי הבתים שהיו נהוגים בערי גרמניה בימי הביניים, כמו למשל ברובע היהודי של פרנקפורט אם מיין שבו לכל בית היה סימן משלו, בדרך כלל בצורת בעל חיים, צמח או פרח.
עם הזמן, שמות של סימני בתים הפכו לשמות משפחה קבועים. לבית מס' 86 היה סימן בצורת נשר מוזהב.
אדלר מתועד כשם משפחה יהודי בפרנקפורט אם מיין, גרמניה, החל מאמצע המאה ה-16. משפחת אדלר מפרנקפורט אם מיין, שהם כהנים מצאצאיהם של הרב שמעון, מחבר "ילקוט שמעוני", אימצו את השם אדלר לאחר שאחד מאבותיהם נשא את האות המלכותי, ה"רייכסאדלר" ("הנשר הקייסרי") בתהלוכה החגגית לציון חזרתם של היהודים לעיר פרנקפורט בשנת 1616. אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי אדלר כוללים את הרב נתן מרקוס אדלר (1890-1803), אשר נולד בגרמניה וישמש כרב ראשי של אחוד הקהילות היהודיות באימפריה הבריטית; את הניורופתולוג האוסטרי אלפרד אדלר (1937-1870); ובמאה ה-20 את הפיזיקאי האמריקאי סטפן לואיס אדלר.
ארקנסו
(מקום)ארקנסו
Arkansas
מדינה בדרום ארה"ב. המדינה ה-25 שהצטרפה לאיחוד.
האחים ג'ייקוב, היימן ולואי מיטשל, שהיגרו להוט ספרינגס ב-1830, היו אולי היהודים הראשונים שהתיישבו בארקנסו. הם הפכו לסוחרים מצליחים, ועשו עסקים נמרצים עם פורט סמית', ליטל רוק והוט ספרינגס. סמואל אדלר, אביו של המחנך והחוקר סיירוס אדלר, התיישב בוואן בורן בסוף שנת 1850. משנת 1830 ועד סוף מלחמת האזרחים הגיעו יהודים לארקנסו לסירוגין. אולם לאחר 1865 החלה נהירה גדולה של יהודים למדינה. 15 ערים נקראות על שם יהודים, מצביע על כך שגברים כמו צ'ארלס ט' אבלס, ג'וזף אלטהיימר, הנרי ברגר, סול ברטיג, אדולף פלסנטל, ג'ד' גולדמן, מקס לוי, ויקטור וולשטיין ואחרים מילאו תפקיד חיוני בקהילות, שנושאות בהתאמה, את שמותיהם.
הגידול במספר היהודים שהגיעו לארקנסו לאחר מלחמת האזרחים דרבן את הקמתן של מספר קהילות: "אנשי אמת" בפין בלאף (Pine Bluff) ב-1866, "בית אל" בהלנה (1867), "בית ישראל" בהוט ספרינגס (1875), "הר סיני" בעיירת הגבול טקסרקנה (1884), שלימים עברה לטקסס, מעברו השני של הגבול, "הקהילה העברית המאוחדת" בפורט סמית' (1890), "מקדש ישראל" בג'ונסבורו (1897), "אגודת אחים" בליטל רוק (1904), בית אל בניופורט (1905), בני ישראל באודורה (1912), "תפארת ישראל" בפורסט סיטי (1904), "בית ג'ייקוב" בהוט ספרינגס (1905), "הקהילה הרפורמית היהודית" באל דוראדו (1926), ו"טמפל ישראל" בבליתוויל (1943). בית החולים לזכר ליאו נ' לוי הוקם בשנת 1904 בהוט ספרינגס (Hot Springs).
יהודים מילאו מספר תפקידים ממשלתיים חשובים בארקנסו: ג'ייקוב טרייבר, שופט בית המשפט המחוזי בארה"ב, ג'ונס לוי, תובע מחוזי בארה"ב, סם פראונטל (Frauenthal), שופט בית המשפט העליון של ארקנסו, ואחרים שכיהנו כראשי ערים, יושבי ראש, חברי מועצה, נציגי מדינה ופרקליטים של המדינה.
בשנת 1899 מנתה אוכלוסיית ארקנסו 4,000 יהודים. עד 1967 נמנו כ-3,000 יהודים, מתוך אוכלוסייה כללית של 1,831,000. בשנת 2014 מנתה האוכלוסייה היהודית של ארקנסו 1,725 איש.
וושינגטון
(מקום)בירת ארצות-הברית, במחוז קולומביה - מובלעת פדראלית בין וירג'יניה ומרילנד. ב-1976 התגוררו בוושינגטון רבתי 112,500 יהודים.
עד להגירה מגרמניה בשנות ה-40 של המאה ה-19 נמצאו במקום משפחות יהודיות בודדות, ביניהם יצחק פולוק, נכדו של אחד המייסדים של בית-הכנסת בניופורט, ואלפרד מרדכי שהגיע לדרגת מאיור והיה ממונה על מחסני הנשק במחוז עד לפרישתו מן הצבא בפרוץ מלחמת הצפון והדרום (1865-1861). ב-1869 ישבו בעיר לכל היותר 300 משפחות יהודיות ובסוף המאה, בעקבות ההגירה ממזרח- אירופה, גדל היישוב היהודי ל-4,000 נפש בערך. פעולה ציונית התנהלה במקום מתחילת המאה הנוכחית. משנות ה-30 קלטה העיר אלפי יהודים במשרדי הממשלה השונים, אך אלה לא השתלבו בחיי הקהילה ואף תרמו להעלאת שיעור נישואי-התערובת (%17 בקרב בני הדור השלישי ב-1956). אחרי מלחמת-העולם השנייה גדלה האוכלוסיה היהודית בבירה פי חמישה ומעלה עד שנות ה-70; 41 העדות שבה משלושת הזרמים מקיפות את מחצית המשפחות באיזור. ב-1969 הושלם מרכז קהילתי בהשקעה של מיליוני דולארים. המגבית היהודית המאוחדת גייסה ב-1970 סך של 5 מיליון. בוושינגטון שוכנת שגרירות ישראל העושה לחיזוק התודעה הציונית במקום. מאז 1965 מופיע בעיר שבועון יהודי באנגלית, יורשו של ה"ג'ואיש לדג'ר".
לפי רישומי מכון הקונגרס היהודי העולמי, ישבו בוושינגטון בשנת 1997 165,000 יהודים.
ארה"ב ארצות הברית של אמריקה
(מקום)United States of America (USA)
A country in North America
Estimated Jewish population in 2018: 5,700,000 out of 325,000,000 (1.7%). United States is the home of the second largest Jewish population in the world.
Community life is organized in more than 2,000 organizations and 700 federations. Each of the main religious denominators – Orthodox, Conservative, Reform, and Reconstructionist – has its own national association of synagogues and rabbis.
American cities (greater area) with largest Jewish populations in 2018:
New York City, NY: 2,000,000
Los Angeles, CA: 662,000
Miami, FL: 555,000
Philadelphia, PA: 275,000
Chicago, IL: 294,000
Boston, MA: 250,000
San Francisco, CA: 304,000
Washington, DC & Baltimore, MY: 217,000
States with largest proportion of Jewish population in 2018 (Percentage of Total Population):
New York: 8.9
New Jersey: 5.8
Florida: 3.3
District of Columbia: 4.3
Massachusetts: 4.1
Maryland: 4
Connecticut: 3.3
California: 3.2
Pennsylvania: 2.3
Illinois: 2.3
פילאדלפיה
(מקום)עיר גדולה במדינת פנסילבניה, ארצות הברית.
יהודים מניו-אמסטרדאם (לימים ניו-יורק) סחרו באיזור באמצע המאה ה-17, עוד בטרם נוסדה מדינת פנסילבאניה. יישוב יהודי של קבע התגבש בפילאדלפיה, במחצית הראשונה של המאה ה- 18; אחרי שבאו לעיר עם משפחותיהם האחים נתן ויצחק לוי, דוד פראנקס, וכן האחים בארנארד ומיכאל גראץ.
תפילות הימים הנוראים תקכ"א (1761) עדיין נערכו עם ספר תורה מושאל מקהילת ניו-יורק. במלחמת העצמאות של ארצות הברית נטו רוב היהודים למהפכה; מעטים, דוגמת דוד פראנקס, שמרו אמונים לבריטים.
יהודים בפילאדלפיה פעלו כספקים לכוחות הצבא, או כסוכנים מסחריים לממשלה (דוגמת חיים סלומון). היו יהודים גם בשורות הצבא, גם בין הקצינים הבכירים. אחרי פינוי הכוחות הבריטים זרמו לפילאדלפיה פליטים מערים אחרות.
בתום המלחמה נפרעו חובות הקהילה בכספי תרומות, גם מלא-יהודים. ראשי עדת "מקווה ישראל" הספרדית, הראשונה בעיר, הצליחו לבטל בנוסח ההשבעה של פקידי השלטון בפנסילבאניה את ההתייחסות ל"ברית החדשה" ומאז (1790) יכלו גם יהודים לכהן במשרות ממשלתיות.
היישוב גדל בהדרגה ובמיפקד 1820 נרשמו בפילאדלפיה 500 יהודים. מחציתם היו מהגרים חדשים, שהשתייכו לבית-כנסת אשכנזי משלהם בשם "רודף-שלום" (מ-1802). לשתי העדות היו אגודות צדקה לעשרות. באמצע המאה ה- 19 מנתה הקהילה כולה כ-4,000 נפש והוקמו חמש עדות נוספות.
לשיא השפעתה ביהדות אמריקה הגיעה קהילת פילאדלפיה עם התמנותו של יצחק ליסר כרבה של עדת "מקווה ישראל" בשנת 1829. בעיר קמו מנהיגים רוחניים וציבוריים, דוגמת סאבאטו מוראיס, אברהם הארט, משה אהרון דרופסי, מאיר זולצברגר ויוסף קראוסקופף; והם פתחו דרכים לחידוש החיים היהודיים ולהעשרתם. ליסר היה הראשון ביהודי אמריקה שחתר לארגון הקיבוץ היהודי ביבשת הצפונית, הוא גם ייסד את בית-המדרש לרבנים ע"ש הרמב"ם (1867). בית-המדרש הראשון למורים הוקם בידי משפחת גרץ ב-1897. בפילאדלפיה נפתח גם המוסד הראשון להשתלמות במדעי היהדות - דרופסי קולג'" (1907) בראשות כורש אדלר, דמות הבולטת בין יהודי אמריקה במשך עשרות שנים.
לקראת סוף המאה ה-19 היישוב היהודי הוותיק בפילאדלפיה אחיד למדי, ומנה 12,000 נפש לערך. נחשול אדיר של מהגרים שתחילתו בפליטי הפרעות ברוסיה בסוף המאה, העלה את מספר היהודים בפילאדלפיה באלפים רבים. וערב מלחמת-העולם הראשונה (1914 - 1918) היו בעיר 200,000 יהודים.
חבלי ההסתגלות הביאו לריבוי חסר-תקדים בארגוני העזרה ההדדית, להרחבת שירותי הבריאות הקיימים ולגיבוש מדיניות אחידה בתחום הסוציאלי. הקהילה התארגנה לקלוט את היהודים הנוספים, למרות ההבדלים, כבשאר הריכוזים היהודיים ביבשת, בין יהודים "גרמניים", לבין יוצאי מזרח-אירופה, בין רפורמיים לאורתודוכסים, בין ציונים ללא- ציונים.
הפער נשמר בעיקר בתחום הדתי, ושיתוף-הפעולה היחיד בין ראשי שני הזרמים, למשל בין הרב ברנארד לוינטאל האורתודקסי לבין יוסף קראוסקופף הרפורמי, התבטא במכירת איגרות- חוב מלחמתיות בצוותא.
כבר בשנות השלושים, עם עליית הנאציזם בגרמניה, והתגברות הלכי-רוח אנטישמיים גם בארצות הברית, גברה הנטייה בקהילת פילאדלפיה לליכוד השורות, והוקמה מועצה לשיפור היחסים הפנימיים בקהילה. בפילאדלפיה השמרנית מטבעה, נמנעה מן היהודים דריסת-רגל בחברה הלא-יהודית יותר מבערים אחרות באמריקה, ומכאן גם התבדלותם הממושכת של מוסדות הקהילה וארגוניה. וזה אולי גם הסבר לכך שדווקא בעיר הזאת הוקמה בשנת 1943 "המועצה האמריקנית למען היהדות" שנקטה קו אנטי-ציוני.
ב-1944 הוקם ארגון משותף לטיפול בילד, ושלושת בתי-החולים היהודיים התמזגו למרכז הרפואי ע"ש אלברט איינשטיין בשנת 1951. כעבור שנה נבנה מושב-זקנים חדש ואחריו שיכונים לקשישים בריאים. ב-1956 הוקם איחוד ארגוני הצדקה היהודיים. בקרב המנהיגות הצעירה ניטשטשו הבדלי המוצא, ווועד הרבנים המקומי קיים שיתוף-פעולה מוגבר בין נציגי הזרמים השונים. המגביות למען ארץ-ישראל זכו לתמיכה בקרב כל שדרות הציבור היהודי בעיר.
בשנת 1970 היו בפילאדלפיה קרוב לחמישה מיליון תושבים; אוכלוסיתה היהודית של העיר, השלישית בגודלה בארצות-הברית אחרי ניו- יורק ולוס אנג'לס, נאמדה בשנת 1976 ב- 350,000.
בפילאדלפיה רבתי היו אז כ- 50 עדות קונסרבאטיביות, 45 אורתודוכסיות ו-15 רפורמיות. הזרם השולט היה הקונסרבאטיבי, אף ששתיים מן העדות הרפורמיות בעיר היו הגדולות ביותר באמריקה כולה. הזרם האורתודוקסי קיבל תנופה רבה בזכות סניף חב"ד במקום והישיבה שהקימו תלמידיו של ר' אהרון קוטלר.
איחוד הארגונים היהודיים ממלא למעשה את תפקידי ועד הקהילה, שלא היה קיים בעיר; איחוד זה הוציא לאור מאז 1887 בטאון משלו. כמו-כן הופיעו בעיר עוד שני עיתונים יהודיים באנגלית.
בשנות השבעים ישבו יהודים רבים בהנהלות של מוסדות חינוך ותרבות, ומאז שנות ה-60 חדרו גם בתפקידים דומים למערכת הבנקאות והחברות הגדולות. רב חלקם במקצועות המיוחסים והוותיקים של פילאדלפיה, משפטים ורפואה. עם זאת עדיין היו סגורים בפניהם רוב המועדונים החברתיים בעיר ובסביבה.
ב-1968 פתח את שעריו בית-המדרש לרבנים החדש, על- פי שיטתו של מרדכי מ' קפלן, מייסד תנועת הרקונסטרוקציה ביהדות אמריקה.
בשנת 1997 חיו בפילאדלפיה 315,000 יהודים.