קהילת יהודי סטארה לובובנה
סטארה לובובנה STARA LUBOVNA
(בגרמנית LUBLAU, בהונגרית OLUBLO).
עיירה בצפון סלובקיה.
סטארה-לובובנה שוכנת לרגלי הרי הטאטרה (TATRA) הגבוהים, בקרבת גבול פולין, מצפון- מזרח לעיר פופראד (POPRAD) ועל הדרך המובילה לשם. עד 1918 השתייך האזור להונגריה ואחר כך, עד 1993, לרפובליקה הצ'כוסלובקית.
אין ידיעות ברורות על תחילת היישוב היהודי במקום ועל התארגנות חיי הקהילה. אך ידוע שלקהילת סטארה-לובובנה היו בית עלמין, בית כנסת בית קהילה ופעלו שם בית ספר "תלמוד תורה", "חברה קדישא" ו"ביקור חולים". יהודי המקום היו שומרי מסורת והקהילה השתייכה לזרם האורתודוקסי.
ב-1922 היו רשומים בספר הקהילה כ-1,000 יהודים, שכללו כנראה גם את יהודי היישובים הקטנים בסביבה. טאופיל גרין היה אז נשיא הקהילה, ש' ל' פרידמן כיהן כרב ואדולף אנגלנדר שימש כמזכיר. בשנות השלושים היה ברנאט בלאייר (BLAYER) נשיא הקהילה והרב איזידור פרידמאן (FRIEDMANN) כיהן כרב הקהילה.
רוב יהודי העיירה התפרנסו ממסחר והיו גם בעלי מלאכה (סנדלרים, חייטים, פחחים) ובעלי מקצועות חופשיים, כגון רופאים ועורכי-דין.
יהודי סטארה-לובובנה, ככל יהודי הונגריה, קבלו זכויות אזרח ב-1867, והיו שותפים בכלכלת המקום ובחיי החברה. וכך גם אחרי מלחמת העולם הראשונה, כאשר הרפובלקיה הצ'כוסלובקית, הכירה ביהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות.
ב-1926, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-ט"ו, נרכשו במקום 16 שקלים וב-1937, בבחירות לקונגרס הציוני הכ', השתתפו 36 מיהודי העיירה. מקצת הצעירים היו מאורגנים בתנועות הנוער הציוניות "בני עקיבא", "השומר הצעיר" ו"החלוץ". מקצת חברי התנועות השתתפו ב"הכשרות" ועלו לארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה.
ב-1930 חיו בסטארה-לובובנה 351 יהודים.
תקופת השואה
הסכם מינכן מספטמבר 1938, כמעט שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הביא לפרוק הרפובליקה הצ'כוסלובקית. סלובקיה הכריזה ב-6 באוקטובר 1938 על אוטונומיה וב-14 במארס 1939 נהייתה למדינה עצמאית, גרורת גרמניה הנאצית.
המשטר הפאשיסטי הרחיק בהדרגה את היהודים מחיי החברה והכלכלה ורבים נותרו ללא מקורות מחייה. גברים יהודים גוייסו לעבודות כפייה במסגרת שרות צבאי (הגדוד הששי).
בסוף מארס 1942 החל גרוש יהודי סלובקיה למחנות ריכוז והשמדה בפולין, תוך שלילת אזרחותם. רובם נרצחו במחנות בידי הגרמנים. יהודי סטארה-לובובנה גורשו כנראה בחודש אפריל, דרך העיר פופראד, לאושוויץ. באוקטובר 1942 חלה הפוגה בגירושים.
בקיץ 1944 פרץ מרד במרכז סלובקיה נגד השלטון הפאשיסטי. הצבא הגרמני נכנס לסלובקיה לשם דכוי המרד והיהודים שעוד נותרו שם גורשו בסתיו אותה השנה למחנות השמדה.
רק משפחות אחדות מיהודי סטארה-לובובנה שרדו בתום המלחמה. הם עזבו במשך הזמן, ובעיירה ובסביבתה לא נותרו עוד יהודים.
מבקר בעיירה ב-1989 מצא את בית העלמין מגודר, אבל רק מצבות מעטות עמדו על תילן.
(בגרמנית LUBLAU, בהונגרית OLUBLO).
עיירה בצפון סלובקיה.
סטארה-לובובנה שוכנת לרגלי הרי הטאטרה (TATRA) הגבוהים, בקרבת גבול פולין, מצפון- מזרח לעיר פופראד (POPRAD) ועל הדרך המובילה לשם. עד 1918 השתייך האזור להונגריה ואחר כך, עד 1993, לרפובליקה הצ'כוסלובקית.
אין ידיעות ברורות על תחילת היישוב היהודי במקום ועל התארגנות חיי הקהילה. אך ידוע שלקהילת סטארה-לובובנה היו בית עלמין, בית כנסת בית קהילה ופעלו שם בית ספר "תלמוד תורה", "חברה קדישא" ו"ביקור חולים". יהודי המקום היו שומרי מסורת והקהילה השתייכה לזרם האורתודוקסי.
ב-1922 היו רשומים בספר הקהילה כ-1,000 יהודים, שכללו כנראה גם את יהודי היישובים הקטנים בסביבה. טאופיל גרין היה אז נשיא הקהילה, ש' ל' פרידמן כיהן כרב ואדולף אנגלנדר שימש כמזכיר. בשנות השלושים היה ברנאט בלאייר (BLAYER) נשיא הקהילה והרב איזידור פרידמאן (FRIEDMANN) כיהן כרב הקהילה.
רוב יהודי העיירה התפרנסו ממסחר והיו גם בעלי מלאכה (סנדלרים, חייטים, פחחים) ובעלי מקצועות חופשיים, כגון רופאים ועורכי-דין.
יהודי סטארה-לובובנה, ככל יהודי הונגריה, קבלו זכויות אזרח ב-1867, והיו שותפים בכלכלת המקום ובחיי החברה. וכך גם אחרי מלחמת העולם הראשונה, כאשר הרפובלקיה הצ'כוסלובקית, הכירה ביהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות.
ב-1926, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-ט"ו, נרכשו במקום 16 שקלים וב-1937, בבחירות לקונגרס הציוני הכ', השתתפו 36 מיהודי העיירה. מקצת הצעירים היו מאורגנים בתנועות הנוער הציוניות "בני עקיבא", "השומר הצעיר" ו"החלוץ". מקצת חברי התנועות השתתפו ב"הכשרות" ועלו לארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה.
ב-1930 חיו בסטארה-לובובנה 351 יהודים.
תקופת השואה
הסכם מינכן מספטמבר 1938, כמעט שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הביא לפרוק הרפובליקה הצ'כוסלובקית. סלובקיה הכריזה ב-6 באוקטובר 1938 על אוטונומיה וב-14 במארס 1939 נהייתה למדינה עצמאית, גרורת גרמניה הנאצית.
המשטר הפאשיסטי הרחיק בהדרגה את היהודים מחיי החברה והכלכלה ורבים נותרו ללא מקורות מחייה. גברים יהודים גוייסו לעבודות כפייה במסגרת שרות צבאי (הגדוד הששי).
בסוף מארס 1942 החל גרוש יהודי סלובקיה למחנות ריכוז והשמדה בפולין, תוך שלילת אזרחותם. רובם נרצחו במחנות בידי הגרמנים. יהודי סטארה-לובובנה גורשו כנראה בחודש אפריל, דרך העיר פופראד, לאושוויץ. באוקטובר 1942 חלה הפוגה בגירושים.
בקיץ 1944 פרץ מרד במרכז סלובקיה נגד השלטון הפאשיסטי. הצבא הגרמני נכנס לסלובקיה לשם דכוי המרד והיהודים שעוד נותרו שם גורשו בסתיו אותה השנה למחנות השמדה.
רק משפחות אחדות מיהודי סטארה-לובובנה שרדו בתום המלחמה. הם עזבו במשך הזמן, ובעיירה ובסביבתה לא נותרו עוד יהודים.
מבקר בעיירה ב-1989 מצא את בית העלמין מגודר, אבל רק מצבות מעטות עמדו על תילן.
פופראד
(מקום)פופראד POPRAD
(בגרמנית: DEUTSCHENDORF)
עיר בצפון- מזרח סלובקיה.
פופראד, שנוסדה במאה ה- 12 בידי גרמנים מסאקסוניה SACHSEN, שוכנת במדרון הרי הטאטרה TATRA הגבוהים ועל צומת מסילות רכבת. בעיר הוקמו בתי חרושת לעיבוד נייר ולמכונות חקלאיות. עד 1918 הייתה פופראד במחוז ספש SZEPES (בסלובקית ספיש SPIS) שבקיסרות אוסטריה-הונגריה, ומאז עד 1993 ברפובליקה הצ'כוסלובקית.
רוב מייסדי הקהילה באו למקום מהעיר הונצובצה HUNCOVCE (בהונגרית: HUNFALVA). הקהילה נרשמה ב- 1879 כקהילה אורתודוקסית. בית תפילה נחנך בשנות השמונים למאה ה- 19 ובית כנסת נבנה ב- 1906 והורחב אחרי שנים אחדות. לצד בית הכנסת פעל בית מדרש. בית ספר יסודי יהודי נפתח בעיר ב- 1908, עד 1928 לימד שם המורה פרנץ גוטליב, שכתב את תולדות קהילת פופראד. "תלמוד תורה" הוקם ביזמת ר' מור קליין ב- 1924.
"חברה קדישא" ו"אגודת נשים" עסקו בפעולות סעד, והייתה שם גם קופת גמילות חסדים. הקהילה העסיקה חזן ושוחט. בפנקסה היו רשומים גם יהודים מכמה כפרים בסביבה.
רב הקהילה הראשון, הרב אהרן גרינברג, כיהן עד פטירתו ב- 1907. אחריו נתמנה הרב צבי הירש פראגר, שאף הוא כיהן עד מותו, כמה שנים לפני השואה.
ב- 1922 היה המהנדס ויטמן נשיא הקהילה. בשנות העשרים המאוחרות כיהן בתפקיד התעשיין הנריק קליינברגר. מור קליין היה נשיא-כבוד לצמיתות.
רוב יהודי פופראד התפרנסו כסוחרים וכבעלי מלאכה, והיו ביניהם גם רופאים, עורכי דין, מהנדסים, מורים, פקידים ובעלי מקצועות אחרים. במנסרת עצים בבעלות יהודי הועסקו 70 פועלים. מצבם הכלכלי של רוב יהודי העיר היה איתן, אך היו גם כמה עניים, שנתמכו בידי מוסדות הקהילה.
במלחמת העולם הראשונה התגייסו 38 מבני הקהילה לצבא ההונגרי. אחרי המלחמה, בימי הרפובליקה הצ'כוסלובקית, הייתה בעיר פעילות פוליטית ופעילות ציונית ערה. ב- 1924 התכנסה בפופראד הוועידה השלישית של הפדרציה הלאומית של יהדות סלובקיה. ב- 1926, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה- ט"ו, נרכשו בעיר 158 שקלים. ב- 1935 נערך במקום כנס עולמי של "השומר הצעיר" ותחנת הרדיו של העיר קושיצה איפשרה שידורים מדיוני הכנס ששודרו גם בעברית. כן פעלו בעיר "מכבי הצעיר", "הציונים הכלליים" והכשרה לעלייה וכבר בשנות ה30- המוקדמות עלו כמה חלוצים מפופראד לארץ ישראל.
בשנת 1930 חיו בפופראד 618 יהודים, 15.3% באוכלוסייה.
תקופת השואה
בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, התפרקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית. באוקטובר 1938 הכריזה סלובקיה על אוטונומיה ובמארס 1939 נעשתה מדינה עצמאית, גרורת גרמניה הנאצית. גילויי אנטישמיות והטרדות יהודים בחסות השלטונות ובעידודם החלו מייד. היהודים הורחקו בהדרגה מחיי החברה והכלכלה ונושלו מפרנסתם. בסוף שנת 1940 עדיין ישבו 606 יהודים בעיר.
במארס 1942 הוקם בקסרקטין שבפופראד מחנה מעבר, ואליו הובאו אלפים מיהודי סלובקיה. (זה היה אחד מתוך חמישה מחנות שדרכם נשלחו יהודי סלובקיה לגיטאות ולמחנות השמדה בפולין). הרכבת הראשונה מסלובקיה למחנות ההשמדה יצאה מפופראד ב- 26 במארס 1942, ובה כ- 1,000 צעירות, שנשלחו לאושוויץ. ב- 3 וב- 23 באפריל נשלחו משם לאושוויץ עוד שני טראנספורטים של כ- 1,000 איש כל אחד. ב- 25 במאי גורשו מפופראד 1,000 יהודים לראיוביצה RAJOWICZE. אחר כך מ- 28 במאי עד 13 ביוני יצאו עוד חמישה משלוחים. הגברים הובאו ללובלין והנשים לאיזביצה IZBICA ולסוביבור SOBIBOR. רוב המגורשים נרצחו.
בתום המלחמה חזרו לעיר כמה עשרות יהודים משרידי הקהילה, אך עזבו במרוצת השנים, רובם עלו לישראל, ולא נותרו עוד יהודים בפופראד.
בשנות השמונים שימש בניין בית הכנסת כבית דפוס. ב- 1990 מצאו מבקרים בפופראד את בית העלמין היהודי היה מגודר והמצבות שבורות ומפוזרות. בניין בית הכנסת עדיין עמד על תלו.
(בגרמנית: DEUTSCHENDORF)
עיר בצפון- מזרח סלובקיה.
פופראד, שנוסדה במאה ה- 12 בידי גרמנים מסאקסוניה SACHSEN, שוכנת במדרון הרי הטאטרה TATRA הגבוהים ועל צומת מסילות רכבת. בעיר הוקמו בתי חרושת לעיבוד נייר ולמכונות חקלאיות. עד 1918 הייתה פופראד במחוז ספש SZEPES (בסלובקית ספיש SPIS) שבקיסרות אוסטריה-הונגריה, ומאז עד 1993 ברפובליקה הצ'כוסלובקית.
רוב מייסדי הקהילה באו למקום מהעיר הונצובצה HUNCOVCE (בהונגרית: HUNFALVA). הקהילה נרשמה ב- 1879 כקהילה אורתודוקסית. בית תפילה נחנך בשנות השמונים למאה ה- 19 ובית כנסת נבנה ב- 1906 והורחב אחרי שנים אחדות. לצד בית הכנסת פעל בית מדרש. בית ספר יסודי יהודי נפתח בעיר ב- 1908, עד 1928 לימד שם המורה פרנץ גוטליב, שכתב את תולדות קהילת פופראד. "תלמוד תורה" הוקם ביזמת ר' מור קליין ב- 1924.
"חברה קדישא" ו"אגודת נשים" עסקו בפעולות סעד, והייתה שם גם קופת גמילות חסדים. הקהילה העסיקה חזן ושוחט. בפנקסה היו רשומים גם יהודים מכמה כפרים בסביבה.
רב הקהילה הראשון, הרב אהרן גרינברג, כיהן עד פטירתו ב- 1907. אחריו נתמנה הרב צבי הירש פראגר, שאף הוא כיהן עד מותו, כמה שנים לפני השואה.
ב- 1922 היה המהנדס ויטמן נשיא הקהילה. בשנות העשרים המאוחרות כיהן בתפקיד התעשיין הנריק קליינברגר. מור קליין היה נשיא-כבוד לצמיתות.
רוב יהודי פופראד התפרנסו כסוחרים וכבעלי מלאכה, והיו ביניהם גם רופאים, עורכי דין, מהנדסים, מורים, פקידים ובעלי מקצועות אחרים. במנסרת עצים בבעלות יהודי הועסקו 70 פועלים. מצבם הכלכלי של רוב יהודי העיר היה איתן, אך היו גם כמה עניים, שנתמכו בידי מוסדות הקהילה.
במלחמת העולם הראשונה התגייסו 38 מבני הקהילה לצבא ההונגרי. אחרי המלחמה, בימי הרפובליקה הצ'כוסלובקית, הייתה בעיר פעילות פוליטית ופעילות ציונית ערה. ב- 1924 התכנסה בפופראד הוועידה השלישית של הפדרציה הלאומית של יהדות סלובקיה. ב- 1926, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה- ט"ו, נרכשו בעיר 158 שקלים. ב- 1935 נערך במקום כנס עולמי של "השומר הצעיר" ותחנת הרדיו של העיר קושיצה איפשרה שידורים מדיוני הכנס ששודרו גם בעברית. כן פעלו בעיר "מכבי הצעיר", "הציונים הכלליים" והכשרה לעלייה וכבר בשנות ה30- המוקדמות עלו כמה חלוצים מפופראד לארץ ישראל.
בשנת 1930 חיו בפופראד 618 יהודים, 15.3% באוכלוסייה.
תקופת השואה
בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, התפרקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית. באוקטובר 1938 הכריזה סלובקיה על אוטונומיה ובמארס 1939 נעשתה מדינה עצמאית, גרורת גרמניה הנאצית. גילויי אנטישמיות והטרדות יהודים בחסות השלטונות ובעידודם החלו מייד. היהודים הורחקו בהדרגה מחיי החברה והכלכלה ונושלו מפרנסתם. בסוף שנת 1940 עדיין ישבו 606 יהודים בעיר.
במארס 1942 הוקם בקסרקטין שבפופראד מחנה מעבר, ואליו הובאו אלפים מיהודי סלובקיה. (זה היה אחד מתוך חמישה מחנות שדרכם נשלחו יהודי סלובקיה לגיטאות ולמחנות השמדה בפולין). הרכבת הראשונה מסלובקיה למחנות ההשמדה יצאה מפופראד ב- 26 במארס 1942, ובה כ- 1,000 צעירות, שנשלחו לאושוויץ. ב- 3 וב- 23 באפריל נשלחו משם לאושוויץ עוד שני טראנספורטים של כ- 1,000 איש כל אחד. ב- 25 במאי גורשו מפופראד 1,000 יהודים לראיוביצה RAJOWICZE. אחר כך מ- 28 במאי עד 13 ביוני יצאו עוד חמישה משלוחים. הגברים הובאו ללובלין והנשים לאיזביצה IZBICA ולסוביבור SOBIBOR. רוב המגורשים נרצחו.
בתום המלחמה חזרו לעיר כמה עשרות יהודים משרידי הקהילה, אך עזבו במרוצת השנים, רובם עלו לישראל, ולא נותרו עוד יהודים בפופראד.
בשנות השמונים שימש בניין בית הכנסת כבית דפוס. ב- 1990 מצאו מבקרים בפופראד את בית העלמין היהודי היה מגודר והמצבות שבורות ומפוזרות. בניין בית הכנסת עדיין עמד על תלו.
סלובקיה
(מקום)Slovakia
Slovenská republika - Slovak Republic
A country in central Europe, until 1993 part of Czechoslovakia, member of the European Union (EU).
21st Century
Estimated Jewish population in 2018: 2,600 out of 5,450,000. Main Jewish organization:
Ústredný zväz židovských náboženských obcí v Slovenskej republike - Federation of Jewish Communities in Slovakia
Panenská 4
811 03 Bratislava
Slovakia
Phone: 02-5441 2167
Fax: 02-5441 1106
Email: office@uzzno.sk
Website: http://www.uzzno.sk/