שמעון אגרנט

AGRANAT

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי. אגרנט הוא גרסה סלבית של השם העברי אהרון. אהרון המקראי, בנם של עמרם ויוכבד, משבט לוי, ואחיו של משה רבנו, היה הכהן הגדול הראשון וראשון הכהנים.

שמות פרטים ומשפחה רבים קשורים בשמו של אחיו, עוזרו ודוברו של משה רבנו, ביניהם ארון, אורן, הורן, גורן, אורון ובראון.

אישים מוכרים שנשאו שם משפחה זה במאה ה-20 כוללים את השופט יליד ארה"ב שמעון אגרנט (1992-1906), נשיא בית המשפט העליון של ישראל בין 1976-1965.

Golda Meir (1898-1978), Labour Zionist leader, diplomat and Israel's fourth Prime Minister, born in Kiev, Ukraine (then part of the Russian Empire) as Golda Mabovitch. In 1906 the family brought her to the United States and lived in Milwaukee. At school she joined a Zionist youth movement, Poalei Zion. She went on to marry Morris Myerson and the couple emigrated to Mandate Palestine in 1921. They initially joined Kibbutz Merhavia. Three years later they moved to Jerusalem, where Golda Myerson, now known as Golda Meir, became a staff member of the Histadrut labour federation and held a succession of positions in their trade union and welfare departments and also in the federation's construction corporation, Solel Boneh.

Later she was appointed head of the Histadrut political section where she was able to work to further the organization's aims of encouraging Jewish immigration to Palestine. Between 1932 and 1934 Meir worked as an emissary in the United States, serving as secretary of the Hechalutz women's organization. In 1946 she became director of the political department of the Jewish Agency in which capacity she met with King Abdullah of Jordan in an unsuccessful attempt to avoid war between Jews and Arabs when the British gave up their Mandate over Palestine. Elected to the Executive of the Jewish Agency, she was active in fundraising in the United States to help cover the costs of the Israeli War of Independence, and became one of the State's most effective spokesmen.

In June 1948, Meir was appointed Israel's first ambassador to the Soviet Union. In 1949 she was elected a Member of the Knesset and was chosen by Prime Minister Ben Gurion to be Minister of Labour during the years of mass immigration and resulting social unrest and high unemployment. She initiated policies of subsidized housing and social welfare in order to speed the integration of the newcomers into Israeli society.

Between 1956 and 1966 Meir was Minister of Foreign Affairs and inaugurated policies of assisting the development of the newly independent nations of Africa. At the same time, she endeavored to cement relations with the United States and other countries. When in 1969 Prime Minister Levi Eshkol died, she was chosen to succeed him. In the October 1969 elections, she led the Labour party to victory. Shortly after she took office, the "War of Attrition" broke out. Initially this war was a series of sporadic military actions along the Suez Canal, but they escalated into full-scale war which ended in a cease-fire agreement with Egypt in 1970. As Prime Minister, Meir concentrated much of her energies on the diplomatic front mixing personal diplomacy with skillful use of the mass media. Armed with an iron will, a warm personality and grandmotherly image she successfully solicited unprecedented amounts of financial and military aid for Israel.

Although she showed strong leadership during the surprise attack of the Yom Kippur War, securing an American airlift of arms while standing firm on the terms of disengagement-of-forces negotiations, the Prime Minister considered the very outbreak of war and Israel's unpreparedness to be a personal failure. Golda Meir therefore bowed to what she felt was the "will of the people" and resigned in mid-1974. She withdrew from public life and began to write her memoirs.

Moshe Dayan (1931-1979), rabbi, born in Cairo, Egypt, 1931. He studied at the Ahava Ve'akhva yeshiva in Cairo, where one of his teachers was Rabbi Ovadia Yosef, the future Sephardi Chief Rabbi of Israel, who at the time served as av beit din in Cairo.

In 1952 Dayan moved to Paris, France, where he studied at the rabbinic seminary and received his rabbinic ordination from Rabbi Yaakov Kaplan, Chief Rabbi of France. He served then as rabbi in Northern France and as a rabbi in the French army.
In 1963 he immigrated to Israel settling in Holon, where he was a teacher at Pirhei Kehuna and Torah ve'Aliyah. In 1972 he moved to Sao Paulo, Brazil, where he served as rabbi of the Mekor Haim community of Jews from Egypt. He was instrumental in establishing a Talmud Torah, a mikveh, and in providing kosher food.

He authored Likutei Hemed - a collection of halachot in two parts.

לואיסוויל

הגדולה בערי קנטאקי, ארצות-הברית.


לואיסוויל היא מן הערים הראשונות ממערב למדינות החוף, שתרמו לפיתוח חיים יהודיים בארצות הברית. יהודים סוחרי פרוות ורוכלים הגיעו למקום עוד לפני שהוקמה העיר ב-1828. במדריך עירוני כעבור שנים אחדות מוצאים כ-20 שמות יהודיים. בית-כנסת ראשון (לימים "עדת ישראל") נחנך ב-1836. בשנות ה-40 המאוחרות ובשנות ה-50 הגיעו קבוצות קטנות של מהגרים יהודים מגרמניה. משנות ה-80 באו מהגרים יוצאי ארצות מזרח-אירופה. רבים מאלה שנסחפו עם זרם מחפשי-הזהב באמצע המאה ה- 19, התעכבו בלואיסוויל בדרך לקאליפורניה והשתקעו בה, וגם ביניהם היו יהודים רבים.

בין חשובי הקהילה היו לואי ד' בראנדייס, לואי נ' דמביץ; ו' ברנהיים, הרבנים אמיל הירש, הימן אנלו, ב"ה גוטהלף (רב צבאי בצבא הצפון), ויוסף ראוך (על שמו מצפה הכוכבים באוניברסיטה המקומית) וכן צ'ארלז ו' מוריס, סגן-נשיא הוועד היהודי האמריקני.

לא היו בקהילת לואיסוויל עשירים מופלגים ולא עניים מרודים, לא היו בה יסודות אורתודוכסיים קיצוניים ולא רפורמיים קיצוניים. בתי-הכנסת העיקריים בעיר, מלבד "עדת ישראל", הם "ברית שלום" הרפורמי (1881), "עדת ישורון" הקונסרבאטיבי (1884), ושל האורתודוכסים "אנשי ספרד" (1893) ו"כנסת ישראל" (1926).

סניפי "בני ברית" פעלו במקום כבר משנת 1852.

בשנת 1934 הוקם בלואיסוויל ארגון-גג של גופים ציבוריים בתחום החינוך והסעד. הארגון קיים בין השאר, בתי-ספר, מושב-זקנים, בית- ילדים, בית-חולים וסניפים של מוסדות ארציים. בקהילה שני בתי-כנסת אורתודוכסיים, אחד קונסרבאטיבי ושניים רפורמיים; ליד כל אחד פעל בית-ספר של יום א'.

לואיסוויל הייתה מן הערים הראשונות בדרום שהנהיגה אינטגראציה בחינוך ואין בעיר אנטישמיות ארסית. הסימנים המעטים של אפליית יהודים לרעה בתחום הכלכלי והחברתי נעלמים והולכים.

בהתחלה התפרנסו היהודים בעיקר ממלאכה ומסחר; עם הזמן לקחו חלק בכל ענפי הכלכלה, ובלטו במדע, בספרות ובאמנות. רישומם ניכר גם בתעשיות הטבק והמשקאות ואפילו בתחום מירוצי-סוסים.

בשנת 1976 התגוררו בלואיסוויל, לפי אומדן, 9,200 יהודים.

שיקגו

Chicago

עיר בצפון מזרח אילינוי, ארה"ב

היסטוריה מוקדמת

בשנת 1837 שיקגו התאגדה כעיר שאוכלוסייתה מנתה כ-5,000 תושבים. בין השנים 1844-1840 התיישבו בעיר כעשרים יהודים, רובם מהגרים ממחוזות גרמניה של בוואריה והפאלאץ (Palatinate). ב-3 באוקטובר 1846 ייסדו 15 יהודים את הקהילה היהודית הראשונה בעיר, "קהילת אנשי מערב" ("The Congregation of the People of the West"), לאחר מכן נקראו "K.A.M". הם התפללו בנוסח ה"אשכנז" המסורתי בחדר מעל חנות בגדים. עד אמצע המאה קמו עשרה ארגונים קהילתיים נוספים, שפעלו עד מלחמת העולם השנייה. בשנת 1861 נוסדה הקהילה הרפורמית "סיני". בתקופה זו החלו להגיע לעיר מהגרים רוסים וליטאים ממזרח אירופה. הם דיברו יידיש, ועסקו בעיקר ברוכלות. כבר בסתיו 1862 ארגנו יהודי מזרח אירופה את קהילת "בני יעקב", ושנה לאחר מכן, את קהילת "בית המדרש הגדול". בשנת 1867 התאחדו שתי הקהילות תחת השם "בית המדרש ובני יעקב".

כשהחלו פעולות האיבה במלחמת האזרחים האמריקנית, הקהילה היהודית בשיקגו גדלה עד כדי כך שהיא הצליחה לגייס פלוגה שלמה של מאה מתנדבים יהודים להצטרף לגדוד ה-82 של מתנדבי אילינוי. הקהילה היהודית של שיקגו התאוששה במהירות מהשריפה הגדולה של 1871, שפגעה בשכונת יהודי גרמניה, ומהשריפה של 1874, שפגעה בעיקר בשכונת יהודי מזרח אירופה. שכונת יהודי רוסיה ופולניה קיבלה את הכינוי "הגטו" וזו של יהודי גרמניה "גטו הזהב".

בשנות ה-60 של המאה ה-19 החלו יהודי גרמניה להיכנס למקצועות הרפואה והמשפט, חלקם גם נכנסו לבנקאות, אפילו הקימו בנקים יהודיים. המהגרים הרוסים החדשים של שנות ה-1880 העדיפו לעבוד במפעלים ובעסקים קטנים. עד 1900 רבים מהם, 4,000, נכנסו לתעשיית הטבק, בעיקר לסחר בסיגרים. צמיחתן של המתפרות, בשנות ה-80 של המאה ה-19 עם התנאים הלא סניטריים והשעות המופרזות שלהן, היו הגורמים הקובעים בהתפתחות התנועה הסוציאליסטית היהודית ותנועת האיגודים המקצועיים היהודיים. איגוד יצרני הגלימות בשיקגו, ברובו יהודי, היה הראשון שהפגין נגד עבודת ילדים, שנמשכה למרות חינוך חובה. הם הצליחו רק להגביל את גילם ל-14 ולהגביל כל עבודה במתפרה לבני משפחה אחת. השביתה ב-1911 היא שביססה משא ומתן קיבוצי בתעשיית ההלבשה. השביתה הניחה את היסודות לאיגוד חדש ומתמשך של עובדי המתפרות המאוחדים של אמריקה. האגודה היהודית לסיוע לחקלאים באמריקה, שנוסדה בשיקגו ב-1888, היוותה אלטרנטיבה לאיגוד של עובדי המתפרות.

משנות ה-80 של המאה ה-19 ועד שנות ה-20 של המאה ה-20 גדלה האוכלוסייה היהודית מ-10,000 ל-225,000, או מ-2% ל-8% מהאוכלוסייה הכללית. משנות ה-30 ועד שנות ה-50 של המאה ה-20, יהודים העתיקו את מגוריהם לחלקה הצפוני של העיר ולפרברים שמצפון לה. בשנת 1969 "ווסט רוג'רס פארק" והפרברים "סקוקי" היו הקהילות היהודיות הגדולות ביותר, כל אחת עם אוכלוסייה של 50,000 יהודים, המהווה כ-70% מכלל אוכלוסיית האזור. במידה ניכרת התפתחותן של קהילות חדשות אלה עם מתקנים דתיים, חינוכיים, תרבותיים וחברתיים הייתה תוצאה של מאמץ מודע להנציח את הלכידות הקבוצתית היהודית. מנהיגי הקהילה סברו כי מעט חינוך יהודי והפרדה מרצון באזור מגורים במעמד גבוה ימנע התבוללות.

הקהילה בשנות ה-1960

בשנת 1961 היו בשיקגו 43 בתי כנסת אורתודוקסיים, 25 בתי כנסת קונסרבטיביים, 16 רפורמיים ו-5 מסורתיים. מועצת הרבנים של שיקגו, שנתמכה על ידי הפדרציה היהודית וקרן הרווחה היהודית, נתנה חסות לכל התוכניות של תוכן יהודי ברדיו ובטלוויזיה, ולוועדת הכהנים, ששירתה מוסדות בתי חולים ומוסדות עונשין. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 היו גם שלושה מקוואות, שני בתי דין – אחד אורתודוקסי ואחד קונסרבטיבי. בתי-הדין עסקו בעיקר במתן גירושים דתיים ("גיטין") וגיור. בשנת 1969 הוערך שכ-15% מהקהילה היהודית בשיקגו היו ילידי חוץ וכ-5% עדיין השתמשו ביידיש כשפתם. כ-3% עד 5% היו שומרי שבת מחמירים, אך השתייכות לבתי הכנסת הייתה פחות מ-50% בעיר ומ-60% בפרברים.

בשנת 1968 התאחדו הפדרציה היהודית וקרן הרווחה היהודית של מטרופוליטן שיקגו, כולל הקרן היהודית המאוחדת של מטרופוליטן שיקגו. בנוסף לסיוע לאומי וסיוע מחו"ל, שירתה הקרן היהודית המאוחדת מוסדות קהילתיים רבים, כגון: שירות קהילתי משפחתי, מעונות יום להתפתחות הילד ומרכזים רפואיים. היו שני בתי חולים יהודיים שנחנכו ב-1881, והר סיני, שנוסד ב-1918 כיורשו של בית החולים הרמב"ם, שהתאגד ב-1910. יהודים רבים תפסו עמדות ממשלתיות גבוהות, הן מקומיות והן ברמה הלאומית, ביניהם ארתור גולדברג, לשעבר שופט ארצות הברית ושגריר באו"ם. ההשתלבות החברתית והתרבותית של יהודי שיקגו בחיי העיר מומחשת בצורה הטובה ביותר על ידי העובדה שב-1970 נשיאי שלושה מוסדות להשכלה גבוהה היו יהודים.

חיים תרבותיים

ביבליוגרפיה של פרסומים בעברית וביידיש, שפורסמה בשיקגו בין 1877 ל-1950, מציגה 492 כותרים. בשיקגו, העיתונות ביידיש הייתה פורייה ביותר. העיתונות העברית לא הצליחה כמו העיתונות ביידיש. הופעת הבכורה שלו הייתה בשנת 1877 עם השבועון "היכל העברייה", שהיה מוסף ל"העיתונות הישראלית" וראה אור עד 1879. הירחון "קרן אור", בא בעקבותיו ב-1889. ב-1897 הופיע השבועון "הפסגה", והוחלף ב-1899 ב"התחייה".

כתב העת היהודי הראשון שהופיע בשיקגו היה השבועון "המערבון" ב-1873, שיצא לאור עד 1895. ב-1969 היה שבועון אנגלו-יהודי אחד, "הזקיף", שנוסד ב-1911, מהדורת שיקגו של "הפוסט היהודי" ו"דעות", "פורום שיקגו", רבעון שנוסד ב-1942, ו"הדרך היהודית", המופיע לפני כל חג יהודי גדול, שנוסד ב-1948.

אוכלוסייה יהודית באזור שיקגו רבתי

בשנת 1999 האוכלוסייה היהודית של אזור שיקגו רבתי (כל מחוזות קוק ודו-פייג' וחלק ממחוז לייק) נאמדה בכ-261,000 תושבים שהיו המרכז היהודי הרביעי בגודלו בארה"ב. ישנם סוכנויות, ארגונים, מוסדות רבים המטפלים בכל היבט של החיים היהודיים, החל מתמיכה במשפחה ובקהילה וסיוע למבוגרים דרך צרכים דתיים, שירותי בריאות, פעילויות תרבות וחינוך, ועד להתנדבות וצדקה. הקהילה מעורבת מאוד בחייה של יהדות אמריקה ואכן השפעתה מורגשת הרבה, מעבר לכל העולם היהודי, כולל ישראל.

כ-30,000 מהגרים יהודים מברית המועצות לשעבר בחרו להתיישב במטרופולין שיקגו במהלך 25 ​​השנים האחרונות. רבים קיבלו את סיוע הפדרציה היהודית בתחילת חייהם החדשים בארה"ב.

חינוך

חיזוק הזהות היהודית, הבטחת המשכיותה, תוך שמירה על מורשתה העשירה, היא אחת הדאגות המרכזיות של הפדרציה היהודית. סך ההקצאות של הפדרציה היהודית לחינוך הסתכמו ביותר מ-20% מכלל הוצאותיה – ובכך מדגישה את תפקידה החשוב בשמירה על החיים היהודיים של הדורות הבאים. החינוך היהודי באזור שיקגו רבתי מקודם על ידי מספר רב של בתי ספר ומוסדות חינוך לא רשמיים המספקים קורסים ותוכניות שונות לילדים בכל הגילאים, כמו גם לצעירים ולמשפחות. כולם רוצים לקדם ערכים ומורשת יהודיים, לעורר יצירתיות יהודית חדשה ולסייע בשמירה על זהות יהודית מובהקת תוך הכנת הדורות הצעירים לקראת האתגרים שמציבה החברה המשתנה ללא הרף. האפשרויות החינוכיות השונות ניתנות על ידי בתי ספר יהודיים רבים (של ימי ראשון ובתי ספר פורמלים), וגם על ידי מוסדות בלתי פורמליים רבים למבוגרים ולמשפחות הכוללים תכניות מגוונות כמו מעונות יום, השכלה גבוהה, קייטנות ובתי ספר קיץ. שיקגו היא ביתם של המכללה התיאולוגית העברית, הישיבה התיכונית והמכון למורים, המכללה למדעי היהדות, שלוחה של "ישיבת תלז" (Telz), ושל "האקדמיה היהודית של שיקגו".

בתי הספר היסודיים כוללים את "בית הספר היהודי עקיבא-שכטר", "קינדרלנד/האקדמיה העברית", "בית הספר העברי הספרדי" ובית הספר "הלל תורה" בפרבר צפוני, וכן יש לציין את בתי הספר התיכוניים, בין היתר "האקדמיה היהודית של אידה קראון" ו"תיכון בית יעקב בשיקגו". "בית הספר היהודי הקהילתי זקס-סקורה", "בית הספר היהודי המסורתי המאוחד" הם רק שניים מתוך רבים מבתי הספר היסודיים היהודיים של ימי ראשון הפועלים באזור שיקגו רבתי.

חינוך משפחתי מקודם על ידי מספר מוסדות, ביניהם מרכזי הקהילה היהודית השונים בשיקגו, מרכז מרווין נ' סטון לאמנויות ולאותיות יהודיים, "מכון ספרטוס ללימודי יהדות" – מכללה לאמנויות ליברליות. במכון "ספרטוס" נמצאת גם "אנדרטת השואה – צל" שהמשאבים שלה עוזרים לילדים ולמבוגרים להבין טוב יותר את השואה.

כתבי עת יהודיים

כתבי העת היהודיים שפורסמו בשיקגו כוללים את "שבועון חדשות יהודי בשיקגו" עם מהדורה מקוונת, "כוכב יהודי שיקגו" שפורסם אחת לשבועיים, הופץ ללא תשלום  – שניהם מקורם בסקוקי, רבעון החדשות של הקהילה היהודית שהחל להתפרסם ב-1941, והשנתון ("JUF News & Guide to Jewish Living in Chicago") שפורסם במשותף על ידי הקרן היהודית המאוחדת והפדרציה היהודית של מטרופוליטן שיקגו. "תדמית יהודית" ("Jewish Image") הוא מגזין חודשי משפחתי שבסיסו בשיקגו ומופץ ללא תשלום בכל רחבי ארצות הברית. "צרכן כשר" ("Kosher Consumer") יוצא לאור על ידי מועצת רבני שיקגו שש פעמים בשנה ומכיל מידע על מוצרים כשרים.

רדיו, טלוויזיה ומדיה אלקטרונית

ירושלים אונליין – WCFC-TV 38, הוא מגזין המשודר מירושלים, במשך חצי שעה, בימי שישי בשעה 20:00 ובשידור חוזר בימי ראשון בשעה 13:00.

היכל (Sanctuary) WLS-TV7 – תכנית אירוח המתמקדת בנושאים יהודיים ומופקת על ידי ועדת הטלוויזיה היהודית – מיזם משותף של הפדרציה היהודית ושל מועצת הרבנים של שיקגו. רשת הרדיו התורנית משדרת מערך תכניות בנושאי יהדות.

חדשות ישראל בטלפון – 847-679-9374, מציע עדכונים יומיים מיום ראשון עד יום שישי, באנגלית, מתחנת הרדיו הישראלית ערוץ-7.

ספריית קלטות, על שם משה ואסתר ברנדמן, מאפשרת להאזין להרצאות מגבשות ואינפורמטיביות על ידי חכמי תורה.

חיים דתיים

הצרכים הדתיים של היהודים החיים בשיקגו רבתי מסופקים על ידי מוסדות, ארגונים ובתי כנסת רבים השייכים לכל התנועות היהודיות. כל שאר ההיבטים של החיים היהודיים, כמו אוכל כשר, מקווה, חגיגות בר ובת מצווה – לפרט רק מעטים – מסופקים על ידי הקהילות השונות ועל ידי הפדרציה היהודית. חברת קדישא יהודית וחברת הלוויות יהודיות בשיקגו מספקות, בין היתר, הלוויות יהודיות.

החיים הדתיים מתואמים על ידי מועצת הרבנים של שיקגו, הדואגת להיבטים ולצרכים השונים של היהדות האורתודוקסית, ועל ידי איגוד הקהילות הרפורמיות בצפון אמריקה (UAHC – Chicago for the Reform Judaism). בית הכנסת המאוחד של היהדות השמרנית (USCJ) מפקח על הפעילויות של הקהילות הקונסרבטיביות הקובעות קווים מנחים לתוכניות החברתיות, החינוכיות והדתיות שלהן.

בתי כנסת

מבין בתי הכנסת הקונסרבטיביים יש לציין במיוחד את בית הכנסת הוותיק ("Anshe Emet") "אנשי אמת", הממוקם בשכונת לייקוויו (Lakeview), ואשר מהווה נקודת ציון בהיסטוריה היהודית של שיקגו. קהילות קונסרבטיביות נוספות כוללות את "בית כנסת הר ציון" בנחל היער (River Forest), קהילת "עם חי" באחוזות הופמן, קהילת "רודפי צדק", ו"בני אמונה" בסקוקי.

קהילות "חנוכיית המקדש", "עמנואל", ו"אור חדש" בשיקגו שייכות לתנועה הרפורמית וכן "מקדש בית ישראל" בסקוקי. קהילת "בני יהושע בית אלוהים" בגלנוויו (Glenview), וקהילה "בני יהודה בית שלום" בהומווד (Homewood), אם למנות רק כמה מתוך יותר מ-20 בתי כנסת רפורמים הממוקמים במטרופולין שיקגו.

בין בתי הכנסת האורתודוקסיים, קהילת "עדת ישורון אנשי כנסת ישראל" ו"אנשי שלום בני ישראל", ממוקמת בשיקגו קהילת "אור תורה" השוכנת בסקוקי. לסקוקי יש גם קהילת שחזור – "הקהילה היהודית של עיירת הנילוס – עזרא הבונים". קהילות רקונסטרוקציוניסטיות נוספות ממוקמות באוונסטון – שחזור קהילה יהודית, בנאפרוויל – "קהילת בית שלום", ובנורת'ברוק –בית הכנסת הרקונסטרוקציוני "שיר חדש".

קשר עם ישראל

במסגרת "פרויקט שותפות 2000" – השואף להקים ולפתח קשרים הדוקים בין קהילות יהודיות בתפוצות לערים ולכפרים בישראל, הפדרציה היהודית והקרן היהודית המאוחדת בשיקגו קשורות לאזור לכיש בנגב בישראל ומספקות לתושביה סיוע בפיתוח וכן הזדמנות בלתי רשמית לטפח קשרים ישירים בין שתי הקהילות. 

האסיפה הכללית של הקהילות היהודיות המאוחדות

במהלך 15-10 בנובמבר 2000, הפדרציה היהודית של שיקגו אירחה את האסיפה הכללית השנתית של הקהילות היהודיות המאוחדות עם כ-5,000 נציגים שהתאספו מארה"ב, קנדה, דרום אמריקה, ישראל ואירופה.

תחילת המאה ה-21

העיר שיקגו היא ביתה של האוכלוסייה היהודית החמישית בגודלה בארצות הברית. על פי מחקר משנת 2010, שפורסם על ידי מאגר ברמן – מידע יהודי (Berman Jewish Databank), כ-291,000 יהודים חיים באזור המטרופולין של שיקגו. ב-2013, הקהילה היהודית היוותה כמעט 10% מכלל אוכלוסיית העיר (2.7 מיליון).

ברחבי שיקגו ממוקמים מספר ארגונים המשרתים את הקהילה היהודית של העיר. רבים מהם הוקמו באמצע המאה ה-20, אך ככל שהקהילה היהודית המשיכה להשתנות עם כל דור שעובר, הצורך בתכניות מיוחדות הוביל לפיתוח של קרנות וקבוצות תמיכה אחדים. משרתים את יותר מ-145,000 משקי בית יהודים המתגוררים בשיקגו, ארגונים כמו: אגודת העזרה העברית המאוחדת (UHRA), האגודה לסיוע למהגרים יהודים של שיקגו (EZRA), עבודה: חיל השירות היהודי, והמרכז היהודי למשפחה וקהילה, ע"ש וירג'יניה פרנק, להתפתחות הילד.

בית הקפה JUF מספק לעניי הקהילה ארוחות כשרות ו-ARK, סוכנות ללא מטרות רווח במימון קהילה, מציעה שירותים חברתיים רבים, כולל דיור, מזון, טיפול רפואי וסיוע בתעסוקה.

יש גם כאלה שמתמקדים בקורבנות השואה, כגון: שירותי הקהילה לניצולי שואה, אגודת צאצאי השואה-אילינוי (ADSI), והקרן לחינוך השואה. לעתים קרובות מספר מועצות יהודיות של העיר עובדות בצוותא עם ארגונים שונים: אלה כוללים את המועצה לקשישים יהודים, מועצת הקהילה היהודית של ווסט רוג'רס פארק והמועצה היהודית במערב התיכון. החברה היהודית ההיסטורית של שיקגו, שנוסדה בשנת 1977, משמרת את ההיסטוריה של הקהילה היהודית של שיקגו. החברה אוספת ומתחזקת מגוון רישומים כתובים, הקלטות וצילומים. הם נותנים חסות להרצאות, אירועים וסיורים באתרים ההיסטוריים היהודיים של העיר.

אחדים מנקודות הציון היהודיות המפורסמות של שיקגו כוללים את "קהילת איש מערב" ב"קהילת ישעיהו ישראל" בהייד פארק, האתר של שוק מקסוול סטריט (Maxwell Street Market) הישן, הממוקם באחת משכונות המגורים העתיקות ביותר בשיקגו, המטה של ​​הקרן היהודית המאוחדת בדרך בן גוריון בס' פרנקלין, בית הכנסת שיקגו לופ, והשכונה ההיסטורית לאונדיל (Lawndale).

כ-26% מיהודי שיקגו מזוהים כאורתודוקסים או מסורתיים. 35% מזוהים כשמרנים בעוד ש-30% או יותר מזוהים כרפורמים.

עד שנת 2004, היו כ-140 בתי כנסת באזור המטרופולין של שיקגו. כמעט כל תנועה ביהדות המודרנית מיוצגת בהם. יש 39 קהילות חרדיות, 31 קונסרבטיביות, 36 רפורמיות, 14 קהילות מסורתיות, 3 קהילות שחזור, 1 הומניסטי וכ-7 קהילות לא דתיות. יש גם 4 מקוואות ו-2 בתי דין רבניים.

לקהילה היהודית של שיקגו יש מגוון תכניות ומוסדות חינוכיים. רבים מהם נתמכים, על ידי הפדרציה היהודית, בהקצאות ובמענקים שונים. החינוך היהודי בשיקגו מקיף מעונות יום ועד לרמת המכללה. 80% מהילדים היהודים של שיקגו מקבלים חינוך יהודי. בנוסף למספר בתי ספר וישיבות ישנם מוסדות, כמו האקדמיה היהודית של אידה קראון, תלמוד תורה, מכון מורות לנשים ע"ש אן בליטשטיין והמועצה לחינוך יהודי. קורסים להשכלה גבוהה מוצעים במכון ספרטוס למדעי היהדות, מכון רור (Rorh) היהודי והקולג' התיאולוגי היהודי.

מקורות נוספים לחינוך יהודי ניתן למצוא במוזיאונים, במרכזים ובאנדרטאות של העיר, במיוחד במוזיאון השואה ובמרכז החינוכי של אילינוי, החברה ההיסטורית היהודית של שיקגו, המכון היהודי של שיקגו ובמוזיאון הילדים קוהל (Kohl).

לסטודנטים ולאנשי מקצוע צעירים יש מספר מועדונים ועמותות יהודיות. חלקם מחויבים להסברה בקהילה בעוד שאחרים מפגישים אנשים. "עבודה", חיל השירות היהודי, תומך בעניים, בעוד ש"מועדון 1948" פועל לחיבור בין ישראלים לאמריקאים יהודים. יש גם מגוון תכניות לרווקים יהודים ולאנשי מקצוע יהודים צעירים, וכן מספר מרכזים קהילתיים יהודיים, "בני ברית" ו"קום קיבוץ".

ברחבי העיר שיקגו ישנן מספר מובלעות יהודיות. הגדולה ביותר היא פארק ווסט רוג'רס, הידוע גם בשם "גטו הזהב". מאז 1930, ברוג'רס פארק יש אוכלוסייה יהודית משמעותית והקהילה החסידית הגדולה ביותר במערב התיכון. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 המובלעת הפכה לביתהּ של קהילה משגשגת של יהודים רוסים. בשכונה זו יש יותר מ-20 קהילות ומספר אטליזים כשרים, מאפיות, מסעדות, שווקים וחנויות מכולת. קהילה בולטת נוספת הייתה ממוקמת בצפון לאונדייל (Lawndale). במשך רוב המחצית הראשונה של המאה ה-20, שכונה היסטורית זו הייתה ביתה של אחת הקהילות היהודיות התוססות ביותר בשיקגו. השכונה זכור בפשטות בתור לאונדייל היהודיה, היא היתה הליבה של המערב היהודי של שיקגו.

לאחר מלחמת העולם השנייה, רוב האוכלוסייה היהודית עברה לפרברים. עד 1995 חיו יותר מ-150,000 יהודים בפרברי שיקגו. שכונות יהודיות ממוקמות ברחבי מחוזות הצפון, המערב והדרום. ניתן למצוא אוכלוסיות גדולות בפארק פטרסן, פארק הוליווד ובהייד פארק-קנווד, שהוא ביתם של הקהילות הוותיקות ביותר בשיקגו.

מתקני בריאות רבים מעניקים עזרה רפואית לילדים ולמשפחות יהודים, כולל בתי חולים ומרכזי תמיכה. רבים מהם, כמו "בית החולים מייקל ריס", הוקמו על ידי הקהילות היהודיות הוותיקות בעיר. "הר סיני" הוא אחד מבתי החולים הטובים ביותר בעיר וזוכה לתמיכה רבה על ידי הפדרציה היהודית של מטרופולין שיקגו. "שירותי ילדים ומשפחה יהודים" (JCFS) מציע מגוון שירותים למשפחות עם צרכים מיוחדים. בנוסף, הם מספקים תכניות חינוך, תעסוקה וייעוץ. "קו ההצלה של חי" מציע תמיכה חינם כל השנה לילדים ולמשפחות.

מתקנים נוספים כוללים את רשת הריפוי היהודית של שיקגו, רשת האיידס היהודית והמרכז לגנטיקה יהודית. מרכזים רפואיים כגון אלה נתמכים במידה רבה על ידי ארגונים קהילתיים ותורמים פרטיים. פילנתרופיה המשיכה להיות חלק מרכזי בפדרציה היהודית לאחר מיזוגם עם קרן הרווחה היהודית ב-1974. כמה מהארגונים והתכניות היהודיות של שיקגו מקבלים מדי שנה מימון מהפדרציה.

בעיר גדולה כמו שיקגו ועם אחת הקהילות היהודיות הגדולות בארצות הברית, אין חוסר בתקשורת יהודית. בכל הערוצים, מטלוויזיה ורדיו ועד עיתונים ומגזינים מקוונים, ישנם מספר מקורות לחדשות ולבידור יהודיים. ברחבי שיקגו נמצאים העיתון "שיקגו ג'ואיש סטאר", ועיתון דו-חודשי. יש גם מגזין שמוץ (Schmooze), הוצאה לאור יהודית המנוהלת על ידי סטודנטים. כתבי עת מקוונים כוללים את Chicago Jewish News, Oy!, שיקגו, קוולר ו-JUF News.