מקור השם הורוביץ

ישעיהו הורוביץ הלוי (1570- 1630), רב ופוסק הלכה, נולד בפראג, כעת ברפובליקה הצ'כית. למד בפולין והתבלט כבר בנעוריו כחכם בתלמוד. בשנת 1600 היה אב בית דין בדובנו, ומ- 1602 – אב בית הדין באוסטרוג, כיום ברפובליקה הצ'כית. מ- 1606 כיהן כאב בית הדין בפרנקפורט ע"נ מיין, גרמניה. אחרי גירושם של יהודי פרנקפורט ב- 1614 נתמנה לרב בפראג. לאחר מות אשתו בשנת 1621 עבר לארץ ישראל ושימש כרב הקהילה האשכנזית. ב- 1625 נאסר הורוביץ על ידי הפחה והוחזק עבור כופר. עם שיחרורו נתמנה לרב של צפת. הוא נפטר בטבריה ונקבר על יד הרמב"ם. חיבור הנודע ביותר הוא "שני לוחות הברית". הן החיבור והן המחבר ידועים בשם השל"ה. הספר מכיל הלכות חגים ואת תרי"ג מצוות. במהירה נהיה הספר לאחד הספרים החשובים בלימודי רבנות והשפיע מאד על המחשבה החסידית המוקדמת. הורוביץ עסק גם בקבלה והכניס כמה תפילות קבליות אל המחזור, בתוספת פרשנות.

Henry Hurwitz (1886-1961), editor and educator, born in Butrimonys, Lithuania (then part of the Russian Empire). His family immigrated to the United States in 1891, and he attended Boston and Gloucester, Massachusetts public schools; he received his BA from Harvard University in 1908 and continued his education at the Harvard Law and Business School obtaining an MA in 1911, with a specialty in diplomacy and international law.

In 1906 Hurwitz and several other Jewish students at Harvard met and organized the Harvard Menorah Society for the Study and Advancement of Jewish Culture and Ideals. After receiving his master's degree, Hurwitz continued with the promotion of the Menorah idea and in 1913 helped to establish the Intercollegiate Menorah Association (IMA) which expanded the objectives of the Harvard Menorah Society to a national scale. Henry Hurwitz served as chancellor, a position which he was to retain throughout his career.

At its height there were Menorah societies throughout the country, and the many Menorah-sponsored activities included the Menorah Board of Lecturers, the Menorah Summer School, and the Menorah Educational Conference. In 1915, the IMA founded the bi-monthly "Menorah Journal". The "Menorah Journal" was designed to serve as the academic exponent of Jewish culture and ideals in America. Hurwitz was an opponent of political Zionism and believed that American Jewry was a unique entity whose future depended on the development of special American Jewish tradition. Through the publication of the best and most informative articles produced in Jewish history, religion, literature, and modern life, the journal aimed to stimulate an awareness of an interest in Jewish issues, to discuss Jewish problems from all points of view, and to encourage Jewish writers and artists to find themselves within their Jewish heritage. In 1924, a Menorah Writers and Artists Fund was established to sustain the Menorah Journal as the medium for publishing the writings of Jewish thinkers and artists. With the rise of Nazism in the 1930's, the Journal published contributions written by many refugee writers and artists. In 1963, The "Menorah Journal" was officially closed down and the Menorah Association dissolved.

In 1928, Henry Hurwitz helped to organize the Federation of Lithuanian Jews of America. The Federation also hoped to build a bridge between the American Jews of Lithuanian descent and their kinsmen in Lithuania and thus establish a type of cultural exchange for the benefit of both. Hurwitz was elected as the first president of the Federation, a position which he held through 1936. Henry Hurwitz also participated in various other organizations including the American Jewish Congress, the World Union of Jewish Students (of which he as president in 1929), and the Overseas Press Club.

Arye Leib ben Yitzhak Horowitz (1847-1909), rabbi. A young prodigy, his Talmudic novellae were published when he was only 19. He served as rabbi of Zalucze, Siret and from 1879 of Stryj (he was known as the Stryzer Rav). From 1904 he took the rabbinical position in Stanislav (now Ivano-Frankivsk, Ukraine) previously held by his father, grandfather and great-grandfather. Horowitz founded a yeshiva in Stanislav which achieved a widespread reputation. He was sympathetic to Zionism and was one of the few rabbis in Galicia to eulogize Herzl on his death in 1904. He was best known for his responsa, published in several volumes, based on queries sent to him from many countries; his rulings tended to be lenient.

Shraga Feivel Ha-Levi Horowitz (1796-1845), rabbi. From 1836 he served as "av bet din" of Paks in Hungary (then part of the Austrian Empire) and from 1841 to 1845 as rabbi of Papa, Hungary. The Reform movement which was born in Germany also influenced the Jews of Hungary, causing frequent disputes between the Orthodox and the Reformers. The Orthodox circles realized the necessity to appoint strictly traditional rabbis for the benefit of Orthodox Jewry. Horowitz organized an assembly of rabbis to discuss the situation and was appointed its chairman when it assembled in Paks in 1844. It was attended by 25 rabbis, among them Judah Asad and Eliakim Goetz Schwerin of Baja. At this assembly Loeb Schwab put forward proposals for moderate reform in education and in liturgy, but he was opposed by the other rabbis, and after he and Schwerin left the meeting various resolutions proposed by Horowitz were adopted. They included the division of the Orthodox Jewish communities of Hungary into four regions, the organizing of a national assembly of rabbis, and the setting up of a national conference which would meet every three years. The assembly also discussed the problems of relations between Jews and Christians in the sphere of commerce.

On receiving authority to prepare the second convention of rabbis at Ofen, Horowitz attempted to open a dialogue with the reform Jews, for which he was rebuked by Judah Asad. As a result of the death of Horowitz in 1845, the second assembly did not take place. Horowitz was in halakhic correspondence with Moses Sofer, Judah Asad, Meir Eisenstadt, and Isaac Moses Perles, and is mentioned in their responsa. A eulogy on him appears in the "Derashot ha-Rosh" (1904) of A. Shag-Zwebner.
.

David Horowitz (1899-1979), economist, first governor of the Bank of Israel, born in Drohobycz, then in Austrian Galicia (now in Ukraine). A member of the "Hashomer HaZair" youth movement he emigrated to Palestine in 1920 and was a member of Kibbutz Beit Alpha until 1925. Between 1922 and 1925 he served on the executive committee of the Histadrut. He worked as a journalist until 1932 when he was appointed economic adviser to the American Economic Commitee on Palestine. Between 1935 and 1948 he was director of the finance department of the Jewish Agency and also lectured at the Tel Aviv School of Law and Economics. He became liaison officer to the 1947 United Nations Special Committee on Palestine which recommended the partition of the country and was a member of the Jewish Agency delegation to the United Nations which accepted the proposal.

1948 found him as the director general of the Israeli ministry of finance and who dealt with the financing of the War of Independence. In 1954 he was appointed to be the first governor of the Bank of Israel and then represented Israel at many international financial gatherings. In 1967 he was awarded the Israel prize for social sciences. He wrote a number of books on Israel's economic situation and policies. His autobiographical book, "Ha-Etmol Sheli", describes the ideological struggle in the Palestine labour and colonization movement in the late 1920s.

הבוהורודצ'אני BOGORODCHANY

(בפולנית BOHORODCZANY , במקורות יהודיים: בראדשין).


עיר במחוז איוואנו-פרנקובסק (IVANO-FRANKOVSK, שנקראה בעבר סטאניסלבוב STANISLAWOW), מערב אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה בגליציה המזרחית, פולין.

הקהילה היהודית

יהודים ישבו בבוהורודצ'אני מתחילת המאה ה-18 והייתה להם קהילה מאורגנת על מוסדותיה ורבניה. ב-1765 היה מספר יהודי הקהילה 646, המספר כלל את היהודים שישבו בכפרי הסביבה והיו מסופחים לקהילת בוהורודצ'אני. אחר חלוקת פולין בסוף המאה ה-18 עבר האזור לשליטת אוסטריה ומספר היהודים בבוהורודצ'אני עלה. ב-1890 ישבו שם כ-2,500 יהודים שהיו למעלה מ-%50 מכלל האוכלוסייה. מספרם פחת על סף המאה ה-20 כשהחלה עקירה לערים הגדולות והגירה לארצות שמעבר לים. ב-1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה (1918-1914), כבשו הרוסים את העיר, והיהודים נפגעו בידי הקוזקים.

הרב הראשון שכיהן בבהורודצ'אני, ר' שמשון הלוי הלר ב"ר אברהם, תועד במסמך מ-1720. הרב האחרון שכיהן בעיר היה ר' פנחס הורוויץ, הוא נפטר ב-1920 ובגלל מחלוקת על ירושתו לא נתמנה שם רב עד 1927.


במאה ה-18 עסקו יהודי בוהורודצ'אני בחכירה, בפונדקאות, במסחר ובמלאכה. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הם עסקו בתעשיית בדים, בסחר עצים, בעבודה במנסרות, בעיבוד עורות ובסנדלרות. היו ביניהם גם עגלונים. ב-1911 הקים יהודי בית דפוס בעיר.


לקראת סוף המאה ה-19 התנהלה בבוהורודצ'אני פעילות ציונית ענפה. ב-1896 נוסדה במקום חברת "עזרת ישראל" שמטרתה ייסוד "מושבה גליצאית" בארץ ישראל. ב-1898 עמד בראשו של ארגון ציוני רב העיר, ר' אורי-שרגא שרייער. ב-1902 הוקם איגוד ציוני "בית ישראל", ב-1923 נפתח סניף "התאחדות פועלי ציון, סניף "עזרה", "הציונים הרביזיוניסטים", "קן הנוער הציוני" ו"המזרחי". היו גם צעירים יהודים במפלגה הקומוניסטית במחתרת.

ב-1903 הוקם במקום בית ספר מיסודו של הבארון הירש, ופעל עד 1937. ב-1907 נפתחו חוגים לעברית מטעם "אגודת המורים העבריים באוסטריה". ב-1908 היה בעיר גם בית ספר עברי לבנות. החוגים לעברית התחדשו אחרי מלחמת העולם הראשונה, וב-1923 נפתחו גם חוגים ללימודים כלליים.


ערב מלחמת העולם השנייה חיו בבוהורוצ'אני כ-1,200 יהודים.


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, עברו שטחי מזרח פולין לשליטת ברית המועצות.

הצבא הסובייטי נכנס לעיר במחצית השנייה של ספטמבר. כך נמנע פוגרום של אוקראינים שבאו לתקוף את יהודי המקום, ובנסיבות שנוצרו תקפו את החיילים הפולנים הנסוגים.

הגרמנים כבשו את בוהורודצ'אני זמן קצר אחרי מתקפתם על ברית המועצות, שנפתחה ב- 22 ביוני 1941. אין לנו ידיעות על חיי היהודים במקום בימי הכיבוש הגרמני. בספטמבר 1942 פונו כל היהודים שעדיין חיו בבוהורודצ'אני ושולחו לגיטו בעיר המחוז סטניסלאבוב. שם היה גורלם כגורל יהודי המקום.

הקהילה היהודית אחרי השואה

כ - 50 מיהודי העיר שרדו את המלחמה,אולם אף אחד מהם לא חזר אליה.

החל משנת 1870 לקהילה היהודית היה בית עלמין ובית כנסת.שניהם נפגעו ע"י הגרמנים בזמן המלחמה.אחרי המלחמה במבנה בית הכנסת נבנה מחסן ובשלב יותר מאוחר נעזב ונשאר בהריסות.

בית העלמין היהודי גם נפגע קשה .הוא מוזנח ונשארו בו כמה מצבות..אחרי המלחמה נבנתה בשטחו תחנת כוח.                                                                        בשנת 2002 נבנתה בשטח בית העלמין היהודי בסטניסלבוב אנדרטה לזכר תושביה היהודים של בוהורודצ'אני שנספו בשואה.