מקור השם די נולה

נאפולי

עיר בדרום איטליה. בשנת 1969 התגוררו בה 450 יהודים.


מניחים כי יהודים התיישבו בנאפולי במאה הראשונה לספירה. במאה ה-4 כבר היתה בה קהילה חשובה ומבוססת. ב-536 עזרו יהודי המקום לגותים במלחמתם עם הכובש הביזאנטי.

בנימין מטודלה ביקר בעיר ב- 1159 לערך ומצא בה 500 יהודים. בסוף המאה ה-13 סבלו מהסתת נזירים דומיניקאניים ואחד מבתי-הכנסת הופקע לצורך כנסיה, אך ב- 1330 הוזמנו יהודים מן האיים הבאליאריים להשתקע בנאפולי על סמך שוויון במסים עם שאר חלקי האוכלוסיה. המצב נשאר בעינו גם תחת שלטון אראגון מ-1442, ובסוף המאה מצאו בנאפולי מקלט ארעי פליטים רבים מספרד, סיציליה וסארדיניה וביניהם דון יצחק אברבנאל, שנעשה יועץ כספים למלך נאפולי.

יש אומרים שגולי ספרד הביאו לעיר את המגפה שהפילה 20,000 חללים ב-1492. ב-1495 כבשו הספרדים את מלכות נאפולי וכעבור שנה פורסם צו גירוש שהוצא לפועל ב-1510. הגירוש חל על כל יהודי המקום פרט למאתיים משפחות עשירות; צו שני נדחה לעשר שנים תמורת תשלום כבד, אך הופעל בסופו של דבר לפני המועד. היה זה ב- 1541, ומאז ועד 1735 לא הותרה ישיבת יהודים בעיר; המעטים שנענו להזמנה לשוב ולהשתקע בה גורשו תוך שנים אחדות בלחץ הישועים.

נאפולי היתה מרכז חשוב של דפוסים עבריים מלפני 1500, אינקונאבולה בלע"ז. בראשית המאה ה-19 ישבו בנאפולי משפחות אחדות, וביניהם הבאנקאי קארל מאיר פון רוטשילד מפראנקפורט. בית-כנסת נפתח רק ב-1864. ב-1931 מנתה הקהילה כאלף נפש והיא חלשה על יישובי היהודים בדרום-איטליה כולה.

הכיבוש הגרמני לא האריך ימים בנאפולי, אבל 11 יהודים נשלחו למחנות ואחרים נרצחו. אחרי המלחמה נשארו במקום יותר מ-530 יהודים.