זרחיה בן יצחק הלוי גרונדי
זרחיה בן יצחק הלוי גרונדי (1115 - 1186), מלומד רבני ומשורר. נולד בחרונה, ספרד, כבן למשפחה יהודית מיוחסת. אביו, יצחק היצהרי, היה משורר וחכם בתלמוד. בצעירותו ברח זרחיה מספרד והתיישב בפרובאנס. למד, בין היתר, אצל משה בן יוסף ואברהם בן יצחק בנרבון. התגורר בלינל במשך שנים רבות, ובמהלכן נאלץ לעזוב את העיר פעמים אחדות בעקבות פולמוסים. בלינל לימד את שמואל בן יהודה אבן תיבון.
יצירתו ההלכתית הגדולה "המאור" נחלקת לשניים: "המאור הקטן" ו"המאור הגדול". בספרו זה ניסה לחזק את השקפות התלמוד ולמנוע כל סטייה ממנו. שמונה-עשר משיריו נכללים בסידור התפילה הספרדי.
יוסף איבן פלט
(אישיות)Joseph ibn Plat (flourished in the 12th century), rabbi and scholar. His place of birth is unknown and the various assumptions point to southern Spain, North Africa or the Byzantine Empire as the place from which he migrated to Provence. It seems that he also lived in Narbonne (now in France) before joining the yeshiva of Lunel (now in France). In Lunel, he was the teacher of distinguished sages, including Abraham ben David, Asher ben Meshullam, and Zerahiah ha-Levi Gerondi. He maintained correspondence with Zerahiah and Abraham ben David in Posquières, as well as with Maimonides and Abraham ben Isaac of Narbonne. Notably, he authored a treatise on prayers known as Tikkun Sofrim, of which a fragment remains. His commentaries on Nedarim and Hullin tractates are mentioned by several authors.
גירונה
(מקום)עיר בצפון מזרח ספרד.
בעבר, כנראה לפני המאה ה- 9, אחת הקהילות החשובות ביותר בקאטאלוניה. הקהילה התרכזה במקום שנקרא עד היום "גבעת היהודים"; ב-1160 הותר ליהודים לשכור חנויות מחוץ לחומת העיר. בעלי קרקעות בגירונה והסביבה חויבו בתשלום מעשר לכנסיה. במאה ה-13 החלו יהודים להשתתף במימשל; אסטרוק רוויה ויוסף בנו, למשל, היו מאנשי חצרו של פדרו השלישי מלך אראגון, וחתימותיהם בעברית מופיעות על גבי מיסמכים רבים. שלמה בן אברהם אדרת (הרשב"א) שיתף פעולה אתם גם בהנהגת ענייני הקהל. כאשר הנהיגו כמרים מקומיים מנהג של יידוי אבנים לרובע היהודי מגג הכנסיה בימי הפסחא הזהיר המלך את הבישוף, כי יראה אותו אחראי למעשים אלה. ב-1285 נטלו יהודי גירונה חלק בהגנת העיר מפני הצרפתים ונענשו על כך אחרי הכיבוש; כאשר חזרו הספרדים נפגעו שנית; מאז התחילה דחיקת רגלי היהודים ממערכות המימשל ומעמדות כלכליות. רבים עקרו לערים אחרות. עם זאת ידוע, כי עוד ב-1306 נקלטו בגירונה מגורשים מצרפת. בגזירות קנ"א (1391) מתו רוב יהודי גירונה על קידוש השם. מעטים הוטבלו לנצרות. כעבור שנה שוקמה הקהילה ובשנים 1414-1413 נאלצה לשגר שני נציגים לוויכוח בטורטוסה, שהגביר את
הרדיפות מצד הכנסיה הקאתולית, חרף ההגנה שניסו להושיט ליהודים השלטונות החילוניים. בית- הכנסת נהרס בחלקו במלחמת-האזרחים בשנים 1472-1462. הקהילה נידלדלה והלכה; אחרון גבאי ה"הקדש" התנצר ב-1431 וכעבור עשר שנים בערך צומצם שטח הרובע היהודי. ב-1486 נאסר על יהודים להחזיק חנויות הפונות אל הרחוב הראשי. כאשר פורסם צו הגירוש ב-1492 מעטים היו היהודים בגירונה. רובם יצאו לגולה.
בשיא פריחתה, במאות 13-12, היתה מרכז תורני גדול וחכמים רבים נקראו על שמה, דוגמת ר' יונה גירונדי ותלמידו הגדול הרמב"ן, שתיאר את מהלך הוויכוח בבארצלונה לבקשת הבישוף המקומי. היתה לו שייכות גם ל"חבורה הקדושה" שהניחה את היסוד להתפתחות הקבלה בספרד באמצע המאה ה-13. למעשה שימשה גירונה מרכז ראשון של מקובלים במדינה, דוגמת עזרא בן שלמה ועזריאל בן-מנחם. אותו זמן היתה גירונה גם מרכז חשוב של מתנגדי הרמב"ם. עם חשובי הקהילה נמנו יונה גירונדי, נסים בן ראובן גירונדי, ואברהם בן יצחק הלוי (במאה ה-14) בונאסטרוק דמאסטרה ובוניהודה יחסאל הקאשלארי (במאה ה-15). שני אלה לקחו חלק בוויכוח טורטוסה.
לונל
(מקום)עיר בדרום צרפת.
בימי-הביניים הייתה בלונל קהילה יהודית שהייתה ידועה בחכמיה. לפי מסורת מקומית נוסדה העיר על-ידי פליטים מיריחו שעזבו את העיר אחרי שנכבשה. בחוברות לתיירים מסופר כי רופאים יהודיים בלונל ערכו את הניתוח הראשון באירופה. ידיעות של ממש על יהודי המקום מוצאים לראשונה אצל בנימין מטודלה (1159). לדבריו מנתה הקהילה 300 נפש (ואולי 300 משפחות). בנימין מטודלה מפליג בשבחם של חכמי לונל, ומציין שגם עזרו ליהודים נזקקים.
משולם בן יעקב היה ראש-ישיבה בעיר וגדול בתורה; מחמשת בניו התפרסם במיוחד בנו הפרשן ר' יעקב. אהרן בן משולם מלונל היה מחסידי הרמב"ם, ואשר בן משולם הכהן מלונל עסק במופלא. בימי ביקורו של בנימין מטודלה ישבו בעיר משה בן יהודה הבדרשי, חתנו של משולם בן יעקב, ויהודה בן שאול אבן תיבון, פליט מגראנאדה. זמן-מה עשו בעיר זרחיה בן יצחק הלוי גירונדי ואברהם בן דוד מפוסקיירא. אחרים היו מעורים היטב בקהילה, דוגמת אברהם בן נתן הירחי, יונתן בן דוד הכהן מלונל, ואבא מארי בן משה הידוע גם בשם אסטרוק מלונל, שהתפרסם בהתנגדותו למדע ופילוסופיה. תומכיו העיקריים היו יצחק בן אביגדור, שמעון בן יוסף מלונל ומאיר בן ישעיה. יריבו הגדול היה שלמה בן יצחק מלונל, ה"נשיא", שישב במונפלייה. אחרון החכמים מילידי המקום היה משולם בן מכיר, הוא דון בונט קרשקש מלונל (מת ב-1306).
במאות 15-14 נמצאו תלמידי חכמים בפרובאנס וברוזנות ונסן בשם לונל או "הירחי". מהם יצא הסופר ארמאן לונל (נולד ב-1892).