דלג לתוכן האתר >

מיקשה סאבולשי (ויינשטיין)

Miksa Szabolsci (Weinstein) (1857-1915), author and editor born in Tura, Hungary (then part of the Austrian Empire). He was educated at several yeshivot and he attended also the National Rabbinical Seminary, but following his inclination he became a journalist in 1878.

From 1881 he collaborated on a daily newspaper published in Debrecen. In the Tiszaeszlar blood accusation (1882) he spent much time in successfully investigating the circumstances under which the alleged victim had disappeared, and wrote numerous articles for the "Pester Lloyd" and other newspapers denouncing machinations and illegal pressures in the affair. As a result of his informative work, he was ordered by the country’s legal authorities to leave Nyiregyhaza, the scene of the trial, and the anti-Semitic investigators made an attempt upon his life. Nevertheless, Szabolcsi's reports of the trial appeared in the "Pester Lloyd" and "Neue Freier Presse", and were reprinted by many of the leading European newspapers.

After editing the "Pester Juedische Zeitung" for two years, Szabolcsi became editor of the Hungarian weekly newspaper "Egyenloseg" in 1886. In 1889, together with Vilmos Vazsonyi, he started a movement for the recognition of the Jewish faith by the Hungarian state; his agitation, which at the outset met with opposition by official Jewish leaders, resulted in the enactment of a law to that effect in 1895. This important achievement made "Egyenloseg" the dominant Jewish newspaper in Hungary. In its columns Szabolcsi successfully fought other attempts at blood accusations, and caused the dismissal from his post of Bela Makay, a biased official in charge of Jewish religious affairs in the ministry of education (1911).

Szabolcsi advocated religious Judaism and the recognition of its adherents as a constituent part of the Hungarian nation. When the first Zionist movement was started in Hungary, Szabolcsi violently denounced it, believing that it would jeopardize the position of the Jews in Hungary which had been consolidated shortly before.

Szabolcsi was partly responsible for the founding of the Hungarian-Jewish Literary Society (IMIT) and of the Hungarian-Jewish Culture Association (OMIKE). He was constantly in search of Jewish journalistic talent, and in his writings served as a model for the Hungarian Jewish press.

Among his published books were "Magyar Szanhedrin" (a Talmud translation; 1878); "Olasz zsidok kozott" ("Among Italian Jews", 1903); "Nemet zsidok kozott" ("Among German Jews", 1905); and an abridged Hungarian version of Heinrich Graetz' "History of the Jews" (2 vol., 1908-9). In 1938 his "Gyongyszemek a Talmudbol es Midrasbol" ("Pearls from the Talmud and Midrash") was published by Ella B. Szabolcsi.

WEINSTEIN

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק, מקצוע או מסחר (יכול להיות קשור לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי העבודה המשתייכים לאותו עיסוק).

ה הפירוש המילולי של השם ויינשטיין הוא "אבן היין", שהוא ביטוי גרמני המציין את המשקעים המצטברים בתחתית חביות היין. ויינשטיין הוא אחד ממספר שמות משפחה יהודיים הקשורים בייצורו, הפצתו ומכירתו של היין. יחד עם זאת, אפשר שמספר משפחות אימצו שם זה כרמז לפסוק שבו הנביא ירמיהו משווה את ישראל לגפן (ירמיהו, ו,ט).

אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי ויינשטיין כוללים את מאוריסיו ויינשטיין, רופא צ'יליאני יליד ארגנטינה; את ג'ו ויינשטיין, סוחר אוסטרי יליד ארה"ב; ואת בריש ויינשטיין, משורר אמריקאי יליד פולין.

במאה ה-20 ויינשטיין מתועד כשם משפחה יהודי עם משפחת ויינשטיין אשר התגוררה בעיירה ז'אדובה ליד צ'רנוביץ, צפון בוקובינה (היום באוקראינה) לפני מלחמת העולם השנייה (1945-1939). כל קהילת ז'אדובה גורשה למחנות מוות ביולי 1941.

בודפשט

 Budapest

בירת הונגריה.

העיר קיימת רשמית משנת 1872, עם מיזוג שלוש הערים בודה (BUDA), אובודה (OBUDA) ופשט (PEST). ב ו ד ה (BUDA) בגרמנית, בתקופות קדומות: אופן (OFEN). במקורות העבריים: אובן, בודן, בודרו.

ראשית המאה ה-21

כ-80,000 עד 100,000 יהודים חיים בהונגריה, הקהילה היהודית הגדולה ביותר במרכז אירופה. יותר מ-80% מיהודי הונגריה חיים בעיר הבירה בודפשט. ניתן למצוא קהילות יהודיות קטנות יותר באזורים הסמוכים של דברצן (Debrecen), מיסקולץ' (Miskolc), סגד (Szeged), ניירגיהאז (Nyiregyhaza).

מבין עשרת אלפים ניצולי השואה החיים בהונגריה, רובם המכריע מתגוררים בבודפשט. מאז 2013, מאות יהודים עזבו את הונגריה עקב העלייה באנטישמיות. רבים התיישבו בוינה (Vienna). הרובע היהודי המסורתי של בודפשט ממוקם ברובע VII. ברובע זה מספר אתרים היסטוריים יהודיים, חנויות ומסעדות כשרות.

בעקבות קריסת הקומוניזם ב-1989 נפתחו מחדש ארגונים יהודיים אחדים. הארגון הגדול ביותר המשרת את הקהילה היהודית בבודפשט הוא "מאזיהיש" ("Mazsihisz"), הפדרציה של הקהילות היהודיות בהונגריה. מגוון שירותים חברתיים ניתנים על ידי "ועדת ההפצה המשותפת" וכן על ידי "קרן לאודר".

שירותי בריאות ורפואה ניתנים על ידי בית החולים היהודי צדקה ועל ידי מוסד סיעודי ושני מרכזים לטיפול בקשישים. בין מוסדות הדת הרבים בעיר, נמצא מקווה היסטורי ומגוון מסעדות כשרות. בבודפשט יש גם למעלה מעשרה אִטליזים כשרים, מאפיות וגם מפעל מצות.

מדי שנה מתקיימים בבודפשט מספר אירועים יהודיים: חברתיים ותרבותיים. פסטיבל הקיץ היהודי מעלה מגוון מופעים, לרבות קונצרטים, מופעי מחול וסרטים.

הקהילה היהודית מעלה גם תכניות חברתיות וחינוכיות רבות לילדים ולצעירים.

הארגונים הפופולריים ביותר הם "בני ברית", "ויצו", "נוער ציוני" ("UJS"), "בני עקיבא" ומועדון האתלטיקה "מכבי". בכל קיץ, כ-1,500 חניכים מעשרים מדינות ויותר משתתפים במחנה סרוואס (Szarvas).

מאז נפילת הקומוניזם, חלה התעוררות של חיי הדת היהודיים בבודפשט. עד המאה ה-21 פעלו בעיר לא פחות מ-20 בתי כנסת, שייצגו מגוון תנועות כולל אורתודוקסים, חב"ד ליובאוויטש, ניאולוג (רפורמים וקונסרבטיבים) וליברלים.

ישנם גם בתי כנסת הממוקמים בערים המחוזיות מישקולץ (Miskolc) ודברצן (Debrecen). בשנת 2003 סלומו קובס (Slomo Koves) מונה לרב האורתודוקסי הראשון שהוסמך בהונגריה מאז השואה.

בבודפשט יש גני ילדים יהודיים רבים, בתי ספר יסודיים ותיכונים. שלושת בתי הספר התיכוניים היהודיים הם: לאודר ג'אבנה, ווסלני (Wesselenyi) ואנה פרנק.

לאודר ג'אבנה (Lauder Javne) ממוקמת בקמפוס של חמישה דונם ונפתחה בשנת 1990. היא אינה עדתית ונמצאת בחסות קרן רונלד ס' לאודר. אוניברסיטת בודפשט למדעי היהדות הוקמה בשנת 1877 כסמינר נאולוגי לרבנים. תכניות ללימודי יהדות מוצעות במספר אוניברסיטאות, כולל אוניברסיטת אוטווֹס לורנד (Eotvos Lorand), בית הספר הגדול ביותר להשכלה גבוהה בהונגריה, האקדמיה ההונגרית למדעים והאוניברסיטה האירופית המרכזית אשר הוקמה על ידי ג'ורג' סורוס, יליד הונגריה. תכניות חינוך יהודיות מוצע גם ב"בית פרץ" – מרכז החינוך היהודי, בבית הספר של הקרן האמריקאית ובמרכז החינוך והנוער היהודי "הִלל".

עיר הבירה בודפשט עשירה בתרבות ובהיסטוריה, וקיימים בה מבנים אחדים, מונומנטים ומרכזי תרבות, כולל מספר נקודות עניין יהודיות. אחד המקומות הוא המרכז להנצחת השואה, המנציח את קורבנות השואה במלחמת העולם השנייה. המרכז ממוקם מחוץ לרובע היהודי המסורתי ושוכן ליד בית הכנסת פאווה (Pava) בו הוא נמצא מאז 2004. בשנת 2005 הוענק למוסד פרס ניבו (Nivo Prize) לאדריכלות, על שיקום אנדרטה היסטורית. המוזיאון היהודי של העיר הוא השני בגודלו באירופה כולה. המוזיאון פועל בחסות הברית של הקהילות היהודיות בהונגריה. בשנת 1942, שני עובדים החביאו חפצים יקרי ערך מהמוזיאון במרתף המוזיאון הלאומי של בודפשט. בתקופת הכיבוש הגרמני שימש המבנה כמעבר מילוט, שכן שערו היה מחוץ לגבולות הגטו. בנוסף, תיאודור הרצל נולד בבניין שעמד בעבר במקום הנוכחי של המוזיאון. אחד מאתרי התרבות היהודיים המשמעותיים ביותר בבודפשט הוא "עץ החיים", פסל הזיכרון לשואה, בפארק עמנואל ראול ולנברג. על שלושים אלף דפים חרוטים שמותיהם של יהודים שנהרגו או נעלמו במהלך השואה.

שני אתרים חשובים נוספים המנציחים את קורבנות השואה ומאורעות מלחמת העולם השנייה הם פסלו של ראול ולנברג והנעליים על גדות הדנובה. ראול ולנברג היה דיפלומט שוודי שהציל יהודים רבים בכך שעזר להם להימלט מהגירוש. הנעליים על גדות הדנובה הם אנדרטה המורכבת משישים זוגות של נעלי מתכת משובצות בבטון. האנדרטה הוקמה בשנת 2005, היא מנציחה את הקורבנות היהודים ההונגרים שנהרגו על ידי אנשי מיליציות צלב החץ, המפלגה הלאומית הסוציאליסטית הפרו-גרמנית שפעלה בהונגריה בין השנים 1944 ו-1945.

בנוסף למרכזי תרבות ואנדרטאות ישנן מספר נקודות ציון יהודיות. בלב בודפשט ממוקם מלון המלך – אחד המלונות הפרטיים היהודיים הראשונים בבודפשט ברמת שלושה כוכבים. בעוד שהמלון שופץ וחודש, הבניין עצמו הוא בן יותר ממאה שנים.

בצפון בודפשט נמצאת הקפלה היהודית מימי הביניים, בית תפילה ספרדי קטן אשר נבנה מחדש מהריסותיו במאה ה-18.

במהלך המצור על בודפשט ב-1686, נהרסו כליל רבים מהמבנים היהודיים של העיר. תפקידה המקורי של הקפלה לא נחשף עד החפירות בשנות ה-60 של המאה ה-20, אז נחשפו אבן הראשה של בית הכנסת והמצבות החקוקות בעברית. אתר דתי היסטורי נוסף הוא בית הכנסת ברחוב דוהאני (Dohany), שנחנך בשנת 1659, בית הכנסת מעוצב בסגנון מורי והוא בית הכנסת השני בגודלו בעולם.

בית הקברות ברחוב קוזמה (Kozma) עדיין משרת את הקהילה היהודית של בודפשט. בית הקברות הזה הוא הגדול ביותר בבודפשט ובין הגדולים באירופה. המונומנטים והמאוזוליאום הייחודיים שלו משכו מבקרים רבים מאז פתיחתו ב-1891.

ישנן שלוש הוצאות לאור מרכזיות המשרתות את הקהילה היהודית של בודפשט ושל הונגריה. השבועון Uj Elet (חיים חדשים) הוא כתב העת הרשמי של "מאזיהיש" ("Mazsihisz"); ה-""Szombat ("שבת") מספק חדשות ומידע על החיים היהודיים בהונגריה וכן בנושאים בינלאומיים, וה-"Mult es Jovo" ("עבר ועתיד"), הוא כתב עת תרבותי ואינטלקטואלי.


המתישבים היהודים הראשונים באו למקום מגרמניה ומארצות הסלאווים במחצית השנייה של המאה ה-12 לערך. ב-1279 רוכזו בגיטו, חויבו לענוד טלאי אדום ומשרות ציבוריות נסגרו בפניהם. במאה ה-14 גורשו פעמיים, פעם בעקבות "המגפה השחורה" (1348) ופעם בלחץ הכנסיה. אף משהותרה שיבתם לעיר, הוטלו עליהם הגבלות שונות. במאה ה-15 הייתה בודה לקהילה הראשית במדינה: זכויות היהודים הוכרו, לקהילה ניתנו סמכויות של שלטון פנימי עצמאי, ולראש הקהילה - סמכות של מנהיגות על היהדות ההונגרית כולה. בתקופה זו עסקו יהודי בודה בעיקר במסחר וריכזו בידיהם את כל היצוא לגרמניה ולצ'כיה.

ב-1526 נכבשה בודה על-ידי הטורקים. רוב היהודים (כ-2,000 איש) הוגלו לטורקיה, ומיעוטם הצליחו להימלט לקהילות מערב הונגריה שלא נפלה בידי הטורקים. היישוב היהודי התחדש ב-1541, ולמרות המיסים הכבדים שהוטלו על הקהילה, גדלה זו והייתה לחשובה והעשירה ביותר במדינה. היהודים עסקו במסחר ובכספים ותפשו משרות חשובות במינהל האוצר. ב-1660 מנו קהילות האשכנזים והספרדים כ-1000 איש.

ב-1686 כבשו האוסטרים את העיר. יהודי בודה נפגעו קשה במצור ששמו על העיר האוסטרים ובעלי-בריתם. כמחצית מן התושבים היהודים שתמכו בטורקים נספו. הרובע היהודי נבזז וספרי תורה הועלו באש. מתוך כ-1,000 יהודים שחיו אז בעיר נספו כ-500 וכ-250 נשבו והוגלו. תחת השלטון האוסטרי הוגבלו צעדיהם בלחץ תושבי העיר והם גורשו ממנה ב-1746 על-ידי הקיסרית מריה תרזיה. זכות המגורים חודשה רק ב-1783, משפתח הקיסר יוזף השני את שערי הערים החפשיות בהונגריה להתיישבות יהודית. הקהילה לא חזרה למעמדה הקודם עד למחצית השנייה של המאה ה-19 (אז עלה מספר המשפחות היהודיות בה ל-7,000).

במחצית השנייה של המאה ה-18 נוסדה החברה קדישא; עד 1869 נבנו בבודה ארבעה בתי- כנסת (בסוף המאה ה-19 נבנו שניים נוספים); הרב הראשון שנזכר במקום במאה ה-15, היה עקיבא בן מנחם הכהן, שנודע בשם "נשיא". במחצית השנייה של המאה ה-17, בימיו של אפרים בן יעקב הכהן, הייתה בודה המרכז החשוב של השבתאות בהונגריה. משה קוניצר (KUNITZER), מחלוצי ההשכלה היהודית בהונגריה, שימש גם רב ראשי במקום בשנים 1837- 1828.


א ו ב ו ד ה (OBUDA)

נקראה גם אקווינקום (AQUINCUM) ברומית, אלטן אופן (ALTEN-OVEN) בגרמנית, ובמקורות היהודיים אובן ישן.

במאה ה-15 הייתה באובודה קהילה יהודית, אך כל יהודיה הוגלו לאחר הכיבוש הטורקי ב- 1526 ע"י הסולטאן סולימן לטורקיה.

ב-1712 נתחדש היישוב היהודי על-ידי יעקב לוב (LOB), וב-1727 כבר נימנו במקום 24 משפחות יהודיות, שהתגוררו בעיר בחסות הרוזנת זיצ'י (ZICHY). כתב החסות (שהוכר גם על-ידי החצר המלכותית ב-1766) העניק להם חופש מלא בתחום הדת, זכויות מסחר כנגד תשלום מיסים מיוחדים ורשות להתגורר בכל מקום בעיר (היישוב היחידי בהונגריה שהעניק זכות זו ליהודים).

יהודי אובודה עסקו בחקלאות, מסחר ומלאכות שונות; בתי החרושת לאריגים שהקימו היהודים באובודה (ומפעלי גולדברגר בתוכם) נודעו בכל רחבי הונגריה.

בית הכנסת הראשון נבנה ב-1738, וב-1770 נוסדה החברה קדישא. ב-1820 נחנך בית הכנסת הגדול שברחוב לאיוש (LAJOS), אחד הנודעים שבתחומי הקיסרות ההאבסבורגית. כמו כן הקימה הקהילה בית חולים ב-1772 ובית ספר שנבנה בלחץ הקיסר יוזף השני אך נסגר משום סירוב ההורים לשלוח את ילדיהם ללמוד אצל מורים נוצריים. במחצית המאה ה-19 התמעטה חשיבותה של קהילה זו, ורבים מחבריה עברו לפשט.


פ ש ט (PEST)

יהודים נזכרים בפשט לראשונה ב-1406; ב-1504 היו בבעלותם בתים ואדמות, אך לאחר הכיבוש האוסטרי ב-1686, נאסרה ישיבתם במקום. הבסיס ליישוב החדש הונח על-ידי יהודים שגורשו מבודה ב-1746. ישיבתם הותרה באופן רשמי רק ב-1783, משפתח הקיסר יוזף השני (1790-1780) את שערי הערים בהונגריה בפני התיישבות יהודית. לאחר מות הקיסר חודשו ההגבלות על התיישבות יהודית, אך מחשש לשיבוש המסחר בעיר, הותרה ישיבתם של יהודים מסוימים על-פי בחירת שלטונות העיר. רוב היהודים התרכזו ברובע ארז'בט-וארוש (ERZSEBETVAROS, שעד לשואה היו רוב תושביו יהודים). היהודים הקימו בתי-חרושת ועסקו במסחר.

ב-1821 הוכרה קהילת פשט רשמית והחלה תופשת מקום מרכזי בחייהן של קהילות הונגריה. קהילת פשט מילאה תפקיד נכבד במהפכה הלאומית ההונגרית (הידועה גם בשם "המהפכה הליברלית") שכוונה כנגד המשטר ההאבסבורגי. יהודים רבים הצטרפו ללוחמי החופש, וסכומים ניכרים נתרמו על-ידי הקהילה. לאחר כשלון המרד והתארגנותו של המשטר החדש בהונגריה והשגת ה"פשרה" עם אוסטריה ב-1867, נחקק חוק שהעניק שוויון מוחלט לכל התושבים היהודיים. למרות זאת, הוטלו על יהודי פשט מיסים כבדים, חלק מן המס הכבד בו חויבו כל קהילות הונגריה בעקבות השתתפותן במרד.

ב-1867 יזמה קהילת פשט את כינוס הקונגרס היהודי הארצי שמטרתו הייתה לדון בחילוקי הדעות המתמשכים בין חרדים למשכילים בנושאי ארגון הקהילות והאוטונומיה שלהן בעניני דת וחינוך. בעקבות הקונגרס נוצרו שלושה טיפוסי קהילות בהונגריה: החרדים, שסרבו לקבל כל סטייה מן ההלכה היהודית ופרשו מן הקונגרס, הנאולוגים - עמם נמנו רוב יהודי הבירה - שארגנו את קהילותיהם בהתאם לתקנות הקונגרס, וקהילות הסטאטוס-קוו שביקשו להימנע מנקיטת עמדה כדי שלא לגרום לפילוג. קהילת פשט הקימה שורה ארוכה של מוסדות סעד כגון מעונות לזקנים וחולים, בית יתומות (נוסד ב-1867 והיה הראשון מסוגו בהונגריה), מעון חרשים-אלמים ( נוסד ב-1876) ובתי חולים (הראשון שבהם הוקם ב-1841).

בית התפילה הראשון בפשט הוקם ב-1784 ברחוב קיראי. נבנו בתי כנסת רבים נוספים, ביניהם בתי כנסת נפרדים לפלג האורתודוקסי ובית כנסת למתפללים בנוסח ספרד. ב-1859 הוקם בית הכנסת הגדול ברח' דוהאן' (DOHANY) המכיל כ-3000 מקומות ונחשב לבית הכנסת הגדול ביותר באירופה.

בית הספר הראשון בפשט נפתח ב-1814 ולמדו בו לימודי דת ולימודי חול בגרמנית. מלבדו פעלו בתי ספר יהודיים פרטיים נוספים, וכן דאגה הקהילה למורי דת גם בבתי הספר הלא- יהודיים. בין שתי המלחמות הקיפה מערכת החינוך של הקהילה 15 מוסדות, בהם למדו כ- 3600 תלמידים ,פרט לקהילה האורתודוקסית, שמנתה בתקופה זאת כ-10,000 יהודים והקימה מוסדות חינוך וסעד נפרדים.


ב-1872 אוחדו שלוש הערים בודה, פשט ואובודה. להלן ידובר על "קהילת בודאפשט" למרות שהקהילות היהודיות שמרו על עצמאותן.

בודפשט

ב-1877 נפתח בבודאפשט בית-המדרש לרבנים, אחד המוסדות החשובים בעולם להכשרת רבנים, שמטרתו היתה שילוב לימודי רבנות עם השכלה כללית. הוא תפש מקום מרכזי בעיצובה של יהדות הונגריה המודרנית והוחרם על-ידי היהדות האורתודוקסית. המורים שלימדו בו היו חוקרים ומלומדים ידועי-שם, ביניהם יצחק גולדציהר (IGNAZ GOLDZIHER, 1921-1850) מייסד האקדמיה ללימודי האיסלם המודרני, מזכיר הקהילה הנאולוגית בבודאפשט בין 1904-1874 ויוזם הקמת ה"חברה היהודית-הונגרית לספרות" (TARSULAT ISRAELITA MAGYAR IRODALMI) שפעלה להפצת התרבות היהודית בקרב הציבור הרחב על- ידי הרצאות, פרסומים, וביניהם התרגום היהודי הראשון של התנ"ך להונגרית. בהוצאת בית-המדרש הוצאו פרסומים ומחקרים שונים כגון כתב-העת היהודי-הונגרי "מדיאר ז'ידו סמלה" (SZEMLE MAGYAR ZSIDO); ומתוכו צמחה האגודה לספרות יהודית בהונגריה, שגם יסדה את המוזיאון היהודי-הונגרי.

בבירה יצאו לאור עיתונים יהודיים רבים (העיתון היהודי הראשון בשפה ההונגרית היה השבועון "היהודי ההונגרי" (ISRAELITA MAGYAR), בצד התפקיד החשוב שמילאו היהודים ביסודם ועריכתם של חשובי העיתונים בהונגריה, למשל העיתון "מערב" (NYUGAT).

ב-1903 נוסדה בבודאפשט אגודת הסטודנטים הציונית "מכביה", וקבוצה ראשונה מחבריה עלתה לארץ ישראל סמוך לתום מלחמת העולם הראשונה.

באוגוסט 1919 פקד את הונגריה גל של אנטישמיות (הידוע בשם "הטרור הלבן") בעקבות כשלון ההפיכה הקומוניסטית ותפיסת השלטון על-ידי האדמירל מיקלוש הורטי (MIKLOS HORTHY). קורבנותיהם העיקריים של הכנופיות הצבאיות, שנתארגנו לשם "טיהור" הארץ מהקומוניסטים ושותפיהם היו יהודים. עם כניסתו של הורטי לבודאפשט ב-14 בנובמבר 1919, פוטרו פקידים יהודיים בשרות הממשלתי והצבאי, נאסר על יהודים לסחור בטבק וביין, ומוסדות המדע נסגרו בפניהם. חוק ה"נומרוס קלאוזוס" (שקבע כי הקבלה לאוניברסיטאות תהיה על-פי מכסות לאומיות) פגע בעיקר ביהודי הבירה, וב-1922 גורשו 15,000 יהודים תושבי פשט בטענה שהם חסרי אזרחות.


בבודאפשט פעלו, בין השאר, המזרחן והחוקר-נוסע ארמין ואמברי (VAMBERY ARMINIUS 1832-1913), שנעזר בקשריו כדי להציג את הרצל בפני הסולטן הטורקי; המחזאי והסופר פרנץ מולנאר FERENC) MOLNAR 1931-1878), מחבר הספר "מחניים" והמחזאי והתסריטאי מנ'הרט לנג'ל (LENGYEL MENYHERT יליד 1880), שכתב, בין היתר, את התסריטים ל"מלאך הכחול" (1932) ול"נינוצ'קה" (1940).

בודאפשט היא עיר מולדתם של אבי-הציונות החדשה, בנימין זאב הרצל (THEODOR HERZL 1904-1860), מכס נורדאו (MAX NORDAU - 1932-1849), סופר ופיזיקאי, ממיסדי הקונגרס הציוני העולמי ומחבר "מצע בזל" בקונגרס הציוני הראשון, וכן חנה סנש, (SZENES HANNA 1944-1921) המשוררת ולוחמת ההגנה שצנחה בהונגריה במלחמת העולם השנייה והוצאה להורג על-ידי הנאצים.

בשנת 1930 התגוררו בבודאפשט 204,371 יהודים.

תקופת השואה

בעקבות חוקי ההפלייה (שנתפרסמו בין 1941-1938 ונועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה), נדרשו המפעלים התעשייתיים הגדולים בבירה לפטר את עובדיהם היהודים. ב-1940 הוחל בגיוס יהודים לעבודות כפייה (עבודות ביצורים ושרותים שבהן הועסקו עם אזרחים הונגרים אחרים שהשלטונות לא רצו לגייס לשורות הצבא הלוחם), ומשפחות רבות נותרו ללא פרנסה (מספר נזקקי הסעד בבירה עלה על מספר הנזקקים בכל הונגריה, למרות שבבירה ישבו רק כשליש מכלל היהודים במדינה).

ב-19 במרץ 1944, נכנס הצבא הגרמני להונגריה. למחרת פורקו כל הארגונים היהודיים, ובמקומם הוקמה בפקודת אייכמן המועצה היהודית (ZSIDO TANACS). יהודי הבירה נצטוו לענוד את הטלאי הצהוב, חופש התנועה הוגבל, ודירות רבות הופקעו. ב-30 ביוני הוחל בריכוז יהודי הבירה לצורך גירוש (ראשונים נאסרו עורכי-הדין והעיתונאים היהודיים). ב-19 ביולי החליט אייכמן, בניגוד לפקודתו של הורטי, לשלוח לאושוויץ את עצורי מחנה קישטארצ'ה (KISTARCSA), שאליו הוגלו כ-1,200 איש שניסו לעזוב את העיר ללא רשיון.

לאחר הפוגה בחודשים אוקטובר-ספטמבר (במהלכם החליטה ממשלת הונגריה לבקש שביתת נשק), תפסה את השלטון מפלגת "צלב החץ" האנטישמית (ב-16-15 באוקטובר), ובו ביום נערך טבח ביהודי העיר, והורכבה ממשלה חדשה בראשות סאלאשי (SZALASI), שהכריזה על ביטול תעודות החסות. ב-17 באוקטובר חזר אייכמן לבודאפשט, וב-20 באוקטובר צוו כל הגברים בגיל 60-16 לצאת ל"מצעד המוות" - 50,000 גברים (וב-23 באוקטובר הוצאו למצעד גם הנשים והילדים) הובלו לעבודות חפירה נגד הצבא הרוסי שעמד כ-60 ק"מ מהבירה, ואחר-כך עמדו להימסר לידי הגרמנים בתחנת הגבול הגיישהאלום (HEGYESHALOM). אייכמן ריכז את היהודים בשני גיטאות גדולים. בסוף דצמבר 1944 ישבו בגיטו המרכזי כ- 70,000 איש; עשרות אלפים מצאו מקלט בבתים מוגנים, או ב"גיטו הבינלאומי" בחסות קונסוליות של מדינות נייטרליות כשוויץ ושוודיה. נציגי המדינות הללו (הקונסול השוויצרי שארל לוץ (CHARLES LUTZ) והדיפלומט השוודי ראול ואלנברג (RAOUL WALLENBERG; נולד ב-1912 ופעל בבודאפשט מתוך סיכון עצמי רב, עד שנאסר ב-1945 בידי הסובייטים וגורלו לא נודע), הצילו יהודים באמצעות הנפקת תעודות-חסות של מדינותיהם. גם
ההסתדרות הציונית פעלה להצלת יהודים, באמצעות מסמכים מזוייפים. 2748 יהודים הוסתרו במנזרים ובמרתפי כנסיות. מספרן הכולל של תעודות-החסות הכשרות והמזוייפות שהונפקו בבודאפשט הגיע ל-100,000.

ב-1941 התגוררו בבודאפשט 184,000 יהודים; יחד עם 62,000 המומרים, היו נתונים לרדיפות הנאצים בסך-הכל כ-246,000 איש. מספר היהודים שהועברו לידי הגרמנים עד לכיבוש הרוסי ב-17 בינואר 1945 הגיע ל-76,000, כולל קורבנות גירושים ומצעדי המוות (כ-15,000 יהודים נספו במצעדי המוות ובגירושים).

עם כניסת הרוסים לעיר נמנע חיסולם של 94,000 תושבי הגיטאות; 25,000 יהודים יצאו מן המחתרת, וכ-20,000 חזרו ממחנות ריכוז ועבודה. בתום המלחמה נותרו בעיר כ-90,000 יהודים, כלומר למעלה מ-%50 מיהדות בודאפשט נספו בשואה.

לאחר המלחמה

ב-1950 אוחדו בפקודת השלטונות הקהילה האורתודוקסית והקהילה הנאולוגית בפשט עם קהילות בודה ואובודה והפכו ל"קהילה היהודית של בודאפשט".

ב-1956, לאחר המרד האנטי-רוסי, עזבו את העיר כ-25,000 יהודים.

מאז 1968 פועלים בכל אחד מ-18 האזורים המינהליים בבודאפשט לפחות בית-כנסת אחד (ביניהם בית הכנסת הגדול ברחוב דוהאן'), רב אחד, "תלמוד תורה" ואולם להרצאות. כמו כן קיים בבירה בית ספר תיכון יהודי ובו 140 תלמידים. הקהילה האורתודוקסית מקיימת ישיבה עם 40 תלמידים. הקהילה הנאולוגית, המקיפה כיום כ-%80 מיהודי הבירה ומקיימת את בית-המדרש לרבנים, ששוקם לאחר המלחמה ועד לשלהי המאה העשרים הוא המוסד היחידי להכשרת רבנים הפועל מעבר למסך הברזל.

החל משנת 1950 ניהל את בית המדרש לרבנים פרופסור אלכסנדר שייבר (ALEXANDER [SANDOR] SCHEIBER), שנפטר בשנת 1985, הוא פירסם מחקרים על תולדות יהדות הונגריה ופעל בשנותיו האחרונות לגיבוש חיי הקהילה היהודית בעיר.

בבודאפשט יוצא לאור דו-שבועון הקהילה היהודית "חיים חדשים" (UJ-ELET), וכן פועלים בה בית-חולים יהודי, מושב-זקנים, מסעדה כשרה ושרותי שחיטה ואפיית מצות.

טורה TURA

כפר במחוז פשט-פיליש-שולט-קישקון (PEST-PILIS-SOLT-KISKUN), מרכז הונגריה.


יהודים התיישבו במקום באמצע המאה ה-18. הקהילה היהודית במקום הייתה כפופה לקהילת אסוד (ASZOD). במקום היה בית כנסת, מקווה וממלא-מקום רב.

בשנת 1930 ישבו בטורה 94 יהודים.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. כמה שבועות לאחר מכן גורשו יהודי טורה לגיטו ראקושצ'אבה (RAKOSCSABA), אחר כך הועברו למונור (MONOR), ומשם שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה חזרו לטורה יהודים אחדים שניצלו. ב-1947 היו שם שלושה יהודים בלבד.

נ'יראגיהאזה NYIREGYHAZA

בירת מחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


תחילת היישוב היהודי במקום ב-1840. רוב יהודי נ'יראגיהאזה היו סוחרים ובעלי מלאכה, מיעוטם היו בעלי מקצועות חופשיים.

קהילת נ'יראגיהאזה לא נקטה עמדה במחלוקת שבין חרדים למשכילים בעקבות קונגרס יהודי הונגריה (1869,1868), וב-1877 הוגדרה כקהילת "סטטוס-קוו-אנטה". כלומר נשארה במתכונתה שלפני הקונגרס. קבוצה קטנה של חרדים פרשה והקימה קהילה אורתודוקסית עצמאית. בין שתי הקהילות התקיימו קשרים הדוקים ופעלו מוסדות משותפים, כמו בית ספר, חברה קדישא, מוסדות חינוך ומוסדות צדקה.

בעת פרשת עלילת הדם של טיסה-אסלאר (שבה האשימו יהודים בחטיפתה וברציחתה של נערה הונגריה), התרכזה החקירה בנ'יראגיהאזה, ובימי המשפט, 17 ביוני עד 3 באוגוסט 1883, נאבקו יהודי המקום באנטישמיות שהתעוררה בעקבותיו.

אחרי מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) התפתחה הקהילה, ורבים מיהודי הסביבה עברו לגור בעיר. באותה תקופה הייתה בנ'יראגיהאזה פעילות ציונית. נפתחו סניפים של "הציונים הכלליים", "המזרחי", "השומר הצעיר" ו"אביבה- באריסיה". ב-1933 נוסדה שם אגודת הספורט "קדימה" (ELOERE). בשנים 1935-1932 עלו כמה צעירים מנ'יראגיהאזה לארץ ישראל.

בשנת 1930 ישבו בנ'יראגיהאזה 5,134 יהודים.


תקופת השואה

עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) הורע מצבם של יהודי הונגריה הפרו-גרמנית, עם פרסום "החוקים היהודיים" (מ-1938 ואילך) שהיפלו לרעה את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה. בנ'יראגיהאזה איבדו יהודים רבים את מקורות פרנסתם.

אחרי פרוץ המלחמה יצא צו לגיוס יהודי הונגריה ל"פלוגות עבודה". (לסיוע לצבא בעבודות ביצורים ושרותים, לשם גוייסו יהודים ואזרחים אחרים שהשלטונות לא רצו לגייסם לשורות הצבא הלוחם).

בסתיו 1941 גורשו מנ'יראגיהאזה לקמנץ-פודולסק שבאוקראינה יהודים שלא הייתה להם נתינות הונגרית, שם רצחו אותם אנשי ס"ס גרמנים וחיילים הונגרים, עם עוד אלפי יהודי הונגריה שהיו באתר באותו זמן.

ב-1942 שלחו הגרמנים צעירים יהודים מנ'יראגיהאזה לעבודות כפייה, במסגרת פלוגות העבודה, שם נספו רבים.

באפריל 1944, כמה שבועות אחרי כניסת הצבא הגרמני להונגריה, ריכזו הגרמנים את כל יהודי נ'יראגיהאזה ויהודי הכפרים שבמחוז בגטו שנתחם בעיר. הם שיכנו כ-11,000 איש ב-123 בתים בתנאי צפיפות ורעב. בעקבות דו"ח ששלחה המועצה היהודית למפקד הס"ס במקום, הוחלט לחסל את הגיטו. ב-5 במאי פיזרו את יושבי גטו נ'יראגיהאזה בשלושה גיטאות סמוכים. במקומות אלה היו תנאי המחייה קשים עוד יותר ורבים מהם מתו במגיפות, בגלל עינויים, או שאיבדו עצמם לדעת.

במאי 1944 שילחו הגרמנים את יהודי נ'יראגיהאזה אל מחנה ההשמדה אושוויץ.

אחרי המלחמה חזרו למקום כמה מאות יהודים ששרדו, רובם מעבודות הכפייה, ומיעוטם מאושוויץ. הם חידשו את חיי הקהילה, ושוב התפלגו ל"סטאטוס-קוו-אנטה" ולאורתודוקסית. בשתי הקהילות היו רבנים. הקהילה האורתודוקסית הקימה ישיבה.

ב-1949 הוקם גלעד לזכר 17,000 יהודי העיר והסביבה שניספו בשואה. מאותה השנה הלך ופחת מספר היהודים בעיר. כמה מיהודי נ'יראגיהאזה עלו לישראל.

דברצן DEBRECEN


עיר במחוז האיידו (HAJDU), מזרח הונגריה.


דברצן, העיר השלישית בגודלה בהונגריה, שוכנת בחלק הצפוני המזרחי של השפלה ההונגרית הגדולה, בלב אזור חקלאי ושטחי מרעה לגידול בקר. במקום הוקמו טחנות קמח, בתי חרושת לעיבוד צמחי מרפא ולעיבוד בשר, תעשיית רהיטים וכלי עבודה חקלאיים. העיר הייתה עיר מלכותית חופשית (לא כפופה לשלטון המרכזי) שימשה מרכז לתרבות, מקום מושב החשמן הקאלווינסטי וב-1916 הוקמה שם אוניברסיטה.


יהודים הורשו להתיישב בדברצן רק משנת 1840 והקהילה היהודית נוסדה ב-1844. העויינות כלפי היהודים פחתה במידת מה בעקבות השתתפותם במרד ההונגרים נגד הקיסרות האוסטרית ב-1848. אז כבר חיו 118 יהודים בדברצן, הושפעו מיהודי רוסיה-הקארפאטית, והיו רובם שומרי מסורת. עם הזמן למדו רוב יהודי דברצן לדבר הונגרית.

אחרי האמנציפציה של יהודי הונגריה (1867) ובעקבות קונגרס יהודי הונגריה (דצמבר 1868) השתייכה קהילת דברצן לקבוצת קהילות הסטטוס קוו, כלומר לא נקטה עמדה במחלוקת בין הנאולוגים לאורתודוקסים ונשארתה במתכונתה מלפני הקונגרס. ובכל זאת יסדה קבוצת משכילים ב-1871 קהילה נאולוגית במקום, אך ב-1886 התמזגה הנאולוגית עם קהילת האם, ואז פרשו השמרנים ויסדו קהילה אורתודוקסית נפרדת. שתי הקהילות פעלו תוך שיתוף פעולה. ה"חברה קדישא" הייתה משותפת, אך שאר המוסדות היו נפרדים.

בית התפילה הראשון שנחנך ב-1852 הועבר ב-1865 למבנה גדול יותר. לקהילת סטאטוס-קוו היו שני בתי כנסת; בית הכנסת ברחוב קאפולנאשי (KAPOLNASI) ובית הכנסת הגדול ברחוב פרנץ דאק, שנחנך בשנת 1897. בית הכנסת של הקהילה האורתודוקסית הוקם ב-1893 ברחוב פאשטי (PASTI) ובית הכנסת נוסף, של החסידים, היה ברחוב צ'וק. בבתי הכנסת היו חזנים ומקהלות.

הרב הראשון של הקהילה, הרב אדוארד ארליך, התמנה ב-1856 וכיהן עד 1863. במשך שש שנים נותר כס הרבנות ריק. אחר כך כיהנו ד"ר הרמן ליפשיץ (1871-1869), ר' יונאש ברנפלד (1890-1872), הרב וילמוש קראוס (1923-1891), הרב ד"ר שמואל שלזינגר ((1936-1922, שתרם לפיתוח הגמנסיה היהודית בעיר והרב מאיר (פאול) וייס (1944-1936), לימים מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים.

רבני הקהילה האורתודוקסית היו: הרב שלמה צבי שטראסר, הוא הקים ישיבה בדברצן לתלמידים מכל האזור; הרב יעקב שפרן - הצדיק מקומארנו, גורש כי לא היה אזרח הונגרי, והרב וולף רוזנברג ששימש במשך עשרות שנים כדיין הקהילה.

בית ספר יהודי ראשון לבנים, נפתח ב-1886 בקהילת הסטאטוס-קוו. אחר כך נוספו גם כיתות לבנות. ב-1900 היה מספר התלמידים בשיאו - 615. בין מנהלי בית הספר היה ד"ר זיגמונד קותי (KUTHY), בעל אות הצטיינות מטעם הקיסר פרנץ יוזף. האורתודוקסים פתחו תחילה בית ספר עממי לבנים ואחר כך לבנות. ב-1921, כשהאנטישמיות הגלויה בהונגריה גברה ובתי הספר התיכוניים סגרו את שעריהם בפני תלמידים יהודים, נפתחה גימנסיה יהודית ביזמת קהילת הסטאטוס-קוו ובסיוע ממשלתי. בגימנסיה לימדו, בנוסף על תוכנית הלימודים הממלכתית, גם לימודי דת, ספרות יהודית ואת השפה העברית. שניים מהמורים, משה מנהיים ועזרא גרוס, חיברו מילון עברי-הונגרי. מורי הגמנסיה היו פעילים גם בחינוך מבוגרים. בין כותלי המוסד הועלו הצגות תיאטרון ובחגים אורגנו נשפים. תפילות מיוחדות של תלמידי הגמנסיה נערכו מדי שבת בבית הכנסת שברחוב קאפולנאשי.

בין מוסדות הקהילה היו גם "ביקור חולים", אגודת תומכי חולים בשם "ציון" ואגודת נשים.


סוחרים, רוכלים ומתווכי בקר יהודים סחרו בעיר עוד לפני שהתיישבו יהודים במקום. הם השתתפו בשווקים ובירידים, אך לפני רדת החשכה היו חייבים לעזוב את העיר וללון באחוזות האצילים או באכסניה מחוץ לתחום השפוט של העיר. החוקים המקלים שפורסמו באמצע המאה ה-19 איפשרו השתלבות היהודים בחיי הכלכלה. אחרי האמנציפציה היו היהודים חלוצי פתוח המסחר והתעשייה בעיר. במקצועות החופשיים, רפואה ועריכת-דין, הגיעו ל-80-70 אחוזים; יהודים היו גם בנקאים ובעלי אחוזות ומשקים חקלאיים. ב-1920 היו בבעלות שבע משפחות יהודיות %43.7 מהאחוזות הגדולות, %39 מהאחוזות הקטנות והחכירות. %30 מהארגונים והפקידות הקשורים במשקים היו בידי יהודים. באותה השנה חיו בדברצן 10,170 יהודים.


הרעיון הציוני הופץ בדברצן עוד לפני מלחמת העולם הראשונה על-ידי צעירים שלמדו באוניברסיטת בודאפשט, היו חברי ארגון הסטודנטים הציוניים "מכבאה" ובראשם עמד חיים גרינהוט. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשגברה האנטישמיות, התחוללה מחלוקת בקהילה בין המתבוללים לבין הציונים בעניין פתרון בעית היהודים. פרנץ פייר (FEJER) היה מנהיג המתבוללים וד"ר לאיוש ברונר, יושב ראש ועד החינוך של הקהילה היה ציוני. בהשפעת הרב הראשי ד"ר שמואל שלזינגר גברה הפעילות הציונית. הציונים שבקרב האורתודוקסים התארגנו ב"המזרחי". בשנות השלושים נפתח במקום סניף של ההסתדרות הציונית הארצית בהונגריה ובראשו ד"ר ל' ברונר. תלמידי הגימנסיה היו מאורגנים בתנועות הנוער הציוניות והחלוציות: "באריסיה", "אביבה", "הנוער הציוני", "השומר הצעיר" ו"בני עקיבא".

האוניברסיטה המקומית סייעה בהפצת האנטישמיות. הסטודנטים הנוצרים הציקו לתלמידים היהודים. בשנת 1922 היו קטטות אלימות. אחרי שקט יחסי של כעשר שנים חודשה ההסתה האנטישמית בעקבות התחזקות התנועות הפאשיסטיות בגרמניה ובהונגריה. הקפידו יותר על חוקי ה"נומרוס קלאוזוס", גברה ההסתה בעתונות המקומית והתפרעויות הסטודנטים עברו גם לרובע היהודי. ב"מכבאה" נערכו אימוני התגוננות וסייף והמתגרים הוזמנו לדו-קרב. ב-1935 הורחק מהאוניברסיטה סטודנט יהודי שהגיב על התגרות.


ב-1941 חיו בדברצן 9,142 יהודים.


תקופת השואה

בעקבות ה"חוקים היהודיים" שפרסמה הממשלה הפרו-גרמנית בהונגריה ב-1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, פוטרו פקידים ופועלים יהודיים, נשללו רשיונות עבודה מרופאים ומעורכי דין, אחוז היהודים בכלכלה ירד ל-%6 ויהודים רבים איבדו את פרנסתם.

ב-1940 הורחקו הקצינים והחיילים היהודים מתפקידיהם בצבא הסדיר והועברו ליחידות לעבודות שרות. יהודים רבים מדברצן שולחו למחנה עבודה בהאידונאנאש (HAJDUNANAS). גיוס גברים יהודים ליחידות לעבודות שרות הוגבר ב-1941.

בסתיו 1941 גורשו מדברצן יהודים שמוצאם מפולין. ב-1942 הופקעו מידי היהודים אחוזותיהם וכרמיהם ובאותה השנה החלו לשלוח יחידות של עובדי שרות לחזית אוקראינה, שבה נלחמה הונגריה לצד גרמניה הנאצית, יהודים רבים מצאו שם את מותם בשדות מוקשים, בכפור, במחלות, ובידי שומריהם.

ב-19 במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. ב-9 באפריל הובלו נכבדי הקהילה להאידוסנטג'ורג' (HAJDUSZENTGYOERGY) כבני ערובה. בני נוער ציוניים ברחו לבודאפשט והצטרפו לפעילי מחתרת. שלושה נהרגו בפעולה. ב-27 באפריל רוכזו יהודי דברצן והסביבה בשני גיטאות בעיר, אחרי שנשדדו מהם חפצי הערך וכספי פקדונותיהם בבנקים ונלקחו מהם מכשירי רדיו. מונתה מועצת-יהודים משותפת לשני הגיטאות. הגיטו הקטן, שהותקן ליד בית הכנסת ברחוב צ'וק, חוסל בסוף מאי ויושביו הוכנסו לגיטו הגדול.

ב-2 ביוני הופצצה העיר מהאוויר בידי בעלות הברית, החשמל נותק ואספקת הגאז נפסקה.

ב-20 ביוני פינו את הגיטו והעבירו את היהודים לבית חרושת ללבני-בניין מחוץ לעיר. יהודים התאבדו עוד באותו היום ולא הותר להביאם לקבורה. האמידים עונו כדי שיגלו היכן הטמינו חפצי-ערך. בסוף יוני 1944 שולחו משם 13,000 יהודים, מדברצן והסביבה, למחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין. למחנה הגיעו ב-3 ביולי. החלשים שולחו מיד לתאי הגאזים. שתי קבוצות נוספות של יהודים שולחו מדברצן אחרי שמסילת הרכבת לאושוויץ פוצצה בידי פרטיזנים. הם הועברו לווינה והופנו למחנות עבודה באוסטריה.

באפריל ובמאי 1945, אסף הצבא הגרמני הנסוג את היהודים מהמחנות והצעיד אותם לגרמניה. רבים מתו מאפיסת כוחות או נורו למוות בדרך בידי חיילי הס"ס. כמה עשרות צעירים מדברצן, ביניהם החזן האורתודוקסי ר' זילבר, נמלטו ממחנות העבודה, נתפסו ונרצחו ביער אפאפה (APAFA) בידי ז'אנדרמרים הונגרים. קבוצה קטנה של יהודי דברצן הצטרפה לקבוצת קסטנר, הם הגיעו לשווייץ ומשם עלו לארץ ישראל.


ב-19 באוקטובר 1944 שוחררה דברצן בידי הצבא האדום. היהודים שהצליחו להסתתר כל ימי הכיבוש החלו מיד בשיקום הקהילה. בראשית נובמבר חזרו גם הנמלטים ממחנות העבודה ונרתמו לשיקום מוסדות העיר. יהודי שלא גורש מהונגריה בזכות עיטורי גבורה שקיבל במלחמת העולם הראשונה, התמנה לכהונת ראש המשטרה ורוב עוזריו היו יהודים.

התנועה הציונית חידשה את פעילותה והקימה מוסד לילדים, החניכים קבלו הכשרה לקראת עלייתם לארץ ישראל.

ב-1945, בתום המלחמה באירופה, הצטרפו לקהילה ניצולים נוספים, רובם מהמחנות באוסטריה ומקצתם מאושוויץ. לא כל היהודים ששרדו חזרו לדברצן, וגם מבין החוזרים עקרו רבים לבודאפשט. עם זאת הייתה קהילת דברצן אחת הגדולות בהונגריה אחרי המלחמה וב-מנתה 4,640 יהודים.

בית הכנסת הגדול, ברחוב דאק, נפגע במלחמה ונהרס בידי השלטונות. את הקהילה המתחדשת שימשו בית הכנסת של קהילת הסטאטוס-קוו ובית הכנסת של האורתודוקסים ברחוב פאשטי. שני בתי ספר יסודיים ושני בתי ספר תיכוניים, שהוקמו בנפרד לקהילה האורתודוקסית ולקהילת הסטאטוס-קוו, הולאמו ב-1948.

בקהילת הסטאטוס-קו כיהנו הרבנים: ד"ר מיקשה וייס, ד"ר אישטוואן וגהאזי (VEGHAZI) והרב אימרה זאן (SAHN). בתקופה זו פעלו בקהילה מועצה דתית, "חברה קדישא", מקווה, ומאפיית מצות. ב-1948 הוקם במקום בית חולים יהודי. ב-1950, בלחץ השלטונות, נתאחדו שתי הקהילות. בשנת 1959 הוקם גלעד לזכר קרבנות השואה. ב-1970 עדיין חיו כ-1,200 יהודים בדברצן, ולהם רבנים ושני בתי כנסת.

הקהילה היהודית בשנות ה – 2000

הקהילה מונה לפי נתוני הארגונים היהודיים , כ- 1000 נפש. נותרו שני בתי כנסת, הקהילה האורתודוכסית מקיימת פעילות דתית- חברתית ותרבותית מגוונת . יש מרכז אירוח לתיירים , אוכל כשר, מקווה, ויקב כשר. בשנת 2004, התקיים טקס חנוכת בית הכנסת המשופץ. ראש הקהילה: תומס הורוביץ. הרב : אשר ארנפלד. יש בית דין רבני ומרכז קהילתי. בשנת 2000, הוכרז בית הספר היהודי כאתר מורשת לאומי. המקום שופץ, מתקיימים בו אירועי תרבות. הקהילה משתמשת במקום לאירועים. יוצא לאור ירחון קהילתי. יש אגודת נשים, מועדון קשישים, חנות לאוכל ומוצרים כשרים, ומסעדה כשרה. בבית הקהילה הוקם בית כנסת קטן, משמש גם כתלמוד תורה. יש בית עלמין יהודי, פעיל גם כיום, מוקף גדר ושער נעול. נותרו כמה אלפי מצבות. מתוחזק על ידי הקהילה. בעיר קיימת אוניברסיטה גדולה, לומדים בה כ- 300 סטודנטים ישראליים, בעיקר רפואה.

באלאטונפירד BALATONFURED


עיירה במחוז זאלה (ZALA), על שפת אגם באלאטון (BALATON), מערב הונגריה.


יהודים התיישבו בבאלאטונפירד ב-1746. רובם עסקו במסחר, ומיעוטם במלאכה ובמקצועות חופשיים. הקהילה נוסדה ב-1784. בית הכנסת נבנה ב-1840. כמו כן, פעלו במקום אגודת נשים, בית ספר וישיבה.

בעקבות חילוקי דעות בין חרדים למשכילים אחרי קונגרס יהודי הונגריה (1868), הצטרפה הקהילה לזרם הקהילות האורתודוקסיות (שסרבו לקבל את תקנות הקונגרס).

אחד מבני המקום, ד"ר יוסף מאנס אוסטרייכר (OSZTREICHER, 1830-1786), היה הרופא היהודי הראשון בהונגריה.

בתקופת "הטרור הלבן" 1921-1919)) נרצחו כמה מיהודי המקום.


בשנת 1930 חיו בעיירה 143 יהודים.


תקופת השואה

ב-1938, עם פרסום "החוקים היהודיים" שנועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה, נפגעה פרנסת יהודי העיירה. ב-1942 נשלחו צעירים לעבודות כפייה (עבודות ביצורים ושרותים שבהן הועסקו עם אזרחים הונגריים אחרים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא הלוחם) ורובם נספו.

ב-16 במאי 1944, לאחר כניסת הגרמנים להונגריה, הובלו 130 יהודים לגיטו שהוקם בטאפולצה (TAPOLCA). ב-20 ביוני, הועברו כולם לזאלה-אגרסג (ZALAEGERSZEG), שם רוכזו עם יהודים נוספים מהסביבה. ביולי שולחו כולם למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה חזרו למקום 15 ניצולים וחידשו את חיי הקהילה. ב-1949 הוקם גלעד לזכר הניספים בשואה.
מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
אישיות
אA
אA
אA
מיקשה סאבולשי (ויינשטיין)

Miksa Szabolsci (Weinstein) (1857-1915), author and editor born in Tura, Hungary (then part of the Austrian Empire). He was educated at several yeshivot and he attended also the National Rabbinical Seminary, but following his inclination he became a journalist in 1878.

From 1881 he collaborated on a daily newspaper published in Debrecen. In the Tiszaeszlar blood accusation (1882) he spent much time in successfully investigating the circumstances under which the alleged victim had disappeared, and wrote numerous articles for the "Pester Lloyd" and other newspapers denouncing machinations and illegal pressures in the affair. As a result of his informative work, he was ordered by the country’s legal authorities to leave Nyiregyhaza, the scene of the trial, and the anti-Semitic investigators made an attempt upon his life. Nevertheless, Szabolcsi's reports of the trial appeared in the "Pester Lloyd" and "Neue Freier Presse", and were reprinted by many of the leading European newspapers.

After editing the "Pester Juedische Zeitung" for two years, Szabolcsi became editor of the Hungarian weekly newspaper "Egyenloseg" in 1886. In 1889, together with Vilmos Vazsonyi, he started a movement for the recognition of the Jewish faith by the Hungarian state; his agitation, which at the outset met with opposition by official Jewish leaders, resulted in the enactment of a law to that effect in 1895. This important achievement made "Egyenloseg" the dominant Jewish newspaper in Hungary. In its columns Szabolcsi successfully fought other attempts at blood accusations, and caused the dismissal from his post of Bela Makay, a biased official in charge of Jewish religious affairs in the ministry of education (1911).

Szabolcsi advocated religious Judaism and the recognition of its adherents as a constituent part of the Hungarian nation. When the first Zionist movement was started in Hungary, Szabolcsi violently denounced it, believing that it would jeopardize the position of the Jews in Hungary which had been consolidated shortly before.

Szabolcsi was partly responsible for the founding of the Hungarian-Jewish Literary Society (IMIT) and of the Hungarian-Jewish Culture Association (OMIKE). He was constantly in search of Jewish journalistic talent, and in his writings served as a model for the Hungarian Jewish press.

Among his published books were "Magyar Szanhedrin" (a Talmud translation; 1878); "Olasz zsidok kozott" ("Among Italian Jews", 1903); "Nemet zsidok kozott" ("Among German Jews", 1905); and an abridged Hungarian version of Heinrich Graetz' "History of the Jews" (2 vol., 1908-9). In 1938 his "Gyongyszemek a Talmudbol es Midrasbol" ("Pearls from the Talmud and Midrash") was published by Ella B. Szabolcsi.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
ויינשטיין
WEINSTEIN

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק, מקצוע או מסחר (יכול להיות קשור לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי העבודה המשתייכים לאותו עיסוק).

ה הפירוש המילולי של השם ויינשטיין הוא "אבן היין", שהוא ביטוי גרמני המציין את המשקעים המצטברים בתחתית חביות היין. ויינשטיין הוא אחד ממספר שמות משפחה יהודיים הקשורים בייצורו, הפצתו ומכירתו של היין. יחד עם זאת, אפשר שמספר משפחות אימצו שם זה כרמז לפסוק שבו הנביא ירמיהו משווה את ישראל לגפן (ירמיהו, ו,ט).

אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי ויינשטיין כוללים את מאוריסיו ויינשטיין, רופא צ'יליאני יליד ארגנטינה; את ג'ו ויינשטיין, סוחר אוסטרי יליד ארה"ב; ואת בריש ויינשטיין, משורר אמריקאי יליד פולין.

במאה ה-20 ויינשטיין מתועד כשם משפחה יהודי עם משפחת ויינשטיין אשר התגוררה בעיירה ז'אדובה ליד צ'רנוביץ, צפון בוקובינה (היום באוקראינה) לפני מלחמת העולם השנייה (1945-1939). כל קהילת ז'אדובה גורשה למחנות מוות ביולי 1941.

בודפשט

בודפשט

 Budapest

בירת הונגריה.

העיר קיימת רשמית משנת 1872, עם מיזוג שלוש הערים בודה (BUDA), אובודה (OBUDA) ופשט (PEST). ב ו ד ה (BUDA) בגרמנית, בתקופות קדומות: אופן (OFEN). במקורות העבריים: אובן, בודן, בודרו.

ראשית המאה ה-21

כ-80,000 עד 100,000 יהודים חיים בהונגריה, הקהילה היהודית הגדולה ביותר במרכז אירופה. יותר מ-80% מיהודי הונגריה חיים בעיר הבירה בודפשט. ניתן למצוא קהילות יהודיות קטנות יותר באזורים הסמוכים של דברצן (Debrecen), מיסקולץ' (Miskolc), סגד (Szeged), ניירגיהאז (Nyiregyhaza).

מבין עשרת אלפים ניצולי השואה החיים בהונגריה, רובם המכריע מתגוררים בבודפשט. מאז 2013, מאות יהודים עזבו את הונגריה עקב העלייה באנטישמיות. רבים התיישבו בוינה (Vienna). הרובע היהודי המסורתי של בודפשט ממוקם ברובע VII. ברובע זה מספר אתרים היסטוריים יהודיים, חנויות ומסעדות כשרות.

בעקבות קריסת הקומוניזם ב-1989 נפתחו מחדש ארגונים יהודיים אחדים. הארגון הגדול ביותר המשרת את הקהילה היהודית בבודפשט הוא "מאזיהיש" ("Mazsihisz"), הפדרציה של הקהילות היהודיות בהונגריה. מגוון שירותים חברתיים ניתנים על ידי "ועדת ההפצה המשותפת" וכן על ידי "קרן לאודר".

שירותי בריאות ורפואה ניתנים על ידי בית החולים היהודי צדקה ועל ידי מוסד סיעודי ושני מרכזים לטיפול בקשישים. בין מוסדות הדת הרבים בעיר, נמצא מקווה היסטורי ומגוון מסעדות כשרות. בבודפשט יש גם למעלה מעשרה אִטליזים כשרים, מאפיות וגם מפעל מצות.

מדי שנה מתקיימים בבודפשט מספר אירועים יהודיים: חברתיים ותרבותיים. פסטיבל הקיץ היהודי מעלה מגוון מופעים, לרבות קונצרטים, מופעי מחול וסרטים.

הקהילה היהודית מעלה גם תכניות חברתיות וחינוכיות רבות לילדים ולצעירים.

הארגונים הפופולריים ביותר הם "בני ברית", "ויצו", "נוער ציוני" ("UJS"), "בני עקיבא" ומועדון האתלטיקה "מכבי". בכל קיץ, כ-1,500 חניכים מעשרים מדינות ויותר משתתפים במחנה סרוואס (Szarvas).

מאז נפילת הקומוניזם, חלה התעוררות של חיי הדת היהודיים בבודפשט. עד המאה ה-21 פעלו בעיר לא פחות מ-20 בתי כנסת, שייצגו מגוון תנועות כולל אורתודוקסים, חב"ד ליובאוויטש, ניאולוג (רפורמים וקונסרבטיבים) וליברלים.

ישנם גם בתי כנסת הממוקמים בערים המחוזיות מישקולץ (Miskolc) ודברצן (Debrecen). בשנת 2003 סלומו קובס (Slomo Koves) מונה לרב האורתודוקסי הראשון שהוסמך בהונגריה מאז השואה.

בבודפשט יש גני ילדים יהודיים רבים, בתי ספר יסודיים ותיכונים. שלושת בתי הספר התיכוניים היהודיים הם: לאודר ג'אבנה, ווסלני (Wesselenyi) ואנה פרנק.

לאודר ג'אבנה (Lauder Javne) ממוקמת בקמפוס של חמישה דונם ונפתחה בשנת 1990. היא אינה עדתית ונמצאת בחסות קרן רונלד ס' לאודר. אוניברסיטת בודפשט למדעי היהדות הוקמה בשנת 1877 כסמינר נאולוגי לרבנים. תכניות ללימודי יהדות מוצעות במספר אוניברסיטאות, כולל אוניברסיטת אוטווֹס לורנד (Eotvos Lorand), בית הספר הגדול ביותר להשכלה גבוהה בהונגריה, האקדמיה ההונגרית למדעים והאוניברסיטה האירופית המרכזית אשר הוקמה על ידי ג'ורג' סורוס, יליד הונגריה. תכניות חינוך יהודיות מוצע גם ב"בית פרץ" – מרכז החינוך היהודי, בבית הספר של הקרן האמריקאית ובמרכז החינוך והנוער היהודי "הִלל".

עיר הבירה בודפשט עשירה בתרבות ובהיסטוריה, וקיימים בה מבנים אחדים, מונומנטים ומרכזי תרבות, כולל מספר נקודות עניין יהודיות. אחד המקומות הוא המרכז להנצחת השואה, המנציח את קורבנות השואה במלחמת העולם השנייה. המרכז ממוקם מחוץ לרובע היהודי המסורתי ושוכן ליד בית הכנסת פאווה (Pava) בו הוא נמצא מאז 2004. בשנת 2005 הוענק למוסד פרס ניבו (Nivo Prize) לאדריכלות, על שיקום אנדרטה היסטורית. המוזיאון היהודי של העיר הוא השני בגודלו באירופה כולה. המוזיאון פועל בחסות הברית של הקהילות היהודיות בהונגריה. בשנת 1942, שני עובדים החביאו חפצים יקרי ערך מהמוזיאון במרתף המוזיאון הלאומי של בודפשט. בתקופת הכיבוש הגרמני שימש המבנה כמעבר מילוט, שכן שערו היה מחוץ לגבולות הגטו. בנוסף, תיאודור הרצל נולד בבניין שעמד בעבר במקום הנוכחי של המוזיאון. אחד מאתרי התרבות היהודיים המשמעותיים ביותר בבודפשט הוא "עץ החיים", פסל הזיכרון לשואה, בפארק עמנואל ראול ולנברג. על שלושים אלף דפים חרוטים שמותיהם של יהודים שנהרגו או נעלמו במהלך השואה.

שני אתרים חשובים נוספים המנציחים את קורבנות השואה ומאורעות מלחמת העולם השנייה הם פסלו של ראול ולנברג והנעליים על גדות הדנובה. ראול ולנברג היה דיפלומט שוודי שהציל יהודים רבים בכך שעזר להם להימלט מהגירוש. הנעליים על גדות הדנובה הם אנדרטה המורכבת משישים זוגות של נעלי מתכת משובצות בבטון. האנדרטה הוקמה בשנת 2005, היא מנציחה את הקורבנות היהודים ההונגרים שנהרגו על ידי אנשי מיליציות צלב החץ, המפלגה הלאומית הסוציאליסטית הפרו-גרמנית שפעלה בהונגריה בין השנים 1944 ו-1945.

בנוסף למרכזי תרבות ואנדרטאות ישנן מספר נקודות ציון יהודיות. בלב בודפשט ממוקם מלון המלך – אחד המלונות הפרטיים היהודיים הראשונים בבודפשט ברמת שלושה כוכבים. בעוד שהמלון שופץ וחודש, הבניין עצמו הוא בן יותר ממאה שנים.

בצפון בודפשט נמצאת הקפלה היהודית מימי הביניים, בית תפילה ספרדי קטן אשר נבנה מחדש מהריסותיו במאה ה-18.

במהלך המצור על בודפשט ב-1686, נהרסו כליל רבים מהמבנים היהודיים של העיר. תפקידה המקורי של הקפלה לא נחשף עד החפירות בשנות ה-60 של המאה ה-20, אז נחשפו אבן הראשה של בית הכנסת והמצבות החקוקות בעברית. אתר דתי היסטורי נוסף הוא בית הכנסת ברחוב דוהאני (Dohany), שנחנך בשנת 1659, בית הכנסת מעוצב בסגנון מורי והוא בית הכנסת השני בגודלו בעולם.

בית הקברות ברחוב קוזמה (Kozma) עדיין משרת את הקהילה היהודית של בודפשט. בית הקברות הזה הוא הגדול ביותר בבודפשט ובין הגדולים באירופה. המונומנטים והמאוזוליאום הייחודיים שלו משכו מבקרים רבים מאז פתיחתו ב-1891.

ישנן שלוש הוצאות לאור מרכזיות המשרתות את הקהילה היהודית של בודפשט ושל הונגריה. השבועון Uj Elet (חיים חדשים) הוא כתב העת הרשמי של "מאזיהיש" ("Mazsihisz"); ה-""Szombat ("שבת") מספק חדשות ומידע על החיים היהודיים בהונגריה וכן בנושאים בינלאומיים, וה-"Mult es Jovo" ("עבר ועתיד"), הוא כתב עת תרבותי ואינטלקטואלי.


המתישבים היהודים הראשונים באו למקום מגרמניה ומארצות הסלאווים במחצית השנייה של המאה ה-12 לערך. ב-1279 רוכזו בגיטו, חויבו לענוד טלאי אדום ומשרות ציבוריות נסגרו בפניהם. במאה ה-14 גורשו פעמיים, פעם בעקבות "המגפה השחורה" (1348) ופעם בלחץ הכנסיה. אף משהותרה שיבתם לעיר, הוטלו עליהם הגבלות שונות. במאה ה-15 הייתה בודה לקהילה הראשית במדינה: זכויות היהודים הוכרו, לקהילה ניתנו סמכויות של שלטון פנימי עצמאי, ולראש הקהילה - סמכות של מנהיגות על היהדות ההונגרית כולה. בתקופה זו עסקו יהודי בודה בעיקר במסחר וריכזו בידיהם את כל היצוא לגרמניה ולצ'כיה.

ב-1526 נכבשה בודה על-ידי הטורקים. רוב היהודים (כ-2,000 איש) הוגלו לטורקיה, ומיעוטם הצליחו להימלט לקהילות מערב הונגריה שלא נפלה בידי הטורקים. היישוב היהודי התחדש ב-1541, ולמרות המיסים הכבדים שהוטלו על הקהילה, גדלה זו והייתה לחשובה והעשירה ביותר במדינה. היהודים עסקו במסחר ובכספים ותפשו משרות חשובות במינהל האוצר. ב-1660 מנו קהילות האשכנזים והספרדים כ-1000 איש.

ב-1686 כבשו האוסטרים את העיר. יהודי בודה נפגעו קשה במצור ששמו על העיר האוסטרים ובעלי-בריתם. כמחצית מן התושבים היהודים שתמכו בטורקים נספו. הרובע היהודי נבזז וספרי תורה הועלו באש. מתוך כ-1,000 יהודים שחיו אז בעיר נספו כ-500 וכ-250 נשבו והוגלו. תחת השלטון האוסטרי הוגבלו צעדיהם בלחץ תושבי העיר והם גורשו ממנה ב-1746 על-ידי הקיסרית מריה תרזיה. זכות המגורים חודשה רק ב-1783, משפתח הקיסר יוזף השני את שערי הערים החפשיות בהונגריה להתיישבות יהודית. הקהילה לא חזרה למעמדה הקודם עד למחצית השנייה של המאה ה-19 (אז עלה מספר המשפחות היהודיות בה ל-7,000).

במחצית השנייה של המאה ה-18 נוסדה החברה קדישא; עד 1869 נבנו בבודה ארבעה בתי- כנסת (בסוף המאה ה-19 נבנו שניים נוספים); הרב הראשון שנזכר במקום במאה ה-15, היה עקיבא בן מנחם הכהן, שנודע בשם "נשיא". במחצית השנייה של המאה ה-17, בימיו של אפרים בן יעקב הכהן, הייתה בודה המרכז החשוב של השבתאות בהונגריה. משה קוניצר (KUNITZER), מחלוצי ההשכלה היהודית בהונגריה, שימש גם רב ראשי במקום בשנים 1837- 1828.


א ו ב ו ד ה (OBUDA)

נקראה גם אקווינקום (AQUINCUM) ברומית, אלטן אופן (ALTEN-OVEN) בגרמנית, ובמקורות היהודיים אובן ישן.

במאה ה-15 הייתה באובודה קהילה יהודית, אך כל יהודיה הוגלו לאחר הכיבוש הטורקי ב- 1526 ע"י הסולטאן סולימן לטורקיה.

ב-1712 נתחדש היישוב היהודי על-ידי יעקב לוב (LOB), וב-1727 כבר נימנו במקום 24 משפחות יהודיות, שהתגוררו בעיר בחסות הרוזנת זיצ'י (ZICHY). כתב החסות (שהוכר גם על-ידי החצר המלכותית ב-1766) העניק להם חופש מלא בתחום הדת, זכויות מסחר כנגד תשלום מיסים מיוחדים ורשות להתגורר בכל מקום בעיר (היישוב היחידי בהונגריה שהעניק זכות זו ליהודים).

יהודי אובודה עסקו בחקלאות, מסחר ומלאכות שונות; בתי החרושת לאריגים שהקימו היהודים באובודה (ומפעלי גולדברגר בתוכם) נודעו בכל רחבי הונגריה.

בית הכנסת הראשון נבנה ב-1738, וב-1770 נוסדה החברה קדישא. ב-1820 נחנך בית הכנסת הגדול שברחוב לאיוש (LAJOS), אחד הנודעים שבתחומי הקיסרות ההאבסבורגית. כמו כן הקימה הקהילה בית חולים ב-1772 ובית ספר שנבנה בלחץ הקיסר יוזף השני אך נסגר משום סירוב ההורים לשלוח את ילדיהם ללמוד אצל מורים נוצריים. במחצית המאה ה-19 התמעטה חשיבותה של קהילה זו, ורבים מחבריה עברו לפשט.


פ ש ט (PEST)

יהודים נזכרים בפשט לראשונה ב-1406; ב-1504 היו בבעלותם בתים ואדמות, אך לאחר הכיבוש האוסטרי ב-1686, נאסרה ישיבתם במקום. הבסיס ליישוב החדש הונח על-ידי יהודים שגורשו מבודה ב-1746. ישיבתם הותרה באופן רשמי רק ב-1783, משפתח הקיסר יוזף השני (1790-1780) את שערי הערים בהונגריה בפני התיישבות יהודית. לאחר מות הקיסר חודשו ההגבלות על התיישבות יהודית, אך מחשש לשיבוש המסחר בעיר, הותרה ישיבתם של יהודים מסוימים על-פי בחירת שלטונות העיר. רוב היהודים התרכזו ברובע ארז'בט-וארוש (ERZSEBETVAROS, שעד לשואה היו רוב תושביו יהודים). היהודים הקימו בתי-חרושת ועסקו במסחר.

ב-1821 הוכרה קהילת פשט רשמית והחלה תופשת מקום מרכזי בחייהן של קהילות הונגריה. קהילת פשט מילאה תפקיד נכבד במהפכה הלאומית ההונגרית (הידועה גם בשם "המהפכה הליברלית") שכוונה כנגד המשטר ההאבסבורגי. יהודים רבים הצטרפו ללוחמי החופש, וסכומים ניכרים נתרמו על-ידי הקהילה. לאחר כשלון המרד והתארגנותו של המשטר החדש בהונגריה והשגת ה"פשרה" עם אוסטריה ב-1867, נחקק חוק שהעניק שוויון מוחלט לכל התושבים היהודיים. למרות זאת, הוטלו על יהודי פשט מיסים כבדים, חלק מן המס הכבד בו חויבו כל קהילות הונגריה בעקבות השתתפותן במרד.

ב-1867 יזמה קהילת פשט את כינוס הקונגרס היהודי הארצי שמטרתו הייתה לדון בחילוקי הדעות המתמשכים בין חרדים למשכילים בנושאי ארגון הקהילות והאוטונומיה שלהן בעניני דת וחינוך. בעקבות הקונגרס נוצרו שלושה טיפוסי קהילות בהונגריה: החרדים, שסרבו לקבל כל סטייה מן ההלכה היהודית ופרשו מן הקונגרס, הנאולוגים - עמם נמנו רוב יהודי הבירה - שארגנו את קהילותיהם בהתאם לתקנות הקונגרס, וקהילות הסטאטוס-קוו שביקשו להימנע מנקיטת עמדה כדי שלא לגרום לפילוג. קהילת פשט הקימה שורה ארוכה של מוסדות סעד כגון מעונות לזקנים וחולים, בית יתומות (נוסד ב-1867 והיה הראשון מסוגו בהונגריה), מעון חרשים-אלמים ( נוסד ב-1876) ובתי חולים (הראשון שבהם הוקם ב-1841).

בית התפילה הראשון בפשט הוקם ב-1784 ברחוב קיראי. נבנו בתי כנסת רבים נוספים, ביניהם בתי כנסת נפרדים לפלג האורתודוקסי ובית כנסת למתפללים בנוסח ספרד. ב-1859 הוקם בית הכנסת הגדול ברח' דוהאן' (DOHANY) המכיל כ-3000 מקומות ונחשב לבית הכנסת הגדול ביותר באירופה.

בית הספר הראשון בפשט נפתח ב-1814 ולמדו בו לימודי דת ולימודי חול בגרמנית. מלבדו פעלו בתי ספר יהודיים פרטיים נוספים, וכן דאגה הקהילה למורי דת גם בבתי הספר הלא- יהודיים. בין שתי המלחמות הקיפה מערכת החינוך של הקהילה 15 מוסדות, בהם למדו כ- 3600 תלמידים ,פרט לקהילה האורתודוקסית, שמנתה בתקופה זאת כ-10,000 יהודים והקימה מוסדות חינוך וסעד נפרדים.


ב-1872 אוחדו שלוש הערים בודה, פשט ואובודה. להלן ידובר על "קהילת בודאפשט" למרות שהקהילות היהודיות שמרו על עצמאותן.

בודפשט

ב-1877 נפתח בבודאפשט בית-המדרש לרבנים, אחד המוסדות החשובים בעולם להכשרת רבנים, שמטרתו היתה שילוב לימודי רבנות עם השכלה כללית. הוא תפש מקום מרכזי בעיצובה של יהדות הונגריה המודרנית והוחרם על-ידי היהדות האורתודוקסית. המורים שלימדו בו היו חוקרים ומלומדים ידועי-שם, ביניהם יצחק גולדציהר (IGNAZ GOLDZIHER, 1921-1850) מייסד האקדמיה ללימודי האיסלם המודרני, מזכיר הקהילה הנאולוגית בבודאפשט בין 1904-1874 ויוזם הקמת ה"חברה היהודית-הונגרית לספרות" (TARSULAT ISRAELITA MAGYAR IRODALMI) שפעלה להפצת התרבות היהודית בקרב הציבור הרחב על- ידי הרצאות, פרסומים, וביניהם התרגום היהודי הראשון של התנ"ך להונגרית. בהוצאת בית-המדרש הוצאו פרסומים ומחקרים שונים כגון כתב-העת היהודי-הונגרי "מדיאר ז'ידו סמלה" (SZEMLE MAGYAR ZSIDO); ומתוכו צמחה האגודה לספרות יהודית בהונגריה, שגם יסדה את המוזיאון היהודי-הונגרי.

בבירה יצאו לאור עיתונים יהודיים רבים (העיתון היהודי הראשון בשפה ההונגרית היה השבועון "היהודי ההונגרי" (ISRAELITA MAGYAR), בצד התפקיד החשוב שמילאו היהודים ביסודם ועריכתם של חשובי העיתונים בהונגריה, למשל העיתון "מערב" (NYUGAT).

ב-1903 נוסדה בבודאפשט אגודת הסטודנטים הציונית "מכביה", וקבוצה ראשונה מחבריה עלתה לארץ ישראל סמוך לתום מלחמת העולם הראשונה.

באוגוסט 1919 פקד את הונגריה גל של אנטישמיות (הידוע בשם "הטרור הלבן") בעקבות כשלון ההפיכה הקומוניסטית ותפיסת השלטון על-ידי האדמירל מיקלוש הורטי (MIKLOS HORTHY). קורבנותיהם העיקריים של הכנופיות הצבאיות, שנתארגנו לשם "טיהור" הארץ מהקומוניסטים ושותפיהם היו יהודים. עם כניסתו של הורטי לבודאפשט ב-14 בנובמבר 1919, פוטרו פקידים יהודיים בשרות הממשלתי והצבאי, נאסר על יהודים לסחור בטבק וביין, ומוסדות המדע נסגרו בפניהם. חוק ה"נומרוס קלאוזוס" (שקבע כי הקבלה לאוניברסיטאות תהיה על-פי מכסות לאומיות) פגע בעיקר ביהודי הבירה, וב-1922 גורשו 15,000 יהודים תושבי פשט בטענה שהם חסרי אזרחות.


בבודאפשט פעלו, בין השאר, המזרחן והחוקר-נוסע ארמין ואמברי (VAMBERY ARMINIUS 1832-1913), שנעזר בקשריו כדי להציג את הרצל בפני הסולטן הטורקי; המחזאי והסופר פרנץ מולנאר FERENC) MOLNAR 1931-1878), מחבר הספר "מחניים" והמחזאי והתסריטאי מנ'הרט לנג'ל (LENGYEL MENYHERT יליד 1880), שכתב, בין היתר, את התסריטים ל"מלאך הכחול" (1932) ול"נינוצ'קה" (1940).

בודאפשט היא עיר מולדתם של אבי-הציונות החדשה, בנימין זאב הרצל (THEODOR HERZL 1904-1860), מכס נורדאו (MAX NORDAU - 1932-1849), סופר ופיזיקאי, ממיסדי הקונגרס הציוני העולמי ומחבר "מצע בזל" בקונגרס הציוני הראשון, וכן חנה סנש, (SZENES HANNA 1944-1921) המשוררת ולוחמת ההגנה שצנחה בהונגריה במלחמת העולם השנייה והוצאה להורג על-ידי הנאצים.

בשנת 1930 התגוררו בבודאפשט 204,371 יהודים.

תקופת השואה

בעקבות חוקי ההפלייה (שנתפרסמו בין 1941-1938 ונועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה), נדרשו המפעלים התעשייתיים הגדולים בבירה לפטר את עובדיהם היהודים. ב-1940 הוחל בגיוס יהודים לעבודות כפייה (עבודות ביצורים ושרותים שבהן הועסקו עם אזרחים הונגרים אחרים שהשלטונות לא רצו לגייס לשורות הצבא הלוחם), ומשפחות רבות נותרו ללא פרנסה (מספר נזקקי הסעד בבירה עלה על מספר הנזקקים בכל הונגריה, למרות שבבירה ישבו רק כשליש מכלל היהודים במדינה).

ב-19 במרץ 1944, נכנס הצבא הגרמני להונגריה. למחרת פורקו כל הארגונים היהודיים, ובמקומם הוקמה בפקודת אייכמן המועצה היהודית (ZSIDO TANACS). יהודי הבירה נצטוו לענוד את הטלאי הצהוב, חופש התנועה הוגבל, ודירות רבות הופקעו. ב-30 ביוני הוחל בריכוז יהודי הבירה לצורך גירוש (ראשונים נאסרו עורכי-הדין והעיתונאים היהודיים). ב-19 ביולי החליט אייכמן, בניגוד לפקודתו של הורטי, לשלוח לאושוויץ את עצורי מחנה קישטארצ'ה (KISTARCSA), שאליו הוגלו כ-1,200 איש שניסו לעזוב את העיר ללא רשיון.

לאחר הפוגה בחודשים אוקטובר-ספטמבר (במהלכם החליטה ממשלת הונגריה לבקש שביתת נשק), תפסה את השלטון מפלגת "צלב החץ" האנטישמית (ב-16-15 באוקטובר), ובו ביום נערך טבח ביהודי העיר, והורכבה ממשלה חדשה בראשות סאלאשי (SZALASI), שהכריזה על ביטול תעודות החסות. ב-17 באוקטובר חזר אייכמן לבודאפשט, וב-20 באוקטובר צוו כל הגברים בגיל 60-16 לצאת ל"מצעד המוות" - 50,000 גברים (וב-23 באוקטובר הוצאו למצעד גם הנשים והילדים) הובלו לעבודות חפירה נגד הצבא הרוסי שעמד כ-60 ק"מ מהבירה, ואחר-כך עמדו להימסר לידי הגרמנים בתחנת הגבול הגיישהאלום (HEGYESHALOM). אייכמן ריכז את היהודים בשני גיטאות גדולים. בסוף דצמבר 1944 ישבו בגיטו המרכזי כ- 70,000 איש; עשרות אלפים מצאו מקלט בבתים מוגנים, או ב"גיטו הבינלאומי" בחסות קונסוליות של מדינות נייטרליות כשוויץ ושוודיה. נציגי המדינות הללו (הקונסול השוויצרי שארל לוץ (CHARLES LUTZ) והדיפלומט השוודי ראול ואלנברג (RAOUL WALLENBERG; נולד ב-1912 ופעל בבודאפשט מתוך סיכון עצמי רב, עד שנאסר ב-1945 בידי הסובייטים וגורלו לא נודע), הצילו יהודים באמצעות הנפקת תעודות-חסות של מדינותיהם. גם
ההסתדרות הציונית פעלה להצלת יהודים, באמצעות מסמכים מזוייפים. 2748 יהודים הוסתרו במנזרים ובמרתפי כנסיות. מספרן הכולל של תעודות-החסות הכשרות והמזוייפות שהונפקו בבודאפשט הגיע ל-100,000.

ב-1941 התגוררו בבודאפשט 184,000 יהודים; יחד עם 62,000 המומרים, היו נתונים לרדיפות הנאצים בסך-הכל כ-246,000 איש. מספר היהודים שהועברו לידי הגרמנים עד לכיבוש הרוסי ב-17 בינואר 1945 הגיע ל-76,000, כולל קורבנות גירושים ומצעדי המוות (כ-15,000 יהודים נספו במצעדי המוות ובגירושים).

עם כניסת הרוסים לעיר נמנע חיסולם של 94,000 תושבי הגיטאות; 25,000 יהודים יצאו מן המחתרת, וכ-20,000 חזרו ממחנות ריכוז ועבודה. בתום המלחמה נותרו בעיר כ-90,000 יהודים, כלומר למעלה מ-%50 מיהדות בודאפשט נספו בשואה.

לאחר המלחמה

ב-1950 אוחדו בפקודת השלטונות הקהילה האורתודוקסית והקהילה הנאולוגית בפשט עם קהילות בודה ואובודה והפכו ל"קהילה היהודית של בודאפשט".

ב-1956, לאחר המרד האנטי-רוסי, עזבו את העיר כ-25,000 יהודים.

מאז 1968 פועלים בכל אחד מ-18 האזורים המינהליים בבודאפשט לפחות בית-כנסת אחד (ביניהם בית הכנסת הגדול ברחוב דוהאן'), רב אחד, "תלמוד תורה" ואולם להרצאות. כמו כן קיים בבירה בית ספר תיכון יהודי ובו 140 תלמידים. הקהילה האורתודוקסית מקיימת ישיבה עם 40 תלמידים. הקהילה הנאולוגית, המקיפה כיום כ-%80 מיהודי הבירה ומקיימת את בית-המדרש לרבנים, ששוקם לאחר המלחמה ועד לשלהי המאה העשרים הוא המוסד היחידי להכשרת רבנים הפועל מעבר למסך הברזל.

החל משנת 1950 ניהל את בית המדרש לרבנים פרופסור אלכסנדר שייבר (ALEXANDER [SANDOR] SCHEIBER), שנפטר בשנת 1985, הוא פירסם מחקרים על תולדות יהדות הונגריה ופעל בשנותיו האחרונות לגיבוש חיי הקהילה היהודית בעיר.

בבודאפשט יוצא לאור דו-שבועון הקהילה היהודית "חיים חדשים" (UJ-ELET), וכן פועלים בה בית-חולים יהודי, מושב-זקנים, מסעדה כשרה ושרותי שחיטה ואפיית מצות.

טורה
טורה TURA

כפר במחוז פשט-פיליש-שולט-קישקון (PEST-PILIS-SOLT-KISKUN), מרכז הונגריה.


יהודים התיישבו במקום באמצע המאה ה-18. הקהילה היהודית במקום הייתה כפופה לקהילת אסוד (ASZOD). במקום היה בית כנסת, מקווה וממלא-מקום רב.

בשנת 1930 ישבו בטורה 94 יהודים.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. כמה שבועות לאחר מכן גורשו יהודי טורה לגיטו ראקושצ'אבה (RAKOSCSABA), אחר כך הועברו למונור (MONOR), ומשם שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה חזרו לטורה יהודים אחדים שניצלו. ב-1947 היו שם שלושה יהודים בלבד.

נ'יראגיהאזה
נ'יראגיהאזה NYIREGYHAZA

בירת מחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


תחילת היישוב היהודי במקום ב-1840. רוב יהודי נ'יראגיהאזה היו סוחרים ובעלי מלאכה, מיעוטם היו בעלי מקצועות חופשיים.

קהילת נ'יראגיהאזה לא נקטה עמדה במחלוקת שבין חרדים למשכילים בעקבות קונגרס יהודי הונגריה (1869,1868), וב-1877 הוגדרה כקהילת "סטטוס-קוו-אנטה". כלומר נשארה במתכונתה שלפני הקונגרס. קבוצה קטנה של חרדים פרשה והקימה קהילה אורתודוקסית עצמאית. בין שתי הקהילות התקיימו קשרים הדוקים ופעלו מוסדות משותפים, כמו בית ספר, חברה קדישא, מוסדות חינוך ומוסדות צדקה.

בעת פרשת עלילת הדם של טיסה-אסלאר (שבה האשימו יהודים בחטיפתה וברציחתה של נערה הונגריה), התרכזה החקירה בנ'יראגיהאזה, ובימי המשפט, 17 ביוני עד 3 באוגוסט 1883, נאבקו יהודי המקום באנטישמיות שהתעוררה בעקבותיו.

אחרי מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) התפתחה הקהילה, ורבים מיהודי הסביבה עברו לגור בעיר. באותה תקופה הייתה בנ'יראגיהאזה פעילות ציונית. נפתחו סניפים של "הציונים הכלליים", "המזרחי", "השומר הצעיר" ו"אביבה- באריסיה". ב-1933 נוסדה שם אגודת הספורט "קדימה" (ELOERE). בשנים 1935-1932 עלו כמה צעירים מנ'יראגיהאזה לארץ ישראל.

בשנת 1930 ישבו בנ'יראגיהאזה 5,134 יהודים.


תקופת השואה

עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) הורע מצבם של יהודי הונגריה הפרו-גרמנית, עם פרסום "החוקים היהודיים" (מ-1938 ואילך) שהיפלו לרעה את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה. בנ'יראגיהאזה איבדו יהודים רבים את מקורות פרנסתם.

אחרי פרוץ המלחמה יצא צו לגיוס יהודי הונגריה ל"פלוגות עבודה". (לסיוע לצבא בעבודות ביצורים ושרותים, לשם גוייסו יהודים ואזרחים אחרים שהשלטונות לא רצו לגייסם לשורות הצבא הלוחם).

בסתיו 1941 גורשו מנ'יראגיהאזה לקמנץ-פודולסק שבאוקראינה יהודים שלא הייתה להם נתינות הונגרית, שם רצחו אותם אנשי ס"ס גרמנים וחיילים הונגרים, עם עוד אלפי יהודי הונגריה שהיו באתר באותו זמן.

ב-1942 שלחו הגרמנים צעירים יהודים מנ'יראגיהאזה לעבודות כפייה, במסגרת פלוגות העבודה, שם נספו רבים.

באפריל 1944, כמה שבועות אחרי כניסת הצבא הגרמני להונגריה, ריכזו הגרמנים את כל יהודי נ'יראגיהאזה ויהודי הכפרים שבמחוז בגטו שנתחם בעיר. הם שיכנו כ-11,000 איש ב-123 בתים בתנאי צפיפות ורעב. בעקבות דו"ח ששלחה המועצה היהודית למפקד הס"ס במקום, הוחלט לחסל את הגיטו. ב-5 במאי פיזרו את יושבי גטו נ'יראגיהאזה בשלושה גיטאות סמוכים. במקומות אלה היו תנאי המחייה קשים עוד יותר ורבים מהם מתו במגיפות, בגלל עינויים, או שאיבדו עצמם לדעת.

במאי 1944 שילחו הגרמנים את יהודי נ'יראגיהאזה אל מחנה ההשמדה אושוויץ.

אחרי המלחמה חזרו למקום כמה מאות יהודים ששרדו, רובם מעבודות הכפייה, ומיעוטם מאושוויץ. הם חידשו את חיי הקהילה, ושוב התפלגו ל"סטאטוס-קוו-אנטה" ולאורתודוקסית. בשתי הקהילות היו רבנים. הקהילה האורתודוקסית הקימה ישיבה.

ב-1949 הוקם גלעד לזכר 17,000 יהודי העיר והסביבה שניספו בשואה. מאותה השנה הלך ופחת מספר היהודים בעיר. כמה מיהודי נ'יראגיהאזה עלו לישראל.

דברצן
דברצן DEBRECEN


עיר במחוז האיידו (HAJDU), מזרח הונגריה.


דברצן, העיר השלישית בגודלה בהונגריה, שוכנת בחלק הצפוני המזרחי של השפלה ההונגרית הגדולה, בלב אזור חקלאי ושטחי מרעה לגידול בקר. במקום הוקמו טחנות קמח, בתי חרושת לעיבוד צמחי מרפא ולעיבוד בשר, תעשיית רהיטים וכלי עבודה חקלאיים. העיר הייתה עיר מלכותית חופשית (לא כפופה לשלטון המרכזי) שימשה מרכז לתרבות, מקום מושב החשמן הקאלווינסטי וב-1916 הוקמה שם אוניברסיטה.


יהודים הורשו להתיישב בדברצן רק משנת 1840 והקהילה היהודית נוסדה ב-1844. העויינות כלפי היהודים פחתה במידת מה בעקבות השתתפותם במרד ההונגרים נגד הקיסרות האוסטרית ב-1848. אז כבר חיו 118 יהודים בדברצן, הושפעו מיהודי רוסיה-הקארפאטית, והיו רובם שומרי מסורת. עם הזמן למדו רוב יהודי דברצן לדבר הונגרית.

אחרי האמנציפציה של יהודי הונגריה (1867) ובעקבות קונגרס יהודי הונגריה (דצמבר 1868) השתייכה קהילת דברצן לקבוצת קהילות הסטטוס קוו, כלומר לא נקטה עמדה במחלוקת בין הנאולוגים לאורתודוקסים ונשארתה במתכונתה מלפני הקונגרס. ובכל זאת יסדה קבוצת משכילים ב-1871 קהילה נאולוגית במקום, אך ב-1886 התמזגה הנאולוגית עם קהילת האם, ואז פרשו השמרנים ויסדו קהילה אורתודוקסית נפרדת. שתי הקהילות פעלו תוך שיתוף פעולה. ה"חברה קדישא" הייתה משותפת, אך שאר המוסדות היו נפרדים.

בית התפילה הראשון שנחנך ב-1852 הועבר ב-1865 למבנה גדול יותר. לקהילת סטאטוס-קוו היו שני בתי כנסת; בית הכנסת ברחוב קאפולנאשי (KAPOLNASI) ובית הכנסת הגדול ברחוב פרנץ דאק, שנחנך בשנת 1897. בית הכנסת של הקהילה האורתודוקסית הוקם ב-1893 ברחוב פאשטי (PASTI) ובית הכנסת נוסף, של החסידים, היה ברחוב צ'וק. בבתי הכנסת היו חזנים ומקהלות.

הרב הראשון של הקהילה, הרב אדוארד ארליך, התמנה ב-1856 וכיהן עד 1863. במשך שש שנים נותר כס הרבנות ריק. אחר כך כיהנו ד"ר הרמן ליפשיץ (1871-1869), ר' יונאש ברנפלד (1890-1872), הרב וילמוש קראוס (1923-1891), הרב ד"ר שמואל שלזינגר ((1936-1922, שתרם לפיתוח הגמנסיה היהודית בעיר והרב מאיר (פאול) וייס (1944-1936), לימים מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים.

רבני הקהילה האורתודוקסית היו: הרב שלמה צבי שטראסר, הוא הקים ישיבה בדברצן לתלמידים מכל האזור; הרב יעקב שפרן - הצדיק מקומארנו, גורש כי לא היה אזרח הונגרי, והרב וולף רוזנברג ששימש במשך עשרות שנים כדיין הקהילה.

בית ספר יהודי ראשון לבנים, נפתח ב-1886 בקהילת הסטאטוס-קוו. אחר כך נוספו גם כיתות לבנות. ב-1900 היה מספר התלמידים בשיאו - 615. בין מנהלי בית הספר היה ד"ר זיגמונד קותי (KUTHY), בעל אות הצטיינות מטעם הקיסר פרנץ יוזף. האורתודוקסים פתחו תחילה בית ספר עממי לבנים ואחר כך לבנות. ב-1921, כשהאנטישמיות הגלויה בהונגריה גברה ובתי הספר התיכוניים סגרו את שעריהם בפני תלמידים יהודים, נפתחה גימנסיה יהודית ביזמת קהילת הסטאטוס-קוו ובסיוע ממשלתי. בגימנסיה לימדו, בנוסף על תוכנית הלימודים הממלכתית, גם לימודי דת, ספרות יהודית ואת השפה העברית. שניים מהמורים, משה מנהיים ועזרא גרוס, חיברו מילון עברי-הונגרי. מורי הגמנסיה היו פעילים גם בחינוך מבוגרים. בין כותלי המוסד הועלו הצגות תיאטרון ובחגים אורגנו נשפים. תפילות מיוחדות של תלמידי הגמנסיה נערכו מדי שבת בבית הכנסת שברחוב קאפולנאשי.

בין מוסדות הקהילה היו גם "ביקור חולים", אגודת תומכי חולים בשם "ציון" ואגודת נשים.


סוחרים, רוכלים ומתווכי בקר יהודים סחרו בעיר עוד לפני שהתיישבו יהודים במקום. הם השתתפו בשווקים ובירידים, אך לפני רדת החשכה היו חייבים לעזוב את העיר וללון באחוזות האצילים או באכסניה מחוץ לתחום השפוט של העיר. החוקים המקלים שפורסמו באמצע המאה ה-19 איפשרו השתלבות היהודים בחיי הכלכלה. אחרי האמנציפציה היו היהודים חלוצי פתוח המסחר והתעשייה בעיר. במקצועות החופשיים, רפואה ועריכת-דין, הגיעו ל-80-70 אחוזים; יהודים היו גם בנקאים ובעלי אחוזות ומשקים חקלאיים. ב-1920 היו בבעלות שבע משפחות יהודיות %43.7 מהאחוזות הגדולות, %39 מהאחוזות הקטנות והחכירות. %30 מהארגונים והפקידות הקשורים במשקים היו בידי יהודים. באותה השנה חיו בדברצן 10,170 יהודים.


הרעיון הציוני הופץ בדברצן עוד לפני מלחמת העולם הראשונה על-ידי צעירים שלמדו באוניברסיטת בודאפשט, היו חברי ארגון הסטודנטים הציוניים "מכבאה" ובראשם עמד חיים גרינהוט. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשגברה האנטישמיות, התחוללה מחלוקת בקהילה בין המתבוללים לבין הציונים בעניין פתרון בעית היהודים. פרנץ פייר (FEJER) היה מנהיג המתבוללים וד"ר לאיוש ברונר, יושב ראש ועד החינוך של הקהילה היה ציוני. בהשפעת הרב הראשי ד"ר שמואל שלזינגר גברה הפעילות הציונית. הציונים שבקרב האורתודוקסים התארגנו ב"המזרחי". בשנות השלושים נפתח במקום סניף של ההסתדרות הציונית הארצית בהונגריה ובראשו ד"ר ל' ברונר. תלמידי הגימנסיה היו מאורגנים בתנועות הנוער הציוניות והחלוציות: "באריסיה", "אביבה", "הנוער הציוני", "השומר הצעיר" ו"בני עקיבא".

האוניברסיטה המקומית סייעה בהפצת האנטישמיות. הסטודנטים הנוצרים הציקו לתלמידים היהודים. בשנת 1922 היו קטטות אלימות. אחרי שקט יחסי של כעשר שנים חודשה ההסתה האנטישמית בעקבות התחזקות התנועות הפאשיסטיות בגרמניה ובהונגריה. הקפידו יותר על חוקי ה"נומרוס קלאוזוס", גברה ההסתה בעתונות המקומית והתפרעויות הסטודנטים עברו גם לרובע היהודי. ב"מכבאה" נערכו אימוני התגוננות וסייף והמתגרים הוזמנו לדו-קרב. ב-1935 הורחק מהאוניברסיטה סטודנט יהודי שהגיב על התגרות.


ב-1941 חיו בדברצן 9,142 יהודים.


תקופת השואה

בעקבות ה"חוקים היהודיים" שפרסמה הממשלה הפרו-גרמנית בהונגריה ב-1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, פוטרו פקידים ופועלים יהודיים, נשללו רשיונות עבודה מרופאים ומעורכי דין, אחוז היהודים בכלכלה ירד ל-%6 ויהודים רבים איבדו את פרנסתם.

ב-1940 הורחקו הקצינים והחיילים היהודים מתפקידיהם בצבא הסדיר והועברו ליחידות לעבודות שרות. יהודים רבים מדברצן שולחו למחנה עבודה בהאידונאנאש (HAJDUNANAS). גיוס גברים יהודים ליחידות לעבודות שרות הוגבר ב-1941.

בסתיו 1941 גורשו מדברצן יהודים שמוצאם מפולין. ב-1942 הופקעו מידי היהודים אחוזותיהם וכרמיהם ובאותה השנה החלו לשלוח יחידות של עובדי שרות לחזית אוקראינה, שבה נלחמה הונגריה לצד גרמניה הנאצית, יהודים רבים מצאו שם את מותם בשדות מוקשים, בכפור, במחלות, ובידי שומריהם.

ב-19 במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. ב-9 באפריל הובלו נכבדי הקהילה להאידוסנטג'ורג' (HAJDUSZENTGYOERGY) כבני ערובה. בני נוער ציוניים ברחו לבודאפשט והצטרפו לפעילי מחתרת. שלושה נהרגו בפעולה. ב-27 באפריל רוכזו יהודי דברצן והסביבה בשני גיטאות בעיר, אחרי שנשדדו מהם חפצי הערך וכספי פקדונותיהם בבנקים ונלקחו מהם מכשירי רדיו. מונתה מועצת-יהודים משותפת לשני הגיטאות. הגיטו הקטן, שהותקן ליד בית הכנסת ברחוב צ'וק, חוסל בסוף מאי ויושביו הוכנסו לגיטו הגדול.

ב-2 ביוני הופצצה העיר מהאוויר בידי בעלות הברית, החשמל נותק ואספקת הגאז נפסקה.

ב-20 ביוני פינו את הגיטו והעבירו את היהודים לבית חרושת ללבני-בניין מחוץ לעיר. יהודים התאבדו עוד באותו היום ולא הותר להביאם לקבורה. האמידים עונו כדי שיגלו היכן הטמינו חפצי-ערך. בסוף יוני 1944 שולחו משם 13,000 יהודים, מדברצן והסביבה, למחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין. למחנה הגיעו ב-3 ביולי. החלשים שולחו מיד לתאי הגאזים. שתי קבוצות נוספות של יהודים שולחו מדברצן אחרי שמסילת הרכבת לאושוויץ פוצצה בידי פרטיזנים. הם הועברו לווינה והופנו למחנות עבודה באוסטריה.

באפריל ובמאי 1945, אסף הצבא הגרמני הנסוג את היהודים מהמחנות והצעיד אותם לגרמניה. רבים מתו מאפיסת כוחות או נורו למוות בדרך בידי חיילי הס"ס. כמה עשרות צעירים מדברצן, ביניהם החזן האורתודוקסי ר' זילבר, נמלטו ממחנות העבודה, נתפסו ונרצחו ביער אפאפה (APAFA) בידי ז'אנדרמרים הונגרים. קבוצה קטנה של יהודי דברצן הצטרפה לקבוצת קסטנר, הם הגיעו לשווייץ ומשם עלו לארץ ישראל.


ב-19 באוקטובר 1944 שוחררה דברצן בידי הצבא האדום. היהודים שהצליחו להסתתר כל ימי הכיבוש החלו מיד בשיקום הקהילה. בראשית נובמבר חזרו גם הנמלטים ממחנות העבודה ונרתמו לשיקום מוסדות העיר. יהודי שלא גורש מהונגריה בזכות עיטורי גבורה שקיבל במלחמת העולם הראשונה, התמנה לכהונת ראש המשטרה ורוב עוזריו היו יהודים.

התנועה הציונית חידשה את פעילותה והקימה מוסד לילדים, החניכים קבלו הכשרה לקראת עלייתם לארץ ישראל.

ב-1945, בתום המלחמה באירופה, הצטרפו לקהילה ניצולים נוספים, רובם מהמחנות באוסטריה ומקצתם מאושוויץ. לא כל היהודים ששרדו חזרו לדברצן, וגם מבין החוזרים עקרו רבים לבודאפשט. עם זאת הייתה קהילת דברצן אחת הגדולות בהונגריה אחרי המלחמה וב-מנתה 4,640 יהודים.

בית הכנסת הגדול, ברחוב דאק, נפגע במלחמה ונהרס בידי השלטונות. את הקהילה המתחדשת שימשו בית הכנסת של קהילת הסטאטוס-קוו ובית הכנסת של האורתודוקסים ברחוב פאשטי. שני בתי ספר יסודיים ושני בתי ספר תיכוניים, שהוקמו בנפרד לקהילה האורתודוקסית ולקהילת הסטאטוס-קוו, הולאמו ב-1948.

בקהילת הסטאטוס-קו כיהנו הרבנים: ד"ר מיקשה וייס, ד"ר אישטוואן וגהאזי (VEGHAZI) והרב אימרה זאן (SAHN). בתקופה זו פעלו בקהילה מועצה דתית, "חברה קדישא", מקווה, ומאפיית מצות. ב-1948 הוקם במקום בית חולים יהודי. ב-1950, בלחץ השלטונות, נתאחדו שתי הקהילות. בשנת 1959 הוקם גלעד לזכר קרבנות השואה. ב-1970 עדיין חיו כ-1,200 יהודים בדברצן, ולהם רבנים ושני בתי כנסת.

הקהילה היהודית בשנות ה – 2000

הקהילה מונה לפי נתוני הארגונים היהודיים , כ- 1000 נפש. נותרו שני בתי כנסת, הקהילה האורתודוכסית מקיימת פעילות דתית- חברתית ותרבותית מגוונת . יש מרכז אירוח לתיירים , אוכל כשר, מקווה, ויקב כשר. בשנת 2004, התקיים טקס חנוכת בית הכנסת המשופץ. ראש הקהילה: תומס הורוביץ. הרב : אשר ארנפלד. יש בית דין רבני ומרכז קהילתי. בשנת 2000, הוכרז בית הספר היהודי כאתר מורשת לאומי. המקום שופץ, מתקיימים בו אירועי תרבות. הקהילה משתמשת במקום לאירועים. יוצא לאור ירחון קהילתי. יש אגודת נשים, מועדון קשישים, חנות לאוכל ומוצרים כשרים, ומסעדה כשרה. בבית הקהילה הוקם בית כנסת קטן, משמש גם כתלמוד תורה. יש בית עלמין יהודי, פעיל גם כיום, מוקף גדר ושער נעול. נותרו כמה אלפי מצבות. מתוחזק על ידי הקהילה. בעיר קיימת אוניברסיטה גדולה, לומדים בה כ- 300 סטודנטים ישראליים, בעיקר רפואה.

באלאטונפירד
באלאטונפירד BALATONFURED


עיירה במחוז זאלה (ZALA), על שפת אגם באלאטון (BALATON), מערב הונגריה.


יהודים התיישבו בבאלאטונפירד ב-1746. רובם עסקו במסחר, ומיעוטם במלאכה ובמקצועות חופשיים. הקהילה נוסדה ב-1784. בית הכנסת נבנה ב-1840. כמו כן, פעלו במקום אגודת נשים, בית ספר וישיבה.

בעקבות חילוקי דעות בין חרדים למשכילים אחרי קונגרס יהודי הונגריה (1868), הצטרפה הקהילה לזרם הקהילות האורתודוקסיות (שסרבו לקבל את תקנות הקונגרס).

אחד מבני המקום, ד"ר יוסף מאנס אוסטרייכר (OSZTREICHER, 1830-1786), היה הרופא היהודי הראשון בהונגריה.

בתקופת "הטרור הלבן" 1921-1919)) נרצחו כמה מיהודי המקום.


בשנת 1930 חיו בעיירה 143 יהודים.


תקופת השואה

ב-1938, עם פרסום "החוקים היהודיים" שנועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה, נפגעה פרנסת יהודי העיירה. ב-1942 נשלחו צעירים לעבודות כפייה (עבודות ביצורים ושרותים שבהן הועסקו עם אזרחים הונגריים אחרים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא הלוחם) ורובם נספו.

ב-16 במאי 1944, לאחר כניסת הגרמנים להונגריה, הובלו 130 יהודים לגיטו שהוקם בטאפולצה (TAPOLCA). ב-20 ביוני, הועברו כולם לזאלה-אגרסג (ZALAEGERSZEG), שם רוכזו עם יהודים נוספים מהסביבה. ביולי שולחו כולם למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה חזרו למקום 15 ניצולים וחידשו את חיי הקהילה. ב-1949 הוקם גלעד לזכר הניספים בשואה.