קהילת יהודי יוגוסלביה

מילים משיר השירים א' 6, ב' 10-11.

הקלטה מקורית מדיסק "נוה מדבר: שירי נשים של יהודי תימן ושירים ישראליים". פורסם על ידי בית התפוצות בתשנ"ה, 1995.

המלחין מביא כאן מקצבים אסימטריים וחילופי משקל מפתיעים, אולי בהשפעת ארץ מוצאו, יוגוסלביה.

הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק "נוה מדבר: שירי נשים של יהודי תימן ושירים ישראליים".

Aladar Kaszab (1868-1929), industrialist and philanthropist, born in Szucsi, Heves county, Hungary (then part of Austria-Hungary). After graduating from the Franciscan order's secondary school at Gyongyos, he studied in other countries for seven years. In 1894, he established the Kaszab Industrial company in Budapest. In the course of time the company became an important factor in Hungarian industry. In 1924 he founded a similar factory in Yugoslavia. Kaszab contributed generously to a number of philanthropic causes, and in 1911, he was appointed him Councilor of the Court. He was vice-president of the National Industrial Association, vice-president of the Hall of Commerce, president of the commission on Unfair Competition, and trustee of the Center for Customs Policy in Budapest. In 1925 he founded the "Kaszab Aladar es Jozsa Polyclinic", a dispensary for the sick and poor, which operated as an annex of the Jewish Hospital of Pest. In 1928 he was elected president of the community.

Kaszab died in Budapest. He left his estate partly to the Jewish community of Pest and partly to the Hungarian Academy of Arts and Sciences in order to finance cultural and welfare work.

Beno (Benjamin) Ruso (1920-2006), partisan and lieutenant general in the Yugoslav Army, born in Bitola, North Macedonia (then part of Yugoslavia). He attended the high school in Bitola, but left and started working in a mechanical workshop. In Bitola he joined Hashomer Hatsair Zionist movement and took part in a preparatory camp (hachshara) in Novi Sad in 1938, and then in Golenic (now in Croatia). He was drafted in the Yugoslav army in 1939 and captured by the Germans during the Axis invasion of Yugoslavia in 1941. He managed to escape the POW camp and joined the partisan movement. Ruso became a member of the Communist Part of Yugoslavia and became the political commissar of a battalion and of 1944 of 10th Macedonian Brigade and then of the 42nd Division of the People’s Liberation Army of Yugoslavia. After WW II he continued his studies, attending the Juro Djakovic Political School and then the Higher Military Academy graduating in 1952. He held several commanding positions with the Yugoslav army, including commander of the Skopje Military District and commander of the Territorial Defense of Skopje. When the leader of Yugoslavia Josip Broz Tito died in 1980, Ruso was a member of the honor guard at his state funeral. Beno Russo died in Skopje, North Macedonia, in 2006. 

Beno Ruso married Rosa Kamhi, Rafael kamhi's niece, a Holocaust survivor who served as Minister of Trade and Industry in the government of Macedonia in the Socialist Federal Republic of Yugoslavia. 

Slovenia

Republika Slovenija - Republic of Slovenia

A country in central Europe, member of the European Union (EU). Until 1991 part of Yugoslavia. 

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 100 out of 2,100,000.  Main Jewish organization:

Jewish Community of Slovenia
Phone: 386 (0) 31 376 468
Email: office@jewish-community.si  
Website: https://jewish-community.si/

Croatia

Republika Hrvatska  - Republic of Croatia, a former Yugoslav republic, member of the European Union (EU). 

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 1,700 out of 4,200,000

Koordinacija židovskih općina u Republici Hrvatskoj (Coordinating Committee of the Jewish Communities in Croatia)
Phone: 385 1 4922692
Fax: 385 1 4922694
E-mail: jcz@zg.t-com.hr
Websites: www.zoz.hr` www.croatian-jewish-network.com

 

North Macedonia

Republic of North Macedonia
Република Северна Македонија

A country in the Balkan peninsula in southeastern Europe.  It became an independent state in 1991 after the dissolution of the Socialist Federal Republic of Yugoslavia. 

Bosnia and Herzegovina

Also known as: Bosnia-Herzegovina, Bosnia
Bosna i Hercegovina / Босна и Херцеговина

A country in southeastern Europe in the Balkan peninsula, until 1992 part of Yugoslavia. 

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 500 out of 3,500,000.  Main Jewish organization:

La Benevolencija - The Jewish Community of Bosnia and Herzegovina
Phone: 387 33 229 666
Fax: 387 33 229 667
Email: la_bene@open.net.ba

Serbia

Република Србија / Republika Srbija - Republic of Serbia

A country in southeastern Europe in the Balkan peninsula, a former Yugoslav republic.

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 1,400 out of 7,000,000 (0.02%). Main umbrella organization of the Jewish communities:

Savez Jevrejskih Opština Srbije (Federation of Jewish Communities of Serbia)
Phone: 381 11 262-1837
Fax: 381 11 262-2674
Email: office@savezjos.org
Website: www.savezjos.org

Montenegro

Црна Гора, Crna Gora

A country in western Balkan peninsula on the Adriatic Sea, until 2006 it was a member republic of the former Federal Republic of Yugoslavia.

 

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: less than 500 out of 600,000

The Jewish community of Montenegro was established in 2011 and Judaism was recognized as an official religion in the country in 2012. There are several religions represented in Montenegro: Catholicism, Eastern-Orthodox Christianity, Islam and Judaism. There is great respect for Judaism with around 400-500 Jews living in the country and an active community.

The government  of Montenegro has shown its generosity towards the Jews and has provided land to build synagogues. There is a Jewish burial place in the Kotor cemetery in good condition and well maintained.

Jasa Alfandari, the former president of the Jewish community of Montenegro, was a central figure in reestablishing the Jewish community of Montenegro and the wider Balkan area. In 2019 the first chief rabbi of Montenegro was elected. For more than two years, Rabbi Ari Edelkopf served as the rabbi of Montenegro’s Jewish community when he was nominated chief rabbi.

The first cornerstone for a synagogue in the Montenegro region in centuries was laid in 2017. At this event were present prominent religious and political Montenegrin representatives. A sukkah built in 2017 in Rabbi Edelkopf’s yard was for many of Montenegro’s Jews the first they had seen.

The Jewish community of Montenegro is represented in the Mahar Conference of the Balkan region. The Mahar conference of 2018 was dedicated to the 70th anniversary of the Jewish state and included a Tu Bishvat seminar. A request was made for more events on ecology and Judaism.

Main Jewish organization:

Jewish Community of Montenegro
Phone: 382 20 622930
Mobile: 382 69 560 878
Email: jevzajcg@gmail.com
website: www.jevzajcg.me

 

HISTORY

Jews lived in the area of Montenegro in ancient times and in the Middle Ages. A few Jewish cemeteries seem to have existed in the area of today’s Montenegro. Their whereabouts are not known. Jewish historical places include Duklja and Ulcinj. The Jewish historical site Duklja consists of remains of an ancient Roman trade center close by to the capital city Podgorica. A Jewish grave was found with two skeletons from the end of the 3rd beginning of the 4th century, ornamented with various motives such as a menorah.

During the Middle Ages mostly Sephardic Jews lived in today’s Montenegro area which was ruled by the Ottoman Empire.

At the beginning of the 17th century Shabbatai Zevi who proclaimed himself messiah lived in Ulcinj. This town borders Albania and is the location where Shabbatai Zevi died in 1676. His grave is thought to be located there in the yard of a Muslim family. In her book Traces of Jews in the Bay of Kotor, Lenka B. Celebic presents the impact of the Jewish community in the area on the development of commerce.

After the occupation of parts of present day Montenegro by Austria in the 19th century, Jews resettled mostly in the area of Kotor.

 

The Holocaust

Yugoslavia was occupied by German, Hungarian, Italian, and Bulgarian forces in April 1941. Many citizens of Montenegro hid Jews from the Nazis and helped the Jewish people. From September 1943 to February 1944 the Gestapo rounded up Jews and deported them to concentration camps.

דוברובניק Dubrovnik

(באיטלקית ראגוזה)

עיר נמל בקרואטיה. בעבר ביוגוסלביה.

אחרי גירוש ספרד (1492) עברו בדוברובניק גולים רבים בדרכם לארצות שבשליטת הטורקים, והיו שהשתקעו במקום; עליהם נוספו מגורשי דרום-איטליה בשנים 1515-1514. הצלחתם במסחר גררה צווי- גירוש חוזרים ונשנים, ואלה בוטלו בהתערבות השולטן הטורקי. היהודים סחרו בעיקר בבדים, משי, עורות ותבלינים.

ב-1546 הוקם גיטו והורחב כעבור ארבעים שנה, כאשר הקהילה מנתה 50 איש, מהם בעלי משפחות. היו ביניהם רופאים בשירות המדינה, שטיפלו גם בלא יהודים. משפחת הרב אהרן בן דוד הכהן היתה החשובה ביותר בעיר במאות 17-16; היא הגיעה מפירנצה שבאיטליה ועמדה בקשרי מסחר עם יהודים בכל רחבי אירופה. ב-1614 נתנו השלטונות הקלות לסוחרים יהודיים כדי להניעם להשתקע בעיר. בשל עלילת-דם על יהודי אחד בשם יצחק ישורון (בשנת 1622) עזבו רבים ולזמן מה נותרו בעיר ארבע משפחות בלבד.

הכנסייה לחצה על הסנאט המקומי להצר את רגלי היהודים בעיר, אולם השלטון הטורקי עמד תמיד לימינם וסיכל את המזימות נגדם.

במאה ה-18 מנתה העיר 6,000 תושבים, מזה יותר מ-200 יהודים. בתעודות נזכרים בתי-ספר יהודיים, מורים, מוכר-ספרים יהודי וחתונות יהודיות. יהודים נטלו חלק במסחר הבין-לאומי והיו מחלוצי הביטוח הימי. כאשר ירדה דוברובניק מגדולתה המסחרית נאסר על כל הזרים, ויהודים בכלל זה, לעסוק במסחר, וב-1755 שוב הוגבלו לגיטו.

תחת השלטון הצרפתי בשנים 1815-1808 בוטלו כל ההגבלות על היהודים, וכשהתחלף השלטון הוטלו על יהודי המקום התקנות האוסטריות, וביניהן החובה להשיג בווינה היתר נישואין לזוגות חדשים. שוויון-זכויות מלא ליהודים באימפריה האוסטרית ניתן רק ב-1873.

ב-1939 התגוררו בדוברובניק 250 יהודים.

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה העיר בידי האיטלקים באפריל 1941 ונכללה במדינה הקרואטית בהנהגת פאווליץ'; הרכוש היהודי הוחרם. האיטלקים מנעו גירוש כללי של יהודים, ולעיר נמלטו פליטים יהודים רבים ממקומות אחרים ביוגוסלאביה. בנובמבר 1942 ריכזו האיטלקים לדרישת הגרמנים את 750 יהודי דוברובניק באי לופוד הסמוך; משם הועברו ביוני 1943 למחנה ראב בצפון-דאלמאטיה, ועמם יהודים אחרים משטחי הכיבוש האיטלקי ביוגוסלאביה. בתקופה שבין הכניעה האיטלקית להשתלטות הגרמנים הועברו רובם בידי פרטיזנים לשטחים משוחררים; את הנותרים שלחו הגרמנים למחנות-השמדה. אחרי המלחמה עלו 28 יהודים משארית הפליטה לארץ-ישראל.

ב- 1969 התגוררו בדוברובניק 31 יהודים; רב הקהילה שימש כרב ראשי לדרום דאלמאטיה, להרצוגובינה ולמונטנגרו. מדי פעם בפעם נערכת תפילה בציבור בבית-הכנסת הישן.

במלחמת בוסניה - קרואטיה בראשית שנות התשעים נפגע בית הכנסת בהפגזות. אחרי המלחמה תוקן המבנה ושופץ במימון קופת הקהילה.

בשנת 1998 היו בקהילה היהודית של דוברובניק שלושים יהודים. כראש הקהילה כיהן ד"ר ברונו הורוביץ, יליד סטאניסלאבוב, פולין.

צ'פל CSEPEL

פרבר של העיר בודאפשט, הונגריה. בעבר עיירה במחוז פשט-פיליש-שולט-קישקון PEST-PILIS- SOLT-KISKUN, 5 ק"מ מבודאפשט, על אי בין שני פלגי הנהר דנובה.


יישוב יהודי לא התפתח בצ'פל עד סוף המאה ה- 19; בגלל התנגדות תושבי העיירה, שרובם היו ממוצא גרמני, ובגלל מחסור במקורות פרנסה. ב- 1880 ישבו שם רק שני יהודים.

רק אחרי 1893, השנה שבה הקים היהדי מנפרד וייס (MANFRED WEISZ) את מפעלי תעשייה שלו בצ'פל, באו בעקבותיו יהודים נוספים. מפעלי המתכת של מ' וייס, שתוצרתם שווקה בכל רחבי אירופה, העסיקו יהודים רבים כפועלים וכפקידים. יהודים אלה הקימו את הקהילה במקום. הם התארגנו ב- 1898, והיו מסופחים תחילה לקהילת שורוקשאר SOROKSAR, ומ- 1940 היו כפופים לקהילת פשט-סנט-ארז'בט PESTSZENTERZSEBET.

ב- 1900 ישבו בצ'פל 42 יהודים וב- 1930 הגיע מספרם ל- 638.

קהילת צ'פל קיימה "חברה קדישא" ואגודת נשים. בית תפילה הוקם שם בשנת 1930.

מפעלי מ' וייס היו מקור הפרנסה העיקרי של יהודי המקום. רק מיעוטם עסקו במסחר ובמלאכה. מקצתם עבדו בבודאפשט עצמה.

יחס התושבים כלפי היהודים היה תקין בדרך כלל ולא היו תופעות אנטישמיות. הגבלות "החוקים היהודיים" של ממשלת הונגריה הפרו-גרמנית כמעט ולא הורגשו במקום.

מספר היהודים בצ'פל לא ירד אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) וב- 1941 חיו בעיר 902 יהודים.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים", שהיפלו את היהודים לרעה והגבילו אותם כלכלית וחברתית.

אחרי פרוץ המלחמה גוייסו גברים יהודים לעבודות כפייה במסגרת הצבא ההונגרי, שלחם אז לצד הגרמנים. ב- 1943 גוייסו גברים יהודים מצ'פל לעבודות כפייה, והועסקו בהקמת שדה תעופה מעבר לגבול יוגוסלביה. מקצתם הועברו למחנה בור BOR, אף הוא ביוגוסלביה.

היהודים שנותרו בצ'פל המשיכו בחיי שגרה יחסית עד לכניסת הגרמנים להונגריה ב- 19 במארס 1944. ב- 10 במאי 1944 רוכזו יהודי צ'פל בצריפים שליד מפעלי מ' וייס בלי מים וללא תנאים סניטריים. לשם הובאו גם יהודי היישובים הסמוכים דומשוד DOEMSOED, ראצקווה RACKEVE, טוקול TOEKOEL, טאקשון' TAKSONY, סיגטסנטמיקלוש SZIGET- SZENTMIKLOS, וקישקונלאצהאזה KISKUNLACHAZA. יחד מנו כ- 3,000 נפש.

ב- 30 ליוני 1944 שולחו כולם למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה חזרו לצ'פל 80 יהודים. הם חידשו את חיי הקהילה וארגנו מחדש את חברה קדישא ואת אגודת הנשים.

בית התפילה המקורי נהרס ובמקומו נחנךב- 1946 בית תפילה אחר בבית התרבות לשעבר, והובא ארון הקודש של קהילת דונאהאראסטי DUNAHARASZTI, שנחרבה. שמות הנספים בשואה נחקקו על לוח זכרון, ובשנת 1949 נחנך גלעד לזכרם.