קהילת יהודי נובי סונץ'
נובי-סונץ' (Nowy Sacz)
(בפי היהודים צאנז)
עיר במחוז קראקוב (Krakow) דרום פולין.
התיישבות יהודים בנובי-סונץ' מוזכרת במסמך משנת 1469. ב-1503 הייתה מרפאת עיניים בעיר של רופא יהודי, אברהם. אחרי פלישות השוודים (במאה ה-17) השתתפו יהודים בשיקום העיר, וב-1676 הותר להם להקים בתים במגרשים ריקים בעיר, ולעסוק במסחר (בעיקר עם הונגריה) ובאריגה.
ב-1746 הושלם בית הכנסת הגדול, שנודע בציורי קיר מפוארים. ב-1765 חיו בנובי-סונץ' 609 יהודים (154 משפחות). הם שילמו מסים ובבעלותם היו 70 בתים (595 יהודים נוספים, משלמי מס, חיו ב-103 עיירות בסביבה). בתחילת המאה ה-19 הקצו השלטונות האוסטריים (גליציה עברה לשליטת אוסטריה אחרי חלוקת פולין ב-1772) רובע נפרד ליהודים.
בתחילת המאה ה-19 נוסדה בעיר שושלת החסידים המפורסמת צאנז. מייסד השושלת, הצדיק חיים הלברשטאם (1875-1793) חיי בעיר ועם מותו נקבר בבית העלמין המקומי.
ב-1880 חיו 5,163 יהודים בנובי-סונץ' (46% מכלל האוכלוסייה), שהתפרנסו ממסחר בעצים ובתוצרת חקלאית, והיו ביניהם גם בעלי מלאכה: חייטים, נגרים, סנדלרים וחרטים. בשנת 1890 היו בקהילה 4,120 יהודים וב-1910 גדל מספרם ל-7,900.
בשנים 1914-1900 פעל במקום בית ספר מיסודו של הברון הירש. ב-1907 למדו בו 204 תלמידים. ב-1921 מנתה הקהילה היהודית 9,009 תושבים (34% מכלל האוכלוסייה). ובין שתי מלחמות העולם נפתחו מוסדות של "תרבות" ו"בית-יעקב", ישיבה, ומועדון ספורט, שנתמכו על ידי הקהילה.
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בנובי-סונץ' 10,000 יהודים ועוד 5,000 היו מסופחים לקהילה וחיו בעיירות ובכפרים בסביבה.
תקופת השואה
הצבא הגרמני נכנס לעיר ב-5 בספטמבר 1939, והחל לפרוע ביהודים. במרץ 1940, 700 יהודים הובאו מלודז' והוכרחו לגור בעיר. באוגוסט 1941 נתחם הגטו בעיר. שני מחנות לעבודות כפייה הוקמו ליד נובי-סונץ', הראשון החל מסתו 1940 עד דצמבר 1942 והשני החל מאביב 1942 עד יולי 1943, ובהם נספו במשך הזמן יותר מאלף יהודים. באפריל 1942 לכדו הגרמנים עשרות חברי המחתרת היהודית, רובם מתנועת "פועלי-ציון", והוציאו אותם להורג בבית הקברות. ב-28-24 באוגוסט 1942 נשלחו כל יהודי נובי-סונץ' למחנה ההשמדה בבלז'ץ. הצדיק האחרון מחסידות צאנז שחי בעיר, מרדכי זאב הלברשטאם, נרצח בעיר על ידי הגרמנים בשנת 1942.
הקהילה היהודית אחרי המלחמה ובשנות ה-2000
אחרי המלחמה חזרו כמה יהודים לעיר וניסו לחדש את חיי הקהילה, אך האווירה בעיר לא עזרה לכך והאחרונים מהם היגרו לחו"ל בשנים 1969-1968. מאז אין יהודים בעיר .
בשנות ה-2000 עם חקיקת החוק להחזרת רכוש קהילתי יהודי לידי הקהילות הקיימות בפולין, עבר הטיפול ברכוש זה לידי הקהילה היהודית בקראקוב.
מבנה בית הכנסת שנבנה במאה ה-18, נפגע בזמן המלחמה ושופץ על ידי המוזיאון האזורי בשנת 1971, שפתח בו את אחד מאגפיו. בשנת 2015 בית הכנסת הופעל מחדש והמוזיאון נאלץ לעזוב את המבנה אחרי יותר מ-50 שנים. בית הכנסת הופעל על ידי הפונדציה של "בוני צאנז" שמטפחת את זכר השושלת החסידית מהעיר. הם רוצים כי נובי סונץ' תחזור לפעול כמרכז דתי יהודי ולכן פתחו בנוסף גם בית הארחה עם מטבח כשר וכן מקווה. הם מצפים להגעה של חסידים רבים מכול העולם, שעולים לרגל לקברו של הצדיק חיים הלברשטאם .
בית העלמין נוסד במחצית השנייה של המאה ה-19. נמצא בו הקבר של הצדיק חיים הלברשטאם וכן בני משפחה נוספים. בית הקברות נפגע בזמן המלחמה אך שופץ ויש בו כמה מאות קברים .
לינה בליץ
(אישיות)לינה בליץ (1942-1923), חברה בתנועת בני עקיבא (בח"ד) - בלגיה, נולדה בטו' בחשון תרפ"ד (25 באוקטובר 1923) בנובי סנץ (פולין). אביה, חאסקל פייבל, ואמה, פרימט לבית הולנדר, הגיעו לבלגיה בשנת 1929 וגרו ברולוואגןסטראאט 63,אנטוורפן, בלגיה. למשפחה היתה חנות לצמר. היה לה אח, יוסף, ששרד את השואה וחי באטנוורפן אחרי המלחמה. לינה למדה בתיכון לבנות בברכם, אנטוורפן, בלגיה, והיתה תחילה חברה בתנועת "השומר הצעיר" ומשם הגיעה ל"בני עקיבא". חברים מאותם הימים סיפרו שהיא היתה "תולעת ספרים" קראה המון ואהבה לספר על הספרים שהיא קראה.
תנועת הנוער "בני עקיבא (בח"ד)" בבלגיה נוסדה בשנת תרצ"ג 1933, והיא תנועת נוער בעלת חשיבות בנוף של יחודי בלגיה בשנים שלפני השואה ובזמן השואה. חברי התנועה היו פעילים גם בשנים 1942-1940, כאשר בלגיה היתה תחת כיבוש נאצי. עם הפסקת הפעילות בסניפים, חברי "בני עקיבא" הצטרפו להכשרה חקלאית בבומל (Bomal) בתקווה שיבוא יום והם יזכו לעלות לארץ ישראל ולחיות שם כחקלאים.
בליץ נעצרה על ידי הנאצים, נשלחה למכלן-מלין (Malines-Mechelen) ומשם גורשה לאושוויץ בתאריך 26 ספטמבר 1942 בטרנספורט מס' 11 (Transport XI). שמה מופיע תחת המספר 1822 ברשימת המגורשים. משם לא חזרה.
___________________________________________________________________________
המידע פורסם במקור בספר סיפורה של אנדרטה. בני עקיבא -תקוותנו, אנטוורפן, בשואה, בעריכתם של ז'ק ישראל אופן ושלמה האוזר, הוצאה שמים תקשורת, ישראל 2010. נרשם במאגרי המידע של בית התפוצות באדיבות המחברים.
שאול אמסטרדם
(אישיות)Saul Amsterdam (also known as Gustaw Henrykowski) (1898-1937), lawyer and Communist activist, born in , Poland (at the time part of Austria-Hungary). He joined the left-wing youth organization "Promień" during his junior high school years. In 1914, he moved to Vienna, where he worked as a laborer and at the same time pursued education at a gymnasium and immersed in self-education circles and attended lectures by socialist theorists. After returning to Nowy Sącz, he assumed leadership of a self-education group and successfully completed high school.
To further his studies, he returned to Vienna to pursue a degree in chemistry, a decision that shielded him from compulsory service in the Austrian army, but his political activism caught the attention of authorities, resulting in a brief period of arrest due to his possession of socialist literature. He enrolled in the Faculty of Law and Administration at Jagiellonian University in Krakow in 1918 and graduated in 1923. During his studies in Krakow he joined the left-wing Zionist Poale-Zion party. In 1921, he attended the inaugural Congress of the Red International of Trade Unions (Profintern) as a delegate, and simultaneously, he joined the ranks of the Communist Party of Poland (KPRP/KPP). The following year, he represented the Central Committee of the Communist Party of Poland at the 4th Congress of the Comintern, held in Petrograd (St. Petersburg) and Moscow.
Throughout the early 1920s, he continued to contribute actively to the socialist movement. As a representative of the Jewish Bureau, he participated in the Second Congress of the Communist Party of Poland in Bolshevo, Russia, in 1923. Subsequently, he served on the Central Jewish Bureau until 1927 and the Central Professional Department of the Central Committee of the Communist Party of Poland, until 1930. His involvement extended internationally as he attended multiple important gatherings, including the 5th Congress of the Comintern, the 3rd Congress of the Communist Party of Poland, and other conferences and meetings of the Communist movement, including participation to the 4th Congress of the Red International of Trade Unions, the 6th Congress of the Comintern, and the X Plenum of the Executive Committee (EC) of the Comintern, and the 7th Congress of the Comintern in Moscow in 1935. During the Stalinist purges, Amsterdam was arrested in April 1937 and on November 1, 1937 he was sentenced to death for “belonging to a counter-revolutionary organization”. He was executed the same day.
מאיר שור
(אישיות)Mayer Schorr (1856-1913), cantor, born in Falticeni, Romania. He received his musical education from his father, Avraham Shor, who was a cantor himself. Already at the age of 21 Schorr became a cantor of the Jewish community in Nowy Sącz, Poland (then in Galicia, part of Austria-Hungary). Four years later, in 1881, he moved to Oradea (Nagyvarad), Romania (then part of Austria-Hungary) where he served for ten years before settling in Vienna. In 1893 he was elected as the Oberkantor (“Chief Cantor”) of Beit Israel synagogue, also known as Di Polnishe Shul (“The Polish Synagogue”) located in the predominantly Jewish neighborhood of Leopoldstadt in Vienna. Schorr also served as the deputy chairman of the Austro-Hungarian Cantors' Union and made significant contributions to the resurgence of "Eastern European" singing in Vienna. Schorr is the author of Halel Wesimroh: Lobgesänge der Synagoge für Cantor und gemischten Chor (1902), a collection of cantorial music. Along with his choir he also made five recordings for Columbia Phonographic Company in 1904.
Mayer Schorr was the father of the opera singer Friedrich Schorr (1889-1953).
קריניצה זדרוי
(מקום)קריניצה זדרוי
בפולנית Krynica-Zdrój; ביידיש: קרעניץ
עיירת נופש ומרחצאות בדרום פולין במחוז נובי סונץ', בסמוך לגבול פולין-סלובקיה.
קריניצה זדרוי נוסדה בשנת 1547 ובשנת 1889 הוענקו לה זכויות של עיר. בגלל קרבתה למסילות ברזל ומיקומה הגאוגרפי, הפכה בראשית המאה ה-20 ליעד קיט והבראה וגם מרכז לספורט החורף. בשנת 2013 אוכליסיתה מנתה 11,361 תושבים. לפני השואה הייתה בה קהילה יהודית גדולה.
הקהילה היהודית
היהודים התחילו להתיישב בקריניצה רק לקראת סוף המאה ה-18 .לפי מרשם התושבים משנת 1799 גרו בעיירה 8 יהודים ואחרי כחמישים שנים מספרם היה 30. בשנת 1870 מספר התושבים היהודים עלה ל-139, שהם היוו 8.7% מכלל התושבים במקום. הגעת היהודים לעיירה הייתה קשורה להתפתחות מקומות המרפא בה. על הגעת היהודים למקום גם השפיע הענקת שוויון זכויות ליהודים בגליציה במחצית השנייה של המאה ה-19. בשנת 1880 מספר היהודים היה 280, שהיו 13% מתושבי העיירה. בהיותה גם מקום מפגש לאליטות של האוכלוסייה הפולנית וגורמים פוליטיים, היא עוררה גם עניין בקרב היהודים ומספר הנופשים היהודים במקום הגיע מדי שנה לכמה אלפים.
תחילה היהודים השתייכו לקהילת נובי סונץ, אולם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עם שגשוג העיירה חל גם שגשוג הקהילה. בשנים האלה נבנו בקריניצה זדרוי שני בתי כנסת וליד השני גם מקווה. במחצית השנייה של המאה ה-19 גם הוקם בית עלמין יהודי. בשנת 1900 נפתח במקום בית ספר יהודי דתי. בשנת 1928 הוקמה בעיירה קהילה יהודית עצמאית. לתפקיד רב הקהילה מונה הרב אברהם דוד טיטלבוים, בן למשפחה שקשורה לשושלת הלברשטיין החסידית.
באותן השנים התנהל בקהילה מאבק בין הציונים והיהודים הדתיים. בבחירות בשנת 1928, קבלו הציונים 6 מושבים בוועד הקהילה ואילו הדתיים רק 2. היהודים במקום עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה וכן באירוח בפנסיונים שהקימו במקום עבור הנופשים במרחצאות. מתוך 164 פנסיונים שפעלו קריניצה זדרוי, 112 היו בבעלות יהודים. התחרות המסחרית לא השפיעה לרעה על היחסים עם תושבי המקום. במועצת העיר בשנת 1920 היו 5 נציגים יהודים ומספרם ירד ל-4 בשנת 1937. סגן ראש העיר היה היהודי לאון פוגל, אשר לימים נרצח בזמן מלחמת העולם השנייה ע"י הסובייטים בברית המועצות.
בשנים שבין שתי מלחמות העולם , היהודים היו מאד פעילים פוליטית וחברתית. בעיר פעלו ארגונים פוליטיים כגון "אגודה", שהייתה קשורה לרב טיטלבוים, הארגון הדתי ציוני "מזרחי" והציונים הרביזיוניסטים. במסגרת מפעלי החינוך פעל בית הספר לנערות דתיות "בית יעקב". כמו כן, פעל במקום הארגון "ביקור חולים" של החסידים. ארגונים אלו קבלו סיוע מהקופה העירונית. באותה התקופה גם פעלה בעיר אגודת הספורט "מכבי" ומתוכה זכתה לפופולריות רבה קבוצת הפינפונג שנוסדה בשנת 1935.
תקופת השואה
בשנת 1921 נמנו בעיירה 1,023 יהודים , כמחצית מתושביה .עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ניסו רבים מיהודי העיירה להימלט להונגריה ולרומניה, אולם רובם נאלצו לשוב לעיירה בשל חסימת הדרכים. עם כניסת הגרמנים למקום, הם הטילו על היהודים גזירות קשות ובהן עבודות כפייה, הגבלות תנועה ותשלומי כופר. בנובמבר 1940 נצטוו יהודי קריניצה זדרוי להתרכז בכיכר המרכזית ולאחר סריקת הבתים, הם גורשו לנובי סונץ' ולגריבוב ומשם נספו בהמשך רובם יחד עם יתר היהודים ביישובים אלו, נשלחו אל מחנות המוות, בעיקר בבלזץ.
הגרמנים גם הרסו באופן שיטתי את הבתים והאתרים היהודים קריניצה זדרוי.
אחרי השואה
בתום מלחמת העולם השנייה לא שבו היהודים להתגורר בקריניצה זדרוי והקהילה היהודית לא שוקמה בה.
אחד מבתי הכנסת שימש את הגרמנים כמחלבה בזמן המלחמה ושרידיו נשארו במקום. השני נפגע בזמן המלחמה ונהרס ע"י העירייה אחרי המלחמה. במקום הוקם מרכז מידע עירוני. בית העלמין היהודי שנוסד באמצע המאה ה-19 שימש את הגרמנים כמקום הוצאה להורג של יהודים. הוא שרד את המלחמה והוזנח אחריה. בסוף המאה ה-20 נוקה ע"י תלמידים בהדרכת מומחה מאוניברסיטת קרקוב. המגרש של בית הקברות הוא בגודל של 30 X 50 מטרים ויש בו כ-120 מצבות.
הרכוש היהודי הקהילתי בעיר נמצא בבעלות הקהילה היהודית בקרקוב מאז סוף המאה ה-20, וזאת עם קבלת האחריות על כל הרכוש היהודי הקהילתי במחוז לפי החקיקה הפולנית.
<
קרושציינקו נאד דונאייצם
(מקום)קרושציינקו נאד דונאייצם
Krościenko nad Dunajcem
בידיש: קרושצינקה
כפר בנפת נובי טארג במחוז פולין קטן, פולין.
רושציינקו נאד דונאייצם סמוכה לגבול עם סלובקיה. הכפר שצ'בניצה (Szczawnica) מרוחק 5 ק"מ מרושציינקו נאד דונאייצם.
הישוב במקום מוזכר לראשונה בשנת 1251. בשנת 1348 מלך פולין קזימיר השלישי הגדול מעניק לקרושציינקו זכויות עיר שכללו פטור ממסים למשך עשר שנים. היישוב היה ממוקם על "וויא רגיה"- דרך המסחר המלכותית. מיקום זה השפיע רבות לפיתוחה כלכלי של היישוב. במשך הזמן, בעקבות התהפוכות והמלחמות הרבות שעברו על האזור, העיר איבדה מחשיבותה הכלכלית.
ב-1770 כל המחוז נכבש על ידי הצבא האוסטרי וסופח לאוסטריה. במסגרת החלוקות השונות של פולין בסוף המאה ה-18, קרושציינקו נכללה בגליציה שהייתה חלק מהאימפריה האוסטרית. החל משנת 1822 קרושציינקו מתפתחת כעיירת נופש בזכות העיינות מים מינרליים הפזורים באזור.
הקהילה היהודית
היהודים הראשונים מתועדים בקרושציינקו במאה ה-17. התיעוד הראשון מ-1752 מזכיר שני יהודים שניהלו בתי מרזח בקרושציינקו ובשצ'בניצה. כתב הזכויות הראשון לאוכלוסייה היהודית בקרושציינקו ניתן בשנת 1771. החל משנת 1822 היהודים עסקו גם בחכירת וניהול בתי הבראה שניבנו סביב מעיינות המרפא במקום.
בשנת 1850 מתחילים להתארח בבתי הבראה בקרושציינקו יהודים ובעקבות כך האוכלוסייה היהודית גדלה. לאחר שהיהודים קיבלו שוויון זכויות אזרחיות בגליציה, הותר להם להתיישב בכל מקום שחפצו, הוסר האיסור של עיסוק במקצועות מסוימים והוענק להם זכות בחירה. בשנת 1824 היו רשומים בקרושציינקו 14 יהודים. בשנת 1900 אוכלוסיית היהודים מנתה 239 איש.
בשנת 1870 הקהילה היהודית בקרושציינקו הייתה עצמאית. במקום פעלו בית כנסת ובית ספר יהודי עם 60 תלמידים. כמו כן הוקם בית עלמין.
בסוף המאה ה-19 היהודים עסקו בחכירת בתי מרזח, מלאכה זעירה, בענפי מסחר שונים ובשירותים שונים. בשנת 1909 לאון קליינמן יסד את קו התחבורה שצ'בניצה-סטארי סונץ'.
היהודים של קרושציינקו היו ברובם חסידים שהשתייכו לחצר החסידות של הצדיק הלברשטם מנובי סונץ'. אידה ריגלהאופט ניהלה מסעדה, סלומון ריגלהאופט ויעקב בריך היו רופאים, פאבל סוננטהאל וברנרד לוסטיג היו עורכי דין. רודולף המרשלאג היה חבר במועצת העיר ופעיל בהקמת הפארק העירוני שכלל מגרשי טניס, באולינג ואגם.
עד 1938 היחסים בין האוכלוסייה הפולנית והיהודים היו תקינים. בשנת 1938, בעקבות התגברות ההשפעה הגרמנית באזור, החלו פגיעות ברכוש היהודי מצד קבוצות פשיסטיות וקריאות לחרם על המסחר עם היהודים. ואוכלוסיית היהודים בשנת 1939 מנתה כ-300 יהודים.
תקופת השואה
קרושציינקו נכבשה על ידי הגרמנים בספטמבר 1939. בקרושציינקו בזמן הכיבוש הגרמני התגוררו 2,755 איש, ביניהם 264 יהודים. הגרמנים הקימו בעיירה יודנראט ובראשו הועמד יצחק שטאהלברגר.
ב-28 לאפריל 1942 הנאצים רצחו 12 מחברי היודנראט בקרושציינקו. ב-28 לאוגוסט 1942 יהודי העיירה הנותרים הובלו לגטו בנובי טארג ומשם נשלחו למחנות ההשמדה בבלז'ץ ואושוויץ. מעט היהודים אשר שרדו את השואה הוסתרו ע"י פולנים. בשנת 1942 הנאצים הרסו את בית הכנסת שהיה ממוקם ברחוב סובייסקי.
בבית העלמין של קרושציינקו ברחוב סובייסקי קבורים בקברי אחים כ-60 יהודים אשר נרצחו על ידי הנאצים בשנים 1942-1941. בית העלמין נהרס בחלקו בתקופת הכיבוש הנאצי, אך רוב ההרס ושוד המצבות בוצעו לאחר סיום המלחמה.
שנות ה-2000
הישוב היהודי בקרושציינקו לא חודש בתום הכיבוש הגרמני.
ב-2 במאי 1946 לא רחוק מקרושציינקו, קבוצת פולנים אשר השתייכה למחתרת האנטי קומוניסטית בפיקודו של יוזף קוראש שכונה אוגיין ("אש"), עצרה משאית עם 26 יהודים אשר עמדו לעזוב את פולין בדרכם אל גבול הסלובקי ורצחה 15 היהודים: 7 גברים, 7 נשים ונער בן 11, ופצעו 5 אנשים נוספים. הנרצחים נקברו בבית העלמין של קרושציינקו.
בשנת 2008, בעקבות יוזמתו של יושב הראש של האזור, יז'י מילר, אותרו קברי האחים של היהודים שנקברו בשטח בית הקברות של קרושציינקו.
ב-15 במאי 2010 בשיתוף עם הקהילה היהודית של פולין שטח בית העלמין בקרושציינקו נוקה, סודר והוקף בגדר רשת, שער הכניסה פתוח. בבית העלמין נותרה רק המצבה של היהודי רב הפעלים והזכויות לאופולד יהודה קרומהוץ משנת 1932. בעזרת תיעוד שנותר אותרו השמות של הנרצחים בקברי האחים.
בשנת 2018 דאריוש פופיילה, ספרטאי אולימפי פולני, בעזרתם של ידידים ושל הקרן "נומין רוס" שם לו למטרה להחיות את זכר יהודי קרושציינקו, לספר על גורלם ולהנציח את כל 256 נרצחי קרושציינקו היהודים. תוכניתו כוללת גם ארגון סיורים של בני הנוער הפולני באתר מחנה ההשמדה בבלז'ץ, בו נרצחו יהודי קרושציינקו. דריוש פופיילה הצליח לגייס 100,000 זלוטי מתרומות וב-12 ביוני 2018 נערך טכס חנוכת אנדרטת הזיכרון ועליה חקוקים שמות היהודים שנרצחו על ידי הנאצים בקרושציינקו.
סטארי סונץ'
(מקום)סטארי סונץ'
Stary Sącz
שמות נוספים: צאנז, ביידיש אלט צאנז בפולנית
עיירה בנפת נפת נובי סונץ' במחוז פולין קטן, פולין. סטארי סונץ' נמצאת בחבל גליציה מערבית.
המקום מתועד לראשונה בשנת 1226 בשם סונץ' (Sącz) או סאנדץ' (Sandecz). היישוב היה ממוקם על דרך המסחר שהובילה מהונגריה לקרקוב. לאחר הקמת העיר החדשה, נובי סונץ' (Nowy Sącz), בקרבתה המקום נקרא Stary Sącz (סונץ' הישנה). היישוב סונץ' והאזור כולו הוענקו על ידי הנסיך בולסלב "הביישן" לאישתו ההונגריה קונגה בשנת 1257. ב-1273 המקום קיבל מעמד של עיר. העיר התפתחה עם הקמת המנזר ע"ש "קלארה הקדושה" ב-1280. במנזר בילתה הנסיכה קונגה את 13 שנותיה האחרונות. המנזר היה גם מקום התבודדותה של המלכה יאדביגה אשת המלך וולאדיסלב יאגללו. גם האלמנות של העצולה הגבוהה הפולנית נהגו להתבודד בו. עם הזמן המנזר קיבל מעמד של קדושה מיוחדת והיה למקום לעליה לרגל של הקתולים רבים.
סטארי סונץ' סבלה רבות משרפות ושיטפונות שגרמו הנהרות הסובבים אותה. השרפה הגדולה של 1795 כמעט כילתה את העיר.
ב-1772, בחלוקתה הראשונה של פולין בין המעצמות השכנות, סטארי סונץ' נכללה באזור אשר סופח לאימפריה האוסטרית ואשר ידוע בשם גליציה מערבית.
בתום מלחמת העולם הראשונה בשנת 1918, סטארי סונץ' נכלל בגבולות פולין העצמאית.
היהודים בסטארי סונץ'
היהודים ראשונים הגיעו למקום בשנת 1469. לאחר שנת 1673 הגיעו לנובי סונץ' ולסטארי סונץ' יהודים מווישניץ' (Wiśnicz). היהודים התיישבו בווישניץ אשר הייתה בבעלותם של האצילים לבית לובומירסקי לאחר שגורשו מבוכניה (Bochnia) בשנת 1606. הקהילה היהודית בסטארי סונץ' התגבשה רק בסוף המאה ה-18. היהודים העדיפו את העסקים בנובי סונץ' הסמוכה המפותחת יותר והעשירה יותר. עם ביטול ההגבלות על התיישבות יהודים בערי גליציה בשנת 1860 התבססה במקום קהילה עצמאית. בשנת 1876 נבנה בית כנסת במקום. בסטארי סונץ' לא הוקם בית עלמין, את הנפטרים הובילו על עגלת של חברה קדישה לבית הקברות של נובי סונץ'. ב-1880 נמנו במקום 312 יהודים מתוך 3,790 תושבים (8.2%). היהודים עסקו בעיקר במסחר זעיר, ברוכלות בכפרי הסביבה, מקצתם היו פונדקאים, ואחרים היו בעלי מלאכה, בעיקר בחייטים, קצבים ואופים.
בשנת 1898 עבר על האזור גל מהומות אנטישמיות של האיכרים אשר תחילתו בווייליצ'קה Wieliczka בעקבות ההסתה של הכמרים אנדז'יי שפונדר ( Andrzej Szponder) וסטניסלב סטויאלובסקי (Stanisław Stojałowski). הפרעות לא פסחו על היישוב היהודי בסטארי סונץ'. במוצאי השבת ב-25 ביוני 1898 האיכרים המתפרעים הפכו את הדוכנים של הסוחרים היהודים בשוק, בזזו את חנויות היהודים, את מחסן המשקאות החריפים ורוקנו את מחסני התבואה שלהם והעלו אותם באש. כמן כן, התארגנה תנועה לאומנית נוצרית של האיכרים אשר יצאה בקריאה לא לקנות אצל היהודים. ב-1910 הוקמו קאופרטיבים פולניים למסחר שפגעו בפרנסת היהודים.
רבני המקום נמנו עם שושלת האדמו"רים של צאנז ממשפחת הלברשטם. הראשון בהם שהתמנה לתפקיד בשנת 1876 היה הרב אשר מאיר בן הרב יוסף זאב הלברשטם. ב-1885 כיהן ברבנות הרב יחיאל בנו של הרב משה הלברשטם. ב-1904 ירש את כסא הרבנות בנו בכורו, אחרון הרבנים, הרב אביגדור צבי שניספה בשואה.
עם הכנסת לימודי חובה באימפריה האוסטרית, נפתח בסטארי סונץ' בית ספר יסודי ובית ספר לסנדלרות. ב-1909 היו בשני בתי הספר 130 תלמידים, לא היה ביניהם אף ילד יהודי. ילדי היהודים למדו או ב"חדרים" או כ"בחורי גמרא" בבית מדרש. ב-1906 נבנה בית כנסת חדש במקום הישן שפורק ב-1902. ב-1910 נמנו במקום 666 יהודים (13%). החל מ-1915 התחיל להתארגן בסטארי סונץ' חוג של נוער ציוני "בני ציון", אך עד מהרה של עבר הסניף לנובי סונץ'.
בתום מלחמת העולם הראשונה בשנת 1918 וכינונה של הרפובליקה הפולנית העצמאית, היישוב היהודי התרושש. רבים מבני הנוער עזבו את הישוב וחיפשו את עתידם במקומות אחרים בפולין או מעבר לים. במפקד האוכלוסין של שנת 1921 נמנו בסטארי סונץ' 553 יהודים (12%). היהודים עסקו במסחר זעיר ובמלאכה, במיוחד בפרוונות, סנדלרות וחייטות. במקום פעל בית ספר לסנדלרות הידוע בכל גאליציה. ב-1927 נבחרו לראשונה למועצה האזורית של סטארי סונץ' שני יהודים ציונים. בראשית שנות ה-1930 הוקמה קופת גמ"ח אשר בשנת 1937 העניקה הלוואות ל-135 נזקקים.
בין שתי מלחמות העולם גברה בסטארי סונץ' הפעילות התרבותית והפוליטית. התארגנו סניפים של התנועות הציוניות "הציונים הכללים", "ארץ ישראל העובדת", הרביזיוניסטים, "בני עקיבא", "הנוער הציוני", ו"המזרחי". נפתחו קורסים ללימוד השפה העברית והוקמו מועדוני ספורט וחוג לדרמה. במקום פעל סניף מועדון הספורט "מכבי".
בשנת 1939 ישבו בסטארי סונץ' 553 יהודים.
תקופת השואה
ב-1 בספטמבר 1939 גרמניה פלשה לפולין. ב-6 בספטמבר הגרמנים כבשו את סטארי סונץ'. מיד התחילו חטיפות יהודים לעבודות כפייה לביצוע תיקון הכבישים ונזקי הקרבות. ב-17 בספטמבר 1939 ברית המועצות פלשה לפולין וכבשה את שטחי מזרח פולין עד לעיר לובלין. חלק מצעירי היהודים של סטארי סונץ' עברו לשטח הכיבוש הסובייטי, אך לאחר נסיגת הכוחות הסובייטים מאזור לובלין על פי הסכמי מולוטוב-ריבמטרופ בין ברה"מ לגרמניה הנאצית לחלוקת פולין, רוב הצעירים חזרו לסטארי סונץ' באזור הכיבוש הגרמני. עד מהרה הוטלו על היהודים הגבלות תנועה, היהודים נדרשו לשלם סכומים גדולים כדמי כופר, אולצו לשאת סרט עם מגן דוד על השרבול, ונאסרה עליהם לצאת מהבתים ללא אישור. בסוף 1939 הוקם יודנראט, שאחד מתפקידיו היה לספק אנשים לעבודות כפייה. צעירים יהודים נשלחו למחנות עבודה. בסוף סתיו 1940 היו בסטארי סונץ' 542 יהודים, ביניהם 148 עקורים מיישובים אחרים באזור.
באפריל 1941 היודנראט בעזרת ה-י.ס.ס (האירגון לעזרה הדדית מקרקוב) אירגן עזרה לאוכלוסייה הנזקקת. בין פעילי הסניף של היס.ס. היו הנריק פינדר וד"ר ארנסט אדר. 85 יהודים קיבלו ארוחות חמות. כמו כן, היודנראט הושיט עזרה דחופה ל-250 יהודים. חלק מהיהודים עבדו במשקים החלאים באזור ובמפעלים החיוניים לגרמנים.
ב-13 בספטמבר 1941 נורו למוות עשרים נשים יהודיות. הגטו בסטארי סונץ' הוקם באביב 1942 ורוכזו בו כ-1,000 יהודים ביניהם גם יהודים מיישובים אחרים, ביניהם ריטרו (Rytro) - בשנת 1935 התגוררו בריטרו 45 יהודים, פיבניצ'נה זדרוי (Piwniczna-Zdrój), שבה התגוררו 226 יהודים, וסטאדלה (Stadła), שבה חיו 3 יהודים. תנאי המחיה והתברואה בגטו היו גרועים. ביולי 1942 מתו ממגפות הטיפוס ואדמת כמה עשרות יהודים. ב-17 באוגוסט 1942 הגרמנים ריכזו את יהודי הגטו ונאמר להם נאמר שהם עוברים לגטו בנובי סונץ'. 95 יהודים, החולים והזקנים, שלא יכלו לעבור ברגל את הדרך של 10 הק"מ לגטו בנובי סונץ' נרצחו ונקברו ביער פיאסקי ( Piaski) הסמוך. כל היתר הוכנסו לגטו בנובי סונץ'. קבוצה של 40 צעירים מסטארי סונץ' נשלחה למחנה עבודה והיהודים הנותרים, ביחד עם רוב יושבי הגטו בנובי סונץ', נשלחו בשלושה טרנספורטים למחנה ההשמדה בלז'ץ בין 25 ל-28 באוגוסט 1942.
ב-1944 הוקם סטארי סונץ' מחנה עבודה שבו הוחזקו שבויי מלחמה סובייטים ושני מחנות לעבודת כפייה שבו הוחזקו כמה אלפי אנשים.
לאחר השואה
בניין בית הכנסת לשעבר משמש כבית משרדים ובתי מלאכה.בבניין המקווה פועל היום בית דפוס.באתר קבר האחים ביער פיאסקי הוקמה אנדרטה מאבן גרנית ועליה לוח זיכרון בשפה הפולנית: "במקום הזה ב-17 באוגוסט שנת 1942 הנאצים הגרמנים ירו למוות ב-95 יהודים מהגטו של סטארי סונץ'." במוזיאון האזורי של סטארי סונץ' מוצגים מספר פריטי יודאיקה, ביניהם תלמוד בבלי בהוצאת ווילנא משנת 1930, תמונות ארכיון של תושבי סטארי סונץ'- איזידור אופוצ'ינסקי והלינה פינדר, "זגג יהודי" - ציור של הצייר אנטוני קרילוב ובובות בדמות יהודים מתפללים מעשה ידיהם של אמנים עממיים מקומיים.
ב-2010 הקרן "פורום דיאלוגו" (Forum Dialogu), שמטרתה ללמד את בני הנוער על העבר היהודי של פולין, ערכה מספר סדנאות עבור ילדי בתי ספר בסטארי סונץ' בהם הירצו על התושבים היהודים של העיירה שלהם, על ההיסטוריה, הדת והמנהגים שלהם. אחר כך התלמידים ביקרו במקומות ואתרים יהודיים בעבר, כגון בניין בית הכנסת והמקווה. כמו כן, נערך טכס זכרון בהשתתפות תלמידי בתי הספר ליד האנדרטה לזכרם של 95 יהודים שנרצחו ביער פיאסקי.