קהילת יהודי טאראגונה
טאראגונה
עיר נמל בקאטאלוניה, ספרד.
קהילה עתיקה, כנראה מימי הרומאים; הכתובת העברית שנחשפה במקום - "שלום על ישראל עלינו ועל בנינו", היא קרוב לוודאי מאותה תקופה. מטבעות עם כתובות בעברית מעידות על יהודים בעיר בתקופת הוויזיגותים. בימי הכיבוש הערבי עסקו יהודים בחקלאות, החזיקו במקרקעין, וטאראגונה נודעה בשם "עיר יהודית". יהודי המקום אף סייעו בידי הערבים לכבוש את בארצלונה. טאראגונה עברה לשלטון נוצרי במאה ה-11. הקהילה גדלה והתפתחה, ובשנת 1235 אושר מחדש שיעור הריבית המותרת (%20 לגבי יהודים, %20 לגבי נוצרים). עם החמרת המצב נגזר על היהודים לשאת אות קלון ובציורי-קיר בקתדראלה המקומית מוצאים דמויות של יהודים בתוך עיגול לבן, להבדילם מן האחרים. ב-1313 גורשו עשרה מיהודי המקום על סיוע לאנוסים ולמתגיירים, ורכושם הוחרם; על הקהילה הוטל קנס כבד ובית-הכנסת הוסב לכנסיה. יהודים שהוטבלו לנצרות בגזירות "הרועים" (1320) הועמדו לדין האינקוויזיציה על ששמרו אמונים לדת אבותיהם; רבים הצליחו להימלט והאחרים הועלו על המוקד. ברדיפות "המגיפה השחורה" (1348) נרצחו בטאראגונה ובסולסונה הסמוכה 300 יהודים. ערב גזירות קנ"א (1391) פתח הארכיבישוף המקומי בהליכים
משפטיים נגד ספרי הרמב"ם וכשפרצו הפרעות חיפשו היהודים מקלט במצודת העיר. אחרי המעשה ציווה המלך להחרים את רכוש החללים שלא הניחו יורשים, אף שהבטיח הגנה לקהילה. יצחק עראמה היה רב העיר בימים הקשים במחצית השנייה של המאה ה-15 ועמד בראש הישיבה המקומית. ב-1492 שימשה טאראגונה נמל הפלגה למגורשי אראגון.
עיר נמל בקאטאלוניה, ספרד.
קהילה עתיקה, כנראה מימי הרומאים; הכתובת העברית שנחשפה במקום - "שלום על ישראל עלינו ועל בנינו", היא קרוב לוודאי מאותה תקופה. מטבעות עם כתובות בעברית מעידות על יהודים בעיר בתקופת הוויזיגותים. בימי הכיבוש הערבי עסקו יהודים בחקלאות, החזיקו במקרקעין, וטאראגונה נודעה בשם "עיר יהודית". יהודי המקום אף סייעו בידי הערבים לכבוש את בארצלונה. טאראגונה עברה לשלטון נוצרי במאה ה-11. הקהילה גדלה והתפתחה, ובשנת 1235 אושר מחדש שיעור הריבית המותרת (%20 לגבי יהודים, %20 לגבי נוצרים). עם החמרת המצב נגזר על היהודים לשאת אות קלון ובציורי-קיר בקתדראלה המקומית מוצאים דמויות של יהודים בתוך עיגול לבן, להבדילם מן האחרים. ב-1313 גורשו עשרה מיהודי המקום על סיוע לאנוסים ולמתגיירים, ורכושם הוחרם; על הקהילה הוטל קנס כבד ובית-הכנסת הוסב לכנסיה. יהודים שהוטבלו לנצרות בגזירות "הרועים" (1320) הועמדו לדין האינקוויזיציה על ששמרו אמונים לדת אבותיהם; רבים הצליחו להימלט והאחרים הועלו על המוקד. ברדיפות "המגיפה השחורה" (1348) נרצחו בטאראגונה ובסולסונה הסמוכה 300 יהודים. ערב גזירות קנ"א (1391) פתח הארכיבישוף המקומי בהליכים
משפטיים נגד ספרי הרמב"ם וכשפרצו הפרעות חיפשו היהודים מקלט במצודת העיר. אחרי המעשה ציווה המלך להחרים את רכוש החללים שלא הניחו יורשים, אף שהבטיח הגנה לקהילה. יצחק עראמה היה רב העיר בימים הקשים במחצית השנייה של המאה ה-15 ועמד בראש הישיבה המקומית. ב-1492 שימשה טאראגונה נמל הפלגה למגורשי אראגון.
ג'ודה
(שם משפחה)JUDAH
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי. ג'ודה נגזר מהשם המקראי יהודה. יהודה המקראי היה בנם הרביעי של יעקב ולאה. מכונה "גור אריה" (בראשית, מ"ט,ט), צאצאיו הפכו לשבט יהודה, על שמו נקרא עם ישראל בשם יהודים.
אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי ג'ודה כוללים את העו"ד האמריקאי קלרנס פ. ג'ודה.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי. ג'ודה נגזר מהשם המקראי יהודה. יהודה המקראי היה בנם הרביעי של יעקב ולאה. מכונה "גור אריה" (בראשית, מ"ט,ט), צאצאיו הפכו לשבט יהודה, על שמו נקרא עם ישראל בשם יהודים.
אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי ג'ודה כוללים את העו"ד האמריקאי קלרנס פ. ג'ודה.
אדריי
(שם משפחה)ADARI, ADREY, ADARHI, BENADARI
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
השמות בקבוצה הזאת קשורים בשמה של העיירה דרע בדרום מרוקו.
איזור זה הוא אחד המקומות העתיקים להתיישבות יהודית בצפון אפריקה, זמן רב לפני הכיבוש הערבי. יישובים רבים אשר נוסדו ע"י יהודים נקראו בשמות של מקומות בארץ ישראל.
על פי הסברה הזאת, שמה של העיירה נגזר מאדרעי, שמו של כפר קדום בעמק הירדן אשר נכלל בפרובינקיה הרומית סוריה.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
השמות בקבוצה הזאת קשורים בשמה של העיירה דרע בדרום מרוקו.
איזור זה הוא אחד המקומות העתיקים להתיישבות יהודית בצפון אפריקה, זמן רב לפני הכיבוש הערבי. יישובים רבים אשר נוסדו ע"י יהודים נקראו בשמות של מקומות בארץ ישראל.
על פי הסברה הזאת, שמה של העיירה נגזר מאדרעי, שמו של כפר קדום בעמק הירדן אשר נכלל בפרובינקיה הרומית סוריה.
ארמה
(שם משפחה)ARAMA, ARAMAS
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
אראמה הוא שמה של עיירה בארץ הבסקים, ספרד. שמות משפחה מבוססים על שמה של העיירה אראמה כוללים את אראמה, אראמס ואבנראמה. אראמה מתועד כשם משפחה יהודי במאה ה-13, ספרד ואבנאראמה במאה ה-14, ספרד.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי אראמה כוללים את הרב יצחק בן משה אראמה (1494-1420), פילוסוף ומטיף בספרד; ואיש העסקים רנה אראמה, אשר נולד במרוקו ופעל בלוקסמבורג.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
אראמה הוא שמה של עיירה בארץ הבסקים, ספרד. שמות משפחה מבוססים על שמה של העיירה אראמה כוללים את אראמה, אראמס ואבנראמה. אראמה מתועד כשם משפחה יהודי במאה ה-13, ספרד ואבנאראמה במאה ה-14, ספרד.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי אראמה כוללים את הרב יצחק בן משה אראמה (1494-1420), פילוסוף ומטיף בספרד; ואיש העסקים רנה אראמה, אשר נולד במרוקו ופעל בלוקסמבורג.
ר' משה בן מימון - רמב"ם
(אישיות)רבי משה בן מימון, או בקיצור הרמב"ם (30 במרץ 1138 - 13 בדצמבר 1204; י"ד בניסן ד'תתצ"ח - כ' בטבת ד'תתקס"ה), מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוכתר בכינוי "הנשר הגדול".
הרמב"ם החזיק במשנה שכלתנית מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו. הוא הוכר כפילוסוף גם בתרבות הערבית והאירופית.
כתבי יד רבים של הרמב"ם נתגלו בגניזה הקהירית שבפוסטאט (שכונה בקהיר העתיקה).
הרמב"ם החזיק במשנה שכלתנית מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו. הוא הוכר כפילוסוף גם בתרבות הערבית והאירופית.
כתבי יד רבים של הרמב"ם נתגלו בגניזה הקהירית שבפוסטאט (שכונה בקהיר העתיקה).
טורטוסה
(מקום)טורטוסה
עיר בצפון מזרח ספרד.
אחת הקהילות העתיקות בחצי-האי האיברי. בתקופה המוסלמית עסקו רבים מיהודי טורטוסה בחקלאות ובמסחר ימי וקיימו קשרים עם יהודי בארצלונה ודרום-צרפת. שו"ת מן המאה ה- 10 וה-11 מעידות על מרכז תורני חשוב במקום; כאן נולדו הבלשן מנחם אבן סרוק ובן זמנו הרופא והחוקר אברהם בן יעקב; הפייטן לוי בן יצחק אבן מר שאול היה תושב העיר בתחילת המאה ה-11. אשתור מעריך שהתגוררו אז בטורטוסה כ-30 משפחות יהודיות. הנוצרים כבשו את העיר ב- 1148. נראה, שהקהילה חרבה בימי המלחמה והשליט ביקש לשקם אותה. הוא היקצה שטח לרובע היהודי ואף חילק ליהודים כרמים וגנים - רכוש המוסלמים המובסים. הוא גם פטר אותם מתשלום מסים לשנים אחדות. מצב היהודים השתפר והלך עד שהתרגשה עליהם גזירת קנ"א (1391). יהודים הסתתרו בבתי שכניהם הנוצרים, אך בסופו של דבר נאנסו לשמד, חלקם בעזרת מומרים. ב-1393 נאסר על "הנוצרים החדשים" להתגורר בצוותא עם יהודים ועל אלה האחרונים נגזרה גזירת הטלאי הצהוב; יחסי אישות בין יהודים ומתנצרים היו אסורים בתכלית. עם הגירוש הסופי (1492) הקיץ הקץ על קהילת טורטוסה.
בשנים 1413-1412 נערך בטורטוסה ויכוח דתי שהביא חורבן על רבות מקהילות אראגון בהסתה מוגברת ושמד המוני. את הקהילה ייצג המשורר שלמה בן ראובן בונאפיד, והוא גם שתיאר את המועקה הגדולה שהשתררה בעקבותיו.
עיר בצפון מזרח ספרד.
אחת הקהילות העתיקות בחצי-האי האיברי. בתקופה המוסלמית עסקו רבים מיהודי טורטוסה בחקלאות ובמסחר ימי וקיימו קשרים עם יהודי בארצלונה ודרום-צרפת. שו"ת מן המאה ה- 10 וה-11 מעידות על מרכז תורני חשוב במקום; כאן נולדו הבלשן מנחם אבן סרוק ובן זמנו הרופא והחוקר אברהם בן יעקב; הפייטן לוי בן יצחק אבן מר שאול היה תושב העיר בתחילת המאה ה-11. אשתור מעריך שהתגוררו אז בטורטוסה כ-30 משפחות יהודיות. הנוצרים כבשו את העיר ב- 1148. נראה, שהקהילה חרבה בימי המלחמה והשליט ביקש לשקם אותה. הוא היקצה שטח לרובע היהודי ואף חילק ליהודים כרמים וגנים - רכוש המוסלמים המובסים. הוא גם פטר אותם מתשלום מסים לשנים אחדות. מצב היהודים השתפר והלך עד שהתרגשה עליהם גזירת קנ"א (1391). יהודים הסתתרו בבתי שכניהם הנוצרים, אך בסופו של דבר נאנסו לשמד, חלקם בעזרת מומרים. ב-1393 נאסר על "הנוצרים החדשים" להתגורר בצוותא עם יהודים ועל אלה האחרונים נגזרה גזירת הטלאי הצהוב; יחסי אישות בין יהודים ומתנצרים היו אסורים בתכלית. עם הגירוש הסופי (1492) הקיץ הקץ על קהילת טורטוסה.
בשנים 1413-1412 נערך בטורטוסה ויכוח דתי שהביא חורבן על רבות מקהילות אראגון בהסתה מוגברת ושמד המוני. את הקהילה ייצג המשורר שלמה בן ראובן בונאפיד, והוא גם שתיאר את המועקה הגדולה שהשתררה בעקבותיו.
גראנאדה
(מקום)גראנאדה
עיר באנדאלוסיה, ספרד.
ביהדות ספרד רווחה האגדה שבגראנאדה ישבו יהודים עוד מימי נבוכדנצר, ועל כך מספר גם שלמה אבן וירגא בספרו "שבט יהודה"; אפילו המאורים חשבו כי היהודים היו מייסדי העיר. עובדה היסטורית היא כי חיל-המצב שהופקד על העיר אחרי הכיבוש הערבי ב- 711 כלל גם יהודים. בתקופת בית אומאיה (מאות 8-7) היתה גראנאדה מן הקהילות החשובות ביותר בספרד, ובמאה ה-11, כאשר נעשתה נסיכות עצמאית, מילאו יהודים תפקידים חשובים במימשל. שמואל הנגיד, מלבד היותו ראש הקהל כיהן גם כשר מדינה ומפקד הצבא במקום. את מעמדם הרם של היהודים בהנהגת המדינה ניתן להסביר בכך שהכת הצבאית השלטת לא היכתה שורשים במקום ונשענה בלית ברירה על נושאי-משרה יהודים שלא התחרו בה על כס השלטון.
אותו זמן היוו היהודים רוב בעיר, ובמדינות השכנות נכתבו כתבי- פלסתר נגדם כדי לנגח את גראנאדה. יוסף, בנו של שמואל הנגיד, נפל קרבן להתמרדות המונית ב-1066 שבה קיפחו את חייהם, לדברי אבן וירגא, 1,500 יהודים. הקהילה התאוששה אבל כעבור 24 שנים, עם כיבוש העיר על-ידי האלמוראווידים, נחרבה כליל; בין הפליטים היתה גם משפחת אבן עזרא. תחת שלטון האלמואחדים (1212-1148) הותרו המגורים בעיר רק ליהודים שקיבלו את דת האיסלאם. במאה ה- 13 עשו יהודים יד אחת עם הנוצרים בנסיונות כושלים לגרש את הערבים; הם חזרו לגראנאדה בימי השושלת המוסלמית ששלטה במקום עד 1492.
אחרי גזירות קנ"א (1391) מצאו אנוסים רבים מקלט בגראנאדה וחזרו לחיק היהדות. בהסכם הכניעה בין מלך גראנאדה ופרדינאנד ואיזאבלה נקבע כי יהודים ילידי המקום יקבלו הגנה, ותינתן להם אפשרות להגר לצפון-אפריקה אם ירצו בכך. אנוסים שחזרו ליהדות נצטוו לעזוב, וכן הוסכם שיהודי לא ישב בדין במשפט נגד מאורים ולא ישרת כגובה-מסים. צו הגירוש נגד יהודי ספרד נחתם ב-31 במארס 1492 בגראנאדה, העיר שנכבשה אחרונה. המלך פרדינאנד ציווה להרוס את הרובע היהודי שהכיל 20,000 תושבים. מלבד משפחות שמואל הנגיד ואבן עזרא פעלו בגראנאדה יהודה אבן תיבון, סעדיה בן מימון אבן דאנאן, שלמה בן יוסף אבן איוב וחכמים אחרים.
עיר באנדאלוסיה, ספרד.
ביהדות ספרד רווחה האגדה שבגראנאדה ישבו יהודים עוד מימי נבוכדנצר, ועל כך מספר גם שלמה אבן וירגא בספרו "שבט יהודה"; אפילו המאורים חשבו כי היהודים היו מייסדי העיר. עובדה היסטורית היא כי חיל-המצב שהופקד על העיר אחרי הכיבוש הערבי ב- 711 כלל גם יהודים. בתקופת בית אומאיה (מאות 8-7) היתה גראנאדה מן הקהילות החשובות ביותר בספרד, ובמאה ה-11, כאשר נעשתה נסיכות עצמאית, מילאו יהודים תפקידים חשובים במימשל. שמואל הנגיד, מלבד היותו ראש הקהל כיהן גם כשר מדינה ומפקד הצבא במקום. את מעמדם הרם של היהודים בהנהגת המדינה ניתן להסביר בכך שהכת הצבאית השלטת לא היכתה שורשים במקום ונשענה בלית ברירה על נושאי-משרה יהודים שלא התחרו בה על כס השלטון.
אותו זמן היוו היהודים רוב בעיר, ובמדינות השכנות נכתבו כתבי- פלסתר נגדם כדי לנגח את גראנאדה. יוסף, בנו של שמואל הנגיד, נפל קרבן להתמרדות המונית ב-1066 שבה קיפחו את חייהם, לדברי אבן וירגא, 1,500 יהודים. הקהילה התאוששה אבל כעבור 24 שנים, עם כיבוש העיר על-ידי האלמוראווידים, נחרבה כליל; בין הפליטים היתה גם משפחת אבן עזרא. תחת שלטון האלמואחדים (1212-1148) הותרו המגורים בעיר רק ליהודים שקיבלו את דת האיסלאם. במאה ה- 13 עשו יהודים יד אחת עם הנוצרים בנסיונות כושלים לגרש את הערבים; הם חזרו לגראנאדה בימי השושלת המוסלמית ששלטה במקום עד 1492.
אחרי גזירות קנ"א (1391) מצאו אנוסים רבים מקלט בגראנאדה וחזרו לחיק היהדות. בהסכם הכניעה בין מלך גראנאדה ופרדינאנד ואיזאבלה נקבע כי יהודים ילידי המקום יקבלו הגנה, ותינתן להם אפשרות להגר לצפון-אפריקה אם ירצו בכך. אנוסים שחזרו ליהדות נצטוו לעזוב, וכן הוסכם שיהודי לא ישב בדין במשפט נגד מאורים ולא ישרת כגובה-מסים. צו הגירוש נגד יהודי ספרד נחתם ב-31 במארס 1492 בגראנאדה, העיר שנכבשה אחרונה. המלך פרדינאנד ציווה להרוס את הרובע היהודי שהכיל 20,000 תושבים. מלבד משפחות שמואל הנגיד ואבן עזרא פעלו בגראנאדה יהודה אבן תיבון, סעדיה בן מימון אבן דאנאן, שלמה בן יוסף אבן איוב וחכמים אחרים.
ברצלונה
(מקום)ברצלונה
עיר-נמל בצפון-מזרח ספרד.
מן הקהילות הוותיקות בספרד. כבר במאה ה-9 שימש יהודי מקומי כאיש-קשר בין שלטונות העיר לבין הקיסר קארל הקרח, ובין היהודים היו בעלי קרקעות בעיר ובסביבה. מסוף המאה ה-10 התגוררו היהודים ברובע משלהם בלב העיר העתיקה, בקירבת הנמל; עד היום נקרא הרחוב הראשי באותה סביבה בשם "רובע הקהל" ("קאלייה דל קאל"). היו בין היהודים טובעי מטבעות ובעלי זכיונות לפדות מן השבי חיילים מוסלמים ולהעבירם לדרום-ספרד. יהודים היו מארחי פמליית המלך בביקורה בברצלונה ושמרו על גן-החיות המלכותי. רובם עסקו במסחר ובמלאכה.
מן המחצית השנייה של המאה ה-11 מופיעים בתעודות "נשיאים" לבית ששת, ראשי הקהילה ויועצי השלטון גם יחד שלא נדחקו מעמדותיהם אלא בתחילת המאה ה-13 על-ידי קבוצת סוחרים ו"נאמנים" שהמלך הפקיד בידם את השמירה על חיי הדת והחברה בקהילה.
בשנת 1263 נערך בברצלונה ויכוח דתי, במעמד מלך אראגון, בין הרמב"ן (ר' משה בן נחמן - 1270-1194) לבין קבוצת נזירים בראשות המומר פאבלו כריסטיאני. בעקבות הוויכוח גברו הרדיפות על התלמוד והחריפה הצנזורה על ספרי קודש יהודיים.
כיובל שנים שימש ברבנות ברצלונה הרשב"א (ר' שלמה בן אברהם אדרת - 1310-1235) ובהנהגתו נעשתה ברצלונה החשובה והעשירה בקהילות ספרד.
ב-1306 הצטרפו לקהילה 60 משפחות מגולי צרפת ובכתב-זכויות חדש משנת 1327 הוקמה לצד ה"נאמנים" "מועצת-שלושים" שחיזקה את ידי ההנהגה. כעבור כעשר שנים מונו לראשונה "ברורי עבירות" שהוסמכו להעניש עברייני דת, לרבות משכילים.
ההסתה האנטי-יהודית, שרווחה עוד במאה ה-13, הביאה להטלת איסור על מסחר של יהודים עם מצרים ועם סוריה. ב-1348 הותקף הרובע היהודי.
ראשי הקהל ניספו ברובם ב"מגיפה השחורה". ב-1354 התכנסו בברצלונה נציגי קהילות בקאטאלוניה ובוואלנסיה לדיון בדרכי השיקום של היישובים היהודיים שנפגעו במגיפה. ר' נסים גירונדי חידש את הישיבה המקומית, שעם תלמידיה נמנו ר' יצחק בן ששת ור' חסדאי קרשקש, שניהל לאחר מכן את ענייני הקהילה במשך כעשרים שנה.
יהודי ברצלונה התפרנסו בעיקר ממלאכה - אריגה, צביעה, סנדלרות, נגרות, נפחות, ועיבוד אלמוגים - והיו מאורגנים באגודות-אומנים (גילדות) שתבעו את חלקם בהנהגת הקהילה. בשנת 1386 סולקה בפקודת המלך האוליגארכיה הישנה ולראשות הקהילה צורפו גם בעלי- מלאכה.
ב-5 באוגוסט 1391 תקפו כנופיות קאסטיליאנים את הרובע היהודי, רצחו כמאה יהודים ושדדו את בתיהם, וזאת למרות מאמצי שלטונות העיר להגן על היהודים. עשרה פורעים נדונו לתלייה. כעבור יומיים תקף את הרובע אספסוף של דייגים ועובדי נמל, ואיכרים מן הסביבה עלו על העיר, העלו באש את ארכיון בית-המשפט, השתלטו על המצודה והעמידו את היהודים בפני ברירה למות או להשתמד. בסך הכל נהרגו בשבוע המהומות כ-400 יהודים ויתרם הוטבלו לנצרות. 26 מתפרעים הוצאו להורג בפקודת המלך יוחנן הראשון; הוא גם נקט צעדים לשיקום היישוב היהודי ושחרר אותם לזמן-מה מתשלום מסים.
ר' חסדאי קרשקש הוסמך להביא יהודים ממקומות אחרים, אבל רק מעטים נענו לקריאה, ובab, 1401 נעצרו הפעולות להחדשות היישוב היהודי בברצלונה,בפקודתו של המלך מארטין הראשון, שנענה לבקשת העירונים. בשנת 1486 הנהיג המלך פרדינאנד את האינקוויזיציה בעיר לבדיקת כשרותם של "הנוצרים החדשים"; אחדים מהם נתגלו כיהודים סמויים והועלו על המוקד. יהודים רבים ממגורשי אראגון יצאו לגלות דרך נמל ברצלונה.
בתחילת המאה ה-20 התיישבו בברצלונה רוכלים יהודים יוצאי מארוקו ויוצאי טורקיה ועליהם נוספו יהודים מארצות הבלקן, וזאת לאחר שממשלת ספרד הודיעה על נכונותה להתיר כניסת יהודים ספרדיים (1931). אחרי מלחמת-העולם הראשונה הגיעו לעיר גם יהודים מפולין ומרומניה. עם עליית הנאצים הקימו יהודים יוצאי גרמניה מפעלים תעשייתיים בברצלונה. ב-1935 מנה היישוב היהודי בברצלונה 5,000 נפש, מרביתם אשכנזים.
בימי מלחמת האזרחים הספרדית (1939-1936) יצאו יהודים רבים לצרפת ולארץ-ישראל. בתקופת מלחמת-העולם השנייה פעל בברצלונה מרכז לפליטים יהודים בחסות ה"ג'וינט".
בשנת 1967 היה מספר תושבי ברצלונה 1,761,500 (1967), וב-1968 נימנו בה כ-3,000 יהודים. בברצלונה הקהילה המאורגנת ביותר בספרד והיא משותפת לספרדים ולאשכנזים. לקהילה רבנות, בית כנסת, מרכז קהילתי ותרבותי, בתי-ספר חלקיים ותלמוד-תורה. הפעילות בקרב הנוער היהודי כוללת מחנות-קיץ ופעולות ספורט (מכבי).
אוניברסיטת ברצלונה מקיימת חוגים במדעי היהדות.
בשנת 1998 חיו כ- 14,000 יהודים בספרד כולה. בברצלונה ישבו אז 3,500 יהודים. לקהילות הספרדית והאשכנזית בברצלונה בתי כנסת נפרדים בבניין משותף.
עיר-נמל בצפון-מזרח ספרד.
מן הקהילות הוותיקות בספרד. כבר במאה ה-9 שימש יהודי מקומי כאיש-קשר בין שלטונות העיר לבין הקיסר קארל הקרח, ובין היהודים היו בעלי קרקעות בעיר ובסביבה. מסוף המאה ה-10 התגוררו היהודים ברובע משלהם בלב העיר העתיקה, בקירבת הנמל; עד היום נקרא הרחוב הראשי באותה סביבה בשם "רובע הקהל" ("קאלייה דל קאל"). היו בין היהודים טובעי מטבעות ובעלי זכיונות לפדות מן השבי חיילים מוסלמים ולהעבירם לדרום-ספרד. יהודים היו מארחי פמליית המלך בביקורה בברצלונה ושמרו על גן-החיות המלכותי. רובם עסקו במסחר ובמלאכה.
מן המחצית השנייה של המאה ה-11 מופיעים בתעודות "נשיאים" לבית ששת, ראשי הקהילה ויועצי השלטון גם יחד שלא נדחקו מעמדותיהם אלא בתחילת המאה ה-13 על-ידי קבוצת סוחרים ו"נאמנים" שהמלך הפקיד בידם את השמירה על חיי הדת והחברה בקהילה.
בשנת 1263 נערך בברצלונה ויכוח דתי, במעמד מלך אראגון, בין הרמב"ן (ר' משה בן נחמן - 1270-1194) לבין קבוצת נזירים בראשות המומר פאבלו כריסטיאני. בעקבות הוויכוח גברו הרדיפות על התלמוד והחריפה הצנזורה על ספרי קודש יהודיים.
כיובל שנים שימש ברבנות ברצלונה הרשב"א (ר' שלמה בן אברהם אדרת - 1310-1235) ובהנהגתו נעשתה ברצלונה החשובה והעשירה בקהילות ספרד.
ב-1306 הצטרפו לקהילה 60 משפחות מגולי צרפת ובכתב-זכויות חדש משנת 1327 הוקמה לצד ה"נאמנים" "מועצת-שלושים" שחיזקה את ידי ההנהגה. כעבור כעשר שנים מונו לראשונה "ברורי עבירות" שהוסמכו להעניש עברייני דת, לרבות משכילים.
ההסתה האנטי-יהודית, שרווחה עוד במאה ה-13, הביאה להטלת איסור על מסחר של יהודים עם מצרים ועם סוריה. ב-1348 הותקף הרובע היהודי.
ראשי הקהל ניספו ברובם ב"מגיפה השחורה". ב-1354 התכנסו בברצלונה נציגי קהילות בקאטאלוניה ובוואלנסיה לדיון בדרכי השיקום של היישובים היהודיים שנפגעו במגיפה. ר' נסים גירונדי חידש את הישיבה המקומית, שעם תלמידיה נמנו ר' יצחק בן ששת ור' חסדאי קרשקש, שניהל לאחר מכן את ענייני הקהילה במשך כעשרים שנה.
יהודי ברצלונה התפרנסו בעיקר ממלאכה - אריגה, צביעה, סנדלרות, נגרות, נפחות, ועיבוד אלמוגים - והיו מאורגנים באגודות-אומנים (גילדות) שתבעו את חלקם בהנהגת הקהילה. בשנת 1386 סולקה בפקודת המלך האוליגארכיה הישנה ולראשות הקהילה צורפו גם בעלי- מלאכה.
ב-5 באוגוסט 1391 תקפו כנופיות קאסטיליאנים את הרובע היהודי, רצחו כמאה יהודים ושדדו את בתיהם, וזאת למרות מאמצי שלטונות העיר להגן על היהודים. עשרה פורעים נדונו לתלייה. כעבור יומיים תקף את הרובע אספסוף של דייגים ועובדי נמל, ואיכרים מן הסביבה עלו על העיר, העלו באש את ארכיון בית-המשפט, השתלטו על המצודה והעמידו את היהודים בפני ברירה למות או להשתמד. בסך הכל נהרגו בשבוע המהומות כ-400 יהודים ויתרם הוטבלו לנצרות. 26 מתפרעים הוצאו להורג בפקודת המלך יוחנן הראשון; הוא גם נקט צעדים לשיקום היישוב היהודי ושחרר אותם לזמן-מה מתשלום מסים.
ר' חסדאי קרשקש הוסמך להביא יהודים ממקומות אחרים, אבל רק מעטים נענו לקריאה, ובab, 1401 נעצרו הפעולות להחדשות היישוב היהודי בברצלונה,בפקודתו של המלך מארטין הראשון, שנענה לבקשת העירונים. בשנת 1486 הנהיג המלך פרדינאנד את האינקוויזיציה בעיר לבדיקת כשרותם של "הנוצרים החדשים"; אחדים מהם נתגלו כיהודים סמויים והועלו על המוקד. יהודים רבים ממגורשי אראגון יצאו לגלות דרך נמל ברצלונה.
בתחילת המאה ה-20 התיישבו בברצלונה רוכלים יהודים יוצאי מארוקו ויוצאי טורקיה ועליהם נוספו יהודים מארצות הבלקן, וזאת לאחר שממשלת ספרד הודיעה על נכונותה להתיר כניסת יהודים ספרדיים (1931). אחרי מלחמת-העולם הראשונה הגיעו לעיר גם יהודים מפולין ומרומניה. עם עליית הנאצים הקימו יהודים יוצאי גרמניה מפעלים תעשייתיים בברצלונה. ב-1935 מנה היישוב היהודי בברצלונה 5,000 נפש, מרביתם אשכנזים.
בימי מלחמת האזרחים הספרדית (1939-1936) יצאו יהודים רבים לצרפת ולארץ-ישראל. בתקופת מלחמת-העולם השנייה פעל בברצלונה מרכז לפליטים יהודים בחסות ה"ג'וינט".
בשנת 1967 היה מספר תושבי ברצלונה 1,761,500 (1967), וב-1968 נימנו בה כ-3,000 יהודים. בברצלונה הקהילה המאורגנת ביותר בספרד והיא משותפת לספרדים ולאשכנזים. לקהילה רבנות, בית כנסת, מרכז קהילתי ותרבותי, בתי-ספר חלקיים ותלמוד-תורה. הפעילות בקרב הנוער היהודי כוללת מחנות-קיץ ופעולות ספורט (מכבי).
אוניברסיטת ברצלונה מקיימת חוגים במדעי היהדות.
בשנת 1998 חיו כ- 14,000 יהודים בספרד כולה. בברצלונה ישבו אז 3,500 יהודים. לקהילות הספרדית והאשכנזית בברצלונה בתי כנסת נפרדים בבניין משותף.
לרידה
(מקום)לרידה
עיר על גבול קאטאלוניה ואראגון, ספרד.
היהודים שחיו בלרידה בתקופת הכיבוש המוסלמי, עד אמצע המאה ה-12, קיימו קשרים הדוקים עם קהילת בארצלונה. עיקר עיסוקם היה בבורסקאות, אך היו ביניהם גם סוחרים וכמה חקלאים.
מן המאה ה-13 נשתמרו שטרי-מכר על בתים ומקרקעין שנמכרו ליהודים.
במחלוקת על כתבי הרמב"ם הצטרפה לרידה לחרם שהכריזו קהילות אראגון על ר' שלמה ממונפלייה וחבריו ב-1232. ב-1271 מינה המלך רב ודיין בעל סמכות שיפוטית בתביעות בין יהודים - מינוי שהיה נדיר בקאטאלוניה.
הקהילה התנהלה על-ידי פרנסים ו"בוררים", באמצעות ועד הקהילה; הפרנסים היו ממנים את יורשיהם בתפקיד. בתחילת המאה ה-14 חזרו מומרים אחדים בלרידה לחיק היהדות ואנשי העיר היו בין אלה שהביאו לקבר ישראל את חללי הטבח במונטקלוס (1320).
ברדיפות ה"מגיפה השחורה" (1348) מצאה הקהילה מפלט במצודת-העיר וחויבה בתשלום על הגנתה. ב-1353 התחייבו סוחרים יהודיים שלא לייבא יינות. בגזירות קנ"א (1391) נרצחו 78 יהודים במצודת העיר והרובע היהודי נהרס. הפורעים נענשו והקהילה שוקמה; מתיישבים חדשים פוטרו מתשלום חובות וקיבלו הנחות במיסים. לקהילה הותר להטיל מסים עקיפים, ומלשינים נרדפו עד חורמה.
המלכים פרשו את חסותם על הקהילה במשך כל המאה ה-15. ב-1490 נפתח בלרידה בית-דין של האינקוויזיציה; ב-1514 נכשל שם נסיון התנקשות בחיי האינקוויזיטור הראשי.
עיר על גבול קאטאלוניה ואראגון, ספרד.
היהודים שחיו בלרידה בתקופת הכיבוש המוסלמי, עד אמצע המאה ה-12, קיימו קשרים הדוקים עם קהילת בארצלונה. עיקר עיסוקם היה בבורסקאות, אך היו ביניהם גם סוחרים וכמה חקלאים.
מן המאה ה-13 נשתמרו שטרי-מכר על בתים ומקרקעין שנמכרו ליהודים.
במחלוקת על כתבי הרמב"ם הצטרפה לרידה לחרם שהכריזו קהילות אראגון על ר' שלמה ממונפלייה וחבריו ב-1232. ב-1271 מינה המלך רב ודיין בעל סמכות שיפוטית בתביעות בין יהודים - מינוי שהיה נדיר בקאטאלוניה.
הקהילה התנהלה על-ידי פרנסים ו"בוררים", באמצעות ועד הקהילה; הפרנסים היו ממנים את יורשיהם בתפקיד. בתחילת המאה ה-14 חזרו מומרים אחדים בלרידה לחיק היהדות ואנשי העיר היו בין אלה שהביאו לקבר ישראל את חללי הטבח במונטקלוס (1320).
ברדיפות ה"מגיפה השחורה" (1348) מצאה הקהילה מפלט במצודת-העיר וחויבה בתשלום על הגנתה. ב-1353 התחייבו סוחרים יהודיים שלא לייבא יינות. בגזירות קנ"א (1391) נרצחו 78 יהודים במצודת העיר והרובע היהודי נהרס. הפורעים נענשו והקהילה שוקמה; מתיישבים חדשים פוטרו מתשלום חובות וקיבלו הנחות במיסים. לקהילה הותר להטיל מסים עקיפים, ומלשינים נרדפו עד חורמה.
המלכים פרשו את חסותם על הקהילה במשך כל המאה ה-15. ב-1490 נפתח בלרידה בית-דין של האינקוויזיציה; ב-1514 נכשל שם נסיון התנקשות בחיי האינקוויזיטור הראשי.