קהילת יהודי פירנצה
עיר באיטליה.
ככל הנראה ישבו יהודים בפירנצה עוד בימי הרומאים, אך ידיעות ראשונות עליהם בכתובים מוצאים בתעודות מן המאה ה-14 ותחילת ה-15.
היהודים שחיו בפירנצה היו ברובם רופאים, סוחרים ומלווים בריבית. הקהילה התארגנה ב- 1437, לאחר שאנשי-כספים אחדים הוזמנו לפתוח בעיר בנקים להלוואות. העירוניים היו על פי רוב עויינים ליהודים, ואילו האצולה, ובפרט בית מדיצ'י, עמדה לימינם בכל עת ובשנת 1488 סילקה מן העיר את המסית ברנארדינו דה פלטרה. בעקבות נצחונו של הכומר הקנאי
סאבונארולה וגירוש בית המדיצ'י מפירנצה בשנת 1494, נפתח בית-עבוט עירוני, והיהודים נאלצו לעזוב את העיר.
עם חילופי השלטון בעיר שבו וגורשו לסירוגין. יהודים דוגמת אליהו דלמדיגו, יוחנן אלמאנו ואברהם פריצול נטלו חלק פעיל בפריחה התרבותית בפירנצה וזכו להוקרה רבה בחצרו של לורנצו דה מדיצ'י. אנשי-רוח נוצריים, וביניהם פיקו דלה מיראנדולה, גילו עניין רב בלשון העברית, בספרות ובהגות עברית. במאות 16-15 מנתה הקהילה לכל היותר 100 משפחות אך תרומתה לספרות העברית ולחכמת ישראל הייתה רבה וחשובה.
בשנת 1553 אישר קוסימו הראשון את שריפת התלמוד בתחומי שלטונו, אך גם נתן מקלט ליהודים מגורשי מדינות האפיפיור בימי פאולוס הרביעי. הנסיך קוזימו שינה את טעמו כאשר נזקק להסכמת האפיפיור למנותו לדוכס גדול, והנהיג את אות הקלון ב- 1567 ואת הגיטו ליהודים ב- 1571.
משנתחמו היהודים בגיטו הוגבלה פרנסתם למסחר בחפצים משומשים, אך בדרך כלל השכילו היהודים להשתחרר ממיגבלות מעמדם. הדוכס הגדול ליאופולד הראשון ניסה בשנת 1790 להעניק ליהודים זכויות מסויימות, בתגובה לכם התקיף המון זועם את הגיטו.
עם כניסת הצבא הצרפתי במארס 1799 זכו היהודים לשיוויון-זכויות, וזכויות אלו נשמרו גם כאשר שבו הדוכסים הגדולים לשלטון בשנת 1814. ב-1848 קיבלו היהודים זכויות-אזרח על-פי חוקת ליאופולד השני, ומ-1861 היו בעלי זכויות באיטליה המאוחדת.
ב- 1899 הועבר מרומא לפירנצה בית-המדרש לרבנים בהנהלת שמואל הירש מרגליות, והעיר נעשתה מוקד לתרבות עברית באיטליה.
ב-1931 ישבו בפירנצה 2,730 יהודים.
בימי מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), בתקופת הכיבוש הגרמני באיטליה (סתיו 1943- יוני 1944) בנובמבר 1943 גורשו מן העיר 342 יהודים בשתי קבוצות; בקבוצה הראשונה הוצאו יהודים מבתי הכנסת ושולחו למחנות השמדה, בשנייה נעצרו יהודים בעיר, וביניהם בנו של רב הקהילה משה דוד קאסוטו וכן הרופא נתן קאסוטו (מי שהתנדב לעמוד בראש הקהילה בשעות הקשות), גם קבוצה זאת שולחה למחנה השמדה. רק 13 מכל היהודים האלה שבו לעיר אחרי המלחמה. בית-הכנסת הופצץ וניזוק קשה. שמונה יהודים נורו למוות בעיר עצמה, ומתוך 22 יהודים בני העיר שהיו לוחמי המחתרת, נהרגו ארבעה.
בתום המלחמה נשארו בפירנצה 1,600 יהודים וב-1965 ירד מספרם ל- 1,278, וזאת בגלל ריבוי טבעי השלילי. שטפונות שנת 1966 גרמו נזק כבד לבית-הכנסת הגדול ולאוצר הספרים שבו.
ב-1970 התגוררו בעיר ובסביבה כ-1,250 יהודים. ברשות הקהילה היו גם בית-כנסת ספרדי מפואר (מ-1882) ו"מניין" אשכנזי, גן-ילדים, בית-ספר יסודי ובית ספר תיכון, וכן מושב-זקנים. כתב-עת באיטלקית בשם "יהודי אירופה" יוצא לאור בפירנצה מדי פעם בפעם.
בשנת 1997 חיו בפירנצה 1,400 יהודים.
מריו קסטלנואובו-טדסקו
(אישיות)מריו קסטלנואובו-טדסקו (1895-1968 ) , מלחין. בן למשפחה יהודית עתיקה מפירנצה, איטליה. למד במכון המלכותי על-שם כרוביני בפירנצה, אצל אילדברנדו פיצטי. עבודותיו המוקדמות אימפרסיוניסטיות ברוחן ונושאיהן איטלקיים. בעקבות החקיקה האנטישמית של משטרו של מוסולוני נאלץ קסטלנובו-טדסקו לעזוב את איטליה ב-1939. הוא התיישב בהוליווד, ובה הלחין, בין היתר, מוסיקה לסרטים. סגנונו המאוחר נטה לכיוון הניאו-קלאסי. ב-1925, כשנתגלגלה לידו חוברת של נעימות יהודיות, התחיל להלחין מוסיקה יהודית. היצירות היהודיות שלו כוללות את ריקודו של המלך דוד, רפסודיה לפסנתר (1925); שלושה כוראלים על נעימות יהודיות (1926); הנביאים, קונצ'רטו לכינור (1931); עבודת קודש (1943); האורטוריות רות (1949), יונה (1951) ונעמי ורות (1959); והאופרה שאול (1960). הוא הלחין גם את האופרות לה מנדרגולה (1926), אוקסן וניקולט (1938), הסוחר מוונציה (1956) וסוף טוב, הכול טוב (1957). עוד שני קונצ’רטי לכינור; שלושה קונצ'רטי לפסנתר; מוסיקה לבלט; מוסיקה קאמרית ושירים. הוא נפטר בהוליווד, לוס-אנג'לס, קליפורניה (ארה"ב).
אומברטו משה דוד קאסוטו
(אישיות)Umberto Moshe David Cassuto (1885-1951), Bible commentator and rabbi, born in Florence, Italy. He studied there at the university and the Collegio Rabbinico. After graduating in humanities and receiving his rabbinic diploma, he took up teaching positions in both institutions. At this time his main research was on the history and literature of the Jews of Italy. From 1914 to 1925 Cassuto was chief rabbi of Florence and then in 1925 became professor of Hebrew language and literature in the University of Florence and then took the chair of Hebrew at the University of Rome. Here he began to catalogue the Hebrew manuscripts in the Vatican but the 1938 anti-Semitic laws forced him out of his positions and he continued his academic career at the Hebrew University, Jerusalem. He edited a Bible with Hebrew commentary that has remained an Israel school classic. His interests focused on Bible exegesis in which he contested the documentary theory of Wellhausen on the origin of the Pentateuch, postulating its redaction to a school around the 10th century BCE. Cassuto also made important contributions to Ugaritic studies.
דריו דיסני
(אישיות)Dario Disegni (1878-1967), rabbi and educator, born in Florence, Italy. He received his secular education in Florence before studying at a rabbinical seminary. From 1902 to 1906 he was rabbi in Genoa, from 1906 to 1909 in Turin and then in Verona until 1924. During World War I he was a military chaplain. In 1924 he returned to Turin for 6 years. In 1917 he was one of the organizers of the Italian Rabbinical Federation and then went on to found the S.H. Margulies Rabbinical School. The school had a major affect on the standards of rabbis and education in Italy. Disegni edited new standard prayer books for Italian congregations with a new translation into Italian from the Hebrew and commentaries written by himself. He also instituted a new translation into Italian of the Hebrew Bible also with notes and explanations. He wrote extensively for Jewish and non-Jewish journals.
פדריקו קונסולו
(אישיות)פדריקו קונסולו כנר ומלחין. נולד באנקונה, איטליה, והיה כנר מצליח עד שפגיעה בעצב קטעה את הקריירה שלו בראשית שנות הארבעים לחייו. לאחר מכן פנה לקומפוזיציה ולמחקר. קונסולו זכה לפרסום כמלחין בזכות ספר השירים של ישראל (1892), אוסף של שירי-דת ממסורת בתי הכנסת הספרדיים לקול בלי ליווי. נפטר בפירנצה, איטליה.
ליוצי, פרננדו
(אישיות)הלחין יצירות לכינור, שירים ומוסיקה בימתית. אחדות מיצירותיו היו עיבוד מודרני לדרמות מוסיקליות מימי הביניים והרנסנס. מחקריו בתחום המוסיקולוגיה התרכזו במוסיקה האיטלקית. עבודתו הגדולה היא "הלאודה (Lauda) ומקורות הסגנון המלודי האיטלקי" (1935).
עמנואל בן דוד פרנסס
(אישיות)
פרנסס, יעקב בן דוד
(אישיות)ארבעים וחמש סונטות נכתבו בוודאות על ידו ועוסקות במגוון נושאים, כגון ידידות, פולמוס, מוסר, אהבה ונישואין. כמו אחיו, יעקב תקף בחריפות את התנועה המשיחית ואת מנהיגה שבתאי צבי. רק שירים יחידים שלו פורסמו בימיו. אוסף שיריו ראה אור ב-1969. נפטר בפירנצה, איטליה.
פיורנטינו
(שם משפחה)שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
פיורנטינו היא מילה איטלקית שמשמעותה "תושב פירנצה". פירנצה היא עיר במרכז איטליה שבה מתועד יישוב יהודי מאז המאה ה-14. פירנצה הייתה ידועה גם בשם הליטיני שלה, פלורנטינה. השם פיורינו שנגזר מהמילה הלטינית פלוס / פלוריס ומשמעותו באיטלקית "פרח"ץ פיורינו הוא גם שמו של מטבע מזהב או מכסף של העיר פירנצה בחבל טוסקנה, איטליה, שבו חיו יהודים במאה ה-14.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי פיורנטינו כוללים את המשורר והמתרגם האיטלקי סולומונה פיורנטינו (1815-1743); את הסופר והמתרגם האיטלקי מרקו (מרדכי) פיורנטינו שחי במאה ה-19; וגוידו פיורנטינו מאיטליה שהיה חבר בהנהלה העולמית של אור"ט בשנות סוף המאה ה-20.
מזמור לדוד, למקהלת גברים ולעוגב
(מוסיקה)הקלטה מקורית מדיסק טללי זמרה: המסורת המוסיקלית של יהודי פירנצה וליבורנו. פורסם על ידי בית התפוצות בשנת 2002.
עיבוד מקהלתי מפותח של מזמור תהלים כ"ט המושר בעת החזרת ספר התורה לארון הקודש לאחר הקריאה בתורה בשבתות ובחגים. הסגנון הדקלמאטיבי ההומופוני של קטע זה מזכיר עיבודים למקהלה מתחילת המאה ה-19 של מוסיקה כנסייתית מאיטליה.
טקסט מאת פרופ' אדוין סרוסי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק טללי זמרה: המסורת המוסיקלית של יהודי פירנצה וליבורנו.
אמן שם נורא
(מוסיקה)הקלטה מקורית מדיסק "טללי זמרה: המסורת המוסיקלית של יהודי פירנצה וליבורנו". פורסם על ידי בית התפוצות בשנת 2002.
פיוט ספרדי נפוץ לשמחת תורה ("אל אדיר נורא ואיום") מאת שלמה מזל טוב, משורר עברי בולט ממוצא איטלקי, בן המאה ה-16 שהתגורר בסלוניקי ובתורכיה. השיר כלול ספרו "שירים וזמירות ותושבחות" (קושטא, 1545).
בהקלטה זאת, הביצוע מפי הרב בלגרדו איטי עד מאוד בהשוואה לנוסחים הפורטוגליים של בתי כנסת מערב-אירופיים. הוא שר רק את השורה הפותחת (היא הפזמון) של השיר (בו ארבעה בתים).
טקסט מאת פרופ' אדוין סרוסי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק טללי זמרה: המסורת המוסיקלית של יהודי פירנצה וליבורנו.