קהילת יהודי דובשינה

רוז'ניאבה ROZNAVA

(בהונגרית: רוז'ניו ROZSNYO, בגרמנית: רוזנאו ROSENAU)

עיר בדרום- מזרח סלובקיה.


רוז'ניאבה שוכנת על הנהר סלאנה SLANA באזור מיכרות ברזל, וידועה במעיינותיה העשירים בברזל. עד 1918 השתייכה העיר לקיסרות אוסטריה-הונגריה ומאז עד 1993 לרפובליקה הצ'כוסלובקית.

רוז'ניאבה השתייכה לנפת גומור GOEMOER שבהונגריה, שם נאסרה ישיבת יהודים עד 1850. הסוחר אלברט גלאטר GLATTER, היה היהודי הראשון שקיבל היתר לגור ברוז'ניאבה, ויהודים רבים באו בעקבותיו ואפשרו התארגנות קהילה.

ב- 1870 קודש בית עלמין ונוסדה "חברה קדישא". נחנך בית תפילה, נשרף ב- 1890, ובשנת 1893 הוקם בית כנסת חדש. רב הקהילה הראשון היה הרב א' דויטש. אחרי פטירתו ב- 1873 התמנה הרב ל' למברגר וכיהן עד 1901. את מקומו ירש בנו, הרב יצחק למברגר. בית ספר יסודי יהודי, בהנהלת ל' דמטר DEMETER, נעשה בשנת 1895 לבית ספר ממלכתי כללי. קהילת רוז’ניאבה הייתה אורתודוקסית והיו מסופחים אליה גם יהודי דובשינה DOBSINA, פלשיבץ PLESIVEC ו- צ'טנק CSETNEK.

ב- 1922 היו 445 יהודים חברים בקהילה, ונשיא הקהילה היה דוד פרייברגר. אחר כך כיהן כנשיא ד"ר א' שטיינברגר.

תחילה התפרנסו יהודי רוז’ניאבה כסוחרים וכבעלי מלאכה, עם הזמן היו ביניהם גם בעלי מקצועות חופשיים, כגון רופאים ועורכי דין. וטרינאר יהודי מרוז'ניאבה, ד"ר א' שטראוס, שימש כיועץ ראשי לבריאות בעלי-חיים, והיה ממונה על בית המטבחיים העירוני.

בממלכת הונגריה קיבלו היהודים זכויות אזרח ב- 1867. ברפובליקה הצ'כוסלובקית אחרי מלחמת העולם השנייה הוכרו היהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות.

בין שתי מלחמות העולם הייתה בקרב הקהילה פעילות פוליטית ופעילות ציונית ערה. הנוער הציוני היה מאורגן בקן "השומר הצעיר" וחבריו השתתפו בכל פעילות ארצית של התנועה. מקצת בוגרי התנועה עברו הכשרה לעלייה, ובשנות השלושים עלו לארץ ישראל. המבוגרים היו פעילים באיסוף כספים למען לקרן הקיימת, בארגון הרצאות על הציונות וארץ ישראל ובלימוד עברית, כמו כן השתתפו בכנוס שארגן ד"ר חיים קוגל בעיר מוקצ'בו MUKACEVO, שם ניתנו הרצאות בנושאים אלה. ב- 1926, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה- ט"ו, קנו יהודי רוז'ניאבה 149 שקלים.

בשנת 1930 חיו ברוז'ניאבה 425 יהודים.


תקופת השואה

הסכם מינכן, שנחתם בספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כפה על צ'כוסלובקיה את מסירת חבל הסודטים לגרמניה, ובעקבות זאת התפרקה הרפובליקה. בעקבות בוררות וינה מנובמבר 1938 סופח דרום סלובקיה, ורוז’ניאבה בתוכה, להונגריה. חוקים אנטי יהודיים בהונגריה הגבילו את היהודים ברשיונות עבודה ורבים נותרו ללא פרנסה. יהודים שלא החזיקו באזרחות הונגרית גורשו. "השומר הצעיר" המשיך לפעול במחתרת, וסייע ליהודים שגורשו מסלובקיה להגיע לבודאפשט.

משנת 1941 גוייסו גברים יהודים למסגרת צבאית לעבודות כפייה.

ב- 19 במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. בחודש מאי אותה השנה רוכזו בגיטו ברוז'ניאבה כ- 800 יהודי העיר וכפרי הסביבה. בני 15 - 18 גוייסו לעבודות כפייה צבאיות.

הרב ד"ר ל' זינגר, שנבחר לתפקידו עוד ב- 1939, אחרי מותו של הרב יצחק למברבר, ליכד את הקהילה, יזם פעולות תרבות, עודד את משפחות המגויסים וארגן תפילות שבת לנוער. כשגורשו היהודים אחרי כמה שבועות מהגיטו למחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין, הצטרף אליהם הרב מרצונו.


בתום המלחמה שרדו רק כמה עשרות מבני הקהילה, רובם צעירים. אחדים מהם נשארו שם זמן מה, והרוב עזבו. מקצתם עלו לארץ ישראל, מקצתם התיישבו במקומות אחרים בצ'כוסלובקיה או היגרו לארצות אחרות באירופה, עד שלא נותרו יהודים ברוז’ניאבה. בית הכנסת נהרס אחרי המלחמה ובמרוצת השנים חוסל גם בית העלמין. המצבות הועברו לבית הקברות הכללי.

פופראד POPRAD

(בגרמנית: DEUTSCHENDORF)

עיר בצפון- מזרח סלובקיה.


פופראד, שנוסדה במאה ה- 12 בידי גרמנים מסאקסוניה SACHSEN, שוכנת במדרון הרי הטאטרה TATRA הגבוהים ועל צומת מסילות רכבת. בעיר הוקמו בתי חרושת לעיבוד נייר ולמכונות חקלאיות. עד 1918 הייתה פופראד במחוז ספש SZEPES (בסלובקית ספיש SPIS) שבקיסרות אוסטריה-הונגריה, ומאז עד 1993 ברפובליקה הצ'כוסלובקית.

רוב מייסדי הקהילה באו למקום מהעיר הונצובצה HUNCOVCE (בהונגרית: HUNFALVA). הקהילה נרשמה ב- 1879 כקהילה אורתודוקסית. בית תפילה נחנך בשנות השמונים למאה ה- 19 ובית כנסת נבנה ב- 1906 והורחב אחרי שנים אחדות. לצד בית הכנסת פעל בית מדרש. בית ספר יסודי יהודי נפתח בעיר ב- 1908, עד 1928 לימד שם המורה פרנץ גוטליב, שכתב את תולדות קהילת פופראד. "תלמוד תורה" הוקם ביזמת ר' מור קליין ב- 1924.

"חברה קדישא" ו"אגודת נשים" עסקו בפעולות סעד, והייתה שם גם קופת גמילות חסדים. הקהילה העסיקה חזן ושוחט. בפנקסה היו רשומים גם יהודים מכמה כפרים בסביבה.

רב הקהילה הראשון, הרב אהרן גרינברג, כיהן עד פטירתו ב- 1907. אחריו נתמנה הרב צבי הירש פראגר, שאף הוא כיהן עד מותו, כמה שנים לפני השואה.

ב- 1922 היה המהנדס ויטמן נשיא הקהילה. בשנות העשרים המאוחרות כיהן בתפקיד התעשיין הנריק קליינברגר. מור קליין היה נשיא-כבוד לצמיתות.

רוב יהודי פופראד התפרנסו כסוחרים וכבעלי מלאכה, והיו ביניהם גם רופאים, עורכי דין, מהנדסים, מורים, פקידים ובעלי מקצועות אחרים. במנסרת עצים בבעלות יהודי הועסקו 70 פועלים. מצבם הכלכלי של רוב יהודי העיר היה איתן, אך היו גם כמה עניים, שנתמכו בידי מוסדות הקהילה.

במלחמת העולם הראשונה התגייסו 38 מבני הקהילה לצבא ההונגרי. אחרי המלחמה, בימי הרפובליקה הצ'כוסלובקית, הייתה בעיר פעילות פוליטית ופעילות ציונית ערה. ב- 1924 התכנסה בפופראד הוועידה השלישית של הפדרציה הלאומית של יהדות סלובקיה. ב- 1926, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה- ט"ו, נרכשו בעיר 158 שקלים. ב- 1935 נערך במקום כנס עולמי של "השומר הצעיר" ותחנת הרדיו של העיר קושיצה איפשרה שידורים מדיוני הכנס ששודרו גם בעברית. כן פעלו בעיר "מכבי הצעיר", "הציונים הכלליים" והכשרה לעלייה וכבר בשנות ה30- המוקדמות עלו כמה חלוצים מפופראד לארץ ישראל.

בשנת 1930 חיו בפופראד 618 יהודים, 15.3% באוכלוסייה.


תקופת השואה

בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, התפרקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית. באוקטובר 1938 הכריזה סלובקיה על אוטונומיה ובמארס 1939 נעשתה מדינה עצמאית, גרורת גרמניה הנאצית. גילויי אנטישמיות והטרדות יהודים בחסות השלטונות ובעידודם החלו מייד. היהודים הורחקו בהדרגה מחיי החברה והכלכלה ונושלו מפרנסתם. בסוף שנת 1940 עדיין ישבו 606 יהודים בעיר.

במארס 1942 הוקם בקסרקטין שבפופראד מחנה מעבר, ואליו הובאו אלפים מיהודי סלובקיה. (זה היה אחד מתוך חמישה מחנות שדרכם נשלחו יהודי סלובקיה לגיטאות ולמחנות השמדה בפולין). הרכבת הראשונה מסלובקיה למחנות ההשמדה יצאה מפופראד ב- 26 במארס 1942, ובה כ- 1,000 צעירות, שנשלחו לאושוויץ. ב- 3 וב- 23 באפריל נשלחו משם לאושוויץ עוד שני טראנספורטים של כ- 1,000 איש כל אחד. ב- 25 במאי גורשו מפופראד 1,000 יהודים לראיוביצה RAJOWICZE. אחר כך מ- 28 במאי עד 13 ביוני יצאו עוד חמישה משלוחים. הגברים הובאו ללובלין והנשים לאיזביצה IZBICA ולסוביבור SOBIBOR. רוב המגורשים נרצחו.

בתום המלחמה חזרו לעיר כמה עשרות יהודים משרידי הקהילה, אך עזבו במרוצת השנים, רובם עלו לישראל, ולא נותרו עוד יהודים בפופראד.

בשנות השמונים שימש בניין בית הכנסת כבית דפוס. ב- 1990 מצאו מבקרים בפופראד את בית העלמין היהודי היה מגודר והמצבות שבורות ומפוזרות. בניין בית הכנסת עדיין עמד על תלו.

Slovakia

Slovenská republika - Slovak Republic
A country in central Europe, until 1993 part of Czechoslovakia, member of the European Union (EU).

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 2,600 out of 5,450,000. Main Jewish organization:

Ústredný zväz židovských náboženských obcí v Slovenskej republike - Federation of Jewish Communities in Slovakia
Panenská 4
811 03 Bratislava
Slovakia
Phone: 02-5441 2167
Fax: 02-5441 1106
Email: office@uzzno.sk
Website: http://www.uzzno.sk/