נלסון גלוק
Nelson Glueck (1900–1971), rabbi, academic and archaeologist, born in Cincinnati, Ohio, USA, to German Jewish parents. He graduated from the University of Cincinnati in 1920, was ordained as a Reform rabbi in 1923 and went on to be awarded a doctorate University of Jena, Germany, 1926. In 1928 he was appointed lecturer at the Hebrew Union College, teaching at the seminary of the Reform Jewish movement. It was during this time period that he first visited the Holy Land. During the next forty years he developed an intimate knowledge of the land's rich history. His pioneering work in biblical archaeology resulted in the discovery of 1,500 ancient sites. In the 1950s, Glueck discovered remains of the advanced Nabataean civilization in Jordan. Using irrigation, the Nabateans were able to grow crops and develop a densely populated civilization in the Negev desert, despite receiving under six inches of rainfall a year. Glueck worked with Israeli leaders to build an irrigation system modeled on that of the Nabataeans.
During World War II, Glueck used his intimate knowledge of Palestine's geography to help the US Office of Strategic Services develop a contingency plan for a retreat from Nazi General Rommel who was at the time advancing through Northern Africa and it was feared that he might overrun Palestine. (In the event Rommel was stopped at Alamein and the plan was not needed.) In 1947 he was appointed president of Hebrew Union College in Cincinnati and from 1950 he served as president of the merged Hebrew Union College–Jewish Institute of Religion. Glueck's scholarship led to personal relationships with many world leaders. He delivered the benediction at President John F. Kennedy's inauguration in 1961 and he was personal friends with many of the State of Israel's early leaders, including David Ben-Gurion, Abba Eban, Golda Meir, Henrietta Szold and Judah Magnes.
Glueck, an expert on ancient pottery, was able to match small fragments of ceramic to distinct time periods. He was the first to identify some ancient wares such as the Edomite pottery and Midianite ware, while he re-discovered the now-called Negevite pottery. Among the more than 1,000 sites in the Middle East that Glueck uncovered were the copper mines of King Solomon and the ancient Red Sea port of Ezion Geber. He wrote several books on archaeology, including "Explorations in Eastern Palestine" (4 vol., 1934–51), "The Other Side of the Jordan" (1940), "The River Jordan" (1946), "Rivers in the Desert: A History of the Negev" (1959), "Deities and Dolphins" (1965), and "Hesed in the Bible" (1968).
The Nelson Glueck School of Biblical Archaeology at the Hebrew Union College is named after Dr. Glueck.
גלוק
(שם משפחה)שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר ממאפיין אישי או מכינוי.
גלוק הוא שם גרמני שממנו נגזר השם הפרטי גלוקל שהיה פופולרי מאד כשם של נשים יהודיות.
אישים מוכרים שנשאו שם משפחה זה כוללים את את גלוקל מהמלן, מחברת אוטוביוגרפיה מפורסמת אשר חיה בתחילת המאה ה-17. גלוקל היה לשם פרטי נפוץ מאד עם נשים יהודיות מאז ימי הביניים. שם זה, הקשור במילה הגרמנית גלוק שפירושה "מזל", הפך לשם מטרונימי, כלומר שם משפחה שנגזר משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה.
אפשר ששם זה הוא גם טופונים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה. בתור שם משפחה יהודי גליקליך יכול להיות גם קיצור של גלוקסבורג, עיירה בשלסוויג, צפון גרמניה, הנמצאת בסמוך לגלוקשטט; תחילתו של היישוב היהודי במקום זה מתועד במאה ה-17.
אישים ידועים בעלי שם המשפחה היהודי-גרמני גלוק כוללים את המשוררת האוסטרית אליזבת גלוק (1894-1814) הידועה גם בשם בטי פאולי; גלוק כוללים את המשוררת האוסטרית אליזבת ג והארכיאולוג האמריקאי בן המאה ה-20 נלסון גלוק, נשיא ה"היבריו אוניון קולג'" בסינסינטי.
סינסינאטי
(מקום)סינסינאטי
עיר במדינת אוהיו, ארצות-הברית
את העדה היהודית הראשונה בסינסינאטי הקימו עשרה יוצאי אנגליה, ב-1824. בגלי הגירה נוספים הגיעו לעיר יהודים מהולנד, מאלזאס (צרפת) ובעיקר מגרמניה. באותה עת הייתה מגמת יהודי המקום לתנועת הרפורמה. עם ההגירה ממזרח-אירופה בסוף המאה גברה הנטייה לתנועה הקונסרבאטיבית ובעקבותיה, בסוף המאה ה- 19, גם פעילות ציונית.
באמצע המאה ה-19 נטלו היהודים חלק פעיל בכל ענפי הכלכלה בעיר, ובפרט בתעשיות ההלבשה ובמפעלי הזיקוק. במאה העשרים בלט חלקם במסחר במקרקעין , בענף הבניין ובמקצועות החופשיים.
משנת 1900 והלאה העמידו יהודי סינסינאטי ארבעה ראשי-עירייה: יוליוס פליישמן, פרדריך שפיגל, מאריי סיזנגוד (1930-1926) וולטון בכרך (1967-1961). גילברט בטמן ובנו תפסו עמדות בכירות במערכת המשפט.
בסינסינאטי פעל יצחק מאיר וייז (1900-1819), אבי תנועת הרפורמה ביהדות אמריקה. ב- 1854 נתמנה לרב במקום ותוך זמן קצר נעשתה העדה שבהנהגתו לאחד המרכזים הרפורמיים הראשונים במדינה. הוא גם הוציא סידור-תפילה מיוחד - "מנהג אמריקה" באנגלית ובגרמנית, ופירסם במשך שנים רבות כתבי-עת רפורמיים חשובים.
בשנת 1070 היה מספר תושביה של סינסינאטי 448,500. מספר היהודים נאמד ב-30,000 בשנת 1976. היישוב היהודי נמנה עם המעמד הבינוני הגבוה והתרכז בפרברים המיוחסים. בקהילה היו עשר עדות אורתודוכסיות, ארבע רפורמיות ושלוש קונסרבאטיביות. הלשכה לחינוך יהודי קיימה פיקוח רופף על בתי-הספר היומיים והדתיים לילדי יהודים. ה"היברו יוניון קולג'" (שנוסד ב-1875) הפך להיות מרכז חשוב להוראת היהדות ולהכשרת רבנים רפורמיים. בעיר פעלו בית-חולים יהודי ושני מוסדות לטיפול בזקנים, מרכז קהילתי (מ-1932), מוסדות צדקה, סניפים של ארגונים ארציים, לרבות ציוניים, ושני מועדונים חברתיים.
בשנות השמונים ירד מספר היהודים בעיר, ובשנת 1997 חיו בסינסינאטי כ- 25,000 יהודים.
ינה
(מקום)Jena
A city in Thuringia, Germany.
Around 1400 there was a small Jewish community in Jena. In 1431 a synagogue that was located on Jüdengasse and Leutragasse is mentioned. From the middle of the 16th century to 1850 Jews were forbidden to settle in Jena. It was not until the second half of the 19th century that a small Jewish community formed again, but it never received the status of a religious community. The newly founded "Israelite Religious Community" endeavored to provide regular religious instruction for school-age children and worship service. Both took place in the private rooms of community members. The buildings in Scheidlerstrasse 3 and in the former Schützenstrasse 52 are now privately owned and used as residential buildings. The number of members of the Jena community developed as follows: In 1880 there were 30 Jewish residents in Jena, in 1890 there were 64, in 1895 already 85, in 1900 the number fell to 61 and in 1905 there were 145 Jews in Jena. The deceased of the community were buried in the Jewish cemetery of the Erfurt community. Although the Jena congregation was given the opportunity to set up a burial place in a separate section of the Catholic cemetery, the predominantly conservative congregation refused.
In 1925 there were 277 Jewish residents in Jena. In 1933 it was less than half with 111. By the end of 1938 all Jewish businesses were "Aryanized" or closed, the Jews living in Jena at that time were crammed into so-called "Jewish houses". From 1942 the deportations to the to the Nazi concentration camps began. After the end of the war eleven survivors of Jena Jews returned from Theresienstadt, and they again founded a small community which only existed for a very short time.
It was only after 1990 when the USSR collapsed, that Jewish emigrants came to Jena and formed a new community.
----------------------------------------
This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.