מקור השם הולנד

ציוני דרך בתולדות יהדות הולנד


1350 | דמוגרפיה ואתנוגרפיה

מעט מאוד ידוע על ראשוני המתיישבים היהודים בהולנד. היסטוריונים משערים כי ראשיתה של קהילה זו בתקופת הכיבוש הרומי, אז הגיעו כמה יהודים לארצות השפלה – הולנד ובלגיה של היום – והתיישבו בקהילות מבודדות ובמשפחות מפוזרות.
העדויות המבוססות הראשונות מתייחסות למאה ה-12, אז סבלו יהודי הולנד מרדיפות ומגירושים, בעיקר על רקע דתי. בשנת 1350 הואשמו היהודים בהפצת מגפת המוות השחור (מגפה שהשתוללה באירופה ובאסיה וקטלה כ-55 מיליון בני-אדם במשך חמש שנים) – וגורשו. במשך כ-200 שנה, עד תום מלחמת 80 השנה בשלהי המאה ה-16, היתה הולנד, ככל הידוע, ריקה מיהודים.
למרבה האירוניה, האתנוגרפיה ההולנדית עמדה ביחס הפוך לדמוגרפיה: הספרות והשירה ההולנדיות של אותם ימים משופעות בכתבים ובאזכורים שעסקו ביהדות וביהודים; רובם הנציחו את המיתוס על אודות היהודים הנושאים באחריות למותו של ישו.


1492 | דוקטור יהודי, מר נוצרי

בראשית המאה ה-16 החלה אמסטרדם לפרוח כעיר מסחר תוססת והולנד מלאה סוחרים פורטוגזים נמרצים שלטשו עיניים לשווקים החדשים במושבות האירופיות בהודו. בין הסוחרים הפורטוגזים היו גם אנוסים יהודים שגורשו מספרד ופורטוגל. האנוסים קיוו כי בארץ החדשה יוכלו סוף-סוף לשמר את מורשתם ולהקים קהילה יהודית, אלא שעד מהרה גילו כי בהולנד אסור לקיים כל פולחן דתי למעט זה של הדת הרשמית בה: הנצרות הפרוטסטנטית.
היהודים, שהורגלו למשחק הזהויות הכפול כבר בספרד ובפורטוגל, לבשו את בגדי ההסוואה וייסדו קהילה יהודית חשאית. לימים נחשף קיומה של הקהילה על-ידי השלטונות, והיא פוזרה. ברם, הצלחתם של יהודים בתחומי המסחר השונים ותרומתם המכרעת לכלכלה ההולנדית עמדו לזכותם, ובדומה למקרים אחרים בהיסטוריה, התועלתנות ניצחה את האנטישמיות.
בשנת 1619 הנפיקו שלטונות הולנד תעודות חדשות עבור היהודים והתירו להם לקיים את דתם בגלוי, אם כי בתנאים מגבילים. כשנה מאוחר יותר היגרו לאמסטרדם היהודים האשכנזים הראשונים, רובם ממזרח אירופה ומגרמניה, והקימו קהילה יהודית לצד קהילת יוצאי ספרד.


1602 | תור הזהב ההולנדי

מראשית המאה ה-17 ועד שלהי המאה ה-18 נהנתה הולנד מפריחה כלכלית ותרבותית. תור הזהב החל בשנת 1602, עם היווסדה של "חברת הודו המזרחית ההולנדית", תאגיד רב-לאומי שחלש על רוב המסחר הבינלאומי. עוצמתו של הארגון היתה כה גדולה, עד כי החזיק צבא של 10,000 לוחמים והנפיק מטבעות זהב, מהנפוצים בימים ההם.
הסוחרים היהודים, שכמה מהם היו בעלי מניות בחברה, החזיקו בעמדות מפתח בכלכלה ההולנדית, בין השאר בתעשיות הטבק, הסוכר ועסקי הדפוס, ובעיקר בתעשיית היהלומים. בלטו במיוחד הסוחרים היהודים הפורטוגזים, שהיו הראשונים להקים חברות סחר בינלאומיות חובקות עולם – מארצות אסיה, מלזיה והודו, ועד דרום אמריקה והמושבות הבריטיות בצפונה, שלימים היו לארה"ב. היהודים האשכנזים, לעומתם, השתייכו למעמד נמוך יותר ולא התבלטו כסוחרים.
השתלבותם המוצלחת של יהודי הולנד היתה חריגה ביחס לקהילות היהודיות האחרות באירופה, שהיו מבודדות כלכלית, פוליטית ובעיקר חברתית. שלא כמו הקהילות האחרות, היהודים ההולנדים באמסטרדם לא התגוררו בגטו מוקף חומות, אלא ברובע היהודי, שבו חיו גם לא-יהודים, ביניהם גם הצייר הידוע רמברנדט. היהודים ההולנדים לא נחשפו לעלילות הדם ולאירועים אלימים שנבעו מאנטישמיות – תופעות שבאותה עת היו חלק משגרת יומם של אחיהם בשאר אירופה. אחת הסיבות לכך היא נפילת "חומות הבורות" של החברה ההולנדית והסקרנות האינטלקטואלית כלפי הקורפוס היהודי מצד מלומדים הולנדים. אלו למשל גילו כי האגדה על התלמוד המעודד אפיית מצות עם דם של נוצרים כשמה כן היא: עלילה הקיימת אך ורק במוחם הקודח של תיאולוגים קתולים.
עדות נוספת לשגשוגה של יהדות הולנד באותם ימים היא העובדה כי העיתונים היהודיים הראשונים בכל העולם היהודי כולו יצאו לאור באמסטרדם.


1665 | כופרים ומשיחים

בדיחה עממית מספרת שגם אם יישארו בעולם שני יהודים בלבד, הם יתפללו בשני בתי-כנסת נפרדים. בהולנד של המאה ה-17 היתה ההלצה הזו למציאות. הקהילה היהודית התפצלה לפסיפס של קהילות קטנטנות: יהודים יוצאי פורטוגל ויהודים יוצאי ספרד, יהודים ממוצא פולני ויהודים ממוצא גרמני – כל ישות בידלה את עצמה מחברתה והקימה בית-כנסת ומוסדות דתיים נפרדים.
לא רק התבדלות על רקע מוצא פילגה את חברי הקהילה היהודית בהולנד, אלא גם פולמוסים דתיים חריפים. אחד מהם התעורר בעקבות הופעתו של שבתי צבי, שהכריז על עצמו כמשיח ב-1665 וחולל כאוס דתי ברחבי העולם היהודי כולו. גם אחרי מותו של צבי, וחרף העובדה שהתנצר, המשיכה תורתו המשיחית לפלג קהילות ולפעמים גם משפחות, והקהילה היהודית בהולנד לא היתה יוצאת מן הכלל בעניין זה.
דמות נוספת שכתביה חוללו קיטוב בקהילה היהודית היה הפילוסוף ברוך שפינוזה, בן למשפחת אנוסים שהגיעה לאמסטרדם אחרי הגירוש. שפינוזה – שהתפרנס מליטוש עדשות למשקפיים וטלסקופים, ופיתח תיאוריות חשובות גם בתחום האופטיקה – נחשב לאחד האינטלקטואלים המשפיעים ביותר של תנועת ההשכלה. בספריו "מאמר תיאולוגי-מדיני" ו"אתיקה" הוא היה הראשון שהעז להתריס כנגד האמונה באל טרנסצנדנטי כשטען כי אלוהים מתגלם בחוקיות הטבע ואינו חיצוני לעולם. בגלל דעותיו הרדיקליות הוחרם שפינוזה על-ידי הקהילה היהודית. רק כ-300 שנה אחרי מותו הוכרז על "תיקון" בין שפינוזה לאחיו היהודים: בשנת 1925 עמד פרופ' יוסף קלוזנר על בימת האוניברסיטה העברית החדשה בירושלים והכריז: "הותר החרם! סר עוון היהדות נגדך וחטאתך לה תכופר! אחינו אתה, אחינו אתה, אחינו אתה!".


1814 | חוק שימור המחלוקת היהודי

בשלהי המאה ה-18 החלה המעצמה ההולנדית להתמוטט. האנגלים והצרפתים דחקו את רגלי הסוחרים ההולנדים מהשווקים המרכזיים, וגרעין תנועת הנאורות, שעד אז היה לו צביון הולנדי מובהק, עבר לצרפת.
בשנים 1780–1784 ניהלה הולנד מלחמה עקובה מדם והרסנית מבחינה כלכלית נגד בריטניה. בד בבד התמודדה גם עם מלחמת אזרחים. ב-1795, על רקע חולשתה הגוברת של הולנד, פלשו אליה צבאות נפוליאון וכבשו אותה כמעט ללא התנגדות. המסחר ההולנדי גווע, ו-54% מהיהודים ההולנדים נדרשו לארגוני הצדקה הקהילתיים.
בהשפעת המהפכה הצרפתית, החלו יהודי הולנד לחתור לאמנסיפציה, אולם "חוק שימור המחלוקת היהודי" היה בעוכריהם גם הפעם. הקהילה התפצלה למצדדים באמנסיפציה, שביקשו להשתלב בחברה הכללית, ולמתנגדים, שרצו לשמור על כוחם של מוסדות הקהילה. ב-1796 הכריזו השלטונות על שוויון זכויות ליהודים, אולם השפעתה של ההכרזה היתה טכנית בלבד, ובשילוב המצב הכלכלי הקשה, לא חוללה כל שינוי משמעותי במצבם של היהודים.
ב-1814 השתחררה הולנד מעולו של הכובש הצרפתי, שנחלש עקב תבוסותיו של נפוליאון, ומצבם הכלכלי של היהודים הוטב. מלך הולנד, ויליאם ה-1, שהושפע מהמדיניות ביחס ליהודים במדינות מרכז אירופה באותה תקופה, הוציא צווים שחייבו את היהודים בהולנד להשתלב ב"מפץ הגדול" של תנועת ההשכלה, ובין השאר לשלוח את ילדיהם למוסדות חינוך חילוניים ולאמץ את השפה ההולנדית. רבים מהיהודים נענו לצו ועשו חיל בשווקים המתאוששים ובמקצועות חופשיים כמו רפואה, עריכת-דין ועוד.


1940 | אנה אלך

בראשית המאה ה-20 עברו רבים מיהודי הולנד מיישובי הספר לערים המרכזיות, שהציעו שלל הזדמנויות כלכליות וחברתיות. המעבר הביא למגמת חילון ניכרת, התבוללות והתנכרות של יהודים רבים לזהותם הלאומית. התנועה הציונית, שזכתה להצלחה גורפת בשאר אירופה, נכשלה בהולנד כישלון חרוץ.
ואולם, שנות ה-30 של המאה ה-20 היו תזכורת לעובדה שהאנטישמיות אינה פוסחת גם על מי שרחק מזהותו הלאומית. ב-1940, עם כיבושה של הולנד על-ידי הנאצים, הושתו במדינה שורה של חוקים אנטי-יהודיים. באותו זמן חיו בהולנד כ-140 אלף יהודים, כ-40 אלף מהם פליטים שברחו מגרמניה ואוסטריה. בתחילה ביקשו הנאצים לרכז את כל היהודים באמסטרדם, אולם בקיץ 1942 הגיח לעולם "הפתרון הסופי", וההערכה היא שכ-100 אלף יהודים הולנדים מצאו את מותם במחנות ההשמדה אושוויץ, סוביבור וברגן-בלזן.
שואת יהודי הולנד מוכרת גם בזכות היומן שהותירה אחריה הנערה אנה פרנק, שהסתתרה יחד עם בני משפחתה בעליית הגג ברחוב פרינסנגראכט שעל גדות אחת מתעלות המים באמסטרדם. פרנק תיארה בכנות כובשת לב את חייה של נערה מתבגרת במסתור, כשבחוץ נערכות אקציות למחנות ריכוז. יומנה הפך לרב-מכר עולמי בזכות אביה, אוטו פרנק, שמצא אותו לאחר המלחמה מוטל בעליית הגג.


2014 | ראשית המאה ה-21

לאחר מלחמת העולם השנייה נותרו בהולנד כ-30 אלף יהודים, כ-20% מכלל היהודים שחיו בה לפני המלחמה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 פחת מספרם במידה ניכרת עקב התבוללות, לצד העובדה שכ-10% מיהודי הולנד עלו לישראל אחרי הקמת המדינה.
כיום חיים בהולנד כ-20 אלף יהודים, מהם כ-10,000 ישראלים לשעבר. הקהילה מאוגדת בשני זרמים עיקריים, הזרם האורתודוקסי והזרם הליברלי.