קהילת יהודי ברמקה

גטינגן GOETTINGEN


עיר במדינת סכסוניה התחתית (NIEDERSACHSEN) במערב-גרמניה.


העיר שוכנת בעמק הרחב של נהר ליינה (LEINE), והיא צומת מסילות ברזל ומרכז של תעשיות קלות, ביניהן תעשיות עתירות ידע, ייצור מכונות, מכשירי חשמל, כימיקלים, מכשירים אופטיים מדוייקים ומכשירים של מכאניקה עדינה לצרכים שימושיים ומדעיים. האוניברסיטה של גטינגן נוסדה ב-1737, ואחת הפקולטות החשובות שבה היא הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע.

הקהילה היהודית

יהודים בגטינגן נזכרים לראשונה בתעודה מן המאה ה-13. הקהילה מנתה תריסר משפחות ושילמה %4.5 מכלל המסים העירוניים. הקהילה נחרבה בפרעות המגיפה השחורה ב-1350, שוקמה כעבור עשרים שנה וב-1591 גורשו היהודים. מעטים השתקעו בעיר במאה ה-17, וב- 1718 ניתנה ליהודים רשות לרכוש בה נכסי דלא ניידי. ברובע האוניברסיטאי הותרה הישיבה לשלש משפחות יהודיות בלבד. ב-1910 מנתה הקהילה 661 נפש - %1.75 מאוכלוסיית העיר.

ב-1859 נתמנה באוניברסיטת גטינגן הפרופסור היהודי הראשון באוניברסיטה גרמנית, המתמטיקאי מוריץ אברהם שטרן. האוניברסיטה השתבחה בחוקרי המקרא דוגמת י"ג אייכהורן, ג"ה אוואלד, פאול דה לאגארד ויוליוס וולהאוזן.

ב-1932 היו בקהילת גטינגן 411 יהודים.


תקופת השואה

ב-1933, כאשר ג'יימס פראנק, חתן פרס נובל בפיסיקה, פרש ממשרתו, נמצאו פרופסורים גרמניים שתבעו להעמידו לדין באשמת "חבלה". שישה פרופסורים אחרים, וביניהם אוטו נויגבאואר, ריכארד קוראנט, ניקולאוס פבזנר ואויגן קאספארי, פרשו מאונס.

ערב מלחמת-העולם השנייה לא נותרו בגטינגן אלא כ-170 יהודים. ב-1942 נלקחו אחרוני היהודים למחנה טרזיינשטאדט. יהודים ממוצא מזרח-אירופי שולחו לגטו וארשה. ב-20 באוקטובר אותה השנה נותרו רק תשעה יהודים בעיר.

הקהילה היהודית אחרי המלחמה

אחרי השואה חודשו חיי הקהילה היהודית באופן מוגבל. באמצע שנות השישים התגוררו בגטינגן כ- 25 יהודים.

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

מספר היהודים גדל בעיר בעקבות הגירת יהודים מברית המועצות לשעבר . הקהילה בעיר הוא קונסרבטיבית ובשנת 2008 חנכה בית כנסת חדש . כיום בקהילה כ - 200 חברים . רב הקהילה הוא הרב סולומון . לקהילה יש מרכז קהילתי שכולל מטבח, משרד,חדר ישיבות,ספריה,מרכז נוער,חדר מוסיקה בו הקהילה מפעילה להקה מוסיקלית. בשנת 2002 הוקם בית מדרש קהילתי שבו ניתנות הרצאות ,שיעורים ומתקיימת בו פעילות חברתית מגוונת . במקום ישנה מסעדב כשרה שנקראת ביסטרו לוינשטיין .

בעיר הוקמו אנדרטאות רבות לזכר הנרצחים בשואה . לקהילה 2 בתי עלמין , ישן שכיום סגור וניתן לבקר בו וחדש הפעיל גם כיום.

לקהילה קשרים טובים עם שאר הדתות בעיר וגם ישנו קשר עם האוניברסיטה המקומית.

Lower Saxony

Niedersachsen

A Land (state) in northwest Germany bordering the North Sea. 

דודשטדט

Duderstadt

עיר במחוז גטינגן, בסקסוניה התחתית, גרמניה.

שיא האוכלוסייה היהודית: 85 ב-1900; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 27.

למרות שאיננו יודעים מתי התיישבו יהודים לראשונה בדודשטדט, מהרישומים ידוע לנו שבשנת 1338 היה בעיר בית כנסת (ואולי אף בית קברות). ברשומות משנת 1457 מוזכר בית ספר כשהמורה שימש גם כחזן וכמוהל. הקהילה המודרנית קמה במאה ה-19, ומרבית חבריה עסקו במסחר ובפיננסים. מהתיעוד עולה כי עד שנת 1843 התפילות נערכו בחדרי תפילה. בשנת 1898, הקהילה חנכה בית כנסת – הבניין הכיל גם חדר לימוד ודירה למורה ששימש כחזן וכשוחט – ברחוב כריסטיאן בלנק (Christian Blank Strasse). בית הספר היהודי החדש של דודשטאדט הוקם בשנת 1870. בשנת 1920 נפתח בדודשטדט סניף מקומי של האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בעלי אמונה יהודית.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) נשדדו נכסים של יהודים; אנשי ה"אס-אס" הציתו את בית הכנסת, שכבר לא נערכו בו תפילות, וארבעה גברים יהודים נכלאו באופן זמני. ששת היהודים הנותרים הועברו בסופו של דבר לבית אחד; בשנת 1942, היהודים שנותרו בדודשטאדט גורשו ובית העלמין נהרס. מאוחר יותר, ב-1944 וב-1945, 750 נשים יהודיות מהונגריה ביצעו עבודות כפייה דודשטאדט. בין 18 ל-26 מיהודי דודשטאדט נִספו בשואה.

ב-1953 הוקמו שלוש אנדרטאות זיכרון בבית הקברות. באתר בית הכנסת לשעבר הוקם בשנת 1980 לוח זיכרון.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

Heilbad Heiligenstadt

Heiligenstadt-Eichsfeld

A spa town in the Eichsfeld district in Thuringia, Germany.

First Jewish presence: 1212; peak Jewish population: 107 in 1882; Jewish population in 1933: 34

Jews settled in Heiligenstadt-Eichsfeld in the early 13th century but were later expelled. The arrival of Jews in the late 1700s marked the beginning of an unbroken Jewish presence that would last until 1940. Until 1774, the poverty-stricken Jewish community conducted services in a small, overcrowded prayer room. In order to accommodate the growing Jewish population, the community, with its limited funds, purchased a building and converted it into a synagogue; inaugurated in 1872, it housed a classroom used by a teacher who also served as shochet. Although the synagogue was set on fire on Pogrom Night (Nov. 9, 1938), the fire department quickly extinguished the blaze due to the building’s proximity to other houses. The exterior, therefore, remained intact. The building was later converted into an apartment block. A memorial plaque has been affixed to the former synagogue building; it commemorates the Jewish community that was destroyed, but does not mention the fact that the building was once a synagogue.

----------------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.