קהילת יהודי סאמארקאנד

סאמארקאנד Samarkand

עיר ברפובליקה האוזבקית. עד 1991 בברית המועצות.


על קהילה גדולה במקום מסר, מפי השמועה, בנימין מטודלה במאה ה- 12; ככל הנראה נהרסה בכיבוש באב מחמד חאן בשנת 1598.

ב-1843 הוקצה ליהודים שטח להקמת שכונה משלהם. בראש הקהילה שנתגבשה אז, עמד "נשיא" ("כלנתר"), שתפקידו אושר בידי שליט בוכארה.

עם הכיבוש הרוסי (1868) השתפר מצב היהודים, וכעבור 20 שנה מנתה הקהילה קרוב ל-3,800 נפש. יהודים אשכנזים התחילו להתיישב במקום עם סלילת קו-הרכבת לסאמארקאנד בסוף שנות ה-80, למורת רוחם של השלטונות שראו בהם יסוד זר. אף על-פי כן גדל היישוב לכדי 5,266 בשנת 1907.

בתקופת המהפכה התנהלה בעיר פעילות ציונית, ותרמה לליכוד השורות בקרב היהודים. הוקם תיכון עברי. בלחץ ה"ייבסקציה" טושטש הצביון הלאומי בחינוך ובשנות ה- 30 נסגרו 15 מבתי- הכנסת שהיו קיימים אז והמוזיאון היהודי, שנוסד ב- 1922, "טוהר" ממוצגים שהעידו על זיקת יהודי המקום לארץ-ישראל.

באותה התקופה התגוררו בסאמארקאנד 9,830 יהודים לערך, רובם בשכונה היהודית (מאז 1926 "השכונה המזרחית"). בבית-הספר המקומי למדו 1,400 ילדים בשפה הטאג'יקית, היא שפת יהודי בוכארה.

במלחמת-העולם השנייה מצאו מקלט בסאמארקאנד פליטים רבים ממערב ברית-המועצות.

ב-1951 נשפט "חכם" יחזקאל ל-25 שנות מאסר על פעילות דתית ושוחרר כעבור שש שנים.

בסוף שנות ה-60 נאמד מספר היהודים בעיר ב-15,000, רובם בוכארים שהתגוררו בשכונה היהודית לשעבר, בעיר העתיקה. נותר בית כנסת אחד ובו מקום נפרד לאשכנזים.

בשנת 1997, אחרי העלייה לישראל נותרו בסאמארקאנד 7,000 יהודים.