בית הכנסת ברובע היהודי העתיק בקורפו,
יון שנות 1980.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)
יון שנות 1980.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)
רכישת תמונות: חלק מהתמונות ניתנות לרכישה, לפרטים נוספים-
לחצו כאן, אנא וודאו שיש לכם את מספר יחידת תמונה (כפי שמופיע למעלה)
קורפו
(מקום)קרקירה KERKYRA, באיטלקית קורפו CORFU
עיר, בירת האי קורפו, איי יוון המערביים.
העיר קרקירה היא בירת המחוז, אותו מהווה קבוצת איים סמוכים, לאי קורפו שהוא השני בגודלו באותה קבוצה ושוכן מול חוף חצי האי אפירוס (EPIROS). משום אקלימו הנוח ידוע כאתר תיירות וקייט. תושביו עוסקים בחקלאות.
לאחר נפילת הקיסרות הרומית עבר האי שליטים רבים. עד לכיבושו על-ידי וונציה ב-1386, היו יהודי קורפו, שחיו רובם ככולם באי קרקירה, מאורגנים בשתי קהילות: קהילה "יוונית" ("גרוגו") וקהילה "איטלקית" ("אפוליזה"; מהעיר אפוליה APULIA באיטליה). הקהילה היוונית היתה הוותיקה ובה יהודים שישבו באי מתקופת ביזנטיון והיו בעלי זכויות שוות לשאר תושבי האי. הקהילה לא קלטה מהגרים יהודים חדשים מאיטליה ומספרד והם התארגנו במסגרת נפרדת.
במאה ה-16 היו בקורפו שני בתי-כנסת: רומאניוטי (ROMANIOTS- ביזנטי) ו"איטלקי".
מגורי היהודים הוגבלו לגטו.
בשנות ה-60 של המאה ה-17 הושווה מעמד כל היהודים בקורפו. בראש כל עדה עמדו שני משגיחים (סנדקים), שני מפקחי-כשרות ושני פרנסים. מספר היהודי היה כ-500.
בעת השלטון הצרפתי הקצר במקום (סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19) נהנו היהודים מזכויות שוות לשאר התושבים. אך תחת השלטון האנגלי (1864-1815) נשללו חלק מזכויותיהם. עם צרוף קורפו ליוון (1864) הוחזרו זכויות היהודים ומספרם עלה ל-6000.
בגלל עלילת דם ופרעות בעקבותיה עקרו יהודים רבים מקורפו לאיטליה ולצרפת. בתחילת המאה ה-20 נמשכה ההגירה היהודית מקורפו לטורקיה, צרפת ולארצות אמריקה. באותה תקופה עלו יהודים מקורפו לארץ ישראל.
ב-1932 חיו בעיר כ-3,000 יהודים ולהם ארבעה בתי-כנסת (לפי ארצות מוצאם).
היהודים עסקו במסחר, בבורסקאות, בעסקי הלוואות ובתיווך בין ונציה וארצות-המזרח הקרוב. במשך דורות סיפקה קורפו אתרוגים ליהודים בכל העולם. ב-1853 הוקם בית דפוס עברי בקורפו.
בתחילת המאה ה-20 היו רוב יהודי קורפו סוחרים זעירים.
בשלהי המאה ה-19 הקימו יהודי המקום תנועת "השכלה" ותמכו בתנועת "שיבת ציון"; ביניהם היה ר' יהודה ביבאס, מרבני קורפו. בראשית המאה העשרים הקים משה חיימי את הארגון הציוני "מבשר ציון". באותו זמן יצא לאור כתב עת יהודי בשתי שפות (יוונית ואיטלקית), שלחם לשווי זכויות של יהודים.
ערב מלחמת העולם השנייה מנתה קהילה קורפו 2000 יהודים.
תקופת השואה
האיטלקים כבשו את קורפו באוקטובר 1940. לא היתה פגיעה ביהודים תחת שלטונם. אחרי כניעת איטליה לבנות-הברית בספטמבר 1943 נכנסו הגרמנים לקורפו, וביוני 1944 החלו פעולות הגסטאפו במקום; כ-400 נשים יהודיות הובלו ברפסודות לאפירוס ומשם למחנה המעבר היידר (HAIDAR) שליד אתונה. קבוצה נוספת של גברים ונשים הובלו דרך נמל פיראוס (PIREUS) למחנה המעבר, אחרי שרוכזו באי לאוקדיה (LAUKADIA). ממחנה היידר שולחו כל היהודים, כ-1,600 במספר, למחנה ההשמדה אושוויץ (AUSCHWITZ). רק 180 מהם שרדו אחרי המלחמה. יהודי קורפו היו האחרונים שנשלחו על ידי הגרמנים למחנות ההשמדה.
ב-1948 חיו בקורפו כ-180 יהודים. ב-1968 התגוררו במקום 92 יהודים ולהם בית-כנסת אחד.
עיר, בירת האי קורפו, איי יוון המערביים.
העיר קרקירה היא בירת המחוז, אותו מהווה קבוצת איים סמוכים, לאי קורפו שהוא השני בגודלו באותה קבוצה ושוכן מול חוף חצי האי אפירוס (EPIROS). משום אקלימו הנוח ידוע כאתר תיירות וקייט. תושביו עוסקים בחקלאות.
לאחר נפילת הקיסרות הרומית עבר האי שליטים רבים. עד לכיבושו על-ידי וונציה ב-1386, היו יהודי קורפו, שחיו רובם ככולם באי קרקירה, מאורגנים בשתי קהילות: קהילה "יוונית" ("גרוגו") וקהילה "איטלקית" ("אפוליזה"; מהעיר אפוליה APULIA באיטליה). הקהילה היוונית היתה הוותיקה ובה יהודים שישבו באי מתקופת ביזנטיון והיו בעלי זכויות שוות לשאר תושבי האי. הקהילה לא קלטה מהגרים יהודים חדשים מאיטליה ומספרד והם התארגנו במסגרת נפרדת.
במאה ה-16 היו בקורפו שני בתי-כנסת: רומאניוטי (ROMANIOTS- ביזנטי) ו"איטלקי".
מגורי היהודים הוגבלו לגטו.
בשנות ה-60 של המאה ה-17 הושווה מעמד כל היהודים בקורפו. בראש כל עדה עמדו שני משגיחים (סנדקים), שני מפקחי-כשרות ושני פרנסים. מספר היהודי היה כ-500.
בעת השלטון הצרפתי הקצר במקום (סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19) נהנו היהודים מזכויות שוות לשאר התושבים. אך תחת השלטון האנגלי (1864-1815) נשללו חלק מזכויותיהם. עם צרוף קורפו ליוון (1864) הוחזרו זכויות היהודים ומספרם עלה ל-6000.
בגלל עלילת דם ופרעות בעקבותיה עקרו יהודים רבים מקורפו לאיטליה ולצרפת. בתחילת המאה ה-20 נמשכה ההגירה היהודית מקורפו לטורקיה, צרפת ולארצות אמריקה. באותה תקופה עלו יהודים מקורפו לארץ ישראל.
ב-1932 חיו בעיר כ-3,000 יהודים ולהם ארבעה בתי-כנסת (לפי ארצות מוצאם).
היהודים עסקו במסחר, בבורסקאות, בעסקי הלוואות ובתיווך בין ונציה וארצות-המזרח הקרוב. במשך דורות סיפקה קורפו אתרוגים ליהודים בכל העולם. ב-1853 הוקם בית דפוס עברי בקורפו.
בתחילת המאה ה-20 היו רוב יהודי קורפו סוחרים זעירים.
בשלהי המאה ה-19 הקימו יהודי המקום תנועת "השכלה" ותמכו בתנועת "שיבת ציון"; ביניהם היה ר' יהודה ביבאס, מרבני קורפו. בראשית המאה העשרים הקים משה חיימי את הארגון הציוני "מבשר ציון". באותו זמן יצא לאור כתב עת יהודי בשתי שפות (יוונית ואיטלקית), שלחם לשווי זכויות של יהודים.
ערב מלחמת העולם השנייה מנתה קהילה קורפו 2000 יהודים.
תקופת השואה
האיטלקים כבשו את קורפו באוקטובר 1940. לא היתה פגיעה ביהודים תחת שלטונם. אחרי כניעת איטליה לבנות-הברית בספטמבר 1943 נכנסו הגרמנים לקורפו, וביוני 1944 החלו פעולות הגסטאפו במקום; כ-400 נשים יהודיות הובלו ברפסודות לאפירוס ומשם למחנה המעבר היידר (HAIDAR) שליד אתונה. קבוצה נוספת של גברים ונשים הובלו דרך נמל פיראוס (PIREUS) למחנה המעבר, אחרי שרוכזו באי לאוקדיה (LAUKADIA). ממחנה היידר שולחו כל היהודים, כ-1,600 במספר, למחנה ההשמדה אושוויץ (AUSCHWITZ). רק 180 מהם שרדו אחרי המלחמה. יהודי קורפו היו האחרונים שנשלחו על ידי הגרמנים למחנות ההשמדה.
ב-1948 חיו בקורפו כ-180 יהודים. ב-1968 התגוררו במקום 92 יהודים ולהם בית-כנסת אחד.