קהילת יהודי סארוואש

Mihaly Mohr (1861-1924), ophthalmologist, born in Szarvas, Hungary (then part of the Austrian Empire). He received his M.D. degree from the University of Budapest, and specialized in ophthalmology, working in the eye division of the Jewish Hospital of Pest until 1891. Subsequently he was oculist-in-chief of the Workmen's Sick Insurance Fund clinic and of the Brody Adel Children's Hospital of the Jewish Community of Pest. From 1903 on he was an instructor in diseases of the eye in children at the University of Budapest. He held offices in several medical associations.

Among Mohr's numerous published works are: Az arnyekproba (The Shadow Test); A gyermek szemenek apolasa (Care of Children's Eyes); Ueber Cocain-Anaesthesie (in German); Ueber den Zusammenhang von Augenleiden mit Hautleiden (in German); Influenzaval osszefuggo szembantalmak ("Diseases of the Eye Related to Influenza"); Ueber Augenentzuengung der Neugeborenen (in German); A gyermek szeme ("The Eye of the Child"); Utmutato szemeszeti balesetekben ("A Guide in Accidents of the Eye"); A kotohartya bantalmairol ("On Diseases of the Conjunctiva"); A pupilla-reactiorol ("On Pupillar Reaction").

Mor Ballagi (born Moritz Bloch) (1815-1891), philologist and Christian theologian, born in Inocz, Hungary (then part of the Austrian Empire). He studied at the well known טeshivot at Nagyvarad (now Oradea, in Romania), and Papa, Hungary. While working as a teacher in Moor and Surany, he studied classical and modern languages and also mathematics. His religion being an obstacle to the obtaining of a diploma at the University of Budapest, he moved to Paris in 1839, where he took up Oriental studies. Jozsef Eotvoes, a leading Hungarian writer and statesman, was much impressed by Ballagi's pamphlet A zsidokrol (About the Jews), in which he advocated the emancipation of Hungarian Jewry, and called upon him to return to Hungary, which he did in 1840. Ballagi began a Hungarian translation of the Bible, of which, however, only the Pentateuch and Joshua appeared (Budapest, 1840-1843). Its language and his commentaries were widely praised in Hungary. In recognition he was made a member of the Hungarian Academy of Science. In 1841 he translated the Hebrew prayer book into Hungarian.

He wrote several pamphlets in favour of Hungarian independence and succeeded in enlisting the support of leading politician Count Stephen Szechenyi, who had championed the modernization of Hungarian economic, social, and intellectual life and was the leader of the moderate liberal group in the Hungarian diet, for the establishment of a Hungarian rabbinical seminary. In 1842 Ballagi went to Tuebingen, Germany, where he converted to Protestantism (1843) although he remained sympathetic to Judaism. The following year he became a lecturer at the Lyceum in Szarvas (Hungary) and in 1851 he was made professor there.

During the War of Liberation, as the revolution of 1848 was known in Hungary, he was secretary to General Goergey and subsequently was assigned to the War Department. Later he also was made professor at the Protestant Theological Institute of Pest. In 1959 he produced a Hungarian dictionary and a collection of Hungarian proverbs. He also published also a textbook of the Hebrew language (1872) and wrote a number of books on Christian subjects. He wrote in both Hungarian and German. Ballagi died in Budapest.

סולנוק SZOLNOK

עיר במחוז יאס-נאגיקון-סולנוק (JASZ-NAGYKUN-SZOLNOK), מרכז הונגריה.


ב-1840 הותר ליהודים להתיישב במקום. רובם עסקו במסחר, מיעוטם היו בעלי מלאכה ובעלי מקצועות חופשיים.

הקהילה התארגנה ב-1850. היו בה חברה קדישא ובית-כנסת שנבנה ב-1858. כן הקימה הקהילה קרן לעזרת סטודנטים, שנאלצו ללמוד מחוץ להונגריה בשל חוק ה"נומרוס קלאוזוס" (שהגביל את מספר היהודים בבתי-הספר הגבוהים ל-%5 מכלל התלמידים), וקרן מלגות לעידוד לימודי התנ"ך.

בעקבות המחלוקת בין חרדים למשכילים בקונגרס יהודי הונגריה (1869,1868) התפלגה הקהילה. הזרם הנאולוגי (ששאף להשתלב בחברה ההונגרית ולתקן את סדרי החיים הדתיים) חנך בית-כנסת חדש ב-1899. בית-הכנסת הישן הועבר לפלג האורתודוקסי.

גם החינוך בסולנוק היה מפולג בין שני הזרמים: ילדי האורתודוקסים למדו ברובם ב"תלמוד תורה" שנוסד ב-1935, ואילו ילדי הנאולוגים למדו בבית הספר העממי שנוסד עוד ב-1855 ובבית ספר תיכון בו שמעו גם לימודי יהדות.

ב-1930 מנתה הקהילה 2,098 יהודים.


תקופת השואה

בעקבות חוקי ההפלייה ("החוקים היהודיים", 1938 ואילך) שנועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והתרבות, הופעלו על היהודים מגבלות, ורבים החלו לתכנן עלייה לארץ ישראל. הוקמו במקום חוות הכשרה לעלייה ואולפן לעברית. ב-1940 הופקע בית התרבות של הקהילה על-ידי המפקדה הצבאית במקום, ומ-1941, הוחל בגיוס גברים בני 55-18 לעבודות כפייה. הם נשלחו לחזית אוקראינה שם נספו.

ב-19 במארס 1944 ניכנס הצבא הגרמני להונגריה. עוד באותו ערב תפשו אנשי גסטאפו כמה מיהודי סולנוק כבני ערובה. באפריל הוקם במקום גיטו. יהודים רוכזו בבית הכנסת האורתודוקסי, בבית הספר ובבניינים סמוכים. מקצתם הועסקו בעבודות חקלאיות במשקי הסביבה, תחת פיקוח הז'אנדרמרים. ביוני הועברו 1800 יהודי סולנוק מהגיטו לבית חרושת לסוכר, אליהם הצטרפו 4,000 יהודים מיישובים סמוכים. בגיטו הוקמה "מחלקה מיוחדת" בה נחקרו יהודים באכזריות. רבים מהנחקרים נפטרו בעינוייהם. ב-26 ביוני חולקו העצורים לשתי קבוצות: אחת הוסעה באותו יום למחנות עבודה באוסטריה, והשנייה שולחה ב-29 ביוני 1944 למחנה ההשמדה אושוויץ.


לאחר המלחמה חזרו מאוסטריה 600 יהודים, מהם 50 ילדים. מאושוויץ לא חזר איש. חיי הקהילה חודשו. בשנות הארבעים המאוחרות ובשנות החמישים עלו רבים מיהודי סולנוק לישראל. ב-1963 נותרו במקום 180 יהודים.

בקש (BEKES)


עיירה במחוז בקש, דרום מזרח הונגריה.


יהודים הגיעו למקום לראשונה מאדון' (ADONY) ב-1840. בתחילה, עסקו רבים מהם בחקלאות, ואחר כך פנו למקצועות אחרים, בעיקר למסחר. במקום פעלו אגודת נשים, חברת ביקור חולים ו"מלביש ערומים". בית כנסת נבנה ב-1908 ובית ספר הוקם ב-1861.

בתקופת "הטרור הלבן" (פרעות ביהודים שערכו גורמים ימניים בשנים 1921-1919 לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי בהונגריה) נהרגו כמה מיהודי המקום.


בשנת 1930 נמנו בקהילה 317 יהודים.


תקופת השואה

באמצע מאי 1944, לאחר כניסת הגרמנים להונגריה, רוכזו כל היהודים בגיטו שהוקם במקום. באמצע יוני הועברו למחנה ריכוז בבית חרושת ללבנים בבקשצ'אבה (BEKESCSABA), שבו רוכזו כל יהודי האיזור היהודים. ב-26 ביוני גורשו רובם למחנה ההשמדה אושוויץ, ומיעוטם לאוסטריה.


אמנם חיי הקהילה חודשו בידי היהודים המעטים ששבו לכפר אחרי המלחמה, אבל מספרם ירד בהתמדה.

סנטש SZENTES

עיר במחוז צ'ונגראד (CSONGRAD), דרום מזרח הונגריה.


משפחות יהודיות הורשו להתיישב במקום ב-1742. רוב היהודים היו סוחרים ופקידים. במאה ה-19, גדל מספרם. הקהילה התארגנה ב-1800 והחברה קדישא נוסדה ב-1810. בית ספר נפתח ב-1841. בעקבות חילוקי דעות בין חרדים למשכילים בקונגרס של יהודי הונגריה (1869,1868), הצטרפו יהודי סנטש לזרם הניאולוגי (שגרס השתלבות יהודים בתרבות ההונגרית). במקום היו ספרייה וועד לחקר תולדות הקהילה. בית-הכנסת נבנה ב-1871.

ב-1900 היו בקהילה 945 יהודים.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

ב-1941 היו בקהילה כ-500 יהודים.

במאי 1944, כחודשיים לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה, הוקם במקום גיטו, אליו הובאו גם יהודי סגהאלום (SZEGHALOM).

ביוני הועלו יהודי סנטש לקרונות רכבת והובאו לסגד (SZEGED), שם הוחזקו בתנאי צפיפות קשים. ב-26 ביוני 1944 שולחו מקצתם למחנה ההשמדה אושוויץ ומקצתם למחנות עבודה באוסטריה.

לאחר המלחמה חזרו למקום 120 ניצולים, רובם מאוסטריה, וחידשו את חיי הקהילה. ב-1949 הוקם גלעד לזכר יהודי העיר שניספו בשואה.