קהילת יהודי וולפנביטל

Bruno Italiener (1881-1956), rabbi and scholar, born in Burgdorf, Germany, the son of the Jewish teacher. He attended the Jewish school in Wolfenbüttel and the Andreanum grammar school in Hildesheim and then studied philosophy and oriental philology at the University of Breslau (now Wroclaw, Poland) graduating in 1908 and later earned a PhD from the University of Erlangen. In parallel he studied at the Jewish-theological seminar in Breslau and was ordained a rabbi in 1908.

He was named rabbi of the liberal community of Darmstadt in 1907, serving there until 1914, when he became a military rabbi with the German army on the Western Front. He returned to his position in Darmstadt in 1918 and continued to serve there until 1927, when he moved to Hamburg becoming the rabbi of the 1,200 seat newly built synagogue in Harvestehude district. He continued to hold his position after the rise to power of the Nazis, but during the Pogrom Night (Nov. 9, 1938) his synagogue was desecrated and closed. Italiener along with his wife and two daughters managed to escape from Germany to Brussels, Belgium, and from there immigrated to England settling in London. He served at the Settlement Synagogue in East End from 1939 to 1941 and then at the West London Synagogue from 1941 until his retirement in 1951.

Italiener was a also a prolific scholar and published numerous essays about Judaism, including a facsimile edition of the Darmstadt Passover Haggadah (1927). His brochure Waffen im Abwehrkampf  ("Defensive Weapons”, 1920), attempted to provide the German Jews with arguments against anti-Semitic attacks.

גוסלאר

Goslar

עיר בסקסוניה התחתונה, גרמניה. עד 1990 בגרמניה המערבית.

סוחרים יהודים מוורמס (ורמייזא) מוזכרים בתעודות מהשנים 1074 ו-1114. ב-1252 תבעה העיר לעצמה את ההכנסה ממסי היהודים אף שמעמדם הרשמי היה כשל "עבדי לשכת המלך"; כעבור עשרים שנה בערך גבתה העיריה מסים אלה לקופת המלך. בשנת 1312 שילמה הקהילה היהודית מס זהה לזה ששילמו התושבים הנוצרים. מועצת העיר התערבה לטובת היהודים בימיו של לואי ה-4 במחצית הראשונה של המאה ה-14.

הקהילה לא נפגעה בשנות ה"מגיפה השחורה" והנוסח המקומי של "השבועה היהודית", יחסית, לא כלל ביטויים משפילים. מריבות פנימיות על זכות הישיבה בעיר ("חרם היישוב") הצריכו לא פעם את התערבות העירייה וב-1331 התפלגה הקהילה על רקע זה למשך שבע שנים. באותה עת היו בעיר כ-30 יהודים משלמי מס.

מ-1312 פירסמה מועצת העיר מידע המתייחס לזכויות ולחובות של יהודים בודדים, וב-1340 כמחצית מיהודי גוסלאר לא נכללו רשמית בקהילה למטרות מיסוי. תהליך זה נמשך במחצית השנייה של המאה ה-14, מלווה במיסוי מוגבר ובירידה של האוכלוסייה היהודית. החמרה נוספת במצב הקהילה חלה בעקבות עלילת דם ב-1440, עד כדי כך שלא ניתן היה לארגן מניין. וב-1414 יהודי גוסלאר נטשו בסתר את העיר ועברו לברונסוויק כדי להתחמק ממס אימפריאלי כבד. קהילת גוסלאר מוזכרת בשנת 1615, כאשר פרנס התמנה והושבע לתפקיד. בשנת 1677 נרשמו בפנקס הקהילה 9 חברים. בית כנסת נפתח ב-1693. ב-1871 מנתה קהילת גוסלאר 43 איש, ו-83 ב-1933.

ב"ליל-הבדולח" הותקף בית-הכנסת (שנחנך ב-1802), וחנויות ובתים של יהודים נשדדו. פנקסי הקהילה הושמדו כליל. 22 מאנשי המקום נִספו בשואה. אחרי המלחמה קמה קהילה חדשה, שמנתה 46 איש ב-1948, אך מספרם ירד כעבור זמן קצר. ב-1970 נמנו 8 יהודים במקום.

Lower Saxony

Niedersachsen

A Land (state) in northwest Germany bordering the North Sea. 

 

הילדסהיים

עיר ליד האנובר, גרמניה. מסיום מלחמת העולם השנייה ועד 1990 בגרמניה המערבית.

הקהילה היהודית

ראשית היישוב היהודי במקום באמצע המאה ה-14; הוא נפגע קשות בשנות "המגיפה השחורה" (1349-1348) אך כעבור 30 שנה כבר ישבו בעיר כ-80 יהודים, ברחוב משלהם, עם בית-כנסת ןבית עלמין; כולם התפרנסו מהלוואות בריבית. ב-1457 גורשו ובית-הכנסת נהרס. ב- 1520 השיג זכות-מגורים בעיר ההרפתקן היהודי "מיכל הגדול" ובעקבותיו באה קבוצת יהודים, ביניהם הרץ, רופא הבישוף. צו גירוש שהוצא נגד היהודים ב-1595 בוטל לאחר שהגישו תביעה לבית- הדין הקיסרי; הותר להם לחזור כעבור שש שנים וב-1662 הוענקה להם איגרת חסות והותקנו סדרי השלטון הפנימי של הקהילה. בית- כנסת הוקם בתחילת המאה ה- 17. ב-1726 מנתה הקהילה 60-40 משפחות בעלות היתר-מגורים; האחרים הורשו להוסיף ולהתגורר במקום בזכות שתדלנותם של הקרובים למלכות. כאשר הועברה העיר לשלטון בית האנובר (1815) חלה הרעה במעמדם החוקי של היהודים. לקראת סוף המאה ה-19 התגוררו בהילדסהיים 513 יהודים (%2 מכלל האוכלוסיה) וכמספר הזה ב-1933. עם הבולטים שברבני העיר נמנו הוגה הדעות יעקב גוטמן ויורשו א. לווינסקי, שהירבה לכתוב על תולדות הקהילה. ב"ליל הבדולח" (10 בנובמבר 1938) הועלה באש בית הכנסת וחנויות
יהודיות נשדדו; במאי 1939 נותרו בעיר 210 יהודים ורובם הובלו לתרזיינשטאדט, ביולי 1942, מעטים חזרו. 

הקהילה היהודית אחרי השואה ובשנות ה - 2000

הקהילה היהודית חודשה לאחר השואה , אך בסוף שנות השישים ישבו בה 8 יהודים בלבד . בשנת 1988 הוקמה בעיר אנדרטה במקום בו היה בניין בית הכנסת שחרב בימי השואה .

רק בשנת 1997 הקהילה גדלה כאשר נוספו היהודים שהיגרו מברית המועצות לשעבר . בשנת 2009 נחנך בעיר בית כנסת רפורמי ואז מנתה הקהילה 35 חברים . על ביתו של אוסקר שינדלר שהיה תושב העיר עד מותו בשנת 1974 , נתלה שלט זיכרון . בנוסף שוקמו מספר בתי יהודים בעלי עניין ארכיטקטוני . במקום יש 3 בתי עלמין יהודיים , כאשר 2 הישנים נסגרו והשלישי החדש יותר עדיין בשימוש .