קהילת יהודי שאטוראליה אויהיי
שאטוראליה אויהיי SATORALJAUJHELY (ביידיש: אויהיי)
עיר במחוז זמפלן (ZEMPLEN), צפון הונגריה.
העדויות הראשונות על נוכחותם של יהודים במקום הן מראשית המאה ה- 18. יהודים תפסו מקום מרכזי בחיי העיר ובהנהגתה ואף במוסדות המחוקקים של המחוז. הם התפרנסו מחקלאות, ממסחר וממלאכה, והיו ביניהם גם בעלי מקצועות חופשיים.
הקהילה התארגנה ב- 1760. חברה קדישא נוסדה בשנת 1772 וב-1806 חוברו תקנות הקהילה.
בעקבות קונגרס יהודי הונגריה (1869,1868) הצטרפה הקהילה לקהילות ה"סטטוס-קוו", שנותרו במתכונתן שלפני הקונגרס. ב- 1878 הקימו החסידים קהילה נפרדת, ולבסוף ב- 1886 הצטרפה הקהילה כולה לזרם האורתודוקסי. אבל למעשה התקיימו שלוש קהילות נפרדות, שתיים חרדיות ואחת "סטטוס-קוו", לכל אחת היו רבנים, בתי-כנסת, בתי-מדרש ומוסדות-דת משלה.
בעיר הוקמו מוסדות-סעד רבים, כגון חברות "גמילות חסדים", תמיכה ביולדות נצרכות, בית-חולים ובית-תמחוי. פעלו שני בתי-ספר, ארבע ישיבות ושני בתי "תלמוד תורה".
ב- 1920 חיו בשאטוראליה-אויהיי 6,446 יהודים.
תקופת השואה
מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (בספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים", חוקי אפלייה שהגבילו את היהודים חברתית וכלכלית. אחרי פרוץ המלחמה, ובעיקר בקיץ 1941, כשההונגרים לחמו לצד הגרמנים בחזית המזרחית, גוייסו יהודי הונגריה לעבודות כפייה במסגרת צבאית. בשנת 1941 היו בשאטוראליה אויהיי 4,160 יהודים.
ב- 19 במארס 1944, עם כניסת הצבא הגרמני להונגריה, הוטל עוצר על היהודים ונאסר עליהם לקנות בשוק העירוני בשעות שלפני הצהריים. ביום השלישי לכניסת הגרמנים לעיר, הם דרשו מהרבנים להתייצב בפני מפקד-העיר הגרמני ובפני ראש המשטרה המקומית ולגייס תוך שעות ספורות סכום כסף גדול. על מנהיגי-הציבור הוטל להקים "מועצה יהודית" שבה יכללו גם נציגי הקהילות הסמוכות.
רובע-הצוענים לשעבר הוקצה כגטו ובו ריכזו הגרמים את יהודי העיר והסביבה. הגרמנים גזלו את כל חפצי הערך של היהודים, ואסרו עליהם לקיים כל קשר עם הסביבה הלא-יהודית. הם כלאו בגטו כ- 15,000 יהודים, כ- 25 נפשות בחדר. על סדרי-החיים הופקד ה"יודנראט".
ב- 16 במאי שלחו ז'אנדרמים הונגריים את הקבוצה הראשונה, 3,500 נפש, לאושוויץ, וב-22 בחודש נשלחו לשם 3,500 יהודים נוספים. ב-25 במאי נשלחה הקבוצה האחרונה, שמנתה 4,000 איש, וב-3 ביוני 1944 שילחו הז'אנדרמים את אחרוני יהודי הגיטו למחנה ההשמדה אושוויץ.
לאחר המלחמה חזרו לעיר כ- 400 מתושביה היהודים, חלקם ניצלו ממחנות ההשמדה וחלקם התחבאו במקומות מסתור או ניצלו בזכות תעודות אריות, ביניהם כמאה יהודים מיישובי הסביבה. הם חידשו את החיים היהודיים במסגרת שלוש הקהילות שהיו במקום בעבר.
עיר במחוז זמפלן (ZEMPLEN), צפון הונגריה.
העדויות הראשונות על נוכחותם של יהודים במקום הן מראשית המאה ה- 18. יהודים תפסו מקום מרכזי בחיי העיר ובהנהגתה ואף במוסדות המחוקקים של המחוז. הם התפרנסו מחקלאות, ממסחר וממלאכה, והיו ביניהם גם בעלי מקצועות חופשיים.
הקהילה התארגנה ב- 1760. חברה קדישא נוסדה בשנת 1772 וב-1806 חוברו תקנות הקהילה.
בעקבות קונגרס יהודי הונגריה (1869,1868) הצטרפה הקהילה לקהילות ה"סטטוס-קוו", שנותרו במתכונתן שלפני הקונגרס. ב- 1878 הקימו החסידים קהילה נפרדת, ולבסוף ב- 1886 הצטרפה הקהילה כולה לזרם האורתודוקסי. אבל למעשה התקיימו שלוש קהילות נפרדות, שתיים חרדיות ואחת "סטטוס-קוו", לכל אחת היו רבנים, בתי-כנסת, בתי-מדרש ומוסדות-דת משלה.
בעיר הוקמו מוסדות-סעד רבים, כגון חברות "גמילות חסדים", תמיכה ביולדות נצרכות, בית-חולים ובית-תמחוי. פעלו שני בתי-ספר, ארבע ישיבות ושני בתי "תלמוד תורה".
ב- 1920 חיו בשאטוראליה-אויהיי 6,446 יהודים.
תקופת השואה
מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (בספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים", חוקי אפלייה שהגבילו את היהודים חברתית וכלכלית. אחרי פרוץ המלחמה, ובעיקר בקיץ 1941, כשההונגרים לחמו לצד הגרמנים בחזית המזרחית, גוייסו יהודי הונגריה לעבודות כפייה במסגרת צבאית. בשנת 1941 היו בשאטוראליה אויהיי 4,160 יהודים.
ב- 19 במארס 1944, עם כניסת הצבא הגרמני להונגריה, הוטל עוצר על היהודים ונאסר עליהם לקנות בשוק העירוני בשעות שלפני הצהריים. ביום השלישי לכניסת הגרמנים לעיר, הם דרשו מהרבנים להתייצב בפני מפקד-העיר הגרמני ובפני ראש המשטרה המקומית ולגייס תוך שעות ספורות סכום כסף גדול. על מנהיגי-הציבור הוטל להקים "מועצה יהודית" שבה יכללו גם נציגי הקהילות הסמוכות.
רובע-הצוענים לשעבר הוקצה כגטו ובו ריכזו הגרמים את יהודי העיר והסביבה. הגרמנים גזלו את כל חפצי הערך של היהודים, ואסרו עליהם לקיים כל קשר עם הסביבה הלא-יהודית. הם כלאו בגטו כ- 15,000 יהודים, כ- 25 נפשות בחדר. על סדרי-החיים הופקד ה"יודנראט".
ב- 16 במאי שלחו ז'אנדרמים הונגריים את הקבוצה הראשונה, 3,500 נפש, לאושוויץ, וב-22 בחודש נשלחו לשם 3,500 יהודים נוספים. ב-25 במאי נשלחה הקבוצה האחרונה, שמנתה 4,000 איש, וב-3 ביוני 1944 שילחו הז'אנדרמים את אחרוני יהודי הגיטו למחנה ההשמדה אושוויץ.
לאחר המלחמה חזרו לעיר כ- 400 מתושביה היהודים, חלקם ניצלו ממחנות ההשמדה וחלקם התחבאו במקומות מסתור או ניצלו בזכות תעודות אריות, ביניהם כמאה יהודים מיישובי הסביבה. הם חידשו את החיים היהודיים במסגרת שלוש הקהילות שהיו במקום בעבר.