קהילת יהודי סטראז'ניצה

סטראז'ניצה Strážnice 

במקורות היהודיים דרזניץ, בגרמנית Strassnitz.

עיר בדרום מזרח מוראוויה, צ'כיה.


סטראז'ניצה שוכנת 14 ק"מ מצפון-מזרח לעיר המחוז הודונין Hodonin. סטראז'ניצה נוסדה בסוף המאה ה- 14 או ראשית ה- 15 ונשתמרו בה מבנים וכנסיות עתיקות. העיר ידועה בפסטיבלים לפולקלור שנערכים בה בימי הקיץ. עד 1918 היה האזור בקיסרות אוסטריה-הונגריה ומאז עד 1993 ברפובליקה הצ'כוסלובקית.

הקהילה היהודית בסטראז'ניצה היא מהראשונות במוראוויה ונוסדה כנראה בראשית המאה ה- 15. אמנם התיעוד הקדום ביותר של יהודים בסטראז'ניצה הוא משנת 1490, אבל ידוע שהיו שם יהודים לפני כן, כי בימי מלחמות ההוסיטים, במחצית הראשונה של המאה ה- 15 עלה באש הרובע היהודי הישן, ששכן בעיר העתיקה בדרום מערב העיר. הרובע החדש הוקם בצפון-מזרח העיר במחצית השנייה של ה- 15 או בראשית המאה ה- 16, לא הופרד משאר חלקי העיר, ובתי היהודים שכנו בין בתי הנוצרים.

במלחמת שלושים השנה (1618 - 1648) עזבו יהודים רבים את העיר. ב- 1669 ישבו במקום כ- 55 משפחות יהודיות, ו- 13 מתוך 57 בתי היהודים היו נטושים.

מסוף המאה ה- 18 עד אמצע המאה ה- 19 (בימי ההגבלות על יהודים) הותר ל- 84 משפחות יהודיות לשבת בסטראז'ניצה. ב- 1848 נמנו בעיר 569 יהודים ובבעלותם היו כ- 80 בתים. בשנת 1848 הוענקו זכויות אזרח ליהודי קיסרות אוסטריה. בעקבות ביטול הגבלות ההתיישבות עזבו יהודים את סטראז'ניצה ועברו לווינה ולערים גדולות אחרות. עד 1900 ירד מספר היהודים בסטראז'ניצה ל- 323 וב- 1910 ירד ל- 279.

בית הכנסת, שהוקם ב- 1869 על יסודות בית כנסת עתיק, שופץ ב- 1870 וב- 1906.

בית העלמין הישן, שהקיף את בית הכנסת משלושה צדדים, קודש ככל הנראה עוד במאה ה- 15. בית העלמין החדש היה בצפון מזרח העיר, ליד פארק המקיף את הטירה. המצבה העתיקה ביותר שזוהתה שם היא משנת 1647.

במשך למעלה מ- 400 שנה כיהנו רבנים בעיר. הרב הראשון נרשם רק באות הראשונה של שמו - א' (A). הרב השני, ר' מנחם מנס Manes חיות, בנו של ר' יצחק חיות שהיה הרב הראשי של פראג, נזכר בשנת 1605. בשנים 1794 - 1798 כיהן כרבה של סטראז'ניצה "החת"מ סופר", ר' משה סופר, לימים ראש ישיבת פרסבורג (בראטיסלבה). הרב האחרון בסטראז'ניצה, הרב ד"ר ברטהולד רוזנשטיין, נתמנה בשנת 1926.

בין מוסדות הקהילה היו: "חברה קדישא" שנוסדה ב- 1804, ועד עממי ואגודת נשים לצדקה. בית ספר יסודי יהודי נפתח בשנת 1862, באותה התקופה פתחה הקהילה גם ספרייה ציבורית. בראשית המאה ה- 20 רוב יהודי האזור דיברו צ'כית.

ב- 1921 היה מאקס זיבנשיין Siebenschein נשיא הקהילה. בקהילה היו אז כ- 400 יהודים. מספר זה כולל גם את יהודי העיירה הסמוכה ולקה נאד וליצ'קו Velka Nad Velicku, ששכנה 15 ק"מ ממזרח לסטראז'ניצה, ובה היה בית תפילה, ומהמחצית השנייה של המאה ה- 19 גם בית עלמין יהודי.

רוב יהודי האזור היו סוחרים, וסחרו עם הונגריה הסמוכה. היו גם בעלי מלאכה יהודים, ומאז האמנציפציה (1848) גם בעלי מקצועות חופשיים.

בין בני סטראז'ניצה היו: הציירת מרגרטה זיבנשיין שנולדה ב- 1886 ונפטרה בארץ ישראל; פרופסור הוגו זיבנשיין חוקר התרבות הגרמנית, שנולד ב- 1889 ונפטר בפראג ב- 1970, והסופר יוזף וינאז' VINAR יליד 1934.

ברפובליקה הצ'כוסלובקית שבין שתי מלחמות העולם הוכרו היהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות. באותה תקופה הייתה בקהילת סטראז'ניצה פעילות פוליטית וציונית ערה. לקראת הקונגרס הציוני ה- ט"ו (1927) רכשו יהודי העיר 105 שקלים וב- 1937, בבחירות לקונגרס הציוני ה- כ' השתתפו 34 מבני הקהילה, 20 מהם הצביעו ל"אומרי לאו" (נגד חלוקת ארץ ישראל). בספטמבר 1938 עוד התקיים לרגל "יום הנוער", האירוע האחרון באתלטיקה יהודית ב"אצטדיון הגיבור" בעיר.

ב- 1930 היו בקהילה 194 יהודים, מספר זה כלל את יהודי ולקה נאד וליצ'קו.


תקופת השואה

בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, התפרקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית. באמצע מארס 1939 נעשתה צ'כיה (בוהמיה ומוראוויה) מדינת חסות של גרמניה הנאצית. חוקים גזעניים הרחיקו את היהודים ממוסדות החינוך, מחיי הציבור ומהכלכלה, עד לנישולם המוחלט מזכויותיהם ומנכסיהם. מסוף שנת 1941 ריכזו הגרמנים את יהודי צ'כיה בגיטו טרזין Theresienstadt ומשם שלחו אותם למחנות לעבודות כפייה ולמחנות השמדה.

לפני הגירוש הועברו 20 מסמכים, 36 ספרים ו- 74 תשמישי קדושה של קהילת סטראז'ניצה למוזיאון היהודי המרכזי בפראג. פנים בית הכנסת והאגף הצפוני-המזרחי, ששימש כעזרת נשים, נהרסו בידי הגרמנים בימי המלחמה.

ד"ר האנוש רזק Rezek מסטראז'ניצה שירת כרב צבאי של החיילים היהודיים ביחידת הצבא הצ'כי ששרתה בארץ ישראל.


ב- 1945, אחרי המלחמה, חידשו שרידי הקהילה את החיים היהודיים בסטראז'ניצה. תוך כמה שנים עזבו רוב היהודים את האזור, ואלה שנותרו נסתפחו לקהילה היהודית בהודונין. שרידי בניין בית הכנסת שימשו כמחסן. היו תכניות להסב את הבניין לאולם קונצרטים. רוב הבתים ברובע היהודי לשעבר נשתמרו ושופצו ב- 1970. בחלק הדרומי-המזרחי של הרובע הוקמו בנייני מגורים מודרניים. בית העלמין נשתמר ושופץ בשנת 1987.