קהילת יהודי מנאכה
מנאכה Manakha
בערבית: مناخة
(במקורות היהודיים מנאכה)
עיר בתימן בהרי חראז, מדרום מערב לצנעא, על הדרך מצנעא לחודידה.
אין בידינו ידיעות ברורות על קהילת מנאכה בתקופות קדומות. ב- 1680 יצאו יהודי מנאכה לגלות באזור מוזע, כשאר יהודי תימן. ב- 1859 ביקר במקום ר' יעקב ספיר ומסר כי בעיירה יש 45 משפחות יהודיות ושני בתי כנסת קטנים, אחד מהם בבית מארי צאלח יהודה. השכונה היהודית שכנה מחוץ לחומות העיר. בתקופת ביקורו הייתה מנאכה וכן ישובי הסביבה הקרובה תחת שלטון האמאם עלי אל-מכרמי משושלת מקומית של האמסמאעילים-המכרמים, שהתייחס יפה ליהודים כך שמצבם היה טוב והם לא סבלו רעב.
מנאכה שימשה מרכז מסחרי אזורי ויהודים מהכפרים הסמוכים כמו ג'רואח, חג'רה ומצמר היו באים ליום השוק השבועי שהתקיים במנאכה. בשנת 1854, בעקבות מאבקים על השלטון בין אמאמים יריבים, באו יהודים מצנעא למנאכה כדי למצוא מקלט, מזון ופרנסה. תנועת הגירה זאת נמשכה גם בשנים הבאות בגלל יחסו של האמאם המקומי ליהודים במנאכה.
בשנת 1880 העריך החוקר אדוארד גלאזר את מספר יהודי מנאכה ב- 200 נפשות. היו הערכות שמספר היהודים הגיע לאלף, אך כנראה שנכללו בהן יהודי הכפרים הסמוכים.
כאשר כבשו העות'מאנים את האזור ב- 1872, הם החזיקו חיל מצב במנאכה והמסחר, שבו גם היהודים השתלבו, נעשה סביב אספקת צרכי החיילים. בין הסוחרים האמידים בעיר היו גם יהודים. אחד מנכבדי הקהילה לאחר הכיבוש היה אהרן אל-שחב. כאשר הטילו העות'מאנים על היהודים באזורי הכיבוש את גזירת האלונקות, שחייבה את יהודי צנעא להעמיד גברים לרשות הצבא העות'מאני לשם נשיאת חיילים פצועים מצנעא לחודידה, ארגן אהרן אל-שחב הפגנה של יהודי מנאכה לפני המושל העות'מאני המקומי כדי שיסיר את הגזירה.
בשנים 1905-1904 התחוללו מרידות נגד העות'מאנים בהנהגת האמאם אל-מתוכל יחיא בן אל- מנצור חמיד אל-דין והקהילה היהודית במנאכה סבלה ממעשי שוד וגזל וכן ממצוקת רעב ונהרגו כאלפיים מיהודי האזור. ב- 1910 ביקר באזור יום טוב צמח שליח "אליאנס" שמסר כי חלה התפתחות בשיטת החינוך. במקום ה"חדר" ("כניס") שהיה נהוג, החל לפעול "מכתב", בית ספר מסורתי שבו למדו את מקצועות היהדות.
בשנת 1911 ביקר במנאכה שמואל יבנאלי שליח המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית, כדי לתהות על מצב הקהילה ולעודד עליית היהודים לארץ ישראל. באותה שנה שוב פרצה מרידה נגד העות'מאנים והדבר השפיע על המצב הכלכלי בקהילה.
ב- 1915 ביקר נוסע בריטי במנאכה ומסר שהיהודים העוסקים במלאכת נפחות ונגרות נחשבים לבעלי מקצוע מעולים. כן הותר ליהודים להחזיק בקרקעות ובוסתנים, דבר יוצא דופן באזור. עם זאת החוק האסלאמי נאכף בקפדנות מאז שהאמאם של צנעא התחזק בשלטונו ועל כן אין מתירים להם להקים בתי כנסת אלא רק להתכנס לתפילה בבתים פרטיים.
בדומה למרבית יהודי מרכז תימן, גם יהודי מנאכה נהגו בפחד במגעים עם זרים. בשנות השלטון התורכי הם השתחררו מהגבלות רבות שהיו מוטלות עליהם. הם שילמו מס גולגולת שנתי, ומכיון שהיה בהם כוח תחרות כלכלית, הציקו להם התושבים המוסלמים. יהודים מצנעא עברו להתגורר במנאכה וסביבתה בגלל התנאים המשופרים ליהודים באזור. בסביבת מנאכה היו כפרים שהיו מיושבים כולם ביהודים.
קהילת מנאכה התפתחה מבחינה כלכלית בעיקר לאחר הכיבוש התורכי (1872). סוחרים יהודים ממנאכה סחרו עם ארצות חוץ דרך נמל חודידה על חוף ים סוף, שנעשה לנמל הראשי של תימן, אם כי לא התפתחה בחודידה קהילה יהודית ראויה לשמה. בין הסוחרים הבולטים היה אהרן אל-שחב שכונה "מלך הקפה", על שום שדרכו עבר כל סחר הקפה בשנות השבעים המאוחרות של המאה ה- 19.
יהודי מנאכה עלו לישראל במבצע מרבד הקסמים בשנים 1950-1949.
ראומה עוזרי מספרת על חייה במנאכה, תימן, ועל עלייתה לישראל, 2018
(וידאו)ראומה עוזרי נולדה במנאכה, תימן, בשנת 1934. לראומה היו ארבעה אחים נוספים. אביה של ראומה היה הרב של הכפר והסביבה ודאג לכל היהודים באזור, ואף לימד דורות של רבנים, ואילו האם דאגה לכלכלת הבית. לצידה של המשפחה חיו מוסלמים רבים. משפחתה של ראומה עלתה ארצה בשנת 1949, לדבריה העלייה לארץ הייתה נבואה. עבורם עם הגעת היהודים לירושלים יגיע המשיח. במשך שבועיים המשפחה רכבה על חמורים עד לעיר הנמל עדן. האב לא הצליח לשרוד את הדרך ונפטר בעדן. הדרך באונייה הייתה לא קלה אך עם ההגעה המשפחה התיישבה לזמן קצר בעין השומר ומשם המשיכה הלאה. אחד מאחיה של ראומה עלה קודם לכן לארץ ישראל, וכששמע כי משפחתו צריכה להגיע שלח את חברו הטוב לבדוק האם הם הגיעו. כשהחבר פגש במשפחה הוא ראה את ראומה התאהב בה ושניהם התחתנו בארץ ישראל.
-------------------------
עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי. הסרט הופק כחלק מפרויקט "רואים את הקולות", 2019
אם ננעלו דלתי נדיבים
(מוסיקה)הקלטה מקורית מדיסק "מסורת יהודי תימן: אהבת הדסה - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה". הוקלט בבית התפוצות באביב תשמ"ט, מרץ-אפריל 1989.
שיר חתונה ונישואין: מלאכי עליון, גלות וגאולה, תוכחה לנפש. בשיר באים לסירוגין בתים בעברית וערבית, תוך שמירה עקבית על מבנה השיר. שיר זה אחד השירים המקובלים ביותר ביהדות תימן והוא מושר בכל אירוע של שמחה, בעיקר בחתונות אך גם במוצאי שבת.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק "מסורת יהודי תימן: אהבת הדסה - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה".
אהבת הדסה
(מוסיקה)הקלטה מקורית מדיסק "מסורת יהודי תימן: אהבת הדסה - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה". הוקלט בבית התפוצות באביב תשמ"ט, מרץ-אפריל 1989.
שיר חתונה המבטא כיסופים לגאולה. השם הדסה מסמל את השכינה, והאני של המשורר מסמל את עם ישראל. השיר הוא אפוא שיר אהבה סמלי בין אלהי ישראל לעם ישראל.
צורת השיר - נשיד. לכל שורותיו חרוז נועל אחיד וכן לדלתות. השיר מושר באירועי שמחה שונים, בעיקר בשבעת ימי המשתה של שמחת החתונה.
שיר זה הוא מהרווחים ביותר בין יהודי תימן והוא מושר בישראל גם בפי ישראלים שאינם יוצאי תימן ונעשה בו שימוש גם במוסיקה פופולרית. הלהקה אורפנד לנד, למשל, עשו שימוש במנגינה הראשונה שנשמעת בהקלטה זו בשירים שלהם "The Kiss of Babylon (The Sins)" ו-"A'salk".
מידע מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק "מסורת יהודי תימן: אהבת הדסה - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה".
אני אשאל שבח האל
(מוסיקה)הקלטה מקורית מדיסק "מסורת יהודי תימן: אהבת הדסה - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה". הוקלט בבית התפוצות באביב תשמ"ט, מרץ-אפריל 1989.
שיר שבת שנהוג לשיר בסעודה שלישית. זהו נשיד של שבע שורות, תוכנו - השבת וקדושתה לעם ישראל.
הלחן איטי, אילתורי ובמקצב חופשי, כפי שאופיני לנשיד. מנעד הצלילים מצומצם למדי - חמישה צלילים במסגרת קוינטה, כאשר האילטורים מתרקמים סביב צליל מרכזי פועם.
טקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק "מסורת יהודי תימן: אהבת הדסה - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה".
חוס אלהי
(מוסיקה)הקלטה מקורית מדיסק "מסורת יהודי תימן: אהבת הדסה - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה". הוקלט בבית התפוצות באביב תשמ"ט, מרץ-אפריל 1989.
שיר זה בנוי כשיבוץ שורות ראשונות של חסדאי על שיר קודם של יהודה הלוי - "יעבור עלי רצונך". השורות הזוגיות הן שירו של יהודה הלוי ונותנות אקרוסטיכון "יהודה". השורות האי-זוגיות הן של חסדאי ויוצרות אקרוסטיכון "חסדאי". הנושא - תפילה לגאולה.
לשיר שני לחנים הבאים לסירוגין. הראשון - איטי, אילתורי, בעל אופי של נשיד, ומושר בשירת סולו. השני - קצוב, במשקל משולש, ומושר בישרת הקבוצה.
טקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק "מסורת יהודי תימן: אהבת הדסה - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה".
סעי יונה ושמעיני
(מוסיקה)הקלטה מקורית מדיסק "מסורת יהודי תימן: אהבת הדסה - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה". הוקלט בבית התפוצות באביב תשמ"ט, מרץ-אפריל 1989.
נושא השיר תוכחה לנפש שתכשיר את עצמה לעולם שכולו אמת. היונה היא סמל לנפש האדם.
לשיר תשע בתים. הבתים האי-זוגיים בעברית, והזוגיים בערבית.
בהקלטה זו מושרים כל הבתים בעברית. מבנה השיר הוא מענה, כאשר הסולן שר את הדלת של שורה והקבוצה עונה לו עם הסוגר. שני לחנים לשיר, הראשון לשורות הארוכות, (שלש השורות הראשונות והשורה האחרונה של כל בית) והשני לשורות הקצרות, אך בהמשך אין הדבר נשמר בעקביות.
הטקסט מאת ד"ר אבנר בהט, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק "מסורת יהודי תימן: אהבת הדסה - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה".