חברי ארגון 'דרור' בכנס,
מונסטרז'יסקה, פולין, 1934.
צילום: ארמון יוזפסברג.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות מאיר סגל, רמת-גן)
מונסטרז'יסקה, פולין, 1934.
צילום: ארמון יוזפסברג.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות מאיר סגל, רמת-גן)
רכישת תמונות: חלק מהתמונות ניתנות לרכישה, לפרטים נוספים-
לחצו כאן, אנא וודאו שיש לכם את מספר יחידת תמונה (כפי שמופיע למעלה)
מונאסטז'יסקה
(מקום)מונאסטז'יסקה MONASTYRISKA
(בפולנית MONASTERZYSKA) (במקורות יהודיים: מאנאסטערישטש)
עיר במחוז טרנופול, מערב אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה בגליציה המזרחית, פולין.
מונאסטז'יסקה נוסדה ב-1552 כעיר פרטית מבוצרת. יהודים ישבו שם מ-1625. ב-1667 הם השתתפו בהגנת העיר בפני הטורקים. לקהילת מונאסטז'יסקה היו בית כנסת ובית עלמין וכיהן שם רב, אך הייתה כפופה לקהילת בוצ'אץ (BUCZACZ). כשעברה מונאסטז'יסקה לשליטת אוסטריה (אחרי חלוקת פולין ב- 1772) הייתה לקהילה עצמאית.
ב-1903 נבנה בית כנסת של לבנים במקום בית-הכנסת של עץ שעלה באש בשריפה גדולה שפרצה בעיר. בעקבות השריפה נותרו רבים מיהודי העיר בחוסר כל והיגרו אל ארצות שמעבר לים. במונאסטז'יסקה היו גם בית-מדרש, כמה מניינים של בעלי מלאכה וקלויז (מקום תפילה ולימוד) של חסידי ריז'ין (RYZIN).
בשנים 1901-1791 כיהנו במונאסטז'יסקה הרבנים לבית אוירבאך שהיו גם אדמו"רים, וחסידים רבים באו לחצרותיהם.
למן שנות ה-70 של המאה ה-19 ניהלו את ענייני הקהילה בני משפחת ספרין, כעסקנים וכראשי קהל. בראשית המאה ה-20 כיהן כראש עיריית מונאסטז'יסקה חנא נכלס, חתנו של ראש הקהל יהודה ספרין.
ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כבש הצבא הרוסי את מונאסטז'יסקה, וחייליו בזזו רכוש יהודים והרסו רבים מבתיהם. בתום המלחמה (1918) בתקופה הקצרה של הרפובליקה האוקראינית המערבית סבלו יהודי מונאסטז'יסקה ממחסור וממעשי שוד וביזה של כנופיות אוקראינים לאומניים. הקהילה התאוששה כששבה לשליטת פולין העצמאית (ב-1920), ובשנת 1921 ישבו במונאסטז'יסקה 1,168 יהודים שהיו כ-%39 מכלל תושבי העיר.
מאמצע המאה ה-16 נקבע למונאסטז'יסקה יום-שוק בשבוע ויריד שנתי אחד. עד סוף המאה ה- 18 התפרנסו יהודי העיר מחכירה, ממסחר ומיעוטם היו בעלי מלאכה. במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 עדיין התפרנסו יהודי מונאסטז'יסקה ממסחר על כל סוגיו ובכלל זה מסחר סיטונאי, יבוא ויצוא, אך מספר בעלי המלאכה היהודים עלה. מסוף המאה ה-19 היו בין יהודי מונאסטז'יסקה גם בעלי מקצועות חופשיים, רופאים ועורכי דין, והקהילה נחשבה לקהילה אמידה. ב-1902 הקים ה"הילפספאריין" (HILFSVEREIN - "חברת עזרה של יהודי גרמניה", שמרכזה היה בוינה) תעשיית-בית לצעצועי עץ. בתחילת שנות ה-20 הוקם במקום בנק יהודי, "איגוד לאשראי" וקופת גמילות-חסדים הוקמה בסוף שנות ה-20.
ב-1894 החלה פעילות ציונית במונאסטז'יסקה. הוקמו "אגודת-ציון" ו"אגודת התקוה" שעם מייסדיה נמנו בנימין ספרין (בנו של יהודה) ויצחק פרנהוף, איש בוצ'אץ, שהיו גם נציגי העיר בקונגרס הציוני הראשון. ב-1911 התארגנה אגודת "צעירי-ציון". רב הקהילה ר' חנינא ליפא מייזלס תמך בציונים והשתתף באספותיהם.
בין שתי מלחמות העולם פעלו בעיר סניפי רוב המפלגות הציוניות ותנועות הנוער "השומר הצעיר", "אחווה", "הנוער הציוני", "גורדוניה" ו"בית"ר". כן התקיים גם סניף קטן של ה"בונד", וכמה בני-הנוער היהודי היו חברים במפלגה הקומוניסטית.
אגודת "התקוה" הפעילה ספרייה, חוג לדרמה, וחדר רדיו.
ב-1931 חיו במונאסטז'יסקה 1,448 יהודים שהיו כ-%20 מכלל האוכלוסייה.
תקופת השואה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) הגיעו למונאסטז'יסקה פליטים יהודים משטחי פולין שנכבשו בידי הגרמנים. בעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות עברו שטחי מזרח פולין, ומונאסטז'יקה בתוכם, לשליטת ברית המועצות. יהודים השתלבו במינהל הסובייטי. וחברי יחידת ההגנה היהודית, שהוקמה בתקופת הביניים של חילופי שלטון, הצטרפו למיליציה המקומית.
ב-4 ביולי 1941, בעקבות מתקפתו על ברית המועצות שנפתחה ב-22 ביוני 1941, נכנס הצבא הגרמני למונאסטז'יסקה. יהודים נלקחו לעבודות כפייה בעיר והיו נתונים להתעללות שומריהם האוקאינים, עוזרי הגרמנים. יהודים שהואשמו בשיתוף פעולה עם הסובייטים נאסרו ונורו בבית הסוהר בבוצ'אץ. את בנייני בתי הכנסת הפכו הגרמנים למחסני תבואה, ואת בתי היהודים האמידים שדדו.
באוגוסט 1941 הוקם יודנראט (מועצת יהודים מטעם) ולידו הוקמה משטרה יהודית. לעיר הגיעו מאות יהודים מהסביבה והצפיפות גרמה לרעב ולמחסור. יהודים אלה היו בין הראשונים ששלח היודנראט במסגרת המכסות שדרשו הגרמנים למחנות לעבודת כפייה; בורקי ויילקיה (BURKI WIELKIE), קאמיונקה (KAMIONKA) וסטופקי (STOPKI), שם נספו כולם. את הזכות לעבוד בעיר במקומות-עבודה שהוגדרו כחיוניים למשק הגרמני, (תחנת הכוח העירונית וכדומה) קנו יהודים בכסף רב. בחורף 1941 נדרשו היהודים למסור לגרמנים בגדי פרווה, תכשיטים ודברי ערך.
בתחילת אוקטובר 1942 נערכה אקציה (פעולת חיסול), במהלכה נורו במקום כ-60 יהודים, החולים והתשושים ואלה שנתגלו במחבוא. גברים צעירים שולחו למחנה העבודה יאנובסקה (JANOWSKA) בלבוב; והשאר, כ-800 במספר, שולחו למחנה ההשמדה בבלז'ץ (BELZEC).
היהודים שנותרו במונאסטז'יסקה נצטוו לעזוב את העיר עד 26 באוקטובר. הם עברו לבוצ'אץ, ורק קומץ יהודים שעבדו בשביל הגרמנים נותרו במקום. כעבור זמן מה נורו גם הם.
ב-27 במרץ 1944 כבש הצבא האדום את האזור, אך הגרמנים שבו וכבשו את מונאסטז'יסקה לזמן קצר, ושוב נרצחו שם יהודים.
בתום המלחמה נמצאה העיר הרוסה. גם בית-העלמין שליד הכביש לבוצ'אץ היה הרוס ובמצבות השתמשו הגרמנים לסלילת מדרכות. השלטונות הסובייטים הפכו את שני בתי העלמין לגנים. בניין בית הכנסת הגדול שימש כמחסן תבואה. כ-20 יהודים שרדו מכל קהילת מונאסטז'יסקה. הנוצריה יאנינה רדבאך הצילה משפחה יהודית בת ארבע נפשות.
(בפולנית MONASTERZYSKA) (במקורות יהודיים: מאנאסטערישטש)
עיר במחוז טרנופול, מערב אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה בגליציה המזרחית, פולין.
מונאסטז'יסקה נוסדה ב-1552 כעיר פרטית מבוצרת. יהודים ישבו שם מ-1625. ב-1667 הם השתתפו בהגנת העיר בפני הטורקים. לקהילת מונאסטז'יסקה היו בית כנסת ובית עלמין וכיהן שם רב, אך הייתה כפופה לקהילת בוצ'אץ (BUCZACZ). כשעברה מונאסטז'יסקה לשליטת אוסטריה (אחרי חלוקת פולין ב- 1772) הייתה לקהילה עצמאית.
ב-1903 נבנה בית כנסת של לבנים במקום בית-הכנסת של עץ שעלה באש בשריפה גדולה שפרצה בעיר. בעקבות השריפה נותרו רבים מיהודי העיר בחוסר כל והיגרו אל ארצות שמעבר לים. במונאסטז'יסקה היו גם בית-מדרש, כמה מניינים של בעלי מלאכה וקלויז (מקום תפילה ולימוד) של חסידי ריז'ין (RYZIN).
בשנים 1901-1791 כיהנו במונאסטז'יסקה הרבנים לבית אוירבאך שהיו גם אדמו"רים, וחסידים רבים באו לחצרותיהם.
למן שנות ה-70 של המאה ה-19 ניהלו את ענייני הקהילה בני משפחת ספרין, כעסקנים וכראשי קהל. בראשית המאה ה-20 כיהן כראש עיריית מונאסטז'יסקה חנא נכלס, חתנו של ראש הקהל יהודה ספרין.
ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כבש הצבא הרוסי את מונאסטז'יסקה, וחייליו בזזו רכוש יהודים והרסו רבים מבתיהם. בתום המלחמה (1918) בתקופה הקצרה של הרפובליקה האוקראינית המערבית סבלו יהודי מונאסטז'יסקה ממחסור וממעשי שוד וביזה של כנופיות אוקראינים לאומניים. הקהילה התאוששה כששבה לשליטת פולין העצמאית (ב-1920), ובשנת 1921 ישבו במונאסטז'יסקה 1,168 יהודים שהיו כ-%39 מכלל תושבי העיר.
מאמצע המאה ה-16 נקבע למונאסטז'יסקה יום-שוק בשבוע ויריד שנתי אחד. עד סוף המאה ה- 18 התפרנסו יהודי העיר מחכירה, ממסחר ומיעוטם היו בעלי מלאכה. במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 עדיין התפרנסו יהודי מונאסטז'יסקה ממסחר על כל סוגיו ובכלל זה מסחר סיטונאי, יבוא ויצוא, אך מספר בעלי המלאכה היהודים עלה. מסוף המאה ה-19 היו בין יהודי מונאסטז'יסקה גם בעלי מקצועות חופשיים, רופאים ועורכי דין, והקהילה נחשבה לקהילה אמידה. ב-1902 הקים ה"הילפספאריין" (HILFSVEREIN - "חברת עזרה של יהודי גרמניה", שמרכזה היה בוינה) תעשיית-בית לצעצועי עץ. בתחילת שנות ה-20 הוקם במקום בנק יהודי, "איגוד לאשראי" וקופת גמילות-חסדים הוקמה בסוף שנות ה-20.
ב-1894 החלה פעילות ציונית במונאסטז'יסקה. הוקמו "אגודת-ציון" ו"אגודת התקוה" שעם מייסדיה נמנו בנימין ספרין (בנו של יהודה) ויצחק פרנהוף, איש בוצ'אץ, שהיו גם נציגי העיר בקונגרס הציוני הראשון. ב-1911 התארגנה אגודת "צעירי-ציון". רב הקהילה ר' חנינא ליפא מייזלס תמך בציונים והשתתף באספותיהם.
בין שתי מלחמות העולם פעלו בעיר סניפי רוב המפלגות הציוניות ותנועות הנוער "השומר הצעיר", "אחווה", "הנוער הציוני", "גורדוניה" ו"בית"ר". כן התקיים גם סניף קטן של ה"בונד", וכמה בני-הנוער היהודי היו חברים במפלגה הקומוניסטית.
אגודת "התקוה" הפעילה ספרייה, חוג לדרמה, וחדר רדיו.
ב-1931 חיו במונאסטז'יסקה 1,448 יהודים שהיו כ-%20 מכלל האוכלוסייה.
תקופת השואה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) הגיעו למונאסטז'יסקה פליטים יהודים משטחי פולין שנכבשו בידי הגרמנים. בעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות עברו שטחי מזרח פולין, ומונאסטז'יקה בתוכם, לשליטת ברית המועצות. יהודים השתלבו במינהל הסובייטי. וחברי יחידת ההגנה היהודית, שהוקמה בתקופת הביניים של חילופי שלטון, הצטרפו למיליציה המקומית.
ב-4 ביולי 1941, בעקבות מתקפתו על ברית המועצות שנפתחה ב-22 ביוני 1941, נכנס הצבא הגרמני למונאסטז'יסקה. יהודים נלקחו לעבודות כפייה בעיר והיו נתונים להתעללות שומריהם האוקאינים, עוזרי הגרמנים. יהודים שהואשמו בשיתוף פעולה עם הסובייטים נאסרו ונורו בבית הסוהר בבוצ'אץ. את בנייני בתי הכנסת הפכו הגרמנים למחסני תבואה, ואת בתי היהודים האמידים שדדו.
באוגוסט 1941 הוקם יודנראט (מועצת יהודים מטעם) ולידו הוקמה משטרה יהודית. לעיר הגיעו מאות יהודים מהסביבה והצפיפות גרמה לרעב ולמחסור. יהודים אלה היו בין הראשונים ששלח היודנראט במסגרת המכסות שדרשו הגרמנים למחנות לעבודת כפייה; בורקי ויילקיה (BURKI WIELKIE), קאמיונקה (KAMIONKA) וסטופקי (STOPKI), שם נספו כולם. את הזכות לעבוד בעיר במקומות-עבודה שהוגדרו כחיוניים למשק הגרמני, (תחנת הכוח העירונית וכדומה) קנו יהודים בכסף רב. בחורף 1941 נדרשו היהודים למסור לגרמנים בגדי פרווה, תכשיטים ודברי ערך.
בתחילת אוקטובר 1942 נערכה אקציה (פעולת חיסול), במהלכה נורו במקום כ-60 יהודים, החולים והתשושים ואלה שנתגלו במחבוא. גברים צעירים שולחו למחנה העבודה יאנובסקה (JANOWSKA) בלבוב; והשאר, כ-800 במספר, שולחו למחנה ההשמדה בבלז'ץ (BELZEC).
היהודים שנותרו במונאסטז'יסקה נצטוו לעזוב את העיר עד 26 באוקטובר. הם עברו לבוצ'אץ, ורק קומץ יהודים שעבדו בשביל הגרמנים נותרו במקום. כעבור זמן מה נורו גם הם.
ב-27 במרץ 1944 כבש הצבא האדום את האזור, אך הגרמנים שבו וכבשו את מונאסטז'יסקה לזמן קצר, ושוב נרצחו שם יהודים.
בתום המלחמה נמצאה העיר הרוסה. גם בית-העלמין שליד הכביש לבוצ'אץ היה הרוס ובמצבות השתמשו הגרמנים לסלילת מדרכות. השלטונות הסובייטים הפכו את שני בתי העלמין לגנים. בניין בית הכנסת הגדול שימש כמחסן תבואה. כ-20 יהודים שרדו מכל קהילת מונאסטז'יסקה. הנוצריה יאנינה רדבאך הצילה משפחה יהודית בת ארבע נפשות.