קהילת יהודי קייפטאון
קייפטאון Cape Town
עיר מושב הפרלמנט ברפובליקה של דרום אפריקה ובירת פרוביציית הכף (CAPE).
קייפטאון נוסדה ב-1852 על-ידי "חברת הודו המזרחית" ההולנדית על דרך הים להודו ולמזרח הרחוק. אף על פי שתקנות החברה הגבילו את זכות הישיבה לפרוטסטאנטים בלבד, היו היהודים מראשוני המתיישבים בעיר. אחרי הכיבוש הבריטי (1806) התחיל זרם של מהגרים יהודיים ממרכז-אירופה ומאנגליה, ולימים גם ממזרח-אירופה. הקהילה התארגנה ב-1841, הייתה הקהילה היהודית הראשונה בדרום-אפריקה, ובית-הכנסת הראשון, "תקוות ישראל", על שם כף התקווה הטובה - נחנך ב-1849. בית-הכנסת הגדול הוקם ב-1905 ומשמש עד היום הזה. רבני הקהילה מהיוסדה היו יצחק פולוור, יואל רבינוביץ, אברהם אורנשטיין, אלפרד פיליף בנדר וישראל אברהמס (1968-1937). עם גילוי שדות היהלומים והזהב לקראת סוף המאה ה- 19 הועתק מרכז הכובד של האוכלוסיה היהודית צפונה.
יהודי קייפטאון תרמו רבות לפיתוח חיי התרבות וחיי הציבור בעיר; בזכותם הוקמו גלריות וספריות לאמנות מקומית, ולא פחות מחמישה יהודים כיהנו כראש העיר קייפטאון מתחילת המאה ה-20 עד 1963. מסוף המאה ה-19 היתה קייפטאון מוקד לפעולה ציונית בדרום-אפריקה; עם פעיליה הבולטים נמנו יעקב גיטלין ואלכסנדר מוריס, שהיה מראשי ועד שליחי הקהילות בדרום-אפריקה.
בשנת 1969 היו בין 750,000 תושבי קייפטאון כ-25,000 יהודים. הקהילה הייתה אז השנייה בגודלה במדינה, אחרי יוהאנסבורג, ובה המוסדות היהודיים האזוריים שאינם תלויים בריכוז היהודים הגדול ביוהאנסבורג. מועצת החינוך המקומית מפקחת על למעלה משלושים מוסדות עבריים, ביניהם התיכון "הרצליה", וכמה בתי-ספר יומיים. בעיר ובסביבה 12 עדות אורתודוכסיות ושתי רפורמיות (ולהן בתי-ספר משלהן). במסגרת הקהילה אגודות לתרבות עברית ויידיש, בית-יתומים ומושב-זקנים. מוזיאון יהודי שוכן בבניין בית-הכנסת הוותיק. התנועה הציונית חזקה, בפרט בקרב הנוער.
בין השנים 1970 ל- 1992 עזבו את דרום אפריקה 39,000 יהודים והיגרו אליה כ- 10,000 ישראלים.
בשנת 1997 נימנו 106,000 יהודים בדרום אפריקה כולה, 21,000 מהם ישבו בקייפטאון, עדיין הקהילה היהודית השנייה בגודלה במדינה (ביוהנסבורג 59,000 יהודים). האוכלוסייה היהודית בקייפטאון אמידה ברובה, משכילה ובעלת מודעות ציונית מסורתית חזקה. יהודים היו בין הפעילים נגד האפרטהייד, והנהגת הקהילה ביחסים טובים עם ממשלת מנדלה.
עיר מושב הפרלמנט ברפובליקה של דרום אפריקה ובירת פרוביציית הכף (CAPE).
קייפטאון נוסדה ב-1852 על-ידי "חברת הודו המזרחית" ההולנדית על דרך הים להודו ולמזרח הרחוק. אף על פי שתקנות החברה הגבילו את זכות הישיבה לפרוטסטאנטים בלבד, היו היהודים מראשוני המתיישבים בעיר. אחרי הכיבוש הבריטי (1806) התחיל זרם של מהגרים יהודיים ממרכז-אירופה ומאנגליה, ולימים גם ממזרח-אירופה. הקהילה התארגנה ב-1841, הייתה הקהילה היהודית הראשונה בדרום-אפריקה, ובית-הכנסת הראשון, "תקוות ישראל", על שם כף התקווה הטובה - נחנך ב-1849. בית-הכנסת הגדול הוקם ב-1905 ומשמש עד היום הזה. רבני הקהילה מהיוסדה היו יצחק פולוור, יואל רבינוביץ, אברהם אורנשטיין, אלפרד פיליף בנדר וישראל אברהמס (1968-1937). עם גילוי שדות היהלומים והזהב לקראת סוף המאה ה- 19 הועתק מרכז הכובד של האוכלוסיה היהודית צפונה.
יהודי קייפטאון תרמו רבות לפיתוח חיי התרבות וחיי הציבור בעיר; בזכותם הוקמו גלריות וספריות לאמנות מקומית, ולא פחות מחמישה יהודים כיהנו כראש העיר קייפטאון מתחילת המאה ה-20 עד 1963. מסוף המאה ה-19 היתה קייפטאון מוקד לפעולה ציונית בדרום-אפריקה; עם פעיליה הבולטים נמנו יעקב גיטלין ואלכסנדר מוריס, שהיה מראשי ועד שליחי הקהילות בדרום-אפריקה.
בשנת 1969 היו בין 750,000 תושבי קייפטאון כ-25,000 יהודים. הקהילה הייתה אז השנייה בגודלה במדינה, אחרי יוהאנסבורג, ובה המוסדות היהודיים האזוריים שאינם תלויים בריכוז היהודים הגדול ביוהאנסבורג. מועצת החינוך המקומית מפקחת על למעלה משלושים מוסדות עבריים, ביניהם התיכון "הרצליה", וכמה בתי-ספר יומיים. בעיר ובסביבה 12 עדות אורתודוכסיות ושתי רפורמיות (ולהן בתי-ספר משלהן). במסגרת הקהילה אגודות לתרבות עברית ויידיש, בית-יתומים ומושב-זקנים. מוזיאון יהודי שוכן בבניין בית-הכנסת הוותיק. התנועה הציונית חזקה, בפרט בקרב הנוער.
בין השנים 1970 ל- 1992 עזבו את דרום אפריקה 39,000 יהודים והיגרו אליה כ- 10,000 ישראלים.
בשנת 1997 נימנו 106,000 יהודים בדרום אפריקה כולה, 21,000 מהם ישבו בקייפטאון, עדיין הקהילה היהודית השנייה בגודלה במדינה (ביוהנסבורג 59,000 יהודים). האוכלוסייה היהודית בקייפטאון אמידה ברובה, משכילה ובעלת מודעות ציונית מסורתית חזקה. יהודים היו בין הפעילים נגד האפרטהייד, והנהגת הקהילה ביחסים טובים עם ממשלת מנדלה.