חיים נחמן ביאליק

חיים נחמן ביאליק (1873 - 1934), משורר, מסאי, סופר, מתרגם ועורך. נולד בראדי (הראדה) ליד ז'יטומיר, אוקראינה, למשפחה ענייה. עם מות אביו נשלח ב-1880 לסבו מצד אביו ושם חי עשר שנים. התחנך תחילה בחדר ואחר כך המשיך את לימודיו בעצמו והעמיק אותם מ-1890 בישיבה בוולוז'ין, ליטא. בזמן לימודיו התחיל להתרחק מהדת ולקרוא ספרי שירה ברוסית וספרות עולמית. הוא גם פגש לראשונה בספרות ההשכלה וראה באחד העם את מורהו הגדול. ב-1891 שהה חצי שנה באודסה והתוודע לדמויות מרכזיות בספרות, ואיתן פיתח לאחר מכן קשרים ארוכי שנים (ביניהן יהושע רבניצקי).
ב-1893 נשא לאישה את מניה אוורבוך. ב-1897, כשנכשלו עסקיו, עבד כמורה בסוסנוביץ, ליד הגבול הפרוסי. הייאוש שאחז בו לגבי עתיד הקיום היהודי בימיו פג עם ייסודו של הקונגרס הציוני הראשון והוא קידם בברכה את ההתעוררות הלאומית. ב-1900 הצליח לקבל משרת הוראה באודסה ובה חי עד 1921. שם הצטרף לחוגים הספרותיים והציוניים. פוגרום קישינב ב-1903 זעזע אותו עמוקות. ב-1904 מונה לעורכו של "השילוח" ועבר לווארשה. הוא מילא תפקיד זה עד 1909 ואחר כך היה עורכם של "כנסת" (1917) ו"רשומות" (1921-1918). ב-1921 יצא לברלין וחי שם עד 1924, כשעלה לארץ-ישראל. בארץ-ישראל ייסד את כתב העת הספרותי "מאזניים".
השיר הראשון שלו, "אל הצפור" נכתב בוולוז'ין. עם שובו לז'יטומיר, אחרי שהותו הראשונה באודסה, כתב את "בתשובתי" (1892) ואת "אל האריה המת" (1893). קצת אחרי נישואיו כתב את השירים "על סף בית המדרש" (1894) ו"המתמיד" (1895-1894). בעת שהותו בסוסנוביץ' כתב מספר סיפורים (וביניהם "אריה בעל גוף") ואת השיר "אכן חציר העם" (1897). באודסה כתב את היצירות "זוהר" (1901), "מתי מדבר" (1902), "על השחיטה" (1903), "בעיר ההריגה" (1904), "הבריכה" (1905), "מגילת האש" (1905), "ספיח" (1908), "מאחורי הגדר" (1909) ו"צנח לו זלזל" (1911).
ביחד עם רבניצקי ריכז והשלים אוסף של סיפורים רבניים בשם "ספר האגדה" (1911-1908). בארץ-ישראל כתב את מחזור השירים "יתמות" (1933). נפטר בווינה, אוסטריה, לשם נסע לטיפול רפואי, ונקבר בישראל.