דלג לתוכן האתר >

מאגר שמות המשפחה ע"ש ממי דה-שליט - מבוא מאת פרופ' אהרן דמסקי

מאגר שמות המשפחה ע”ש ממי דה-שליט של אנו – מוזיאון העם היהודי מכיל פירושים עשרות אלפי שמות משפחה. כולם נקראו ונבדקו בידי חברי הוועדה האקדמית שלנו, אשר סיווגו את השם, האטימולוגיה, אפשרויות האיות ותפוצתו בעולם. לפעמים צוינו גם אנשים מפורסמים בשם זה, ולעתים נוסף מידע שמסרו משפחות על סמך מסורת שבעל פה. לא פעם יש לשם משפחה יותר מהסבר מהימן אחד. ניסינו להימנע מהשערות לא מבוססות. במקרים שבהם לא היתה הוועדה בטוחה בהסבר, סייגה אותו כהשערה בלבד.

אימוץ שם משפחה הוא אמצעי זיהוי של פרט ומשפחה בתוך מסגרת חברתית. בדרך כלל, שמות משפחה קבועים (כלומר, כאלה שעוברים מדור לדור) בקרב יהודים הם תופעה חדשה יחסית בהיסטוריה. רוב השמות הספרדיים נקבעו אחרי הגירוש של שנת 1492 בתור אמצעי לשמר זהות קהילתית. רוב השמות האשכנזיים (מגרמניה וממזרח אירופה) אומצו בין 1787 לשנות ה 1830 כחלק ממדיניות שלטונית לרשום את הנתינים היהודים. גם תהליך מואץ של עיור וצמיחת יישובים, ומספר גדל והולך של אנשים עם אותו שם פרטי באותו אזור, אילץ משפחות לאמץ שמות משפחה.

במאה התשע-עשרה, עם עלייתה של הלאומיות באירופה ועם ההגירה ההמונית של יהודי מזרח אירופה, חלו שינויים בבחירת שמות משפחה. בהונגריה באמצע המאה ה- 19 יכלו יהודים לשנות את השם לשמות עם תצורה הונגרית אופיינית בקרב האוכלוסייה הלא-יהודית. בגבור זרם היהודים למערב אירופה ובעיקר לצפון אמריקה, ניכרת התפתחות של צורות באנגלית ובצרפתית. לחלק מהעולים לישראל ממקומות בכורדיסטן, תימן והודו לא היו שמות משפחה עד לעלייתם. במאה העשרים הייתה בישראל נטייה ליצור שמות עבריים מהשמות המסורתיים כביטוי להזדהות עם התחייה הציונית. בייחוד בשנות ה- 1950 המגמה קיבלה עידוד רשמי, ורבים בממשל ובצבא, ספורטאים או מי שייצגו את המדינה הצעירה בחו”ל – עברתו את שם המשפחה שלהם.

אנו מבחינים בשמות משפחה מכמה קבוצות עיקריות:

שם פטרונימי – שמו הפרטי של אב או סב, שנהפך לשם משפחה. ישנן דוגמאות לכך בשפות רבות, לדוגמא, ג’ונסון, מק’ארתור או איבן-סעוד. ניקח לדוגמא את השם הפרטי המקראי אברהם (שטאל, מקור, עמ’ 179 והלאה) – ישנם אינספור שמות משפחה שמכילים את השם הבסיסי אברהם, בצירוף תחילית או סופית שמשמעותה “בנו של” או “שייך ל”, למשל אברהמס, אברמוב, אברמוף, אברמסקי, אברמוביץ’, אברמסקו, אברמזון, אברמפור, אברמזאדה, ברהומי, ברהמי, בן אברהם, אברהמי. לעתים שם פטרונימי מתבסס על כינוי או קיצור. למשל השם יעקב, ששונה לינקל, קופל, ינקו, ינקלס, ינקלביץ, קופלס, קופלמן, קופלביץ, קופף, קאופמן. במזרח אירופה, להרבה שמות פרטיים עבריים היו כינויים נלווים ביידיש, שגם הם נהיו לשמות משפחה, לדוגמא יהודה, שאותו השווה יעקב בברכתו לבניו לאריה, ממנו נגזר לייב (“אריה” ביידיש), וממנו צמחו שמות משפחה כמו לייבוביץ’, לייבלס, לייבל, לייבינסון. לעתים השם העברי המקורי תורגם ונהיה לשם משפחה: צמח לקרסקאס (בספרד), יום טוב לבונדי (באיטליה).

בדרך כלל השם הפרטי הוא שם עברי, מקראי או פוסט מקראי, ויש גם שמות ממקור יווני וארמי.

שם מטרונימי – שמקורו בשמה הפרטי של אם או סבתא מאמהות המשפחה, בתוספת סופית שמשמעותה יחס שייכות, לדוגמא סורוס, אדלס, ריכלס, ציפרס, סורוסקין, ריבקין, לייקין, חייקין, מירקין, ציפקין; או סיומת מקטינה, כמו בשמות ריבלין, ביילין; צורות אחרות כוללות את שפרינצק (שפרינצה) ושמות אחרים מסתיימים בסיומת “מן”, שפירושה “בעלה של”, לדוגמא אסתרמן, פרלמן.

שם של שושלת (כהנים, לויים, גרים) – שמות עיקריים בקבוצה זו קשורים במסורת הכוהנים שהם צאצאי אהרון, הכהן הגדול הראשון ואחיו הגדול של משה. אמנם אחרי חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה חדלו הכהנים מתפקידיהם הטקסיים, אולם משפחות רבות שימרו את ייחוסן לכהנים ולקחו על עצמן תפקידים ומנהגים בבית הכנסת, כמו לעלות ראשונים אל הדוכן, או פדיון הבן הבכור. מחקרים בדי.אן.איי שנעשו לאחרונה הראו שבמשפחות אלה ישנם אכן קשרים מוכחים דרך האבות לאורך 3,000 שנים. שמות משפחה הם דרך אחת לזהות קבוצה זו: כהן, קוגן, כהנא, כהנמן, השם הפולני קפלן ור”ת כץ (כהן צדק) ומזא”ה (מזרע אהרון הכהן). בדומה לכך, הלוויים שסייעו לכהנים במקדש בירושלים בשירה ובנגינה וגם בתור שומרים, מיוצגים במגוון שמות משפחה שמבוססים על לוי: לוין, לויט, לויטס. סגל מוסבר כר”ת של סגן לוויים, יש שמות של לוויים כמו הורוביץ, גורוביץ, צאצאי הרב ישעיה הורוביץ בן המאה ה- 16, השל”ה (שני לוחות הברית). יש לציין הסתייגות, לפחות לגבי חלק מהאשכנזים שהתמזל מזלם לזכות בשמות משפחה כאלה, ולומר שאם אין תיעוד עדות או מסורת משפחתית ספציפית, הרי שיש אנשים ששם המשפחה שלהם כהן או לוי, אך הם אינם צאצאי השושלות האלה מצד האב. שכן בארצות מסויימות לא תמיד נרשמו הנישואין במשרדי הממשל ולכן הילדים קיבלו לעתים את שם המשפחה של האם.

שם גאוגרפי/טופונימי של מקום (עיר, עיירה, איזור או ארץ) – חלק ניכר מכלל שמות המשפחה מבוסס על מקומות. השמות משקפים את נדודיו של עם ישראל. שמות המשפחה עשויים להיות שמות מקומות, למשל גלינסקי (מקלין), קנבסקי (מקנב). מדובר במקומות שמהם באו המשפחות לפני שהיגרו למרכזים עירוניים שבהם אימצו שמות משפחה. השמות עשויים ללמד על דפוסי הגירה, לעתים בשל רדיפות וגירושים בכל רחבי העולם היהודי, מערים (ירושלמי, המבורגר, בראושווייגר, טולדנו, צנעני, שרעבי, יזדי), ממחוזות (וולך, בלוך) או מארצות (דויטש, נמץ, הולנדר, פולאק, פורטוגלי, צרפתי ופרנקו) או אזורי תרבות (עג’מי, אשכנזי, מזרחי, שאמי, טורקל). ראו גם שטאל, מקורות, עמוד 185: רשימה מפורטת של שמות ספרדיים שנובעים משמות מקומות באיבריה. לרדו מציין 350 שמות במרוקו שהם מקומות בספרד ובפורטוגל. לא תמיד שמות שמקורם בשם של מקום מעידים על מוצא ישיר מאותו יישוב. לעתים הם מעידים על קשרים עקיפים בין נושא השם לבין המקום, למשל מוצא אבותיו הרחוקים, מעבר והגירה, מסחר, או קרובי משפחה.

מקצוע ועיסוק (וגם חומר גלם או מוצר מוגמר שמעידים על המקצוע) – הרבה שמות משפחה מבוססים על מקצועו של אב קדום במשפחה. השמות משקפים את מגוון הפעילות הכלכלית של היהודים בקהילותיהם. רבים מהמקצועות היו דומים בתפוצות שונות, למשל בקר, חבז (אופה), באומן, עמר (בנאי), גלזר, גלסמן, שקלרסקי (זגג), חייט, שניידר, שניידרמן, קרביץ (חייט), חלפן, וכסלר (חלפן כספים), מילמן, מלניק (טוחן), נגר, טישלר, צימרמן, סטולר, פלוטניק (נגר), חדד, שלוסר, בלכמן, קובל (נפח), זייפר, צבן, מידלר (יצרן סבון), תג’ר, הנדלר (סוחר), קרמר, וזאן, קופייץ (בעל חנות), שוסטר, שומכר, צ’יובוטרו (סנדלר), סבג, פרביארז (צבע בדים), דהן, פרבר, מאהלר (צבע), סייג, גולדשמידט, זלוטניק, ארגנטרו (צורף), רופא, טביב, חכים, דוקטור, ארצט (רופא). יש שמות בעברית, ביידיש ובכל שפה אחרת שדיברו יהודים ואשר הובנה גם על ידי שכניהם הלא-יהודים. לא רק משלח היד מאוזכר בשם אלא גם חומר הגלם או המכשירים, התמחות מיוחדת או הסחר במוצר המוגמר, למשל, ענף הסחר וייצור הטקסטיל הניב שמות משפחה כמו חייט, שנייד, פורטנוי, קרביץ, נודל, נידלמן, פודם (חוט), פינגרהוט (אצבעון), שרמן (חותך), הפטר (מילולית: תופר, והכוונה לתפירת פריטי קישוט אל הבגד), פרלסטיקר וגולדסטיקר (רקמה עם פנינים וזהב), טליסמן (תופר טליתות), ודמסקי (חייט נשים או סוחר בבגדי נשים).

שם משפחה מומצא או קישוטי – בדרך כלל משני מקורות שונים. התופעה קיימת בעיקר בשמות משפחה אשכנזיים שנוצרו בצורה מכוונת על ידי רשויות או נציגיהן, מתוך כוונה לספק לאוכלוסייה שמות משפחה. שטאל זיהה יותר משלושים מילים בסיסיות ביידיש שהיו בשימוש בפני עצמן (גרין) או בשילוב (גרינברג) ויצרו שמות שצלילם יהודי, מכמה סוגים: צבעים, למשל רויט ורוט (אדום), גרין, גרון (ירוק), וייס (לבן), שוורץ (שחור), גלב, גל (צהוב), בלאו (כחול); מן הטבע: באך (נחל), ברג (הר), שטיין (אבן), שטרן (כוכב), טל/תל (עמק), וסר (מים); מתכות יקרות ואבני חן: גולד (זהב), זילבר (כסף), קופר, קופפר (נחושת), אייזן (ברזל), דיאמנט (יהלום), רובין (אבן אודם), פרל (פנינה); צמחים: בוים, באום (עץ), ולד (יער), בלט (עלה), בלום, בליט (פרח), רוז (ורד); חומרים: הולץ (עץ), גלוז, גלס (זכוכית), ויין (יין); תכונות: שיין, שן (יפה), לנג (גבוה), גרויס, גרוס (גדול), קליין (נמוך); כל הנ”ל גם בצירוף הסיומת מן (איש).

מושג או ערך יהודי – זו קבוצה קטנה יחסית של שמות, חלקם היו קודם שמות פרטיים ואזי נהיו לפטרונימים או מטרונימים, לדוגמא רחמים, ניסים, תשובה, נחמה, ציון.

תפקיד בקהילה היהודית – בקטגוריה זו שמות המלמדים אותנו על ההנהגה בקהילה היהודית ועל מגוון התפקידים בה. בקבוצה זו מגוון גדול של שמות משפחה: רבין, רבינוביץ, רבינר, חכם, למדן (רב); תארי כבוד, לעתים בצורת ר”ת: בכר (בן כבוד רב), בהרבי (בן הרב), שליטא (שיחיה לאורך ימים טובים אמן); חזן, זינגר, שולזינגר, משורר, סולוויי, סולובייצ’יק (חזן); מלמד, לרר, מועלם, מורנו, מור, מולא, דרשן, מגיד, בלפר (מורה); שוחט, שכטר, שוב טרייבר, מנקר (שוחט); צנוירט, תלמוד, מישניוס (למדן); סופר, שרייבר, ס”ס [סופר-סתם] (סופר); שולמן, צנטנר, תהילימזייגר, ש”ץ, קדישמן (כולם קשורים בתפילה בבית הכנסת); נגיד, גבאי, שמש, שקולניק, פרנס (תפקידי מינהלה); אחרים: דיין, טוקאייר (תוקע בשופר), סומך, וקר (מעיר לתפילה), שולקלופר (נוקש על דלת בית הכנסת).

כינוי לפי תכונות או מאפיינים אישיים – תכונה של האדם הראשון שנשא את הכינוי. לדוגמא, כינויים שמשמעותם “אדם טוב”: גוטמן, אלמליח, אלמלח, בואנו; מנומס/מעודן: פיינמן, גלנטי; מכובד: יקר, טוייר, קרידו, קארו; מתוק: מתוקה, חאלו, חולה, זיסמן; קדוש: הייליג, גוטסמן.

כינוי לפי מאפיין גופני – למשל צבע שיער או עור: נגרין, אמרילו; גובה: לנג, גרוס, טוויל, קליין, קורץ, קטן, מליק; יופי: יפה, נאה, חסן, ג’מילי, שיין, ארמוזה; מומים שונים: אטרש (חירש), בלינדר (עיוור), קרומביין (פיסח).

צמחים ובעלי חיים – שמות של צמחים הם לרוב קישוטיים, למשל בירנבאום, קסטנבאום, קירשנבאום, טננבאום. שמות של בעלי חיים קשורים במקרים רבים לפטרונימים בלשונות המקומיות, כלומר שמות פרטיים שניתנו בהקשר לשם או לדמות תנ”כית, בעיקר מברכת יעקב לבניו בבראשית פרק מ”ט: יהודה לייב (אריה), בנימין וולף (זאב), יששכר בר (דב), נפתלי הירש (צבי), אפרים פישל או פישר (דג). ראו גם יעקב-וורמס, תרגום לתולעת יעקב (ישעיה מ”א, 14).

עתים וזמנים – ישנם שמות מעטים שקשורים לימות השבוע: זונטאג (יום ראשון), מונטאג (יום שני), מיטווך (יום רביעי), פרייטאג (שישי), בן שישת, בן שבת; או לחודשי השנה: כסלו, ניסן, סיון, תמוז; לעונות: ספרינג, זומר, הרבסט, וינטר; ולחגי ישראל: יומטוב, בונדי.

ראשי תיבות עבריים – מתייחסים לקרוביו של אדם: ברג (בן רבי גרשון), חרל”פ (חתן רבי לוי פנחס); לייחוסו: כ”ץ (כהן צדק), סגל (סגן לוויים), זקס (זרע קדושים); לעיסוק: שוב (שוחט ובודק), ס”ס (סופר סת”ם). לעתים נכתבו בעברית בצירוף הגרשיים המציינים ר”ת, אך לא תמיד. בקטגוריה זו נכללים גם שמות נכריים שקיבלו משמעות יהודית ע”י פירושם כראשי תיבות: ביק (שור בפולנית) – בני ישראל קדושים, וולך (מוולכיה, רומניה) – ואהבת לרעך כמוך, אזולאי (שם ברברי) – אישה זונה וחללה לא יקחו (ויקרא כ”א). השימוש הזה מלמד על מידת אוריינותם של היהודים בתפוצתם.

שמות מעוברתים (לעתים בתוספת אלמנטים ארמיים) – במאה העשרים, עם תחייתו של עם ישראל ושיבתו לארץ ישראל ותחיית הלשון העברית, יהודים רבים בחרו ליצור שמות משפחה חדשים בעברית. ראשוני המנהיגים של התנועה הציונית שינו את שמם: אליעזר פרלמן שינה לבן יהודה, דויד גרין שינה לבן גוריון, משה שרתוק – שרת. לוי שקולניק – אשכול, יצחק שימשלביץ – בן צבי ומאיר ברלין – בר אילן. אחרי הקמתה של מדינת ישראל (1948), התגברה מגמת העיברות של שמות משפחה.

(מאנגלית: דנה פז פרינס)

Selected Bibliography:

  • Ariel, Avraham, The Book of Names- 200 Most Popular Surnames in Israel
  • (1997) in Hebrew
  • Beider, Alexander, A Dictionary of Jewish Surnames from Galicia (Bergenfield, 2004)
  • Beider, Alexander, A Dictionary of Jewish Surnames from the Kingdom of Poland, (Teaneck, 1996)
  • Beider, Alexander, A Dictionary of Jewish Surnames from the Russian Empire (2nd edition) (Bergenfield, 2008)
  • Beider, A. “Names and Naming”, The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe (New York, 2008), pp 1248-1251
  • Eshel, Moshe Haninah, Family Names in Israel שמות משפחה בישראל (Haifa, 1967)
  • Hanks, Patrick (ed.) Dictionary of American Family Names (Oxford, 2003)
  • Kaganoff, Benzion C., A Dictionary of Jewish Names and their History (New York, 1977)
  • Laredo, Abraham I., Les Noms Des Juifs Du Maroc, (Madrid, 1978)
  • Menk, Lars, A Dictionary of German-Jewish Surnames (Bergenfield, 2005)
  • Stahl, Abraham, The Origin of Names – Origins and Evolution of Jewish Names (Or Yehudah, 2005), esp. pp. 155-290 [Hebrew]
מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית

מאגר שמות המשפחה ע”ש ממי דה-שליט של אנו – מוזיאון העם היהודי מכיל פירושים עשרות אלפי שמות משפחה. כולם נקראו ונבדקו בידי חברי הוועדה האקדמית שלנו, אשר סיווגו את השם, האטימולוגיה, אפשרויות האיות ותפוצתו בעולם. לפעמים צוינו גם אנשים מפורסמים בשם זה, ולעתים נוסף מידע שמסרו משפחות על סמך מסורת שבעל פה. לא פעם יש לשם משפחה יותר מהסבר מהימן אחד. ניסינו להימנע מהשערות לא מבוססות. במקרים שבהם לא היתה הוועדה בטוחה בהסבר, סייגה אותו כהשערה בלבד.

אימוץ שם משפחה הוא אמצעי זיהוי של פרט ומשפחה בתוך מסגרת חברתית. בדרך כלל, שמות משפחה קבועים (כלומר, כאלה שעוברים מדור לדור) בקרב יהודים הם תופעה חדשה יחסית בהיסטוריה. רוב השמות הספרדיים נקבעו אחרי הגירוש של שנת 1492 בתור אמצעי לשמר זהות קהילתית. רוב השמות האשכנזיים (מגרמניה וממזרח אירופה) אומצו בין 1787 לשנות ה 1830 כחלק ממדיניות שלטונית לרשום את הנתינים היהודים. גם תהליך מואץ של עיור וצמיחת יישובים, ומספר גדל והולך של אנשים עם אותו שם פרטי באותו אזור, אילץ משפחות לאמץ שמות משפחה.

במאה התשע-עשרה, עם עלייתה של הלאומיות באירופה ועם ההגירה ההמונית של יהודי מזרח אירופה, חלו שינויים בבחירת שמות משפחה. בהונגריה באמצע המאה ה- 19 יכלו יהודים לשנות את השם לשמות עם תצורה הונגרית אופיינית בקרב האוכלוסייה הלא-יהודית. בגבור זרם היהודים למערב אירופה ובעיקר לצפון אמריקה, ניכרת התפתחות של צורות באנגלית ובצרפתית. לחלק מהעולים לישראל ממקומות בכורדיסטן, תימן והודו לא היו שמות משפחה עד לעלייתם. במאה העשרים הייתה בישראל נטייה ליצור שמות עבריים מהשמות המסורתיים כביטוי להזדהות עם התחייה הציונית. בייחוד בשנות ה- 1950 המגמה קיבלה עידוד רשמי, ורבים בממשל ובצבא, ספורטאים או מי שייצגו את המדינה הצעירה בחו”ל – עברתו את שם המשפחה שלהם.

אנו מבחינים בשמות משפחה מכמה קבוצות עיקריות:

שם פטרונימי – שמו הפרטי של אב או סב, שנהפך לשם משפחה. ישנן דוגמאות לכך בשפות רבות, לדוגמא, ג’ונסון, מק’ארתור או איבן-סעוד. ניקח לדוגמא את השם הפרטי המקראי אברהם (שטאל, מקור, עמ’ 179 והלאה) – ישנם אינספור שמות משפחה שמכילים את השם הבסיסי אברהם, בצירוף תחילית או סופית שמשמעותה “בנו של” או “שייך ל”, למשל אברהמס, אברמוב, אברמוף, אברמסקי, אברמוביץ’, אברמסקו, אברמזון, אברמפור, אברמזאדה, ברהומי, ברהמי, בן אברהם, אברהמי. לעתים שם פטרונימי מתבסס על כינוי או קיצור. למשל השם יעקב, ששונה לינקל, קופל, ינקו, ינקלס, ינקלביץ, קופלס, קופלמן, קופלביץ, קופף, קאופמן. במזרח אירופה, להרבה שמות פרטיים עבריים היו כינויים נלווים ביידיש, שגם הם נהיו לשמות משפחה, לדוגמא יהודה, שאותו השווה יעקב בברכתו לבניו לאריה, ממנו נגזר לייב (“אריה” ביידיש), וממנו צמחו שמות משפחה כמו לייבוביץ’, לייבלס, לייבל, לייבינסון. לעתים השם העברי המקורי תורגם ונהיה לשם משפחה: צמח לקרסקאס (בספרד), יום טוב לבונדי (באיטליה).

בדרך כלל השם הפרטי הוא שם עברי, מקראי או פוסט מקראי, ויש גם שמות ממקור יווני וארמי.

שם מטרונימי – שמקורו בשמה הפרטי של אם או סבתא מאמהות המשפחה, בתוספת סופית שמשמעותה יחס שייכות, לדוגמא סורוס, אדלס, ריכלס, ציפרס, סורוסקין, ריבקין, לייקין, חייקין, מירקין, ציפקין; או סיומת מקטינה, כמו בשמות ריבלין, ביילין; צורות אחרות כוללות את שפרינצק (שפרינצה) ושמות אחרים מסתיימים בסיומת “מן”, שפירושה “בעלה של”, לדוגמא אסתרמן, פרלמן.

שם של שושלת (כהנים, לויים, גרים) – שמות עיקריים בקבוצה זו קשורים במסורת הכוהנים שהם צאצאי אהרון, הכהן הגדול הראשון ואחיו הגדול של משה. אמנם אחרי חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה חדלו הכהנים מתפקידיהם הטקסיים, אולם משפחות רבות שימרו את ייחוסן לכהנים ולקחו על עצמן תפקידים ומנהגים בבית הכנסת, כמו לעלות ראשונים אל הדוכן, או פדיון הבן הבכור. מחקרים בדי.אן.איי שנעשו לאחרונה הראו שבמשפחות אלה ישנם אכן קשרים מוכחים דרך האבות לאורך 3,000 שנים. שמות משפחה הם דרך אחת לזהות קבוצה זו: כהן, קוגן, כהנא, כהנמן, השם הפולני קפלן ור”ת כץ (כהן צדק) ומזא”ה (מזרע אהרון הכהן). בדומה לכך, הלוויים שסייעו לכהנים במקדש בירושלים בשירה ובנגינה וגם בתור שומרים, מיוצגים במגוון שמות משפחה שמבוססים על לוי: לוין, לויט, לויטס. סגל מוסבר כר”ת של סגן לוויים, יש שמות של לוויים כמו הורוביץ, גורוביץ, צאצאי הרב ישעיה הורוביץ בן המאה ה- 16, השל”ה (שני לוחות הברית). יש לציין הסתייגות, לפחות לגבי חלק מהאשכנזים שהתמזל מזלם לזכות בשמות משפחה כאלה, ולומר שאם אין תיעוד עדות או מסורת משפחתית ספציפית, הרי שיש אנשים ששם המשפחה שלהם כהן או לוי, אך הם אינם צאצאי השושלות האלה מצד האב. שכן בארצות מסויימות לא תמיד נרשמו הנישואין במשרדי הממשל ולכן הילדים קיבלו לעתים את שם המשפחה של האם.

שם גאוגרפי/טופונימי של מקום (עיר, עיירה, איזור או ארץ) – חלק ניכר מכלל שמות המשפחה מבוסס על מקומות. השמות משקפים את נדודיו של עם ישראל. שמות המשפחה עשויים להיות שמות מקומות, למשל גלינסקי (מקלין), קנבסקי (מקנב). מדובר במקומות שמהם באו המשפחות לפני שהיגרו למרכזים עירוניים שבהם אימצו שמות משפחה. השמות עשויים ללמד על דפוסי הגירה, לעתים בשל רדיפות וגירושים בכל רחבי העולם היהודי, מערים (ירושלמי, המבורגר, בראושווייגר, טולדנו, צנעני, שרעבי, יזדי), ממחוזות (וולך, בלוך) או מארצות (דויטש, נמץ, הולנדר, פולאק, פורטוגלי, צרפתי ופרנקו) או אזורי תרבות (עג’מי, אשכנזי, מזרחי, שאמי, טורקל). ראו גם שטאל, מקורות, עמוד 185: רשימה מפורטת של שמות ספרדיים שנובעים משמות מקומות באיבריה. לרדו מציין 350 שמות במרוקו שהם מקומות בספרד ובפורטוגל. לא תמיד שמות שמקורם בשם של מקום מעידים על מוצא ישיר מאותו יישוב. לעתים הם מעידים על קשרים עקיפים בין נושא השם לבין המקום, למשל מוצא אבותיו הרחוקים, מעבר והגירה, מסחר, או קרובי משפחה.

מקצוע ועיסוק (וגם חומר גלם או מוצר מוגמר שמעידים על המקצוע) – הרבה שמות משפחה מבוססים על מקצועו של אב קדום במשפחה. השמות משקפים את מגוון הפעילות הכלכלית של היהודים בקהילותיהם. רבים מהמקצועות היו דומים בתפוצות שונות, למשל בקר, חבז (אופה), באומן, עמר (בנאי), גלזר, גלסמן, שקלרסקי (זגג), חייט, שניידר, שניידרמן, קרביץ (חייט), חלפן, וכסלר (חלפן כספים), מילמן, מלניק (טוחן), נגר, טישלר, צימרמן, סטולר, פלוטניק (נגר), חדד, שלוסר, בלכמן, קובל (נפח), זייפר, צבן, מידלר (יצרן סבון), תג’ר, הנדלר (סוחר), קרמר, וזאן, קופייץ (בעל חנות), שוסטר, שומכר, צ’יובוטרו (סנדלר), סבג, פרביארז (צבע בדים), דהן, פרבר, מאהלר (צבע), סייג, גולדשמידט, זלוטניק, ארגנטרו (צורף), רופא, טביב, חכים, דוקטור, ארצט (רופא). יש שמות בעברית, ביידיש ובכל שפה אחרת שדיברו יהודים ואשר הובנה גם על ידי שכניהם הלא-יהודים. לא רק משלח היד מאוזכר בשם אלא גם חומר הגלם או המכשירים, התמחות מיוחדת או הסחר במוצר המוגמר, למשל, ענף הסחר וייצור הטקסטיל הניב שמות משפחה כמו חייט, שנייד, פורטנוי, קרביץ, נודל, נידלמן, פודם (חוט), פינגרהוט (אצבעון), שרמן (חותך), הפטר (מילולית: תופר, והכוונה לתפירת פריטי קישוט אל הבגד), פרלסטיקר וגולדסטיקר (רקמה עם פנינים וזהב), טליסמן (תופר טליתות), ודמסקי (חייט נשים או סוחר בבגדי נשים).

שם משפחה מומצא או קישוטי – בדרך כלל משני מקורות שונים. התופעה קיימת בעיקר בשמות משפחה אשכנזיים שנוצרו בצורה מכוונת על ידי רשויות או נציגיהן, מתוך כוונה לספק לאוכלוסייה שמות משפחה. שטאל זיהה יותר משלושים מילים בסיסיות ביידיש שהיו בשימוש בפני עצמן (גרין) או בשילוב (גרינברג) ויצרו שמות שצלילם יהודי, מכמה סוגים: צבעים, למשל רויט ורוט (אדום), גרין, גרון (ירוק), וייס (לבן), שוורץ (שחור), גלב, גל (צהוב), בלאו (כחול); מן הטבע: באך (נחל), ברג (הר), שטיין (אבן), שטרן (כוכב), טל/תל (עמק), וסר (מים); מתכות יקרות ואבני חן: גולד (זהב), זילבר (כסף), קופר, קופפר (נחושת), אייזן (ברזל), דיאמנט (יהלום), רובין (אבן אודם), פרל (פנינה); צמחים: בוים, באום (עץ), ולד (יער), בלט (עלה), בלום, בליט (פרח), רוז (ורד); חומרים: הולץ (עץ), גלוז, גלס (זכוכית), ויין (יין); תכונות: שיין, שן (יפה), לנג (גבוה), גרויס, גרוס (גדול), קליין (נמוך); כל הנ”ל גם בצירוף הסיומת מן (איש).

מושג או ערך יהודי – זו קבוצה קטנה יחסית של שמות, חלקם היו קודם שמות פרטיים ואזי נהיו לפטרונימים או מטרונימים, לדוגמא רחמים, ניסים, תשובה, נחמה, ציון.

תפקיד בקהילה היהודית – בקטגוריה זו שמות המלמדים אותנו על ההנהגה בקהילה היהודית ועל מגוון התפקידים בה. בקבוצה זו מגוון גדול של שמות משפחה: רבין, רבינוביץ, רבינר, חכם, למדן (רב); תארי כבוד, לעתים בצורת ר”ת: בכר (בן כבוד רב), בהרבי (בן הרב), שליטא (שיחיה לאורך ימים טובים אמן); חזן, זינגר, שולזינגר, משורר, סולוויי, סולובייצ’יק (חזן); מלמד, לרר, מועלם, מורנו, מור, מולא, דרשן, מגיד, בלפר (מורה); שוחט, שכטר, שוב טרייבר, מנקר (שוחט); צנוירט, תלמוד, מישניוס (למדן); סופר, שרייבר, ס”ס [סופר-סתם] (סופר); שולמן, צנטנר, תהילימזייגר, ש”ץ, קדישמן (כולם קשורים בתפילה בבית הכנסת); נגיד, גבאי, שמש, שקולניק, פרנס (תפקידי מינהלה); אחרים: דיין, טוקאייר (תוקע בשופר), סומך, וקר (מעיר לתפילה), שולקלופר (נוקש על דלת בית הכנסת).

כינוי לפי תכונות או מאפיינים אישיים – תכונה של האדם הראשון שנשא את הכינוי. לדוגמא, כינויים שמשמעותם “אדם טוב”: גוטמן, אלמליח, אלמלח, בואנו; מנומס/מעודן: פיינמן, גלנטי; מכובד: יקר, טוייר, קרידו, קארו; מתוק: מתוקה, חאלו, חולה, זיסמן; קדוש: הייליג, גוטסמן.

כינוי לפי מאפיין גופני – למשל צבע שיער או עור: נגרין, אמרילו; גובה: לנג, גרוס, טוויל, קליין, קורץ, קטן, מליק; יופי: יפה, נאה, חסן, ג’מילי, שיין, ארמוזה; מומים שונים: אטרש (חירש), בלינדר (עיוור), קרומביין (פיסח).

צמחים ובעלי חיים – שמות של צמחים הם לרוב קישוטיים, למשל בירנבאום, קסטנבאום, קירשנבאום, טננבאום. שמות של בעלי חיים קשורים במקרים רבים לפטרונימים בלשונות המקומיות, כלומר שמות פרטיים שניתנו בהקשר לשם או לדמות תנ”כית, בעיקר מברכת יעקב לבניו בבראשית פרק מ”ט: יהודה לייב (אריה), בנימין וולף (זאב), יששכר בר (דב), נפתלי הירש (צבי), אפרים פישל או פישר (דג). ראו גם יעקב-וורמס, תרגום לתולעת יעקב (ישעיה מ”א, 14).

עתים וזמנים – ישנם שמות מעטים שקשורים לימות השבוע: זונטאג (יום ראשון), מונטאג (יום שני), מיטווך (יום רביעי), פרייטאג (שישי), בן שישת, בן שבת; או לחודשי השנה: כסלו, ניסן, סיון, תמוז; לעונות: ספרינג, זומר, הרבסט, וינטר; ולחגי ישראל: יומטוב, בונדי.

ראשי תיבות עבריים – מתייחסים לקרוביו של אדם: ברג (בן רבי גרשון), חרל”פ (חתן רבי לוי פנחס); לייחוסו: כ”ץ (כהן צדק), סגל (סגן לוויים), זקס (זרע קדושים); לעיסוק: שוב (שוחט ובודק), ס”ס (סופר סת”ם). לעתים נכתבו בעברית בצירוף הגרשיים המציינים ר”ת, אך לא תמיד. בקטגוריה זו נכללים גם שמות נכריים שקיבלו משמעות יהודית ע”י פירושם כראשי תיבות: ביק (שור בפולנית) – בני ישראל קדושים, וולך (מוולכיה, רומניה) – ואהבת לרעך כמוך, אזולאי (שם ברברי) – אישה זונה וחללה לא יקחו (ויקרא כ”א). השימוש הזה מלמד על מידת אוריינותם של היהודים בתפוצתם.

שמות מעוברתים (לעתים בתוספת אלמנטים ארמיים) – במאה העשרים, עם תחייתו של עם ישראל ושיבתו לארץ ישראל ותחיית הלשון העברית, יהודים רבים בחרו ליצור שמות משפחה חדשים בעברית. ראשוני המנהיגים של התנועה הציונית שינו את שמם: אליעזר פרלמן שינה לבן יהודה, דויד גרין שינה לבן גוריון, משה שרתוק – שרת. לוי שקולניק – אשכול, יצחק שימשלביץ – בן צבי ומאיר ברלין – בר אילן. אחרי הקמתה של מדינת ישראל (1948), התגברה מגמת העיברות של שמות משפחה.

(מאנגלית: דנה פז פרינס)

Selected Bibliography:

  • Ariel, Avraham, The Book of Names- 200 Most Popular Surnames in Israel
  • (1997) in Hebrew
  • Beider, Alexander, A Dictionary of Jewish Surnames from Galicia (Bergenfield, 2004)
  • Beider, Alexander, A Dictionary of Jewish Surnames from the Kingdom of Poland, (Teaneck, 1996)
  • Beider, Alexander, A Dictionary of Jewish Surnames from the Russian Empire (2nd edition) (Bergenfield, 2008)
  • Beider, A. “Names and Naming”, The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe (New York, 2008), pp 1248-1251
  • Eshel, Moshe Haninah, Family Names in Israel שמות משפחה בישראל (Haifa, 1967)
  • Hanks, Patrick (ed.) Dictionary of American Family Names (Oxford, 2003)
  • Kaganoff, Benzion C., A Dictionary of Jewish Names and their History (New York, 1977)
  • Laredo, Abraham I., Les Noms Des Juifs Du Maroc, (Madrid, 1978)
  • Menk, Lars, A Dictionary of German-Jewish Surnames (Bergenfield, 2005)
  • Stahl, Abraham, The Origin of Names – Origins and Evolution of Jewish Names (Or Yehudah, 2005), esp. pp. 155-290 [Hebrew]
.