ראובן פאהן
Reuben Fahn (1878-1939) Hebrew writer.
He was a prosperous merchant in Halicz who became interested in the town’s Karaite community. In 1918 he settled in Stanislav and was secretary of the National Council of Galician Jewry in the West Ukrainian Republic (1918-19). When World War II broke out, he was tried by the Soviets for Zionist activity and sent to Russia, after which no word was heard of him. Throughout his life Fahn contributed to Hebrew periodicals, many of his articles and stories being around Karaite themes.
איוונו פרנקיבסק
(מקום)סטאניסלאבוב
באוקראינה - איוואנו פראנקובסק
(באוקראינית IVANO FRANKOVSK, בפולנית STANISLAWOW)
עיר מחוז במערב אוקראינה, עד מלחמת העולם השנייה בגליציה המזרחית פולין.
יהודים קיבלו רשות להתיישב בעיר כבר ב- 1662, מעט אחרי שנוסדה. היו ביניהם חוכרים, פונדקאים, בעלי-מלאכה וסוחרים. הסוחרים נקלעו להתחרות קשה עם הארמנים במקום.
בשני העשורים הראשונים של המאה ה- 18 היו מגיפות חוזרות ונשנות באיזור, ומספר היהודים קטן. בעלי העיר, האצילים לבית פוטוצקי, אישרו מחדש את זכויותיהם המקוריות כדי לעודד התיישבות יהודים נוספים במקום.
בסוף המאה ה- 18, כשעברה גליציה לשליטת אוסטריה בעקבות חלוקת פולין, כבר היו בקהילה היהודית בסטאניסלאבוב 404 משפחות, כ- 45 אחוזים מכלל האוכלוסייה.
על כס הרבנות בקהילה ישבו רבני משפחת הורוביץ. במחצית הראשונה של המאה ה- 19 גברה תנועת ה"השכלה" בעיר והיסודות המתבוללים השיגו שליטה בהנהגת הקהילה. לקראת סוף המאה גברה השפעת הציונות.
תפקיד חשוב בטיפוח התודעה הלאומית ובחיי התרבות בעיר מילא מרדכי זאב ברוידא, יליד בריסק דליטא. בתחילת המאה העשרים הופיעו בעיר כתבי-עת יהודיים, ביניהם הירחון העברי "הירדן" בעריכת אלעזר רוקח. במלחמת-העולם הראשונה (1914 - 1918) נהרסה העיר פעמיים בידי הצבא הרוסי ויהודים רבים נמלטו לערי בוהמיה ולווינה בירת אוסטריה.
בימיה הקצרים של הרפובליקה האוקראינית המערבית בתום המלחמה ארגנו יהודי המקום הגנה עצמית. במאי 1919 הצליחו חיילי הגנרל הפולני האלר לפרוע ביהודים ולגזול את רכושם. כששבה העיר לשליטת פולין הייתה האוכלוסיה היהודית בה כ- 15,500 נפש. השלטונות הפולניים פיטרו את היהודים שעבדו במשרות ממשלתיות ועירוניות וכעבור כמה שנים הרחיבו את תחומי העיר על כפרים בסביבה, כך שירד אחוז היהודים באוכלוסיית העיר. בכל זאת בבחירות 1927 נבחר העסקן הציוני אלכסנדר ריטרמן כסגן ראש העירייה ושלושה מתוך שמונה חברי מועצת העיר היו יהודים.
בינתיים חל שיפור במצבה הכלכלי של האוכלוסיה היהודית. מלבד מסחר סיטוני וקמעוני נוספו מקורות פרנסה בתעשיית העורות והעץ ובייצור משקאות חריפים. בשנות ה- 20 של המאה העשרים נוסדה הישיבה המקומית, נפתחו בית ספר תיכון יהודי, בית-ספר עברי של "שפה ברורה" ומוסדות הכשרה מקצועית לבנים ולבנות. באותה עת היו בסטאניסלאבוב 55 בתי כנסת ובתי מדרש. בשנים 1932 - 1935 הוציא לאור מקס טבק ירחון ספרותי ביידיש בשם "שטעגן".
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בסטאניסלאבוב 30,000 יהודים.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, עברה סטאניסלאבוב, כמו כל מזרח פולין, לשליטת ברית המועצות. הסובייטים נכנסו לעיר ב- 18 בספטמבר 1939 ושמו קץ לארגונים היהודיים הקהילתיים, הלאומיים והפוליטיים. הם ערכו משפטים ציבוריים נגד סוחרים גדולים ונגד עסקנים ציוניים ואחדים הוכנסו למאסר. יהודים רבים הוגלו לרוסיה. בעלי מלאכה יהודיים אורגנו בקואופרטיבים והיו יהודים שהשתלבו בפקידות הממשל. בתי הכנסת המשיכו לפעול והשלטונות התירו קיומו של בית ספר יהודי ביידיש.
בעקבות המתקפה הגרמנית על ברית המועצות (22 ביוני 1941) כבש את סטאניסלאבוב צבא הונגריה (אז בת בריתה של גרמניה הנאצית). אוקראינים לאומניים מקומיים פרעו ביהודים, רצחו בהם ושדדו את רכושם. באותו הזמן הובאו לסטאניסלאבוב יותר מ-1,000 פליטים יהודים מהונגריה.
בסוף יולי הועמדה העיר תחת מימשל גרמני והוקם יודנראט (מועצת יהודים מטעם) בראשות ישראל זייוואלד. הגרמנים רצחו כ- 1,000 יהודים מאנשי האינטליגנציה, ביער סמוך. ביום 12 באוקטובר 1941 ערכו הגרמנים אקציה (פעולת חיסול) בעיר, ורצחו יותר מעשרת אלפים יהודים, בבית העלמין המקומי. כעבור חודשיים הוקם גיטו. בסוף מרס 1942 שולחו הפליטים מהונגריה ו- 5,000 מיהודי המקום למחנה המשמדה בלז'ץ (BELZEC). באוגוסט 1942 סירב יו"ר ה"יודנראט" מרדכי גולדשטיין לדרישת הגרמנים להסגיר לידיהם 1,000 יהודים, אחרי שצעיר יהודי סטר על פניו של שוטר אוקראיני. בעקבות זאת תלו את כל חברי היודנראט ורצחו יותר מאלף יהודים ברחובות העיר. באמצע ספטמבר 1942, בא' של ראש השנה, הייתה אקציה נוספת ובסיומה שילחו הגרמנים 5,000 יהודים למחנה ההשמדה בלז'ץ ורצחו רבים בעיר עצמה.
באקציה נוספת, בינואר 1943 נורו בגיטו כ- 1,000 יהודים שלא היו להם תעודות עבודה. בפברואר הושלם חיסולו של הגיטו, היהודים האחרונים נרצחו בשטח בית העלמין שבעיר, וסטאניסלאבוב הוכרזה "יודנריין" (נקייה מיהודים).
ביוני 1943 נורו היהודים הספורים האחרונים, שהושארו בחיים מפני שעסקו בעבודה שהייתה חיונית לגרמנים.
בתקופת האקציות התארגנו קבוצות מחתרת, צעירים שבראשם עמדו אוסקר פרידלנדר ואנדה לופט, השיגו נשק, נמלטו ליערות והצטרפו לפרטיזנים הלוחמים.
ב- 27 ביולי 1944 שוחררה סטאניסלאבוב בידי הצבא האדום. כ- 1,500 יהודים מבני הקהילה נותרו בחיים, רק כ- 100 הסתתרו במקום בעזרת פולנים ואוקראינים, כל האחרים היו בין אלה שעברו את ימי המלחמה בברית המועצות.
הקהילה היהודית בשנות ה-2000
לפי נתוני הארגונים היהודיים, נכון לשנת 2008 מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ-300 נפש. בעיר פעלה קהילה בראשות של איגור פרלמן ובית כנסת בניהולו של הרב משה לייב קולסניק. שירותי הקהילה כוללים בית כנסת, מקווה ובית ספר "אור אבנר". כמו כן, ישנה בעיר קהילה נוספת ומרכז חסד בשם "חסד לייב". בעיר יש שני בתי עלמין: ישן וחדש. בית העלמין הישן, הכולל קברי אחים לא מסומנים, שופץ חלקית על ידי תורמים מחוץ לאוקראינה. בית העלמין החדש מתוחזק על ידי העיריה.
כתובת בית הכנסת: רחוב סטרצני 7
אתר באינטרנט: .www.fjc.ru/Ivanov-frankovsk
באוקראינה - איוואנו פראנקובסק
(באוקראינית IVANO FRANKOVSK, בפולנית STANISLAWOW)
עיר מחוז במערב אוקראינה, עד מלחמת העולם השנייה בגליציה המזרחית פולין.
יהודים קיבלו רשות להתיישב בעיר כבר ב- 1662, מעט אחרי שנוסדה. היו ביניהם חוכרים, פונדקאים, בעלי-מלאכה וסוחרים. הסוחרים נקלעו להתחרות קשה עם הארמנים במקום.
בשני העשורים הראשונים של המאה ה- 18 היו מגיפות חוזרות ונשנות באיזור, ומספר היהודים קטן. בעלי העיר, האצילים לבית פוטוצקי, אישרו מחדש את זכויותיהם המקוריות כדי לעודד התיישבות יהודים נוספים במקום.
בסוף המאה ה- 18, כשעברה גליציה לשליטת אוסטריה בעקבות חלוקת פולין, כבר היו בקהילה היהודית בסטאניסלאבוב 404 משפחות, כ- 45 אחוזים מכלל האוכלוסייה.
על כס הרבנות בקהילה ישבו רבני משפחת הורוביץ. במחצית הראשונה של המאה ה- 19 גברה תנועת ה"השכלה" בעיר והיסודות המתבוללים השיגו שליטה בהנהגת הקהילה. לקראת סוף המאה גברה השפעת הציונות.
תפקיד חשוב בטיפוח התודעה הלאומית ובחיי התרבות בעיר מילא מרדכי זאב ברוידא, יליד בריסק דליטא. בתחילת המאה העשרים הופיעו בעיר כתבי-עת יהודיים, ביניהם הירחון העברי "הירדן" בעריכת אלעזר רוקח. במלחמת-העולם הראשונה (1914 - 1918) נהרסה העיר פעמיים בידי הצבא הרוסי ויהודים רבים נמלטו לערי בוהמיה ולווינה בירת אוסטריה.
בימיה הקצרים של הרפובליקה האוקראינית המערבית בתום המלחמה ארגנו יהודי המקום הגנה עצמית. במאי 1919 הצליחו חיילי הגנרל הפולני האלר לפרוע ביהודים ולגזול את רכושם. כששבה העיר לשליטת פולין הייתה האוכלוסיה היהודית בה כ- 15,500 נפש. השלטונות הפולניים פיטרו את היהודים שעבדו במשרות ממשלתיות ועירוניות וכעבור כמה שנים הרחיבו את תחומי העיר על כפרים בסביבה, כך שירד אחוז היהודים באוכלוסיית העיר. בכל זאת בבחירות 1927 נבחר העסקן הציוני אלכסנדר ריטרמן כסגן ראש העירייה ושלושה מתוך שמונה חברי מועצת העיר היו יהודים.
בינתיים חל שיפור במצבה הכלכלי של האוכלוסיה היהודית. מלבד מסחר סיטוני וקמעוני נוספו מקורות פרנסה בתעשיית העורות והעץ ובייצור משקאות חריפים. בשנות ה- 20 של המאה העשרים נוסדה הישיבה המקומית, נפתחו בית ספר תיכון יהודי, בית-ספר עברי של "שפה ברורה" ומוסדות הכשרה מקצועית לבנים ולבנות. באותה עת היו בסטאניסלאבוב 55 בתי כנסת ובתי מדרש. בשנים 1932 - 1935 הוציא לאור מקס טבק ירחון ספרותי ביידיש בשם "שטעגן".
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בסטאניסלאבוב 30,000 יהודים.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, עברה סטאניסלאבוב, כמו כל מזרח פולין, לשליטת ברית המועצות. הסובייטים נכנסו לעיר ב- 18 בספטמבר 1939 ושמו קץ לארגונים היהודיים הקהילתיים, הלאומיים והפוליטיים. הם ערכו משפטים ציבוריים נגד סוחרים גדולים ונגד עסקנים ציוניים ואחדים הוכנסו למאסר. יהודים רבים הוגלו לרוסיה. בעלי מלאכה יהודיים אורגנו בקואופרטיבים והיו יהודים שהשתלבו בפקידות הממשל. בתי הכנסת המשיכו לפעול והשלטונות התירו קיומו של בית ספר יהודי ביידיש.
בעקבות המתקפה הגרמנית על ברית המועצות (22 ביוני 1941) כבש את סטאניסלאבוב צבא הונגריה (אז בת בריתה של גרמניה הנאצית). אוקראינים לאומניים מקומיים פרעו ביהודים, רצחו בהם ושדדו את רכושם. באותו הזמן הובאו לסטאניסלאבוב יותר מ-1,000 פליטים יהודים מהונגריה.
בסוף יולי הועמדה העיר תחת מימשל גרמני והוקם יודנראט (מועצת יהודים מטעם) בראשות ישראל זייוואלד. הגרמנים רצחו כ- 1,000 יהודים מאנשי האינטליגנציה, ביער סמוך. ביום 12 באוקטובר 1941 ערכו הגרמנים אקציה (פעולת חיסול) בעיר, ורצחו יותר מעשרת אלפים יהודים, בבית העלמין המקומי. כעבור חודשיים הוקם גיטו. בסוף מרס 1942 שולחו הפליטים מהונגריה ו- 5,000 מיהודי המקום למחנה המשמדה בלז'ץ (BELZEC). באוגוסט 1942 סירב יו"ר ה"יודנראט" מרדכי גולדשטיין לדרישת הגרמנים להסגיר לידיהם 1,000 יהודים, אחרי שצעיר יהודי סטר על פניו של שוטר אוקראיני. בעקבות זאת תלו את כל חברי היודנראט ורצחו יותר מאלף יהודים ברחובות העיר. באמצע ספטמבר 1942, בא' של ראש השנה, הייתה אקציה נוספת ובסיומה שילחו הגרמנים 5,000 יהודים למחנה ההשמדה בלז'ץ ורצחו רבים בעיר עצמה.
באקציה נוספת, בינואר 1943 נורו בגיטו כ- 1,000 יהודים שלא היו להם תעודות עבודה. בפברואר הושלם חיסולו של הגיטו, היהודים האחרונים נרצחו בשטח בית העלמין שבעיר, וסטאניסלאבוב הוכרזה "יודנריין" (נקייה מיהודים).
ביוני 1943 נורו היהודים הספורים האחרונים, שהושארו בחיים מפני שעסקו בעבודה שהייתה חיונית לגרמנים.
בתקופת האקציות התארגנו קבוצות מחתרת, צעירים שבראשם עמדו אוסקר פרידלנדר ואנדה לופט, השיגו נשק, נמלטו ליערות והצטרפו לפרטיזנים הלוחמים.
ב- 27 ביולי 1944 שוחררה סטאניסלאבוב בידי הצבא האדום. כ- 1,500 יהודים מבני הקהילה נותרו בחיים, רק כ- 100 הסתתרו במקום בעזרת פולנים ואוקראינים, כל האחרים היו בין אלה שעברו את ימי המלחמה בברית המועצות.
הקהילה היהודית בשנות ה-2000
לפי נתוני הארגונים היהודיים, נכון לשנת 2008 מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ-300 נפש. בעיר פעלה קהילה בראשות של איגור פרלמן ובית כנסת בניהולו של הרב משה לייב קולסניק. שירותי הקהילה כוללים בית כנסת, מקווה ובית ספר "אור אבנר". כמו כן, ישנה בעיר קהילה נוספת ומרכז חסד בשם "חסד לייב". בעיר יש שני בתי עלמין: ישן וחדש. בית העלמין הישן, הכולל קברי אחים לא מסומנים, שופץ חלקית על ידי תורמים מחוץ לאוקראינה. בית העלמין החדש מתוחזק על ידי העיריה.
כתובת בית הכנסת: רחוב סטרצני 7
אתר באינטרנט: .www.fjc.ru/Ivanov-frankovsk
האליץ'
(מקום)האליץ' GALICZ
(בפולנית HALICZ)
עיר במחוז איוואנו-פרנקובסק (IVANO FRANKOVSK, בעבר סטניסלבוב STANISLAWOW), מערב אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה בגליציה המזרחית, פולין.
האליץ' מתועדת כעיר מלכותית ב-1138. עד המאה ה-14 שימשה עיר ראשית של הנסיכות הרותנית האליץ' (מקור השם גליציה). העיר נחרבה ב-1240 עם פלישת הטאטארים. המלך קאזימיר הגדול (1370-1333) בנה את האליץ' מחדש, ומאז שימשה מרכז מסחרי חשוב ומקום מושב אספות האצולה הפולנית ("סיימיקים").
יהודים ישבו בהאליץ' מ-1436. ב-1578 קיבלו יהודי המקום זכויות התיישבות ממלך פולין, ומעמדם בענייני מסחר הושווה לזה של שאר האזרחים. ב-1765 נימנו במקום 258 יהודים, וב- 1870 - 839.
עד 1906 הייתה לצד הקהילה היהודית "הרבנית" בעיר גם קהילה קראית. הקראים התיישבו בהאליץ' ב-1274, ובמאה ה-16 הצטרפו אליהם קראים מלבוב (LVOV). בסוף המאה ה-16 בנו להם הקראים בית כנסת במקום. ב-1640 הגיע להאליץ' תלמיד חכם קראי מירושלים, ר' דוד חזן, והוא ושני אחיו הביאו תחייה רוחנית לעדת הקראים בהאליץ', שהיו בה אז 99 קראים. אחד האחים, יוסף, נתמנה ל"חזן" העדה. כשעבר האזור לשליטת אוסטריה (אחרי החלוקה הראשונה של פולין ב-1772) כיבדו השלטונות את עצמאות העדה הקראית, וב-1830 נבנה בהאליץ' בית-תפילה נוסף לקראים. צאצאיו של יוסף חזן שימשו את הקהילה הקראית בהאליץ' עד תחילת המאה ה-19, ואז עברה הכהונה לבני משפחת ליאונוביץ'.
ב-1900 היו בהאליץ' 1,454 יהודים "רבניים" ו-114 קראים, ביחד היו כ-%32 מכלל האוכלוסיה. בפולין העצמאית אחרי מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) נטו רוב הקראים להתבוללות ומיעוטם התקרבו לעדה הרבנית.
ב-1888 פעל בהאליץ' בית-ספר עברי ובו 90 תלמידים. ב-1907 שוב פתחה הקהילה בית-ספר עברי ומנהלו היה הסופר העברי ר' פאהן. אחרי תלאות מלחמת-העולם הראשונה ובעקבות הפרעות שפרעו אוקראינים לאומניים ביהודי המקום בטרם עבר האזור לשליטת פולין, היגרו יהודים רבים לערים גדולות או לארצות שמעבר לים.
ב-1921 ישבו בהאליץ' 582 יהודים, כ-%17 באוכלוסייה. ב-1931 היו 878 יהודי האליץ' כ-%20 מכלל תושבי העיר.
מראשית הישוב היהודי בהאליץ' היו היהודים סוחרים, מוזגים וחוכרי מכס. במאות ה-19 וה-20 היו ביניהם גם חקלאים, סוחרים זעירים, בעלי מלאכה ופועלים.
אחרי מלחמת העולם הראשונה הורע מצבם הכלכלי של יהודי האליץ'. הג'וינט סייע לקהילה בשיקום ההריסות. נפתחו שני מטבחים ציבוריים לנזקקים. ב-1922 נוסדה קופת- גמילות חסדים.
ב-1935 נוסד בהאליץ' הבנק המסחרי היהודי הקואופרטיבי, שסייע באשראי לסוחרים ולבעלי המלאכה.
פעילות ציונית החלה בהאליץ' ב-1898 עם הקמת האגודה "שערי ציון". ב-1910 הוקם ארגון נשים יהודיות; ב-1911 סניף "המזרחי", ב-1925 הוקם סניף "עזרה" וב-1927 - סניף ה"התאחדות". ב-1931 החלה תנועת הנוער "עקיבא" לפעול בעיר וב-1932 נפתח קן הנוער הציוני. סניף "אחווה" יסד ב-1934 קיבוץ הכשרה, ובאותה שנה נוסד סניף "השחר". ב-1938 הוקם קן "השומר הצעיר".
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בהאליץ' כ-1,000 יהודים.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, עברו שטחי מזרח פולין, והאליץ' בתוכם, לשליטת ברית המועצות. הגרמנים כבשו את האליץ' כמה ימים אחרי פלישתם לברית המועצות (22 ביוני 1941).
יהודי האליץ' נרצחו בידי הגרמנים בשתי אקציות (פעולות השמדה) שנערכו בשנת 1942 (התאריך המדוייק אינו ידוע). באקציה ראשונה שולחו יהודי האליץ' לעיר המחוז סטאניסלבוב ונכלאו ב"טחנת רודולף" - מקום ריכוז של יהודי האיזור. מקצתם נרצחו במקום ומקצתם שולחו משם למחנה ההשמדה בלז'ץ (BELZEC). באקציה השנייה נרצחו היהודים שנותרו בהאליץ' עצמה, והילדים הוטבעו בנהר.
(בפולנית HALICZ)
עיר במחוז איוואנו-פרנקובסק (IVANO FRANKOVSK, בעבר סטניסלבוב STANISLAWOW), מערב אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה בגליציה המזרחית, פולין.
האליץ' מתועדת כעיר מלכותית ב-1138. עד המאה ה-14 שימשה עיר ראשית של הנסיכות הרותנית האליץ' (מקור השם גליציה). העיר נחרבה ב-1240 עם פלישת הטאטארים. המלך קאזימיר הגדול (1370-1333) בנה את האליץ' מחדש, ומאז שימשה מרכז מסחרי חשוב ומקום מושב אספות האצולה הפולנית ("סיימיקים").
יהודים ישבו בהאליץ' מ-1436. ב-1578 קיבלו יהודי המקום זכויות התיישבות ממלך פולין, ומעמדם בענייני מסחר הושווה לזה של שאר האזרחים. ב-1765 נימנו במקום 258 יהודים, וב- 1870 - 839.
עד 1906 הייתה לצד הקהילה היהודית "הרבנית" בעיר גם קהילה קראית. הקראים התיישבו בהאליץ' ב-1274, ובמאה ה-16 הצטרפו אליהם קראים מלבוב (LVOV). בסוף המאה ה-16 בנו להם הקראים בית כנסת במקום. ב-1640 הגיע להאליץ' תלמיד חכם קראי מירושלים, ר' דוד חזן, והוא ושני אחיו הביאו תחייה רוחנית לעדת הקראים בהאליץ', שהיו בה אז 99 קראים. אחד האחים, יוסף, נתמנה ל"חזן" העדה. כשעבר האזור לשליטת אוסטריה (אחרי החלוקה הראשונה של פולין ב-1772) כיבדו השלטונות את עצמאות העדה הקראית, וב-1830 נבנה בהאליץ' בית-תפילה נוסף לקראים. צאצאיו של יוסף חזן שימשו את הקהילה הקראית בהאליץ' עד תחילת המאה ה-19, ואז עברה הכהונה לבני משפחת ליאונוביץ'.
ב-1900 היו בהאליץ' 1,454 יהודים "רבניים" ו-114 קראים, ביחד היו כ-%32 מכלל האוכלוסיה. בפולין העצמאית אחרי מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) נטו רוב הקראים להתבוללות ומיעוטם התקרבו לעדה הרבנית.
ב-1888 פעל בהאליץ' בית-ספר עברי ובו 90 תלמידים. ב-1907 שוב פתחה הקהילה בית-ספר עברי ומנהלו היה הסופר העברי ר' פאהן. אחרי תלאות מלחמת-העולם הראשונה ובעקבות הפרעות שפרעו אוקראינים לאומניים ביהודי המקום בטרם עבר האזור לשליטת פולין, היגרו יהודים רבים לערים גדולות או לארצות שמעבר לים.
ב-1921 ישבו בהאליץ' 582 יהודים, כ-%17 באוכלוסייה. ב-1931 היו 878 יהודי האליץ' כ-%20 מכלל תושבי העיר.
מראשית הישוב היהודי בהאליץ' היו היהודים סוחרים, מוזגים וחוכרי מכס. במאות ה-19 וה-20 היו ביניהם גם חקלאים, סוחרים זעירים, בעלי מלאכה ופועלים.
אחרי מלחמת העולם הראשונה הורע מצבם הכלכלי של יהודי האליץ'. הג'וינט סייע לקהילה בשיקום ההריסות. נפתחו שני מטבחים ציבוריים לנזקקים. ב-1922 נוסדה קופת- גמילות חסדים.
ב-1935 נוסד בהאליץ' הבנק המסחרי היהודי הקואופרטיבי, שסייע באשראי לסוחרים ולבעלי המלאכה.
פעילות ציונית החלה בהאליץ' ב-1898 עם הקמת האגודה "שערי ציון". ב-1910 הוקם ארגון נשים יהודיות; ב-1911 סניף "המזרחי", ב-1925 הוקם סניף "עזרה" וב-1927 - סניף ה"התאחדות". ב-1931 החלה תנועת הנוער "עקיבא" לפעול בעיר וב-1932 נפתח קן הנוער הציוני. סניף "אחווה" יסד ב-1934 קיבוץ הכשרה, ובאותה שנה נוסד סניף "השחר". ב-1938 הוקם קן "השומר הצעיר".
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בהאליץ' כ-1,000 יהודים.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, עברו שטחי מזרח פולין, והאליץ' בתוכם, לשליטת ברית המועצות. הגרמנים כבשו את האליץ' כמה ימים אחרי פלישתם לברית המועצות (22 ביוני 1941).
יהודי האליץ' נרצחו בידי הגרמנים בשתי אקציות (פעולות השמדה) שנערכו בשנת 1942 (התאריך המדוייק אינו ידוע). באקציה ראשונה שולחו יהודי האליץ' לעיר המחוז סטאניסלבוב ונכלאו ב"טחנת רודולף" - מקום ריכוז של יהודי האיזור. מקצתם נרצחו במקום ומקצתם שולחו משם למחנה ההשמדה בלז'ץ (BELZEC). באקציה השנייה נרצחו היהודים שנותרו בהאליץ' עצמה, והילדים הוטבעו בנהר.