מקור השם מלמד
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שמות המשפחה היהודיים בקבוצה זאת נגזרים מהמונח העברי מלמד. שמות משפחה נוספים הקשורים לקבוצה זאת כוללים את מלמד ומלמוד.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי מלמד כוללים את הבנקאי הספרדי מהמאה ה-15 מאיר מלמד; את המשורר והפילוסוף הפרסי מהמאה ה-18 סימן טוב מלמד; ואת החוקר התלמוד והפילולוג הישראלי מהמאה ה-20 עזרא ציון מלמד, אשר נולד באיראן.
אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי מלמט כוללים את העו"ד אברהם מרקוס (מקס) מלמיט מדרום אפריקה, ואת הסופר הצרפתית ס. מלמט.
מולא
(שם משפחה)מולא
MULA, MULLAH
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה).
שם המשפחה זה נגזר מהמלה מולא, (ملا), במקור מונח בערבית המתייחס לאדם משכיל בתיאולוגיה האסלאמית. בחלקים של העולם המוסלמי, בעיקר איראן, אפגניסטן, ומרכז אסיה, מונח זה מתייחס לאיש דת או מנהיג במסגד המקומי. מונח זה נכנס לשימוש יהודי אפגניסטן בתור מלה נרדפת למונח העברי "מלמד".
מולא מתועד כשם משפחה יהודי עם ראובן "רובי" מולא (1989 – 2014), לשעבר תושב ירוחם, ישראל.
קנלר
(שם משפחה)קנלר
KNELLER, KNELER
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק, מקצוע או מסחר (יכול להיות קשור לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי העבודה המשתייכים לאותו עיסוק).
שם המשפחה הזה נגזר מהמונח היידיש קנעלן, שפירושו "ללמד ילדים קטנים". קנלר הוא כינוי של מלמד בחדר.
המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים.
קנלר מתועד כשם משפחה יהודי עם פלורה קנלר (1911- 1970), תושבת העיר ונקובר בקנדה.
ניסן כהן מלמד
(אישיות)ניסן כהן מלמד (1906-1983) חזן ומלחין. נולד בשירז, אירן, ועלה לארץ-ישראל עם משפחתו כשהיה בן שנתיים. אף שהכיר את הקריאה בתורה בנוסח אשכנז ושר במקהלתו של החזן שלמה זלמן ריבלין, אימץ כבר בגיל צעיר את סגנון החזנות הספרדי-ירושלמי. אחרי שהשתקע בתל-אביב התמנה לחזן בבית הכנסת "אוהל מועד" בעיר. לימד זמרה בבתי-ספר רבים בתל-אביב וקרא בתורה במשך שנים רבות בשביל תחנת הרדיו "קול ירושלים" (לימים, "קול ישראל"). כהן מלמד יצא לשליחות למקסיקו ולאירן והופקד שם על מוסדות חינוך יהודיים. עם שובו לישראל התמנה למנהל האקדמיה למוסיקה ספרדית חזנית בתל-אביב ולמורה לקריאת בתנ"ך ולמוסיקה מזרחית הן באוניברסיטת בר-אילן והן באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בתל-אביב. כהן מלמד הוא מחברו של הספר "המקאם במוסיקה המזרחית" (שלא ראה אור). כמו כן, הלחין כ-300 תפילות ושירים רבים, שכמה מהם זכו לפופולריות. נפטר בתל-אביב.
עזרא ציון מלמד הכהן
(אישיות)Ezra Zion Melamed Hacohen (1903-1994), rabbi and scholar, the 1987 laureate of Israel Prize for Biblical Interpretation and Rabbinical Literature, born in Shiraz, Iran. Following his father, he immigrated to the Land of Israel along with his mother in 1907. He studied at Doresh Zion beit midrash and at Zion yeshiva in Jerusalem. He continued his studies at the newly established Hebrew University of Jerusalem being one of the first students at the Institute for Jewish Studies whre he earned a Master degree in 1933 and then a PhD in 1941. Melamed Hacohen served as teacher at various educational institutions, including Mizrachi Teachers Seminary (now Efrata College) and at Hebrew Teachers Seminary (now David Yellin College of Education). In 1964 he was appointed associate professor in the Department of Biblical Studies of the Hebrew University, the first Mizrachi Jew to become a university professor in Israel. He later was a professor at the departments of Talmudic Studies at Tel Aviv University and Bar-Ilan University. Since 1956 until his death he was a member of the Academy of the Hebrew Language.
Melamed Hacohen was one of the leaders of the Persian Jewish community in Israel and regularly gave sermons to the members of the community in Jerusalem's Kiryat Moshe neighborhood synagogues and at the Shaarei Rachamim yeshiva founded by his father Rabbi Rachamim Melamed. After the decease of his father he served as rabbi of the Nahalat Zion neighborhood in Jerusalem. A devoted Zionist, Melamed Hacohen was one of the first rabbis to recite prayers for the State of Israel and IDF soldiers, he also composed a special version of the Al Hanissim (“About the miracles”) prayer to be recited on Israel Independence Day.
Melamed Hacohen is the author of numerous articles and books, including an Esperanto-Hebrew Dictionary (1938), Pirkei Halakha U'Minhag (1954), Mepharshei HaMikra (1978), Pirkei Mavo LeSifrut HaTalmud (1973), Misrashei Halakha shel HaTana'im BeTalmud HaBavli (1943), a Hebrew-Aramaic Dictionary for Targum Onkelos (1971), and a Hebrew-Aramaic Dictionary for the Babylonian Talmud (1992).
דרגומיר אסנוב
(אישיות)Dragomir Asenov (born Jacques Nisim Melamed) (1926-1981), playwright, novelist, storyteller, born in Montana (then called Ferdinand), Bulgaria. After his father's death in 1936, his family moved to Sofia where he spent six years in a private orphanage and then attended high school. As a student, he joined the communist Workers Youth Union in 1942 and led a demonstration against the government's plan to deport Bulgarian Jews in May 1943. He was expelled from high school and subsequently moved to Ruse, where he completed his secondary education. Asenov later worked for the Danube Patriotic Front, where he published many articles, reviews, essays, reports, and pamphlets. He was also a co-founder of the Danube Cultural Front.
In 1953, Asenov graduated from Sofia University with a degree in Law and became a member of the Bulgarian Communist Party in 1961. He served as the editor of Rabotnicesko Delo, the official newspaper of the Bulgarian Communist Party, from 1953 to 1956 and then became the editor and later the editor-in-chief of the student magazine Rodna Rech from 1957 to 1968. He also served as the deputy editor-in-chief of the Literature Front - a literature and culture weekly from 1968 to 1971. Asenov was a member and secretary of the Union of Bulgarian Writers from 1971 onwards. During his career he published over 25 novels, plays and collections of short stories. The drama theater in Montana is called after him.
מוזיר
(מקום)עיר במחוז הומל, בילורוס.
עד לחלוקות פולין בסוף המאה ה-18 היה האזור חלק ממלכות פולין.
מוזיר שוכנת על שפת הנהר פריפט, אחד מיובלי הנהר דנייפר. יהודים ישבו שם כבר בראשית המאה ה-17, וידוע שנפגעו בפרעות ת"ח ות"ט (1648). ב-1766 נרשמו במוזיר ובסביבה 896 יהודים משלמי מסים. ב-1847 היו שם כבר 2,251 יהודים ובסוף המאה ה-19 הוכפל מספרם והם היו %70 מתושבי מוזיר.
אמנם יהודי מוזיר היו חסידים רובם ככולם ורוב בתי הכנסת ובתי המדרש השתייכו לחצרות אדמו"רים, אבל הרבנים שעמדו בראש הקהילה מסוף המאה ה-19 ועד למלחמת העולם השנייה היו מזרם המתנגדים דווקא. במשך כ-40 שנה כיהן כרב העיר ר' גרשון אנצילביץ ואחריו בנו הגאון רבי שניאור זלמן אנצילביץ, גם הוא במשך 40 שנה. אחריהם כיהן ר' אלחנן מלמד שכתב את "שבטי ישראל" והשפיע על המשכילים היהודים במקום; במסיבות "עונג שבת" שלו הירצה על תולדות עם ישראל. ר' רפאל "המגיד ממוזיר", שחי בעיר במאה ה-19, התפרסם בדרשותיו ובדברי תורה שלו ברוסיה כולה.
בהיות רוב אוכלוסיית מוזיר יהודית, שבתה העיר ממלאכה בימי שבת ובימי החגים היהודיים. מסדר מכבי האש ותזמורתם, שרוב נגניה היו יהודים, ערכו קבלות פנים לנציגי השלטונות שביקרו בעיר, ובחסותם הוצגו בתיאטרון שבגן העיר הצגות בעברית וביידיש.
בראשית המאה ה-20 התכנסה במוזיר ועידה שדנה בחינוך העברי. רוב משתתפיה, גם הלא- ציוניים, הצביעו בעד שפת הוראה עברית בבתי הספר של הקהילה. הועידה השנייה של המורים העבריים בברית המועצות התכנסה במוזיר והייתה בחסותו של ר' אנצילביץ.
תעשיית עיבוד העץ הייתה ענף מרכזי במוזיר, והיהודים מילאו בה תפקיד חשוב, אחרי שהקימו כמה מנסרות ובתי חרושת לגפרורים והעסיקו פועלים רבים, רובם יהודים.
בעלי המלאכה בעיר היו מאורגנים באיגודים מקצועיים. הבנאים היהודים נודעו במקצועיותם ונקראו גם לעבודות בנייה ממשלתיות. משפחות יהודיות רבות התפרנסו ממסחר וממתן שרותים.
בשנות השלושים למאה העשרים הקימו השלטונות הסובייטים בתי חרושת רבים במוזיר ואוכלוסיית העיר גדלה. במפקד תושבים ב-1926 נימנו במוזיר 5,900 יהודים בין כ-20,000 תושבי העיר.
בראשית המאה העשרים היו הבונד והמפלגה הסוציאליסטית (ס"ס) בעלות ההשפעה הרבה ביותר בקהילה, כנראה מפני שהאוכלוסייה היהודית בעיר הייתה ברובה פועלים ובעלי מלאכה. באותה עת נקלטה התנועה הציונית בחוגים חילוניים מסויימים ובחוגי הנוער הלומד. אחרי מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) גברה הנטייה הלאומית בקרב יהודי מוזיר, הציוניות התפשטה ביניהם ובעיר נפתחו סניפים של כמה מפלגות ציוניות.
ר' דב אנצילביץ (1957-1888), בנו של הרב הגאון שניאור זלמן אנצילביץ ונצר אחרון של ח"י דורות של רבנים, הוא שהביא לצמיחתה של הציונות במוזיר ובביילורוסיה בכלל. מגיל צעיר משך בעט סופרים, שירים ומאמרים שלו התפרסמו בעתונים עבריים כמו "השילוח" ו"הצפירה". הקים חברת תומכי השפה העברית ונאם בפני קהל יהודי לשם הפצת הרעיון הציוני והשפה העברית, רבים הלכו אחריו. במאי 1917 השתתף בועידה השביעית של ציוני רוסיה בפטרוגראד. פעילותו הציונית הקימה לו מתנגדים משורות היהודים החרדיים ומבין אנשי הבונד, ומשום כך היה עליו להמלט לאוקראינה ושם עוד הרחיב את פעילותו. ב"ספר זווהיל" מסופר על הצלחתו בהצלת יהודים שהיו נתונים לפרעות בתקופת פטלורה (1924-1918), בעת שעמד בראש משלחת שיצאה לפגוש את מנהיגי הפורעים.
ב-1925 עלה ר' דב לארץ ישראל עם אשתו וילדיו, ושוב נרתם לפעילות ציבורית. הוא התיישב במושבה מגדיאל וב-1957, עוד בחייו, נקרא שם רחוב על שמו. בתו, חוה אנצילביץ פרונר, ילידת מוזיר, ליקטה את כל כתביו.
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו במוזיר כ-6,000 יהודים בתוך אוכלוסייה של 20,000.
תקופת השואה
ב-22 ביוני 1941, בעקבות המתקפה הגרמנית על ברית המועצות, החל כיבוש ביילורוסיה בידי הגרמנים. תוך ימים ספורים נכבשה מוזיר. יהודי העיר וכל יהודי הסביבה רוכזו בגיטו שנתחם בכמה רחובות בעיר. הצפיפות הייתה קשה התנאים הסניטרים ירודים והמזון מועט. יהודים נלקחו לעבודות כפייה וגזרות שונות ומשונות נגזרו עליהם.
בינואר 1942 נלקחו יהודי הגיטו קבוצות קבוצות אל הנהר פריפט, שם נרצחו כולם ביריות או הוטבעו בנהר.
ר' שניאור זלמן אנצילביץ' ורעייתו הרבנית חנה שרה עלו לארץ ישראל ב-1935; במשך שנה (עד מותו בתאונת דרכים) כיהן ר' אנצילביץ כרב של שכונת מחלול בתל אביב.