חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
שם משפחה
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

מקור השם דויטש

DEUTSCH שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה. דויטש היא מילה גרמנית שפירושה "גרמני". במקור שם משפחה זה היה כינוי ליהודי גרמני או למשפחתו לאחר שהיגרו אל ארץ שבה לא דיברו גרמנית. שמות המזהים יהודים בתור יוצאי גרמניה או ארצות דוברות גרמנית נוספות נפוצים בשפות אירופיות רבות. שם זה נובע מהשמות טיודיסק / טיוטיסק בגרמנית עתיקה. הרומאים קראו להם בשמות הלטינים תאוטיסאוס / תאוטיסס / טאוטיסקה אשר באיטלקית קיבלו את הצורה טדסקי/ טדסקה / טדסקו. מספר מלים נרדפות ל"גרמני" מבוססות על השם אלמנן וצורתו הלטינית אלמני. שבט גרמני מערבי שנקרא שוואבים ע"י שכניהם על גדות נהר האלבה פלשו לגליה ולצפון איטליה במאה ה-3 והתיישבו בריינלנד, אלזס ושוויץ. בשפות הרומאניות מילים שנובעות מהשם אלמני, כמו אלמאן בצרפתית, אלאמן בספרדית ואלמנו באיטלקית, הפכו למילים נרדפות ל"גרמני". היהודים הראשונים הגיעו לגרמניה בתקופה הרומית והתיישבו בעמק הריין החל מהמאה ה-4. בתלמוד ובמדרש המונח "גרמניה"/"גרממיה" מתייחס לארצות צפון אירופה. במקורות היהודיים של ימי הביניים המוקדמים גרמניה מוזכרת בשם אלמניה. מאוחר יותר התחילו להשתמש במקורות היהודיים במונח המקראי "אשכנז" כשם נרדף לגרמניה. שמות משפחה יהודיים המבוססים על מונחים המתארים יהודים גרמנים או מארצות דוברות גרמנית אחרות כוללים את המילים הגרמניות דויטש או טויטש, טייטש ביידיש, נמט בהונגרית, גרמנסקי ברוסית, נמץ בפולנית, נאמץ ברומנית ומספר צורות בשפות הצפוניות כמו דויטס.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי דויטש כוללים את המזרחן הגרמני עמנואל אוסקר מ. דויטש (1873-1828); את המהפכן הרוסי לאו (לב גריגוריביץ') דויטש (1941-1855); את המלומד האמריקאי יליד צ'כיה גוטהרד דויטש (1921-1859); ואת הסוציאליסט האוסטרי יוליוס דויטש (1968-1884), אשר שימש כשר ההגנה של הרפובליקה האוסטרית בין השנים 1920-1919.

במאה ה-20, דויטש מתועד כשם משפחה יהודי עם משפחת דויטש אשר התגוררה בעיירה ז'אדובה ליד צ'רנוביץ בצפון בוקובינה, אוקראינה, בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה. כל יהודי קהילת ז'אדובה גורשו אל מחנות השמדה גרמניים ביולי 1941.
מספר פריט:
220108
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:
רב והיסטוריון
נולד בדולנה קוניצה, כיום ברפובליקה הצ'כית, למד במכון לרבנים בברסלאו, גרמניה (כיום ורוצלאב, פולין) ובאוניברסיטת וינה. לימד דת בברנו, מורביה (כיום ברפובליקה הצ'כית), וכיהן כרב במוסט. בשנת 1891 היגר לארצות הברית והתמנה לפרופסור להיסטוריה יהודית ולפילוסופיה בהיברו יוניון קולג' בסינסנטי, אוהיו. ב0 1901 החליף דויטש את יצחק מאייר וייז כעורך כתב העת "דבורה" ושימש גם עורך המדור להיסטוריה מודרנית באנציקלופדיה היהודית. הוא נמנה על הפלג המתון בתנועה הרפורמית והזדהה עם הציונות ועם האורתודוכסיה.
Psychoanalyst

She was born in Przemysl where her father was president of the Jewish community. Because of the limitations on female education, she ran away to Vienna to study to be a physician. There in 1912 she married the psychiatrist, Felix Deutsch. She was the first woman assistant in the psychiatric department of Vienna University and later headed the female ward. After encountering the ideas of Freud, she gave up her academic career and was trained by Freud himself, becoming a leading figure of the second generation of analysts. In 1924 Deutsch established in Vienna a psychoanalytic training institute which she headed until leaving for the US in 1935. In the US she was on the staff of the Psychoanalytic Institute in Boston. Her main field of study was on the female psyche, summarized in her two-volume Psychology of Women.
Hatvany-Deutsch, Ignac (1803-1873), industrialist who established Hungary's first sugar refinery in the 1820s. He and his sons made Hatvan the center of their industrial operations and on being raised to the nobility were authorized to add the name of the town to their surname.

Barbu Nemțeanu (born Benjamin Deutsch) (1887-1919), poet and translator, born in Galati, Romania. Orphaned by his father as a child, he held various small positions, such as office practitioner, reporter, clerk, in order to support his family. He spent his early years in Galati, then moved for sometime to Ploiesti, and finally to Bucharest.

As a publicist he collaborated to a large number of publications, including: Înainte (“Forward”, 1904-1905), Viața nouă (“New Life”, 1907-1908), Convorbiri critice (“Critical Conversations”, 1907), Viața literară și artistică (“Literary and artistic life”, 1908), Floarea albastră (“The Blue Flower “, 1912), Flacăra (“Flame”, 1912, 1915-196), Viitorul social (“The social future”, 1913), Universul literar (“The Literary Universe”, 1913), Lumina (“Light”, 1918), Facla (1918), Renașterea (“The Renaissance”, 1918), Scena (“Stage”, 1918), Rampa (1919).

In 1908 he published the socialist magazine Pagini libere, a literary-scientific weekly n which he published original works and translations.

His first work was Poezii alese ("Selected Poetry", 1910), his other works include a volume of poems Stropi de soare (“Sun drops”, 1915) and a much appreciated Romanian translation of Hebrew Songs by Heinrich Heine (1919).  His other translations include both poetry and prose by Charles Baudelaire, Ivan Turgeniev, Ephraim Lessing, Nikolaus Lenau, Oscar Wilde and others.

During his career he used a large number of pen names, among them B. Askenazi, Ion Corbu, Ion Crângu, Vasile Crângu, Luca Zimbru, Cireșeanu, Barbu Exoticu, Germanicus Galitiensis, and Tedesco.

Nemteanu suffered from tuberculosis. With the financial support of his readers and friends, in 1913 he traveled to Lausanne, Switzerland, for treatment. In Lausanne he learned Fench and started writing poetry in that language. He returned to Romania in 1916 and spent most of his last years in several tuberculosis sanatoriums. He died in Bucharest.

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
שם משפחה
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
מקור השם דויטש
DEUTSCH שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה. דויטש היא מילה גרמנית שפירושה "גרמני". במקור שם משפחה זה היה כינוי ליהודי גרמני או למשפחתו לאחר שהיגרו אל ארץ שבה לא דיברו גרמנית. שמות המזהים יהודים בתור יוצאי גרמניה או ארצות דוברות גרמנית נוספות נפוצים בשפות אירופיות רבות. שם זה נובע מהשמות טיודיסק / טיוטיסק בגרמנית עתיקה. הרומאים קראו להם בשמות הלטינים תאוטיסאוס / תאוטיסס / טאוטיסקה אשר באיטלקית קיבלו את הצורה טדסקי/ טדסקה / טדסקו. מספר מלים נרדפות ל"גרמני" מבוססות על השם אלמנן וצורתו הלטינית אלמני. שבט גרמני מערבי שנקרא שוואבים ע"י שכניהם על גדות נהר האלבה פלשו לגליה ולצפון איטליה במאה ה-3 והתיישבו בריינלנד, אלזס ושוויץ. בשפות הרומאניות מילים שנובעות מהשם אלמני, כמו אלמאן בצרפתית, אלאמן בספרדית ואלמנו באיטלקית, הפכו למילים נרדפות ל"גרמני". היהודים הראשונים הגיעו לגרמניה בתקופה הרומית והתיישבו בעמק הריין החל מהמאה ה-4. בתלמוד ובמדרש המונח "גרמניה"/"גרממיה" מתייחס לארצות צפון אירופה. במקורות היהודיים של ימי הביניים המוקדמים גרמניה מוזכרת בשם אלמניה. מאוחר יותר התחילו להשתמש במקורות היהודיים במונח המקראי "אשכנז" כשם נרדף לגרמניה. שמות משפחה יהודיים המבוססים על מונחים המתארים יהודים גרמנים או מארצות דוברות גרמנית אחרות כוללים את המילים הגרמניות דויטש או טויטש, טייטש ביידיש, נמט בהונגרית, גרמנסקי ברוסית, נמץ בפולנית, נאמץ ברומנית ומספר צורות בשפות הצפוניות כמו דויטס.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי דויטש כוללים את המזרחן הגרמני עמנואל אוסקר מ. דויטש (1873-1828); את המהפכן הרוסי לאו (לב גריגוריביץ') דויטש (1941-1855); את המלומד האמריקאי יליד צ'כיה גוטהרד דויטש (1921-1859); ואת הסוציאליסט האוסטרי יוליוס דויטש (1968-1884), אשר שימש כשר ההגנה של הרפובליקה האוסטרית בין השנים 1920-1919.

במאה ה-20, דויטש מתועד כשם משפחה יהודי עם משפחת דויטש אשר התגוררה בעיירה ז'אדובה ליד צ'רנוביץ בצפון בוקובינה, אוקראינה, בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה. כל יהודי קהילת ז'אדובה גורשו אל מחנות השמדה גרמניים ביולי 1941.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
ברבו נמציאנו
Hatvany-Deutsch, Ignac
דויטש, הלן
דויטש, גוטהרד

Barbu Nemțeanu (born Benjamin Deutsch) (1887-1919), poet and translator, born in Galati, Romania. Orphaned by his father as a child, he held various small positions, such as office practitioner, reporter, clerk, in order to support his family. He spent his early years in Galati, then moved for sometime to Ploiesti, and finally to Bucharest.

As a publicist he collaborated to a large number of publications, including: Înainte (“Forward”, 1904-1905), Viața nouă (“New Life”, 1907-1908), Convorbiri critice (“Critical Conversations”, 1907), Viața literară și artistică (“Literary and artistic life”, 1908), Floarea albastră (“The Blue Flower “, 1912), Flacăra (“Flame”, 1912, 1915-196), Viitorul social (“The social future”, 1913), Universul literar (“The Literary Universe”, 1913), Lumina (“Light”, 1918), Facla (1918), Renașterea (“The Renaissance”, 1918), Scena (“Stage”, 1918), Rampa (1919).

In 1908 he published the socialist magazine Pagini libere, a literary-scientific weekly n which he published original works and translations.

His first work was Poezii alese ("Selected Poetry", 1910), his other works include a volume of poems Stropi de soare (“Sun drops”, 1915) and a much appreciated Romanian translation of Hebrew Songs by Heinrich Heine (1919).  His other translations include both poetry and prose by Charles Baudelaire, Ivan Turgeniev, Ephraim Lessing, Nikolaus Lenau, Oscar Wilde and others.

During his career he used a large number of pen names, among them B. Askenazi, Ion Corbu, Ion Crângu, Vasile Crângu, Luca Zimbru, Cireșeanu, Barbu Exoticu, Germanicus Galitiensis, and Tedesco.

Nemteanu suffered from tuberculosis. With the financial support of his readers and friends, in 1913 he traveled to Lausanne, Switzerland, for treatment. In Lausanne he learned Fench and started writing poetry in that language. He returned to Romania in 1916 and spent most of his last years in several tuberculosis sanatoriums. He died in Bucharest.

Hatvany-Deutsch, Ignac (1803-1873), industrialist who established Hungary's first sugar refinery in the 1820s. He and his sons made Hatvan the center of their industrial operations and on being raised to the nobility were authorized to add the name of the town to their surname.
Psychoanalyst

She was born in Przemysl where her father was president of the Jewish community. Because of the limitations on female education, she ran away to Vienna to study to be a physician. There in 1912 she married the psychiatrist, Felix Deutsch. She was the first woman assistant in the psychiatric department of Vienna University and later headed the female ward. After encountering the ideas of Freud, she gave up her academic career and was trained by Freud himself, becoming a leading figure of the second generation of analysts. In 1924 Deutsch established in Vienna a psychoanalytic training institute which she headed until leaving for the US in 1935. In the US she was on the staff of the Psychoanalytic Institute in Boston. Her main field of study was on the female psyche, summarized in her two-volume Psychology of Women.
רב והיסטוריון
נולד בדולנה קוניצה, כיום ברפובליקה הצ'כית, למד במכון לרבנים בברסלאו, גרמניה (כיום ורוצלאב, פולין) ובאוניברסיטת וינה. לימד דת בברנו, מורביה (כיום ברפובליקה הצ'כית), וכיהן כרב במוסט. בשנת 1891 היגר לארצות הברית והתמנה לפרופסור להיסטוריה יהודית ולפילוסופיה בהיברו יוניון קולג' בסינסנטי, אוהיו. ב0 1901 החליף דויטש את יצחק מאייר וייז כעורך כתב העת "דבורה" ושימש גם עורך המדור להיסטוריה מודרנית באנציקלופדיה היהודית. הוא נמנה על הפלג המתון בתנועה הרפורמית והזדהה עם הציונות ועם האורתודוכסיה.