קהילת יהודי מקנס
מקנס
Meknes
בערבית: مكناس
עיר בצפון מערב מרוקו, בשולי הרי האטלס התיכון
קיימות עדויות על קהילה יהודית במקנס מן המאה השמינית והעשירית.
בשנים 1138 – 1140 החריבו שליטי אל-מוחדון את הקהילה, יהודים רבים התאסלמו.
מגורשי ספרד הגיעו אל מקנס בשנת 1492 וטבעו חותמם על הקהילה. מולאי אסמאעיל (1727-1672) העביר את היהודים מה"מלאח" שבעיר הערבית והקים להם שכונה בקרבת ארמונו, שקיימת עד היום ונקראת "המלאח הישן" של מקנס.
בשנת 1728 נערכו ביהודי מקנס פרעות, שבמהלכן נהרגו 180 יהודים, וכל בתיהם נבזזו. גם בשנת 1790 התחוללו פרעות, בעידודו של הסולטאן יזיד (1790-1792). רכוש רב אבד ובתי הכנסת נהפכו למסגדים. בפרעות של 1811 הציתו הפורעים בתי כנסת, וגם ב- 1894. באותה תקופה חיו בעיר 4,600 יהודים.
בסוף המאה ה- 19 חל שיפור במצב הקהילה היהודית, היהודים צברו נכסים. הכיבוש הצרפתי (1912) הביא שיפור נוסף. ב- 1931 היו במקנס 9,510 יהודים.
בתקופת ממשלת וישי (1943-1940), בימי מלחמת העולם השנייה, סבלו היהודים מפרעות והצקות.
במפקד אוכלוסין של שנת 1947 נמנו בעיר 15,482 יהודים, ומעריכים כי עוד כ- 3,000 לא התפקדו. ב- 1951 היה מספר היהודים במקנס 12,445 ולאחר שמרוקו קיבלה עצמאות (1956) החל מספרם לרדת.
במפקד 1960 נמנו 10,894 יהודים. באותן שנים עלו המוני יהודים ממרוקו לישראל וב- 1968 נותרו במקנס בין 2,000 ל- 3,000.
בשנות השבעים התקיימה במקנס קהילה יהודית קטנה.
חיי הקהילה
גם קהילות יהודיות אחרות במרוקו סבלו מפרעות בכל התקופות, ולא אחת קלטה קהילת מקנס ניצולי פרעות מערים אחרות. המצור של השריף הסעדי מולאי מחמד (1573-1557) הגיעו לעיר 2,500 יהודים מפז, ועוד יהודים מפז הגיעו שוב גם בשנים 1704 – 1705. באו גם יהודים מתטואן, ומקהילות נוספות. כל קהילת אגוראי למשל, יישוב מדרום למקנס, הגיעו ב- 1790, בתקופת השליט העריץ יזיד.
תור הזהב של קהילת מקנס היה בתקופת מולאי אסמאעיל (1727-1672), שעשה את העיר לבירתו והחזיק יועצים יהודים בחצרו. יוסף מימראן סייע לו בתפיסת השלטון. בנו אברהם מימראן היה בעל השפעה בחצר הסולטאן, וניהל משא ומתן עם השגרירים האירופים. משפחות טולידאנו ובן-עטר היו בשירותו. משה בן-עטר היה מזכירו וחתם בשנת 1721 על חוזה שלום עם אנגליה.
ב- 1903 חיו במקנס כ- 4,800 יהודים במלאח. המלאח החדש הוקם ב- 1925 ואליו עברו עשירי הקהילה. במלאח הישן והחדש היו בתחילת שנות ה- 50 של המאה העשרים 36 בתי כנסת, כולם בבתים פרטיים, ביניהם בית כנסת "הלביאה", ובית כנסת על-שם רבי יוסף ברדוגו שנוסד ב- 1923 ונקרא צלאת אל-ערוסה ("בית הכנסת של הכלה"). ב- 1925 נבנו בתי כנסת מפוארים על-שם טולדנו ויוסף מריג'ין. ליהודים היו שני בתי עלמין, הישן בתוך החומה, והחדש מחוצה לה.
מקנס היתה מרכז עירוני לאזור חקלאי עשיר והיהודים האמידים עסקו בשיווק תוצרת חקלאית ובתעשייה חקלאית, והיו ספקים של חיל המצב הצרפתי. הם עסקו גם באומנות זעירה והיו מנפצי צמר, משבצי זהב וכסף, צובעי בגדים, מפיקי שעווה ועוד. בעלי האמנויות היו מאוגדים והמסגרות שימשו גם ללימוד ולתפילה בצוותא, בראש כל איגוד עמד "אמין". היו גם סוחרים קטנים, מלווים בריבית וסוחרי חוץ.
עד לכיבוש הצרפתי נתמנו בקהילה מטעם השלטונות הנגיד, הוועד ("שבעת טובי העיר") והשיח'. הקהילה עצמה בחרה רב, דיינים וכלי-קודש. הצרפתים דרשו לקיים בחירות למועצה ("קומיטי") שהופקדה על המסים, על הקמה וטיפוח של מוסדות צדקה ועל ניהול מוסדות דת. המועצה ייצגה את הקהילה בפני השלטונות.
הקהילה הפעילה ארגונים וולונטריים: "גומלי חסדים", "ביקור חולים", "חברה קדישא", "אם הבנים", "מתן בסתר", "עזרת נישואין" ועוד. וממנה את פעולותיה במסים על השחיטה ועל כל סחורה שנמכרה בשכונת היהודים. הרב הופקד על התחום הדתי, השיח' התמנה בידי הרשות ועל-דעת הקהילה.
בשנת 1902 הוקם בית ספר של חברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס"). היו גם תלמוד תורה וישיבות בתוך בתי כנסת. ב- 1925 נבנה במלאח החדש בית ספר "אם הבנים".
ב- 1713 וב- 1840 היו ניסיונות ראשונים לארגן עלייה לארץ-ישראל. ב- 1844 עלו 70 יהודים, ושוב בשנים 1848, 1853, בעיקר לטבריה. ב- 1855 עלו לישראל 80 יהודים ממקנס. ב- 1899 וב- 1900 הייתה עלייה בגלל מהומות שבטיות באזור מקנס.
בתחילת המאה העשרים החלה במקנס פעילות ציונית. אגודת "חיבת ציון" בפז הקימה סניף גם במקנס. ב- 1910 הצטרפה האגודה ל"מזרחי" לזמן קצר.
ב- 1918 נוסדה חברת "עץ-חיים" להעמקת התודעה הדתית. ב- 1945 התרכזה הפעילות הציונית במסגרת "קבוצות בן-יהודה" שהיו קשורות לפדרציה הציונית של מרוקו. משנת 1947 גבר קצב העלייה ממקנס, בסיוע המוסדות הציוניים ושליחים מארץ-ישראל. בשנות השבעים נותרה קהילה קטנה של בני המעמד הבינוני ולהם שני בתי כנסת. רק כמה עשרות יהודים נותרו במלאח הישן.
דוד משאש
(אישיות)David Messas (1934-2011), Chief Rabbi of Paris, France, born in Meknes, Morocco, into a large family of rabbis and Talmudic scholars. Rabbi David Messas was the son of Rabbi Chalom Messas, the former Chief Rabbi of Morocco who subsequently became the Sephardi Chief Rabbi of Jerusalem.
Messas studied under Rabbi Isaac Sebbag at the Keter Torah Yeshiva in Casablanca, which had been founded by his father, and then in the Yeshiva of Aix les Bains in France. He was ordained as rabbi by Chief Rabbi Jacob Kaplan. Messas then earned a degree in philosophy and general psychology from the University of Grenoble. In 1958 he was appointed director and teacher of Talmud, Jewish thought and philosophy at the the Jewish school in Tangiers, Morroco. Three years later he became director of the Yeshiva School in Casablanca, Morocco. Moving to Paris he was from 1967 to 1973 director of the Edmond Fleg University Centre which offers courses at the university level in such subjects as Jewish history, thought and sociology, and Hebrew language and literature. As such the centre has become a vital means of engaging Jewish students with their heritage. Between 1968 and 1984 he was principal of the Maimonides Jewish secondary school in a Paris suburb.
Messas was Chief rabbi of Geneva between 1989 and 1995 when he was elected Chief Rabbi, head of the Beth Din and head of the Rabbinical Council of Paris. For his services to Jewish education in France he was awarded the Legion d'Honneur, the highest award of the French state.
שלום משאש
(אישיות)Chalom Messas (1909-2003), rabbi and scholar, born in Meknes, Morroco, and regarded as one of the major rabbinical halachic scholars of the Moroccan Jewish community during the 20th century. He was active in Morocco and Israel. From an early age he devoted himself to Talmud and halachic study in the yeshiva founded by Rabbi Yitzhak Asbag in Casabanca, Morroco. In 1931, he was appointed headmaster of its Talmud Torah, which had 36 classes. During this period he compiled two books: "Mizrah Shemesh", containing new explanations relating to the "Shulhan Arukh Yoreh Dei'ah" (Code of Jewish Law) and "Beit Shemesh", containing new explanations relating to the Talmud and the works of Maimonides. In 1938 Rabbi Messas established a company named Dovev Siftei Yeshenim, in order to publish manuscripts of early Moroccan sages. In 1944 he founded the Keter Torah Yeshiva for higher Torah studies and in 1949 was appointed a dayan (religious judge) in Casablanca. He became Chief Rabbi of Casablanca and head of its Jewish religious court in 1960.
In 1976 Rabbi Messas accepted an invitation from Israel's Chief Rabbis Ovadia Yosef and Shlomo Goren to serve as chief rabbi of Jerusalem. Rabbi Messas maintained close ties with King Hassan II of Morroco, continuing to bless him and his kingdom even after he settled in Jerusalem.
He was accorded recognition and esteem from all sectors of Israeli society – Haredi, national religious, traditional and secular. As was his custom in Casablanca, his home in Jerusalem was open to the public at large until late at night. He continued to publish manuscripts by the sages of Morocco; his own halachic opinions, in "Tvu'ot Shemesh", "Shemesh U'Magen"; and his sermons "Ve-Ham Hashemesh".
רפאל א. כהן
(אישיות)רפאל כהן הצטרף ל"רשות האשלג" (OCP), חברת מכרות ממשלתית מרוקאית, ועבד כמנהל משאבי אנוש במכרות אשר בחוריבגה. בשנת 1967, בשל הסיכונים הבטחוניים שבהם נמצאו יהודי מרוקו אחרי נצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים, עבר אל רבאט ושימש יועץ לענייני כח אדם בהנהלת "הרשות לאשלג".
בשנת 1972 התיישב בקנדה עם משפחתו. הוא עבד כיועץ להכשרת כח אדם בחברת HQ (חברה לייצור חשמל בחבל קויבק) ובמקביל למד באוניברסיטת מונטריאל וקיבל תואר שני בחינוך מבוגרים (אנדרגוגיה). בחברת החשמל מילא מגוון תפקידים, ביניהם יועץ לפסיכולוגיה ארגונית, מנהל פרוייקטים מיוחדים ומנהל תיכנון אסטרטגי, עד לפרישתו בשנת 1995. אחרי פרישתו המשיך בפעילות מקצועית עד 2001, והיה שותף בהקמת חברת ייעוץ ליזמים בתעשייה ובמסחר, ושימש מנהל החברה.
בשנת 1956 התחתן עם ז'ורז'ט ק. כהן, בת למשפחה מיוחסת, שנולדה במקנס ב- 1932. לזוג שלושה ילדים: פרופ' אריק א. כהן, מומחה לרטרו-וירוסים מאוניברסיטת מונטריאל וחוקר בעל שם עולמי בתחום נגיף האיידס. נשוי ואב לבת, אן-אסתר, בת זוגתו היא ד"ר ז'ולי ברונו, פרופסור לרפואה במחלקה לרפואה משפחתית של אוניברסיטת מונטריאול וסגן-מנהלת המרכז למחקר CHUM; ד"ר גיטל היישין לבית כהן היא רופאת שיניים עצמאית במרפאה פרטית שהקימה, נשואה לד"ר ריצ'רד היישין, קרדיולוג מנהל מח' קרדיולוגיה בבית החולים המלכותי ע"ש ויקטוריה במונטריאל. שלושת ילדיהם הם מארק-דניאל, מיכאל-רפאל וקייט-לורן; גד ג'. כהן הוא בעל תואר במשפטים מאוניברסיטת מקגיל, שותף לשעבר במשרד "וייט וקייס" בניו יורק, ונשיא חברת האנרגייה האמריקאית "סטלת' אנרג'י". נשוי לאלן כהן לבית ויינברג ואב לשתי בנות, מדליין-לאה וקלייר-יעל.
אוסף רפאל וז'ורז'ט כהן בבית התפוצות
משנת 1993 עוסק רפאל כהן בפרוייקט גניאלוגי והיסטורי נרחב, אשר מוקדש לתיעוד ויזואלי וגניאלוגי של משפחות יהודיות והקהילה היהודית במקנס, מרוקו. עלה בידו לצבור חומר רב ומרשים, אילנות יוחסין וצילומים מהם ניבטים החיים התוססים של יהודי מקנס בשנים שלפני גלי העזיבה לישראל, לצרפת ולמקומות אחרים. בתצלומים ניכרת הפעילות החינוכית הענפה בקהילה, בעיקר המאמץ שנעשה להבטיח שכל ילד יהודי, ולא רק ילדי משפחות עשירות, יזכה לקבל חינוך נאות. אוסף עצי המשפחה מכיל אילנות יוחסין של הרבה משפחות מכובדות במקנס, ביניהן טולדנו, בוסידן, כהן, אלקריף, מסאס, בן-עטר, אבו-חצירה וברדוגו, ועוד מאות שמות משפחה ועשרות אלפי אנשים שרשומים בעשרות אילנות יוחסין.
בשנת 2007 החליטו רפאל וז'ורז'ט כהן לתרום לבית התפוצות את אוסף המסמכים העצום על קהילת מקנס. האוסף צורף אל מאגרי המידע של בית התפוצות.
דוד בן אהרן אבן חסין
(אישיות)יוסף מסאס
(אישיות)Yosef Messas (1892-1974), rabbi, born in Meknes, Morocco. Rabbi Yossef Messas was an outstanding and original figure among Moroccan rabbis. His father, the illustrious Rabbi Hayim Messas, died in 1904 and the young orphan provided for his mother and two brothers by working as a scribe, illustrator, bookbinder, watchmaker and notary while keeping up with his studies. In 1924, he was invited by the community of Tlemcen, Algeria, to serve as their rabbi. He was much admired, and referred to as "El Hakham" (“The Wise”). In 1940 he returned to Meknes, and served as rabbi and dayan (judge). He was considered moderate yet scrupulous. Being a handsome, good natured man, in Meknes he was nicknamed "l'Ange Rose" (“The Pink Angel”). Soon after retiring, he immigrated to Israel, in 1964. In 1970, he was appointed Chief Sephardi Rabbi of the City of Haifa, and served in this position until his death in 1974. Rabbi Yosef Messas is the author of many works. After his death the "Otsrot Yossef" (Yossef's Treasures) association was founded in Haifa to ensure the publication of his manuscripts. His first responsa "Mayim Hayim" (Fez, 1934) was reprinted in Jerusalem in 1967. Other works by Yosef Messas include "Ner Mitsva", "Pourim del M'agaz", "Nahalat Avot" (3 volumes) and and "Otsar Hamichtavim" (3 volumes). Throughout his entire life he tried to bring young people closer to religion and tradition. An excellent orator, he meticulously prepared his speeches and sermons.
פאני רואש, מקנס, מרוקו, 2018
(וידאו)פאני רואש לבית ממן גדלה בעיר מקנס במרוקו. היא מספרת על ילדותה במקנס, על המשפחה ועל אמונות ומנהגים. היא מספרת על הבן שלה שנפל במלחמת לבנון הראשונה. פאני עלתה לישראל בגיל 26, עם ארבעה ילדים. אחיה היו במחתרת הציונית ומדי פעם היא עזרה להם. פאני התחנכה במערכת החינוך הצרפתית.
-------------------------
עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי. הסרט הופק כחלק מפרויקט "רואים את הקולות", 2019
יוסף סקביני מספר על פעילותו הציונית במקנס, מרוקו, 2018
(וידאו)יוסף (ז'וזף, יוסי) סקביני נולד בעיר מקנס, מרוקו, בשנת 1939 ועלה לישראל ב 1958. אביו היה ממוצא איטלקי ואימו ממשפחת דאמנט ממרוקו. יוסף היה בן יחיד ולמד בתלמוד תורה, עבר לבית הספר הצרפתי. ב-1954 הצטרף לתנועת נוער סניף דרור ומשם החלה פעילותו הציונית שבשיאה יצא לצרפת עם הקבוצה לסמינר גיבוש, נשק, ופעילות מחתרתית. הוא הוכשר להעברת משפחות לאוניות בעליות לא לגליות לארץ ישראל.
-----------------
עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.
המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי
רפאל מלכא מספר על חייו במקנס, מרוקו, 2018
(וידאו)רפאל מלכא מספר על חייו במקנס, מרוקו, 2018
-----------------
עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.
המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי
רבקה דרעי מספרת על חייה במקנס, מרוקו, ועל עלייתה לישראל, 2018
(וידאו)ריבקה דרעי נולדה בעיר מקנס, מרוקו, בשנת 1938 ועלתה ארצה בשנת 1962. היא גדלה במשפחה אמידה ראו עצמם כשייכים לתרבות המערביתץ הם החשיבו מאד את ההשכלה הגבוהה לצד לימודי תורה. אמא דיברה עם הילדים במרוקאית, אך הם למדו צרפתית והחשיבו במיוחד את השפה הזאת. אבא היה סוחר שמן זית. היו להם משרתים ורבקה מספרת שהיתה שכאשר הלכה לבריכה היתה לוקחת משרתת כדי שתגרש לה את הזבובים. החתונות במקנס היו מתקיימות בבית עם רב ואז היו ממשיכים לאולם כדי לאכול ולרקוד ריקודים סאלוניים, פאסו-דובלה ועוד. רבקה למדה בבבית הספר "אליאנס" ואחר כך בליסה (בית ספר תיכון צרפתי נוצרי). היא נישאה בגיל 19 ובעלה היה מאד ציוני, רצה שיעלו ארצה. הם עלו דרך גיברלטר יחד עם בנם התינוק, ראשונים מכל משפחתם, והגיעו לטבריה. המעבר היה לה קשה וכל יום היתה בוכה עד שהחליטה לקחת את גורלה בידיה, הלכה ללמוד הוראה והחלה ללמד צרפתית בבתי ספר באזור.
-----------------
עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.
המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי
מרגלית בן נון מספרת על חייה במקנס, מרוקו, ועל עלייתה ארצה, 2018
(וידאו)מרגלית בן נון נולדה בעיר מקנס, מרוקו, בשנת 1935, ועלתה לארץ בשנת 1962 בעליה ליגלית. הם לא היו ציונים בבית והיא לא רצתה לעלות מפני שהיו לה ילדים קטנים והיה לה טוב. בנוסף, לאחר שאביה עלה לארץ, הוא חזר למרוקו ואמר לה שלא תעז לעלות. בסוף בעלה מאד רצה לעלות והם עלו ארצה ונקלטו בירושלים בקשיים רבים.
-----------------
עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.
המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי