דלג לתוכן האתר >

קהילת יהודי דטמולד

Detmold

A city and capital of the Lippe district in North Rhine-Westphalia, Germany.

First Jewish presence: 1500; peak Jewish population: 240 in 1895; Jewish population in 1933: 156

The Jewish community of Detmold, which by the early 18th century was the center of Jewish life in the Lippe district, established the following communal institutions: a cemetery in or around 1652 (enlarged in 1726); a rented prayer hall in 1712; a synagogue on present-day 8a Exterstrasse in 1742; a school for children from poor families (first mentioned in 1799); an elementary school in 1808; a new cemetery in the Spitzenkamptwete in 1883; and, finally, a new synagogue—154 seats for men, 88 for women—in 1907 (on 3, Lortzingerstrasse). As the rabbi for Lippe and Paderborn resided in Warburg, an assistant rabbi was appointed in Detmold in 1702; rabbis for the Lippe region served in Detmold for a short period after 1776 and between 1861 and 1874. The elementary school closed in 1913, after which the community employed a teacher of religion who also served as chazzan and shochet. In 1933, ten schoolchildren received religious instruction. Several Jewish associations and branches of nation-wide organizations were active in the community.

In Detmold, the anti-Jewish boycott, the dismissal of Jewish teachers and other discriminatory practices were implemented early on. Jews were beaten and humiliated, and the cemetery was desecrated in 1935. On Pogrom Night (Nov. 9, 1938), the synagogue was burned to the ground, Jewish homes and businesses were wrecked and plundered and the community shamash was assaulted; Jewish men and women were arrested, and 12 or 13 men were sent to Buchenwald, where one died. By 1939, the remaining 66 Jews had been moved to six designated houses. One of these homes accommodated a prayer hall, an old-age home and a school, the last of which was reopened that year and served 14 pupils. Jews were deported from Detmold beginning in December 1941. At least 152 Detmold Jews perished in the Shoah. Detmold’s new Jewish community, founded in 1946, merged with Buchenwald in 1970. Memorials were erected on the street on which the synagogue once stood, and near the old synagogue in 1963 and 1988, respectively. Destroyed in 1950, the old cemetery site now accommodates a parking lot.

-------------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

Leopold Zunz (1794-1886) Scholar.

Born in Detmold, Germany, he was orphaned at an early age and raised at an institution for poor Jewish children in Wolfenbuettel where the major subject taught was Talmud. He studied Hebrew grammar secretly with a fellow-student, I.M. Jost who was to become a noted historian. His outstanding abilities brought him to the universities of Berlin and Halle, receiving his doctorate at the latter. He first worked as a lay preacher for Reform congregations and in 1819 was a cofounder of the Society for Jewish Culture and Science and in 1823 became editor of the outstanding journal of Jewish studies, Zeitschrift fuer die Wissenschaft des Judentums. When a Reform temple was closed down by the authorities on the grounds that preaching in the vernacular was against Jewish tradition, Zunz wrote his classic Sermons of the Jews, which showed the antiquity of vernacular preaching. After a period as a rabbi in Prague, he was appointed in 1840 director of the Berlin Jewish Teachers' Seminary. He wrote many works in a wide variety of fields of Jewish scholarship including a history of Jewish names, a biography of Rashi and a survey of Jewish religious poetry which identified 6,000 poems and 1,000 poets.

 

 

פאדרבורן (Paderborn)

עיר במחוז וסטפאליה, דרום-מערב גרמניה.

 

המקור התיעודי המוקדם ביותר, המשקף את נוכחותם של היהודים בעיר פדרבורן, הוא משנת 1342. בית אבנים של יהודים שנזכר בתיעוד מעיד על עושרם. בסכסוך בין הבישוף הרמן פון שפיגל\ בשנת 1378, לבין העיר פדרבורן, הבישוף התייחס ליהודים כבני חסותו. בכל אופן, קהילה יהודית התארגנה בעיר בסוף המאה ה-16. חדר התפילה נפתח במאה ה-17. ב-1640 הורשו שבע משפחות יהודיות להתגורר בפאדרבורן; בשנת 1652 גדל מספר המשפחות ל-14. יהודי העיר הוזכרו בין אלה שניתן להם כתב חסות ב-1661. הם מילאו תפקיד מוביל בפדרציה של הקהילות היהודיות בבישופות.

מספרם נשאר קבוע למדי עד סוף המאה ה-18. בשנת 1764 צוין בעיר בית כנסת; ב -1728 נרכש בית עלמין. בשנת 1778 היו בעיר 19 "יהודים חסות" וב-1803, 26 יהודים, בנוסף לשני עובדים קהילתיים. במהלך המאה ה-19 הקהילה גדלה מ-288 אנשים בשנת 1840 ל-389 בשנת 1913. בשנת 1881 נבנה בית כנסת חדש (שנהרס בידי הנאצים ב"ליל הבדולח", בנובמבר 1938).

ב-1932 התגוררו בעיר 310 יהודים ובערך כזה היה מספרם ערב עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (מרץ 1933). אך ב-1939 נותרו 123 בלבד, חלקם הגדול גורש מאוחר יותר.

יחד עם בית הכנסת לקהילה היה גם בית ספר דתי. לאחר 1938 שימש חדר התפילה בבית היתומים היהודי (שהוקם בשנת 1863) כמרכז התרבותי של הקהילה ההולכת ומצטמקת.

במהלך מלחמת העולם השנייה, ביולי 1942, גורשו גם ילדי בית היתומים וצוות עובדיו. בתקופה שבין קיץ 1939 (פרוץ המלחמה, ספטמבר 1939) למרץ 1943 פעל בעיר "מרכז להכשרת יהודים", ובו עבדו כמאה יהודים בשירות השלטונות הנאציים המקומיים. ב-1 במרץ, 1943, שולחו כולם למחנה ההשמדה אושוויץ; רק עשרה נשארו בחיים.

אחרי המלחמה שבו יהודים לחיות בעיר ובאזור. ב-1962 התגוררו בפאדרבורן ובנותיה 55 יהודים; בית כנסת חדש נחנך ב-1950.

בשנת 2005 היו בעיר כ-80 יהודים. ראשת הקהילה היא טניה רובנס. בעיר מתקיימים אירועי חברה ותרבות במימון ארגון קהילות גרמניה ואיחוד קהילות נורדן-וסטפאליה. בפאדרבורן נותרו מספר בתי עלמין יהודיים, אך הם סגורים למעט אחד.

 

Herford

A town in North Rhine-Westphalia, Germany.

First Jewish presence: 1306; peak Jewish population: approximately 280 in or around 1895; Jewish population in 1933: 191

Jews were massacred in Herford during the Black Death pogroms of 1349. The town was home to few Jewish families during the 15th and 16th centuries, but records from the mid- 17th century mention the existence of a small community, members of which conducted services in a private residence and buried their dead in the Friedhofstrasse cemetery (consecrated before 1679). Prominent Herford Jews included Salomon Joel Herford (1750-1816), a court Jew. In 1851/52, the Jews of Herford erected a synagogue at 21 Komturstrasse; this house of worship was renovated in 1893, during which time a complex—it housed a school and a community center—was opened in Herford. It was during the 19th century, too, that local Jews, many of whom were involved in the linen trade, enjoyed greater economic opportunities, triggering a growth in community membership. Nevertheless, many Jews left for larger cities after 1914. In 1933, 191 Jews lived in Herford. Active in the community were a women’s association (founded in 1883) and a welfare organization (1886), both of which provided services for the sick and indigent. Rabbi Lewin instructed children in religion until June 1941.

On March 28, 1933, members of the SA and SS blocked the entrances to Jewish owned stores, the first of many such discriminatory practices. The synagogue was set on fire in 1934. On Pogrom Night (Nov. 9, 1938), rioters burned down the synagogue building and ransacked Jewish homes; 14 men were sent to Buchenwald. Later, in 1939/40, the synagogue was torn down. By 1941, approximately 36 Jews had emigrated. The remaining Jews were confined to so-called “Jews’ houses” from which approximately 76 were deported in 1941/42. In 1944/45, 23-25 Herford Jews who were married to ethnic German spouses were deported to the Oberloquiz (Buchenwald) and Elben (Kassel) camps. Founded after the war, the new Jewish community of Herford-Detmold conducted services in the former community center. In 1978, a memorial stone was unveiled on Komturstrasse; and in 1999, a plaque was unveiled in Kleine Markthalle. In honor of the former Jewish community, memorial stumbling blocks are scattered throughout the city. Today, the community conducts its services in a new synagogue, built on the former synagogue site and inaugurated in March 2010.

----------------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

ליפה Lippe

(ליפה דטמולד)

מחוז בצפון מערב גרמניה. עד 1933 מדינה גרמנית.


תעוד ראשון ליהודים בליפה מוצאים בתעודה משנת 1345 שבה הם מצווים להביא את תביעותיהם לפני חצר הדוכס, ולא לפני ערכאות פרטיות - דבר שהיה לטובתם.

דטמולד, בירת המקום, נעשתה לקהילה הראשית מ-1500 ובמאה ה-18 שלטו בה "יהודי-חצר". ב-1810 נצטוו יהודי ליפה לאמץ לעצמם שמות משפחה, וזכויות-אזרח הוענקו להם בשנים 1858, 1879.

מ-1,024 נפש ב-1885 ירדה הקהילה ל-630 בערך ב-1928 (שליש האחוז מכלל האוכלוסיה). רב אחרון כיהן במקום עד שנת 1879, אחר כך כבר לא נתמנה שם רב.

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 התחילו הרדיפות ויהודי המקום עזבו בהדרגה.

בילפלד

עיר בגרמניה. בגרמניה המערבית עד 1990.

 

היסטוריה
הייתה קהילה יהודית בעיר עד המגפה השחורה (1348-1349), כשהתפוצצו פרעות נגד היהודים והקהילה חדלה. חזרו היהודים לעיר כעשרים שנה אחרי הטבח. היהודים גורשו שוב ב-1554 וחזרו כעבור שלושים שנה.

בתחילת המאה ה-18 השתתפו סוחרים מבני הקהילה ביריד לייפציג.

ב-1905 נחנך בית כנסת ל-800 מתפללים. הבית כנסת הועלה באש ב-10 בנובמבר 1938.

מנתה הקהילה 800 נפש ב-1933. מחציתם נספו בשואה.

 

הקהילה היהודית אחרי השואה ובשנות ה - 2000

הקהילה היהודית חודשה בעיר אחרי השואה, ובשנות ה -50 התגוררו בה כ -70 יהודים, מהם 12 משרידי השואה . הוקם בית כנסת חדש, ובשנת 1998 נחנכה אנדרטה בעיר לניצולי השואה .

בשנת 2007 לפי נתוני הארגונים היהודיים , מנתה הקהילה כ - 300 נפש . נחנך בית כנסת רפורמי חדש בשנת 2008. הקהילה מקיימת פעילות חברתית - תרבותית כולל הרצאות, קונצרטים, פעילות עם ילדי פליטים, תערוכות, ועוד. הקהילה גם מוציאה מגזין דו – חודשי, ונעזרת מספר פעמים בשנה בצוות שמפעיל הג'וינט בנושאים של מפגשים משפחתיים, חגים, ומחנות קיץ וחורף .

 

מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
קהילת יהודי דטמולד

Detmold

A city and capital of the Lippe district in North Rhine-Westphalia, Germany.

First Jewish presence: 1500; peak Jewish population: 240 in 1895; Jewish population in 1933: 156

The Jewish community of Detmold, which by the early 18th century was the center of Jewish life in the Lippe district, established the following communal institutions: a cemetery in or around 1652 (enlarged in 1726); a rented prayer hall in 1712; a synagogue on present-day 8a Exterstrasse in 1742; a school for children from poor families (first mentioned in 1799); an elementary school in 1808; a new cemetery in the Spitzenkamptwete in 1883; and, finally, a new synagogue—154 seats for men, 88 for women—in 1907 (on 3, Lortzingerstrasse). As the rabbi for Lippe and Paderborn resided in Warburg, an assistant rabbi was appointed in Detmold in 1702; rabbis for the Lippe region served in Detmold for a short period after 1776 and between 1861 and 1874. The elementary school closed in 1913, after which the community employed a teacher of religion who also served as chazzan and shochet. In 1933, ten schoolchildren received religious instruction. Several Jewish associations and branches of nation-wide organizations were active in the community.

In Detmold, the anti-Jewish boycott, the dismissal of Jewish teachers and other discriminatory practices were implemented early on. Jews were beaten and humiliated, and the cemetery was desecrated in 1935. On Pogrom Night (Nov. 9, 1938), the synagogue was burned to the ground, Jewish homes and businesses were wrecked and plundered and the community shamash was assaulted; Jewish men and women were arrested, and 12 or 13 men were sent to Buchenwald, where one died. By 1939, the remaining 66 Jews had been moved to six designated houses. One of these homes accommodated a prayer hall, an old-age home and a school, the last of which was reopened that year and served 14 pupils. Jews were deported from Detmold beginning in December 1941. At least 152 Detmold Jews perished in the Shoah. Detmold’s new Jewish community, founded in 1946, merged with Buchenwald in 1970. Memorials were erected on the street on which the synagogue once stood, and near the old synagogue in 1963 and 1988, respectively. Destroyed in 1950, the old cemetery site now accommodates a parking lot.

-------------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
Leopold Zunz

Leopold Zunz (1794-1886) Scholar.

Born in Detmold, Germany, he was orphaned at an early age and raised at an institution for poor Jewish children in Wolfenbuettel where the major subject taught was Talmud. He studied Hebrew grammar secretly with a fellow-student, I.M. Jost who was to become a noted historian. His outstanding abilities brought him to the universities of Berlin and Halle, receiving his doctorate at the latter. He first worked as a lay preacher for Reform congregations and in 1819 was a cofounder of the Society for Jewish Culture and Science and in 1823 became editor of the outstanding journal of Jewish studies, Zeitschrift fuer die Wissenschaft des Judentums. When a Reform temple was closed down by the authorities on the grounds that preaching in the vernacular was against Jewish tradition, Zunz wrote his classic Sermons of the Jews, which showed the antiquity of vernacular preaching. After a period as a rabbi in Prague, he was appointed in 1840 director of the Berlin Jewish Teachers' Seminary. He wrote many works in a wide variety of fields of Jewish scholarship including a history of Jewish names, a biography of Rashi and a survey of Jewish religious poetry which identified 6,000 poems and 1,000 poets.

Blueme DETMOLD

פאדרבורן

 

 

פאדרבורן (Paderborn)

עיר במחוז וסטפאליה, דרום-מערב גרמניה.

 

המקור התיעודי המוקדם ביותר, המשקף את נוכחותם של היהודים בעיר פדרבורן, הוא משנת 1342. בית אבנים של יהודים שנזכר בתיעוד מעיד על עושרם. בסכסוך בין הבישוף הרמן פון שפיגל\ בשנת 1378, לבין העיר פדרבורן, הבישוף התייחס ליהודים כבני חסותו. בכל אופן, קהילה יהודית התארגנה בעיר בסוף המאה ה-16. חדר התפילה נפתח במאה ה-17. ב-1640 הורשו שבע משפחות יהודיות להתגורר בפאדרבורן; בשנת 1652 גדל מספר המשפחות ל-14. יהודי העיר הוזכרו בין אלה שניתן להם כתב חסות ב-1661. הם מילאו תפקיד מוביל בפדרציה של הקהילות היהודיות בבישופות.

מספרם נשאר קבוע למדי עד סוף המאה ה-18. בשנת 1764 צוין בעיר בית כנסת; ב -1728 נרכש בית עלמין. בשנת 1778 היו בעיר 19 "יהודים חסות" וב-1803, 26 יהודים, בנוסף לשני עובדים קהילתיים. במהלך המאה ה-19 הקהילה גדלה מ-288 אנשים בשנת 1840 ל-389 בשנת 1913. בשנת 1881 נבנה בית כנסת חדש (שנהרס בידי הנאצים ב"ליל הבדולח", בנובמבר 1938).

ב-1932 התגוררו בעיר 310 יהודים ובערך כזה היה מספרם ערב עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (מרץ 1933). אך ב-1939 נותרו 123 בלבד, חלקם הגדול גורש מאוחר יותר.

יחד עם בית הכנסת לקהילה היה גם בית ספר דתי. לאחר 1938 שימש חדר התפילה בבית היתומים היהודי (שהוקם בשנת 1863) כמרכז התרבותי של הקהילה ההולכת ומצטמקת.

במהלך מלחמת העולם השנייה, ביולי 1942, גורשו גם ילדי בית היתומים וצוות עובדיו. בתקופה שבין קיץ 1939 (פרוץ המלחמה, ספטמבר 1939) למרץ 1943 פעל בעיר "מרכז להכשרת יהודים", ובו עבדו כמאה יהודים בשירות השלטונות הנאציים המקומיים. ב-1 במרץ, 1943, שולחו כולם למחנה ההשמדה אושוויץ; רק עשרה נשארו בחיים.

אחרי המלחמה שבו יהודים לחיות בעיר ובאזור. ב-1962 התגוררו בפאדרבורן ובנותיה 55 יהודים; בית כנסת חדש נחנך ב-1950.

בשנת 2005 היו בעיר כ-80 יהודים. ראשת הקהילה היא טניה רובנס. בעיר מתקיימים אירועי חברה ותרבות במימון ארגון קהילות גרמניה ואיחוד קהילות נורדן-וסטפאליה. בפאדרבורן נותרו מספר בתי עלמין יהודיים, אך הם סגורים למעט אחד.

 

הרפורד

Herford

A town in North Rhine-Westphalia, Germany.

First Jewish presence: 1306; peak Jewish population: approximately 280 in or around 1895; Jewish population in 1933: 191

Jews were massacred in Herford during the Black Death pogroms of 1349. The town was home to few Jewish families during the 15th and 16th centuries, but records from the mid- 17th century mention the existence of a small community, members of which conducted services in a private residence and buried their dead in the Friedhofstrasse cemetery (consecrated before 1679). Prominent Herford Jews included Salomon Joel Herford (1750-1816), a court Jew. In 1851/52, the Jews of Herford erected a synagogue at 21 Komturstrasse; this house of worship was renovated in 1893, during which time a complex—it housed a school and a community center—was opened in Herford. It was during the 19th century, too, that local Jews, many of whom were involved in the linen trade, enjoyed greater economic opportunities, triggering a growth in community membership. Nevertheless, many Jews left for larger cities after 1914. In 1933, 191 Jews lived in Herford. Active in the community were a women’s association (founded in 1883) and a welfare organization (1886), both of which provided services for the sick and indigent. Rabbi Lewin instructed children in religion until June 1941.

On March 28, 1933, members of the SA and SS blocked the entrances to Jewish owned stores, the first of many such discriminatory practices. The synagogue was set on fire in 1934. On Pogrom Night (Nov. 9, 1938), rioters burned down the synagogue building and ransacked Jewish homes; 14 men were sent to Buchenwald. Later, in 1939/40, the synagogue was torn down. By 1941, approximately 36 Jews had emigrated. The remaining Jews were confined to so-called “Jews’ houses” from which approximately 76 were deported in 1941/42. In 1944/45, 23-25 Herford Jews who were married to ethnic German spouses were deported to the Oberloquiz (Buchenwald) and Elben (Kassel) camps. Founded after the war, the new Jewish community of Herford-Detmold conducted services in the former community center. In 1978, a memorial stone was unveiled on Komturstrasse; and in 1999, a plaque was unveiled in Kleine Markthalle. In honor of the former Jewish community, memorial stumbling blocks are scattered throughout the city. Today, the community conducts its services in a new synagogue, built on the former synagogue site and inaugurated in March 2010.

----------------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

ליפה
ליפה Lippe

(ליפה דטמולד)

מחוז בצפון מערב גרמניה. עד 1933 מדינה גרמנית.


תעוד ראשון ליהודים בליפה מוצאים בתעודה משנת 1345 שבה הם מצווים להביא את תביעותיהם לפני חצר הדוכס, ולא לפני ערכאות פרטיות - דבר שהיה לטובתם.

דטמולד, בירת המקום, נעשתה לקהילה הראשית מ-1500 ובמאה ה-18 שלטו בה "יהודי-חצר". ב-1810 נצטוו יהודי ליפה לאמץ לעצמם שמות משפחה, וזכויות-אזרח הוענקו להם בשנים 1858, 1879.

מ-1,024 נפש ב-1885 ירדה הקהילה ל-630 בערך ב-1928 (שליש האחוז מכלל האוכלוסיה). רב אחרון כיהן במקום עד שנת 1879, אחר כך כבר לא נתמנה שם רב.

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 התחילו הרדיפות ויהודי המקום עזבו בהדרגה.

בילפלד

בילפלד

עיר בגרמניה. בגרמניה המערבית עד 1990.

 

היסטוריה
הייתה קהילה יהודית בעיר עד המגפה השחורה (1348-1349), כשהתפוצצו פרעות נגד היהודים והקהילה חדלה. חזרו היהודים לעיר כעשרים שנה אחרי הטבח. היהודים גורשו שוב ב-1554 וחזרו כעבור שלושים שנה.

בתחילת המאה ה-18 השתתפו סוחרים מבני הקהילה ביריד לייפציג.

ב-1905 נחנך בית כנסת ל-800 מתפללים. הבית כנסת הועלה באש ב-10 בנובמבר 1938.

מנתה הקהילה 800 נפש ב-1933. מחציתם נספו בשואה.

 

הקהילה היהודית אחרי השואה ובשנות ה - 2000

הקהילה היהודית חודשה בעיר אחרי השואה, ובשנות ה -50 התגוררו בה כ -70 יהודים, מהם 12 משרידי השואה . הוקם בית כנסת חדש, ובשנת 1998 נחנכה אנדרטה בעיר לניצולי השואה .

בשנת 2007 לפי נתוני הארגונים היהודיים , מנתה הקהילה כ - 300 נפש . נחנך בית כנסת רפורמי חדש בשנת 2008. הקהילה מקיימת פעילות חברתית - תרבותית כולל הרצאות, קונצרטים, פעילות עם ילדי פליטים, תערוכות, ועוד. הקהילה גם מוציאה מגזין דו – חודשי, ונעזרת מספר פעמים בשנה בצוות שמפעיל הג'וינט בנושאים של מפגשים משפחתיים, חגים, ומחנות קיץ וחורף .