קהילת יהודי בגדאד בגדד

יוסף אל-בראדאני (המאה העשירית-המאה האחת עשרי) , משורר וחזן. נולד בבגדד, עירק. חיבר פיוטים שתאמו את פרשות השבוע. פיוטים רבים פרי עטו נשמרו באוספי גניזה גדולים, אך רק מעטים מהם ראו אור בדפוס.
אל-בראדאני כתב, בין היתר, קרובות ושירי מסדר (שנקראו לימים 'רשויות'), וכמה מהם כלולים בעבודות הקודש הסיציליאנית.

אהרון עזרא (1903- 1995), מלחין. נולד בבגדד, עירק (אז חלק מאימפריה העותומנית) בשם עזורי שעשוע. בגיל חמש-עשרה התחיל ללמוד מוסיקה אצל המוסיקאי התורכי הנודע איברהים טנבורי. כבר בצעירותו התחיל להלחין ולהופיע, וב-1932 ייצג את ממשלת עירק בקונגרס למוסיקה מזרחית שנערך בקהיר. רק כשהיה בן שלושים למד כתיבת תווים. עזרא אהרן הגיע לארץ-ישראל ב-1935 ומאז שנת 1937 היה ממונה על המחלקה למוסיקה מזרחית בקול ירושלים (לימים קול ישראל).
הלחין קנטטה המבוססת על שיר השירים; קינת דוד; ושירים רבים אחרים.

Naim Zilkha (1879-1929), jurist, born in Baghdad, Iraq (then part of the Ottoman Empire). He began to practice law there in 1904. From 1908 he was a member of the Beirut Court of Appeals, becoming deputy president. Zilkha returned to Iraq in 1921and was deputy president of the Basra civil courts and in 1922 president of the Diyala province civil courts. From 1925 until his death he was a member of the Iraqi house of representatives and courageously opposed the government when he felt the need to do so. From 1925 he lectured at the Baghdad Law School. Zilkha  was active in the Jewish community and was responsible for its secular affairs, trying to introduce reforms and reduce the influence of the religious leaders and the rich.

Mordechai Bibi (1922-), lawyer, politician, and community leader, born in Baghdad, Iraq. He attended the high school in Baghdad and studied at the Law School of the University of Tel Aviv, Israel. Bibi started his political activity already in Iraq where he was among the founders and leaders of the Zionist underground movement until his immigration to the Land of Israel in 1945. He continued his efforts on behalf of the Jewish emigration from Iraq during the late 1940s. A member of the Achdut HaAvodah party since 1946, he was elected Member of the Knesset representing the Labor Movement from 1959 to 1973. A member of various parliamentary committees, he was elected Deputy Speaker of the Knesset during his cadence in the 7th Knesset (1969-1973).

משורר. נולד בבגדד, עירק, וזכה לדברי ביקורת חריפים מאלחריזי. יצירתו היחידה שנותרה היא שיר אזור על חברות, אחר הצבי זנו רעיוני, ומאומה בו אינו מאמת את האשמותיו של אלחריזי. נפטר בבגדד, עירק.

משורר. נולד בבגדד, עירק. בספרו "תוכחות מוסר" (1735) ביקר בחריפות את יהודי עירו על רמתם המוסרית הירודה. הספר נכתב בפרוזה מחורזת בעברית ובארמית. עקב ביקורתו נרדף על ידי הקהילה ונאסר או גורש ממנה. הוא גם מחברו של הפירוש לתנ"ך "נתיבות שלום" (1742). נפטר בבגדד, עירק.

Ovadia Haim Yosef (1920-2013), rabbi, the Sephardi Chief Rabbi of Israel and one of the foremost Talmudic authorities of his generation, born in Baghdad, Iraq, with the name Ovadia Yosef Ovadia, or Abdullah Youseff in Arabic. At the age of four, Yosef immigrated with his family to Palestine, then under British Mandate, where they settled in Jerusalem. At age of 20 he received rabbinical ordination from Rabbi Ben-Zion Ouziel. In 1945 he was appointed a dayan (judge) of the Sephardi Bet Din (rabbinical court) in Jerusalem.

One of the principle pathways Yosef adopted in his approach to Jewish law was leniency, which he believed was preferable to stringency. He noted in particular that in the modern generation, ruling stringently could have the effect of discouraging any compliance with Jewish law, and that lenient rulings were therefore advisable. In one of his most well-known rulings, Yosef liberated almost 1,000 women from the halachic status of an aguna, or a “chained woman,” by allowing partial testimony and evidence to determine a soldier’s death.

In1947, Yosef moved to Cairo, Egypt where he was elected head of the Bet Din and also became deputy chief rabbi of Egypt. Ovadia published his first work at the age of 18 in Cairo, and while there he refused to speak against the State of Israel and forbade Jewish contributions to the Egyptian military. He also insisted on his right to speak in Hebrew. After the State of Israel was etablished in 1948, Yosef returned to Israel and was appointed a member of the rabbinical court of Petah Tikva. From 1958 to 1965, he held the same position in Jerusalem. In 1965, he was appointed a member of the Supreme Rabbinical Court of Appeals in Jerusalem and in 1968, he attained the role of Sephardi Chief Rabbi of Tel Aviv-Yaffo. He was awarded the Israel Prize for Torah literature in 1970 in recognition of both the quality and quantity of his work.

In 1973, Yosef was appointed as the Sephardi Chief Rabbi of Israel (also known as the Rishon le-Zion) by a majority of 81 to 68 votes, replacing Rabbi Yitzhak Nissim. In 1984, he became spiritual mentor of the Shass political party. He wielded enormous influence among Israeli Jews of Middle Eastern and North African ancestry, and had frequently been a kingmaker in the country's fickle coalition politics.

Yosef was a controversial figure, also known for his frequent outbursts regarding public figures, political concerns and current affairs, while Shas’s political tactics often generated animosity among the secular public and contributed towards increasing societal division on religious grounds.

Rabbi Ovadia Yosef passed away in October 2013; his funeral in Jerusalem attracted approximately 800,000 people from across Israel - 10% of Israel's total population - and is considered one of the largest gatherings of Jews in recorded history.

יחזקאל עזרא בן יהושע הלוי (1852-1942)' משורר. נולד בבגדד, עירק (אז חלק מאימפריה העותומנית). ב-1897 הגיע לארץ-ישראל, התיישב בירושלים ועבד כמטיף. שירת בקהילה העירקית והיה נשיאה. היה אחד המייסדים של הישיבה "שושנים לדוד".

אהרן חכימן (פעל במאה ה-145), משורר. נולד בבגדד, עירק. שיריו נמצאים בדיוואן חסר, הנמצא כיום באוסף פירקוביץ בלנינגרד. הבולטים מבין אלה הם קינה על רדיפות יהודי בגדד ב-1344, שירים לכבודו של שר שלום ("ריש גלותא"), וכמה מקאמות קצרות. השירים משקפים את ידיעותיו בסגנון הקלאסי הספרדי ובתנ"ך. נפטר בבגדד, עירק.

אלעזר בן יעקב הבבלי (1195- 1250), משורר. נולד בבגדאד, עירק, ושימש, כנראה, משורר-חצר אצל משפחות עשירות בעירק. שיריו נמצאו באוספים שונים של כתבי יד ובמחזורים של קהילות המזרח. ב-1898 נמצא בחאלב הדיואן שלו, הכולל 281 שירים. מחקרים מאוחרים לגילוים של עוד עשרים שירי חול פרי עטו. הדיואן שלו מהווה מקור רב-ערך לחקר ההיסטוריה של יהודי עירק במאה ה-13. אלעזר בן יעקב התעניין בתיאוריה של השירה העברית וכתב ספר שבו הציג את שיטת המחקר שלו. נפטר בבגדאד, עירק.