קהילת יהודי דאלאס

George Lang (1924-2011), restaurant owner, born Gyorgy Deutsch in Szekesfehervar, Hungary, the son of a tailor. A promising violinist, he went to live in Budapest, Hungary, where planned to study in the Franz Liszt Music Academy, but the outbreak of World War II prevented his ambition from being fulfilled.

When the Fascist Arrow Cross party seized power in 1944 and severe anti-Jewish measures were enacted, his parents were sent to their deaths in Auschwitz, while Gyorgy was consigned to a labour camp. He however succeeded in escaping, hid his identity and even joined the Arrow Cross. After three months his true identity was discovered and was sentenced to be executed. He was saved by the liberation of Budapest by the Soviet army but the Russians rearrested him as a suspected fascist. He was acquitted after other Jews testified on his behalf. In 1946, using his mother's maiden name Lang, he fled Hungary and settled in the USA.

Lang, as he was now known, started to work in a New York hotel, he then turned pages for accompanists at Carnegie Hall and then became a violinist with the Dallas Symphony Orchestra. When this promising opening did not lead to a permanent career he made a sharp change of direction. Lang became a chef, then a banquetting manager and finally a successful developer of new restaurant projects. In 1970 he formed a restaurant consulting company, the George Lang Corporation. In 1992, together with Ronald Lauder, he bought and restored the famous Budapest restaurant Gundel. In 1998 he wrote his autobiography “Nobody knows the truffles I've seen.”






He pioneered the profession of restaurant consulting when in 1970 he started the George Lang Corporation. In 1975 he bought the Café des Artistes, a restaurant popular with musicians, journalists, and others; it closed in 2009 after steady losses and union troubles.[4] In 1992, along with Ronald S. Lauder, he bought and restored the famous Budapest restaurant Gundel.
His autobiography, entitled Nobody Knows the Truffles I've Seen (a reference to the spiritual "Nobody Knows the Trouble I've Seen") was published by Knopf in 1998.
Lang, who was married to Jenifer Harvey Lang at the time of his death, had been treated for Alzheimer's disease and died at age 86 at his home in Manhattan.

Kohut, George Alexander (1874-1933), historian and educator, born in Szekesfehervar (Stuhlweissenburg in German), Hungary (then part of Austria-Hungary), where his father, Alexander, served as rabbi. He attended secondary school in Nagyvarad (Grosswardin in German, now Oradea in Romania). He immigrated with his father to the United States in 1885. He studied at University of Columbia and the Rabbinical Seminary in New York. When his father died he returned to Europe for three years to study in Berlin, Germany, at the university and the Hochschule fuer Wissenschaft des Judentums. From there he went to study in Paris, France. He was ordained in the United States in 1897 by Bernard Felsenthal and served as rabbi for three years in Dallas, Texas.

Desiring a broader role as an educator, Kohut left for New York City, where he was a teacher of Latin and German at the Kohut School for Girls, which had been founded by his stepmother Rebekah Kohut. He also was, for a time, assistant librarian at the Jewish Theological Seminary. From 1902 to 1912 he served as school principal at Temple Emanu-El. He founded the Kohut School for Boys and was its head in 1909-1918; he also headed Camp Kohut (1907-1926), the Children's University School and the Dalton High School (1924-1926), and the Columbia Grammar School (1920-1933).
Kohut sought to encourage Jewish scholarship in a number of ways. Through the Alexander Kohut Memorial Foundation, which he set up in 1915, he helped sponsor the publication of important works. In 1919 he presented the 8,000-volume Alexander Kohut Memorial Collection to Yale University library. His own 4,000-volume library was bequeathed to the American Jewish Historical Society, the Kohut Memorial Collection at Yale, and the Jewish Institute of Religion, of which he was a trustee.

He compiled the Italian index to his father's "Arukh ha-Shalem", edited "Semitic Studies in Memory of Alexander Kohut" (1897), and published "Morituri: A Reminiscence of my Father" (1907). His many scholarly and popular essays reflect his interest in the prose and poetry of Hebrew, Hungarian, English, French, German, and Spanish, and in bibliography and history of Jewish life and literature and Hebrew learning in the Americas. He was one of the first in America to recognize the need for a new Jewish Encyclopedia, and cooperated with Isaac Landmann and others in the planning of the Universal Jewish Encyclopedia, mainly by enlisting the services of leading American and European scholars to join the editorial council.

Kohut was editor of "Helpful Thought" (1901-1903); "Jewish Home" (1903-1904); "New Era" (1904-1905); "Young Israel" (1907-1908); "N.S. Joseph's Israel's Faith" (1905); "Leopold Zunz's Suffering of the Jews in the Middle Ages" (1907); "H, Hurwitz;s Hebrew Tales" (1911); and "H.P. Chajes Memorial Volume" (1933). Among his numerous contributions to bibliography, folklore, Jewish history and literature were: "Early Jewish Literature in America" (1895); "Jewish Martyrs of the Inquisition in South America" (1896); "Simon de Caseres and his Project to Conquer Chile" and "Semitic Studies in Memory of Alexander Kohut" (1897); "Ezra Stiles and the Jews" (1902); "Jewish Heretics in the Philippines" and "The Martyrdom of the Carbajal Family in Mexico" (1904); "Royal Hebraist" (1906 and 1927); "Beside Still Waters", a volume of poems (1912); and a "Hebrew Anthology" (1913). Kohut was also a contributor to the "Jewish Encyclopedia", the "Publications of the American Jewish Historical Society" and the "Revue des etudes juives".

Bernhard Gottlieb (1885-1950), dental scientist, born in Kuty, Galicia (then part of Austria-Hungary, now in Ukraine). He studied medicine at the university of Vienna, Austria, and went on to study dentistry. He worked in the dental surgery of his future father-in-law, Dr. Siegmund Herz, and attended evening science classes at the Vienna Anatomical Institute. During the First World War he served in the Austrian army and was head of a mobile dental outpatient clinic on the Russian-Romanian front. During the war, Gottlieb collected jaw specimens, which would later form the basis for his famous histological studies. In 1919 he opened a surgery and a dental laboratory to further his studies in parodontology and orthodontics. In 1921 he was appointed a lecturer at the Faculty of Medicine of Vienna University and in 1930 he became a full professor. The anti-Semitic policies of the Nazi regime after 1938 caused him to be dismissed from his position and move first to the Land of Israel and then to the USA. In 1940 he started to work at the Kellogg Foundation in Ann Arbor, Michigan, then as guest professor at the University of Michigan while the following year he was appointed Professor of Oral Pathology and head of the Department for Dental Research at the Baylor College in Dallas, Texas.

Gottlieb’s importance can be seen in his successes in basic research. He was the first to describe the epithelial tissue which joins the tooth surface to the gum. His research advanced the knowledge about the causes of caries. After his death, the Vienna University Clinic for Dentistry, Oral Hygiene and Orthodontics was named after him. A keen Talmudist and a Zionist, he identified with the cause of a Jewish state in Palestine. During 1938-1940 he spent two years teaching at the Hebrew University and helped to set up dental clinics in the Land of Israel.

אנטאל דוראטי (1906- 1988), מנצח. נולד בבודפשט, הונגריה (אז חלק מאוסטריה-הונגריה). למד אצל ברטוק, קודאי, ויינר וסקלי. ב1933- היגר לצרפת, וב1938- הגיע לארה"ב דרך אוסטרליה. בשנים 1946-1945 ניצח על התזמורת הסימפונית של דאלאס ובשנים 1960-1949 על התזמורת הסימפונית של מיניאפוליס. דוראטי היה מנצח ראשי של התזמורת הסימפונית של ה-BBC בלונדון בשנים 1963-1965, ובשנים 1974-1965 של התזמורת הפילהרמונית של שטוקהולם. בשנים 1970-1977 היה מנהל מוסיקלי של התזמורת הסימפונית הלאומית בוושינגטון הבירה (ארה"ב), ובשנים 1978-1975 ניהל את התזמורת הפילהרמונית המלכותית בלונדון. בשנים 1981-1977 היה מנהל מוסיקלי של התזמורת הסימפונית של דטרויט.
דוראטי הלחין סימפוניה אחת, קונצ'רטו לפסנתר ולצ'לו, ומוסיקה קאמרית וקולית. הוא נפטר בארה"ב.

David Lefkowitz (1875-1955), rabbi, born in Presov, Slovakia (then part of the Austria-Hungary). In 1881, after his father's death, he immigrated to the United States. At the age of seven, he was placed in the Hebrew Orphan Asylum of New York. He studied at the College of the City of New York (B.S., 1894), supporting himself by teaching at the orphan asylum. After graduation, he continued his teaching for two years. He thought of becoming an artist and was admitted to the Art Students League of New York, but finally studied for the rabbinate (University of Cincinnati, B.L., 1899; Hebrew Union College, Rabbi 1900).

In 1900 he became a rabbi of Congregation B'nai Yeshurun (afterwards Temple Israel) of Dayton, Ohio. He served in that capacity for twenty years. In Dayton, he participated in many communal activities; he was president of the Humane Society and of the Playgrounds and Gardens Association; he was active in inaugurating the city manager form of government; and, during World War I, he was chairman of the American Red Cross of Montgomery County (which includes Dayton). He held this post until 1920.

Lefkowitz was chosen rabbi Temple Emanu-El, Dallas, Texas, in 1920. In 1935 he was elected rabbi for life. He organized the Southwestern Jewish Chautauqua (afterwards, the Southwestern Conference of Jewish Religious Schools), and was its first president (1923-25); later, he was elected honorary president.

Lefkowitz was also editor of the Dallas Jewish American. In Dallas, as in Dayton, he participated in many communal activities of general interest, including the Dallas Community Chest, of which he was vice-president; and he was chairman of the American Red Cross (1925-26). He was the first chairman of the Committee of Church and State of the central Conference of American Rabbis, and held the office many years. From 1929 to 1931 he was president of the Conference.

Lefkowitz was on the advisory board of Southern Methodist University as well as a member of the board of governors of the Hebrew Union College, and was awarded honorary degrees by both (LL.D., Southern Methodist University, 1927; D.D., Hebrew Union College, 1939).

Abraham Zapruder (1905-1970), clothing manufacturer, best known for filming the assassination of President John F. Kennedy, born in Kovel, Ukraine (then part of the Russian Empire). Having lived for a couple of years in Warsaw, he immigrated along with his family to the United States in 1920 and settled in the Brooklyn neighborhood of New York following his father who had arrived in the United States in 1909. He pursued English studies at night while working as a clothing pattern designer in Manhattan's Garment District. In 1941, Zapruder moved to Dallas in Texas to work for Nardis, a local sportswear company. In 1954, he co-founded Jennifer Juniors, Inc., which produced the Chalet and Jennifer Juniors brands. The company's offices were situated in the Dal-Tex Building, directly across from the Texas School Book Depository. On November 22, 1963, Zapruder filmed the presidential limousine as it traveled through Dealey Plaza making a turn in front of the Book Depository building, where Lee Harvey Oswald was stationed. He agreed to hand over the film to Forrest Sorrels, an agent of the Secret Service, with the condition that it would only be used as part of the investigation. Copies of the film were made, two of which went to the Secret Service, and the third remained with Zapruder. Later, on November 25, Zapruder sold the film to Life Magazine for $150,000. He made the first payment of $25,000 to the widow of J.D. Tippit, the Dallas police officer shot by Oswald. Zapruder died in Dallas. 

Jack Leon Ruby (born Jacob Leon Rubenstein, also known as "Sparky") (1911-1967), nightclub owner, the murderer of Lee Harvey Oswald, the assassin of President John F. Kennedy, born in Chicago, United States. His childhood was troubled, marked by delinquent behavior that led him to spend time in foster homes. In 1922, he got arrested for truancy and later had to attend the Institute for Juvenile Research due to his frequent school skipping. During his youth, he made a living by selling horse-racing tip sheets and various novelties. Additionally, he served as a business agent for a local refuse collectors union, which eventually became part of the International Brotherhood of Teamsters. 

In 1943, he was drafted into the U.S. Army Air Forces during WW II and worked as an aircraft mechanic until 1946. In 1947, he relocated to Dallas after facing business difficulties in Chicago and to assist with his sister's nightclub. During his life, there were allegations of criminal involvement, including illegal gambling, narcotics, and prostitution, with some connections to organized crime. 

On November 24, 1963, two days after the assassination of President J.F. Kennedy, Ruby went to police headquarters in Dallas after sending a money order to an employee. It appears that the decision to shoot Oswald was possibly impromptu, as he left his beloved dog Sheba in the car. At 11:21 AM CST on that Sunday, while authorities were preparing to transfer Oswald to custody, Ruby emerged from a group of reporters and photographers and fatally shot Oswald in the abdomen. The incident was captured on live television. 

Ruby was convicted of murder with malice on March 14, 1964, and was sentenced to death. He had an opportunity to meet members of the Warren Commission who had traveled to Dallas to speak with him. Ruby expressed his desire to convince President Johnson that he was not part of any conspiracy to assassinate JFK. He passed away from lung cancer in 1967. 

United States of America (USA)

A country in North America

Estimated Jewish population in 2018: 5,700,000 out of 325,000,000 (1.7%). United States is the home of the second largest Jewish population in the world. 

Community life is organized in more than 2,000 organizations and 700 federations. Each of the main religious denominators – Orthodox, Conservative, Reform, and Reconstructionist – has its own national association of synagogues and rabbis. 

American cities (greater area) with largest Jewish populations in 2018:

New York City, NY: 2,000,000
Los Angeles, CA: 662,000
Miami, FL: 555,000
Philadelphia, PA: 275,000
Chicago, IL: 294,000
Boston, MA: 250,000
San Francisco, CA: 304,000
Washington, DC & Baltimore, MY: 217,000

States with largest proportion of Jewish population in 2018 (Percentage of Total Population):

New York: 8.9
New Jersey: 5.8
Florida: 3.3
District of Columbia: 4.3
Massachusetts: 4.1
Maryland: 4
Connecticut: 3.3
California: 3.2
Pennsylvania: 2.3
Illinois: 2.3

יוסטון

נמל ומרכז תעשייתי בדרום מזרח טקסס, ארה"ב.

המאה ה -21

בשנת 2017 חיו ביוסטון 63,700 יהודים. הרוב המכריע של הקהילה היהודית של יוסטון חי באזורים שהושפעו מהוריקן הארווי ב-2017. שלושה מתוך חמישה בתי הכנסת הגדולים ביוסטון חוו הצפות גדולות בעוד שבתי יהודים רבים הוצפו ונגרם להם נזק משמעותי. מספר מחנות יהודים באזור סיפקו מחסה ליהודים וללא-יהודים שנאלצו להתפנות מבתיהם.

היסטוריה

יוסטון נוסדה בשנת 1836. לא ידוע מתי הגיע היהודי הראשון, אך ישנם רישומים של מספר יהודים שהגיעו במהלך השנים הראשונות של היישוב. יוג'ין צ'ימין (Eugene Chimene) מצוטט לעתים קרובות כיהודי הראשון של יוסטון, למרות שהוא לא מופיע ברישומים עד למפקד האוכלוסין של 1860. המפקד הזמין המוקדם ביותר לגבי אוכלוסיית יוסטון הוא משנת 1850, ומצביע על 17 יהודים מבוגרים מתוך אוכלוסייה של 1863; בשנת 1860 הנתונים היו: 68 יהודים מתוך אוכלוסייה כוללת של 3768. רובם של היהודים הללו היו סוחרים ופקידים שהפעילו חנויות לממכר בגדים ומזון. מקורות מאותה עת דיווחו כי יהודי יוסטון אלה "חיו חיי נוחות". מפקד האוכלוסין של 1860 מציין שכ-60% מהיהודים היו בעלי אדמות (לעומת כ-25% משאר קבוצות המהגרים), אך היו גם יהודים אחדים ללא נכסים אישיים וללא נדל"ן.

יהודי יוסטון היו מאורגנים, באופן לא רשמי, עד לשנת 1855, כאשר נוסדה אגודת חסד יהודית. ה"אוקסידנט" ("Occident") בישר את ההתארגנות כ"חברה יהודית רגילה במדינת טקסס".

ב-8 במאי 1859 הוקמה הקהילה הראשונה, "בית ישראל", ובאוגוסט באותה שנה נחנך בית הכנסת שלה, מבנה עץ באמצע העיר. הקהילה החלה כבית כנסת אורתודוקסי על פי מקורות פולנים, למרות שרוב היהודים ביוסטון היו ממוצא גרמני. בשנת 1856 הוסב בית לבית כנסת ובשנת 1860 הוקמה קהילת "בית ישראל" האורתודוקסית, כאשר ז' אמיך (Emmich) משמש כרב ראשון, חזן ושוחט. הבניין הראשון של הקהילה הוקם בשנת 1870. בעיר נִמנו אז 9,382 תושבים, מתוכם 245 יהודים. אוכלוסייה זו כמעט תוכפל, רק 7 שנים מאוחר יותר, ל-471. העשורים האחרונים של המאה ה-19 היו עדים לתחילתה של ההגירה היהודית ליוסטון ממזרח אירופה, שהחליפה את ההגירה הגרמנית המוקדמת יותר. ככל שקהילת "בית ישראל" הפכה ליברלית יותר בהשקפה, הוקמו שתי קהילות אורתודוקסיות חדשות שהתמזגו בסופו של דבר כקהילת "עדת ישורון" ב-1891. אכסניית "בני ברית" הראשונה ו"חברת הלוואות חינם עברית" התארגנו, יחד עם "אגודת צעירים עבריים" (YMHA). המהגרים החדשים התאגדו בעיקר במסחר הקמעונאי כרוכלים וכחנוונים, אם כי היו ביניהם כמה בנקאים וכן סוחרי כותנה. הנרי ס' פוקס היה ממייסדי "בורסת הכותנה של יוסטון", מוריס לוי היה חבר ב"חברת ערוץ הספינות של יוסטון" הראשונה, ואד קליין הקים את חנות הכל-בו הראשונה של יוסטון.

בתחילת המאה ה-19 החלה תקופה של צמיחה מהירה בקהילה היהודית, שדורבנה על ידי ההוריקן של שנת 1900, שהרחיק תושבים יהודים רבים מהחוף של טקסס, ועל ידי יישום "תכנית גלווסטון". העיתון היהודי הראשון בעיר, "הג'ואיש הראלד", יצא לאור ב-1908. בתי כנסת חדשים הוקמו והחיים המוסדיים היהודיים התרחבו עם ארגונים חדשים כמו "חברת ביקור חולים", "מעגל הפועלים" (1915), "הפדרציה הציונית" (1903), "אגודות צדקה יהודיות מאוחדות" (1914), וכן השבועון "הג'ואיש הראלד" (1908).

ההצבות הצבאיות הגדולות ליד יוסטון במהלך מלחמת העולם הראשונה הביאו לזרם של אנשי שירות יהודים, שרבים מהם נשארו בעיר לאחר שחרורם. בשנת 1917 מספר התושבים היהודיים ביוסטון עמד על 5,000 נפש. עד 1920 מספרם עלה ל-10,000, קרוב לשבעה אחוזים מכלל תושבי העיר. הדמות המובילה בקהילה היהודית בתקופה זו היה הרב הנרי ברנסטון שקיבל את דוכן "בית ישראל" בשנת 1900 ובמשך 45 השנים הבאות עמד בראש הקהילה. השופט הנרי ג' דננבאום היה פעיל לאומי במאבק בעבדות הלבנה ושירת את העיר בחייה האזרחיים, יחד עם השקעה בענייני הקהילה היהודית.

הקהילה היהודית גדלה בקצב איטי יותר בין שתי מלחמות העולם, והגיעה ל-13,500 נפשות ב-1941. פעילות הקו-קלוס-קלאן באזור בשנות ה-20 וה-30 הרתיעה את היהודים מלהיכנס לפעילות אזרחית ופוליטית וכמו כן הם פחדו להתבלט. "בית אל", הקהילה הקונסרבטיבית הראשונה של טקסס הוקמה בשנת 1924. "מועצת הקהילה היהודית" התארגנה באותן שנים. "קמפיין יהודי מאוחד" שנתי הונהג בהנחיית המועצה. קרן צדקה שהושארה לקהילה על ידי פאולין סטרן וולף סייעה לתמוך ברבים מהמוסדות היהודיים של יוסטון בשנים הבאות. מבחינה דתית, נטיית הקהילה היהודית הייתה לרפורמה. אירוע ייחודי בחיים היהודיים הלאומיים התרחש ביוסטון בשנת 1943 כאשר רוב אנטי-ציוני קיצוני בקהילת "בית ישראל", הגדולה בעיר, העביר החלטה של ​​"עקרונות יסוד" שהוציאה מהקהילה את כל החברים המגלים עניין בציונות. מיעוט של מתנגדים פרשו מהקהילה כדי להקים בית כנסת חדש, "עמנואל". קהילת "בית ישראל" ביטלה את "עקרונות היסוד" מבקשת החברות שלה רק ב-1967.

צמיחת הקהילה היהודית של יוסטון לאחר מלחמת העולם השנייה לא עמדה בקצב הצמיחה הפנומנלית של העיר כולה, כך שעד 1970 ירד אחוז היהודים מכלל האוכלוסייה לפחות משני אחוזים. במידה מסוימת, ניתן לייחס זאת לעובדה שיותר מאשר במקומות אחרים בארצות הברית, בחנויות רשת ובחנויות הפצה גדולות ביוסטון, היהודים לא היו יזמים יחידים. אף על פי כן, יוסטון נותרה עיר עשירה בארגונים יהודיים. בין המוסדות האחרים היו מכון יהודי למחקר רפואי בן 12 קומות, ומרכז קהילתי יהודי בסך 3,500,000 דולר. בשנת 1967 הוקמה "ועדת יוסטון לחינוך יהודי" לתיאום פעילויות חינוכיות יהודיות.

מעט מיהודי יוסטון השתתפו בחיים הפוליטיים המקומיים. היהודי הראשון שנבחר לתפקיד פוליטי ביוסטון במאה ה-20 היה ריצ'רד גוטליב, שנבחר למועצת העיר ב-1969. יהודים בלטו יותר בעסקים, ביניהם ג'ו ויינגרטן, אחד מהחלוצים בתחום הסופרמרקטים, סיימון סאקוביץ, אחד הסוחרים המובילים ביוסטון. בתחום החינוך, נורמן האקרמן שהיה נשיא אוניברסיטת רייס ב-1970, וג'וזף מלניק, אחד הווירולוגים המובילים בעולם, היה דיקן מחלקת המחקר לתואר שני במכללת ביילור לרפואה. ד'ה' ווייט ערך והוציא לאור את שבועון ה"ג'ואיש הראלד ווייס" ("Jewish Herald Voice").

בשנות ה-70 של המאה ה-20 הקהילה היהודית של יוסטון גדלה מאוד, מ-25,000 נפש ל-45,000 נפש. העלייה שיקפה את הפריחה בכלכלת יוסטון שנמשכה עד אמצע שנות ה-80. גם בשנות ה-70 וה-80 נרשמה עלייה אדירה במוסדות היהודיים.

עד שנת 1995, לקהילה היהודית של יוסטון היו חמישה בתי ספר יומיים יהודיים עם רישום של למעלה מ-1,000 ילדים. יותר מ-3,000 ילדים השתתפו במוסדות חינוך יהודיים אחרים ברחבי הקהילה. באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 היו לקהילה היהודית 30 קהילות המייצגות כל זרם ביהדות וממוקמות גיאוגרפית בכל פינות העיר. ה"מרכז הקהילתי היהודי" של יוסטון סיפק שירותים לגיל הרך, אתר קמפינג יומי, ואתר קמפינג לתושבים, ומתקן לוויין במערב יוסטון.

במהלך שנות 1980 ו-1990 הפדרציה היהודית גייסה 3 מיליון דולר לחידוש שכונות בישראל ויותר מ-10 מיליון דולר להצלה וליישובם מחדש של יהודי ברית המועצות לשעבר. ב-2014 הם גייסו כמעט 14 מיליון דולר למטרות יהודיות מקומיות, לאומיות ובינלאומיות.

ביוסטון נפתח ב-1996 "מרכז לחינוך השואה ומוזיאון הזיכרון". המוזיאון מציג תערוכת קבע המספרת את סיפוריהם של ניצולי שואה החיים באזור יוסטון. מוזיאון הזיכרון של יוסטון הוא אנדרטת השואה הרביעית בגודלה בארצות הברית. למבקרים במוזיאון ניתנת גישה לספריית בוניוק (Boniuk), הכוללת יותר מ-5,000 כרכים על השואה ולמספר ארכיונים.

הקהילה היהודית של יוסטון גדלה והחלה לשלב מסורות וסניפים רבים ושונים. בתחילת המאה ה-21 היא הייתה אחת הקהילות היהודיות הגדולות בדרום והמשיכה לתרום לחיי התרבות והכלכלה באזור. מחקר משנת 2001 מאוניברסיטת רייס הציב את האוכלוסייה היהודית ביוסטון רבתי על כ-47,000. בשנת 2003, האוכלוסייה הכוללת של יוסטון הייתה קצת יותר מ-2 מיליון נפשות.

עד המאה ה-21, יוסטון אירחה מגוון ארגונים, ועדות, בתי ספר ושירותי כשרות. "הפדרציה היהודית של יוסטון רבתי", "שירות למשפחה יהודית" ו"אגודת הלוואות חינם יהודית" הם רק אחדים מנותני השירותים לקהילה היהודית, מספקים סיוע כספי ושירותים סוציאליים. "המרכז הגריאטרי היהודי שבעה דונם" הוא מוסד דיור מוגן הנתמך על ידי הפדרציה. מוסדות יהודיים חשובים נוספים כוללים את "המרכז הקהילתי היהודי" (JCC) של העיר ו"מרכז חב"ד לובאוויטש". שותף של הפדרציה, "המרכז הקהילתי היהודי אוולין רובנשטיין של יוסטון" מציע תכניות רבות לילדים, למשפחות ולמבוגרים צעירים. ארגונים דתיים כמו "מרכז חב"ד לובאוויטש" ו"קרן הלל מיוסטון רבתי" פועלים לחיזוק הקשרים היהודיים בתוך הקהילה ומתפקדים כמשאבים קהילתיים לסטודנטים ואנשי מקצוע יהודים.

בתחום החינוך ישנם מספר בתי ספר יהודיים. "בית הספר וויליאם ס' מאלב" בבית ישורון הוא קונסרבטיבי, "בית הספר אירווין מ' שלנקר" בבית ישראל הוא רפורמי ו"בית הספר היומי לתורה של יוסטון" הוא אורתודוקסי ומזוהה עם תנועת חב"ד. בתי ספר נוספים כוללים את "אמרי/ויינר", בית ספר תיכון, "אקדמיית רוברט מ' ברן", ובית ספר יסודי ותיכון אורתודוקסי, והאקדמיה העברית לשעבר. בשנת 2008 נפתח "מרכז חי ללמידה" המאכלס קהילה ומספר כיתות. המרכז הוקם על ידי הקהילה האורתודוקסית ומזוהה עם היהדות החסידית.

החיים הדתיים ביוסטון מכסים מגוון רחב של תנועות, מרפורמיות ועד לאורתודוקסית. עד שנת 2011 היו בעיר עשרים ושלושה בתי כנסת שונים. לפי מרכז המחקר פיוּ (Pew), יהודים אורתודוקסים הם הפלח הגדול ביותר באוכלוסייה היהודית. בשנת 2012, האיחוד האורתודוקסי תיאר את יוסטון כעיר המציעה חיים אורתודוקסים במחירים סבירים. בעוד מספר הקהילות גדל, מחקר משנת 2001 מצא כי 60% מהיהודים המסונפים הם חברים בשלוש הקהילות הגדולות בעיר, "בית ישורון", "בית ישראל" ו"עמנואל". בשנת 2011, היו בקהילת "בית ישורון" 2,170 משפחות, והפך אותה לקהילה השמרנית הגדולה ביותר במדינה כולה. באותה שנה היו ב"בית ישראל" 1,700 משפחות חברים. גם "בית ישראל" וגם "בית ישורון" ממוקמות בשכונת מאיירלנד בדרום מערב יוסטון.

יהודי יוסטון התרכזו ברובם בחלק הדרום-מערבי של העיר. בשנות ה-1980, רבע מהאוכלוסייה היהודית התגוררה רק בשניים מהמיקודים של העיר. כמחציתם התגוררו באזורים של בלייר, בראסווד ומאיירלנד. אמנם יש מובלעות יהודיות, אבל אין שכונה שבה היהודים מהווים את הרוב. מאז 1980 יהודים עוברים בהדרגה לפרברים. במקביל, יהודים רבים מרחבי ארצות הברית הגיעו ליוסטון ולערים המקיפות. ב-1990 התפשטה הקהילה היהודית לאזורים כמו וודלנדס (Woodlands), ספרינג (Spring) והמבל (Humble), שם הם הקימו קהילות. לפי נתוני "שירות משפחה יהודית", ישנן קהילות יהודיות גדולות באזורי הפרברים של פירלנד (Pearland) וקליר לייק (Clear Lake). ישנה גם קהילה מתפתחת בקייטי, אזור הידוע במספרם הרב של יהודי רוסיה וישראל. עם זאת, למרות פיזור היהודים לפרברים, מרכז הקהילה היהודית של יוסטון נשאר במאיירלנד. שכונה זו בדרום מערב יוסטון נקראה על שם משפחת מאייר שרכשה אלפי דונמים של אדמה.