קהילת יהודי פרייבור

Friedrich Dessauer (1881-1963), physicist, born in Aschaffenburg, Germany. He worked in the X-ray industry and then became professor of biophysics at Frankfurt am Main. From 1924 to 1933 he was a Center party member of the Reichstag, the German Parliament. When the Nazis came to power he moved to Istanbul, Turkey, where he established the biophysical and radiological institute. In 1937, Dessauer was appointed professor of experimental physics at Fribourg, Switzerland, remaining there until 1950, when he was reinstated in Frankfurt. His books dealt with both scientific and philosophical subjects.

חיים וייצמן (1874-1952), כימאי, מנהיג ציוני ונשיאה הראשון של מדינת ישראל, נולד במוטל (מוטול), בלארוס (אז חלק מהאימפריה הרוסית). הוא עזב את רוסיה בשנת 1894 ובילה את ארבע השנים הבאות בגרמניה בטכניון של דרמשטט ולאחר מכן בברלין-שרלוטנבורג. כאשר פרופסור עמו היה בקשרים טובים, הצטרף לצוות של אוניברסיטת פרייבורג בשווייץ, עבר לשם ד"ר ויצמן כדי להמשיך את לימודיו. בשנת 1900 הוא קיבל תואר דוקטור למדע ובתוך שנה אייש את תפקיד מרצה לכימיה אורגנית באוניברסיטת ג'נבה, שוויץ, שם לימד והמשיך את מחקרו עד 1904. בתקופה זו הוא נהיה מזוהה עם התנועה הציונית.

ב-1905 עבר ויצמן לאנגליה שם נבחר לוועד הפועל הציוני. כתוצאה מהסיוע המדעי של וייצמן לכוחות בעלות הברית במלחמת העולם הראשונה, התהדקו קשריו עם מנהיגים בריטיים, דבר שאפשר לו יותר מאוחר להיות בעל תפקיד מכריע ב-"הצהרת בלפור" שניתנה בנובמבר 1917 ושבה בריטניה התחייבה להעניק בית לאומי לעם היהודי בפלסטין.
ככימאי, ויצמן פיתח את תהליך ביוכימי שמייצר אצטון באמצעות תסיסת חיידקים. בתוך חודש הפיק אצטון סינתטי לייצור חומרי נפץ עבור הצבא הבריטי.
מעבר למוניטין שיצא לוויצמן בהשגת הצהרת בלפור שנחשבה כהישג הגדול ביותר של התנועה הציונית לפני 1948, הוא גם קיבל קרדיט על כך שהציע לדויד לויד ג'ורג' את האסטרטגיה של הקמפיין נגד טורקיה, אשר הביאה בסופו של דבר לתהלוכת נצחונו של הגנרל אלנבי בירושלים ב-1918.

ויצמן מונה לראש הוועדה הציונית שנשלחה לפלשתינה על ידי הממשלה הבריטית כדי לייעץ על הפיתוח העתידי של המדינה, ושם הוא גם הניח את אבן הפינה של אוניברסיטת עברית בירושלים ב-1918. באותה שנה פגש ויצמן את האמיר פייסל, בנו של שריף חוסיין ממכה, המנהיג של התנועה הערבית, כדי לדון עמו בסיכויים להגיע להבנה על הקמת מדינה ערבית ויהודית עצמאיות זו לצד זו. בביקורו הראשון בפלשתינה, בשנת 1907, הוא סייע בהקמת חברת הכשרת היישוב הפלסטינית. ויצמן עמד בראש המשלחת הציונית לוועידת השלום בוורסאי. ב-1920 התמנה לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית ובהמשך עמד גם בראש הסוכנות היהודית.
ב-1930 הניח ויצמן את היסודות של מכון המחקר דניאל זיו ברחובות, לימים מכון ויצמן למדע, שהיה כוח מניע מאחורי המחקר המדעי של מדינת ישראל. בשנת 1937 קבע את ביתו ברחובות.
ויצמן שימש שוב כנשיא ההסתדרות הציונית העולמית בין השנים 1935-1946, השנים בהם השתוללה באירופה מלחמת העולם השנייה. הוא השקיע מאמץ רב בהקמת הבריגדה היהודית שנלחמה לצד בעלות הברית. ב-1939 הוא גם ניסה, ללא הצלחה, למנוע את הוצאת הספר הלבן, שלמעשה עצר את ההגירה היהודית לפלסטין.
בחודש אוקטובר 1947 עמד ויצמן בראש משלחת של הסוכנות היהודית שהציגה את המקרה שלה לפני הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני פלסטין. הוא קיבל באותה העת את עיקרון החלוקה של פלסטין למדינה יהודית ומדינה ערבית, ובלבד שהיהודים יהיו חופשיים ליצור "יחידה לאומית חופשית".ב-29 נובמבר 1947 (כ"ט בנובמבר) אישרה העצרת הכללית של האו"ם את תוכנית החלוקה.

ויצמן נבחר לכהן כנשיא הראשון של מדינת ישראל. את ביקורו הראשון כנשיא עשה ויצמן בארצות הברית בחודש אפריל, 1949. בארוחת ערב בשם מכון ויצמן למדע, שבו היה אורח כבוד, התווה ויצמן את מדיניות החוץ של ארצו, כידידות עם כל העמים אשר מדיניותם תהיה גם ידידותית לישראל, וזאת ללא קשר לשאלה "האם הם חלוקים בינם לבין עצמם".
השיג נוסף של ויצמן בא לידי ביטוי עאשר האו"ם צירף את ישראל כחברה בארגון.
הוא המשיך לכהן כנשיא המדינה עד למותו בשנת 1952.

Edith Geheeb-Cassirer (1885-1982), educator who founded the Odenwald School and Ecole d'Humanité, which still exists, born in Berlin, Germany. The expansion of the school, founded in 1910, was financed by Edith's father, the industrialist Max Cassirer. In 1934, after the Nazis came to power. Paul and Edith Geheeb fled with a group of students to Switzerland. First, they settled in Versoix on Lake Geneva. Later, when the school again became more established, they moved to Schwarzsee in the canton of Fribourg. Many of the teachers and the young people who lived in the school were also refugees from Germany. The local residents frequently objected to the existence of the school. Just when the Swiss police were about to close them down, Edith Geheeb finally in 1946 found a suitable permanent home in the village of Goldern, Hasliberg, Switerland, where they founded the Ecole d'Humanité. To this day "the Ecole" is an important institution in Hasliberg. The school became an important international school where students from many countries were taught tolerance and universal values such as gender equality.

Serge Viderman (1916-1991), psychoanalyst, born in Ramnicu Sarat, Romania, the son of a forestry agent. He attended high school in Bucharest, and then he moved to France in 1934 where he began medicine and philosophy in Rouen. Although having been arrested by the Gestapo for three months during the German occupation of France in WW II, he managed to survive the Holocaust by taking refuge in Grenoble. After WW II he finished his studies. After a short sojourn in Fribourg, Switzerland, he returned to France settling in Poitiers. Then he moved to Rouen, and then to Le Vesinet, where he worked as a psychiatrist at Villa-des-Pages clinic. He turned into a psychoanalyst under the guidance of Sacha Nacht (1901-1977), the Romanian-born president of the Psychoanalytic Society of Paris. Viderman became known as distinguished psychoanalyst and published a number of books, some of them leading to controversies with other psychoanalysts. His works include Le Céleste et le Sublunaire (1977), Construction de l'espace analytique (1982), Le disséminaire (1987), and De l'argent en psychanalyse et au-delà (1993).

Eugenie Goldstern (1883-1942), folklorist, born in Odessa, Ukraine (then part of the Russian Empire). The family immigrated to Vienna in 1905 fleeing the pogroms in Russia. She attended high school and from 1911 began studying at the University of Vienna, particularly folklore studies. As a woman she could not continue her studies for a doctorate in Vienna, she moved to Neufchatel in Switzerland where she worked with the French ethnologist Arnold van Gennep. Her field research in the villages of Valais in Switzerland in 1912 and of Savoy in France 1913 was interrupted by the outbreak of WW I, when she went back to Austria. In 1918 she returned to Switzerland and resumed her field research in Valais and Graubünden and finally obtained a doctorate from the University of Friburg in 1921. Because of the growing anti-Semitic attitudes in Central Europe, she could not continue her academic career, however, she donated part of her collection of folklore objects to the Folklore Museum in Vienna and the other part to the Alpine Museum in Bern, Switzerland. From 1915 until 1938, she worked with her brother Samuel Goldstern, a physician who managed the Fango sanatorium in Vienna. Most of her relatives managed to leave Austria after it was annexed by Nazi Germany in 1938, but she remained in Vienna along with her brother. In June 1942 she was deported to the Nazi death camp at Sobibor and murdered there.

נשאטל

עיר במערב שווייץ.


ב-1288 נהרגו יהודים בקאנטון בשל עלילת-דם, ובעת פרעות "המגפה השחורה" (1348) הועלו יהודי המקום על המוקד.

נסיונות של יהודים להתיישב בנשאטל במאה ה-18 נכשלו. ב-1790 גורשו מן הקאנטון גם יהודים שנחשבו מועילים ליצוא שעונים.

התיישבות חדשה של יהודים התחילה ב- 1812, וזכות-הישיבה בקאנטון הושגה ב-1830.

באמצע המאה ה- 19 מנתה הקהילה היהודית בנשאטל פחות מ-150 איש, ועם שיפור המצב הכלכלי עלה מספר היהודים בקאנטון ל-1,020 בסוף המאה. מכאן ואילך היה בקו ירידה.

בשנת 1969 התגוררו בנשאטל כמאתיים יהודים.

Switzerland

Swiss Confederation

Country situated in central Europe.

21st Century

Swiss Federation of Jewish Communities SIG
Gotthardstrasse 65
P.O. Box
8027 Zurich
Switzerland

Phone: 41 (0)43 305 07 77
Website: https://www.swissjews.ch/en/contact/

Jewish life in Switzerland is represented by traditional, Ultra-orthodox, Sephardi and Reform communities.

Their activities include synagogues, Jewish communities, kindergartens, schools, youth movements, kosher shops and cultural events. There are several Jewish cemeteries in various regions. The oldest is situated between Endingen and Lengnau, villages where Jews were allowed to live towards the end of the 18th century.

Jewish communities and organizations are united in the Swiss Federation of Jewish Communities founded in 1904. The Swiss Federation founded the World Jewish Congress in 1936. Jews were represented in the clock, textile, they were also prominent in the establishement of department stores such as Nordmann and in the cattle trade. The country’s first woman president, Ruth Dreifuss (1999-2000) was Jewish.

The First Zionist Congress (1897) held in the Stadt Casino Basel is commemorated with a bronze plaque on the side of the concert hall stage. The long time yearning for a return to the ancestral home became increasingly concrete in the 19th century and the First Zionist Congress with Theodor Herzl at its helm was transformative in this quest of establishing a modern state and make the desert bloom. Besides being home to the 1897 Basel Congress, this city also houses a Jewish museum.

Switzerland had a Jewish population of around 18,000 in the late 2010s with the largest communities in Zurich, Geneva and Basel.

 

Prominent Figures

The most prominent figure to have lived in Switzerland is Albert Einstein. Raised in Switzerland he studied at the Federal Polytechnic Academy in Zurich. He served as examiner at the country’s patent office. Other notables were the violinist Yehudi Menuhin, composer Ernest Bloch, poet Elias Canetti and author Albert Cohen. Also the originally German economist and social revolutionary with Polish roots, Rosa Luxemburg (1871-1919) [ˈʁoːza ˈlʊksəmbʊʁk] lived in Switzerland. She gained her PhD at the University of Zurich.

 

History

First Jews probably arrived in the area nowadays called Switzerland along with the Romans. One location where Jews settled in the 3rd century AD was in the Roman town of Augusta Raurica close to Basel.

The Swiss state was formally established in 1291, the Confoederatio Helevetica. With Ashkenazi settlement on Swiss land in the 12th and 13th centuries, the Jewish population in the area increased though by the mid-14th century the communities were still quite small. Some communities had cemeteries at the time. Jews were subjected to discriminatory laws in the Middle Age.

In the second half of the 16th century there was Jewish settlement in the area of the canton of Basel respectively southern Alsace and possibly in the Bodensee area. Jewish rural communities started to flourish in the 17th century on the Swiss border in the areas of western Alsace, Rhine valley, canton Basel and Hohenems and were occupied in cattle trade and peddling. They were however expelled at the end of the century beginning of the 18th century.

Jews were allowed to live in the villages Lengnau and Endingen in the canton of Aargau in 1776. This rule lasted for nearly 100 years. In the mid-18th century synagogues were consecrated. In the 70s Jews also settled in Neuchatel and in the area of Geneva. France and other countries started to develop an interest in securing the rights of the Jewish population and emancipation of the Jewish population started. With ongoing pressure from outside of Switzerland, Jews were permitted to settle in other locations of the country by 1866. They were gradually given civil rights and duties as per the Swiss federal constitution, however, there remained restrictions on professions. At the time there were around 553 Jews living in Switzerland.

In the late 19th early 20th century, Jews immigrated from Alsace, Germany and East Europe and Jewish life in Switzerland was blooming. The First Zionist Congress was held in the canton of Basel in 1897.

 

The Holocaust Period

Following World War I, antisemitism started to rise in Switzerland. After 1933 Jewish refugees were no longer permitted entry in spite of protest actions by politicians, church and citizens. With the annexation of Austria by Germany in March 1938, there was a wave of Jewish refugees attempting to enter Switzerland. Austrian and German Jews’ passports were marked with a J which enabled barring their entry.

During World War II the country was spared from Nazi occupation. Overall local Jews were protected by the country’s neutrality and 25,000 Jews were given protection by Switzerland.

 

Postwar

The following decades tolerance began to spread and Jews became well integrated into Swiss society. In the early post-war decades, Jews of Sephardi origin from North Africa settled down in the Geneva and Lausanne areas.

Jewish communities took care of Hungarian and Egyptian Jewish refugees fleeing after the Hungarian Uprising and Suez War of 1956, and Czechoslovak Jews fleeing after August 1968.

לוזאן Lausanne

עיר בשוויץ.


יהודים חיו באיזור מן המחצית השניה של המאה ה-13. בלוזאן עצמה נזכרים יהודים לראשונה בתעודה משנת 1408, שהתירה למשפחות יהודיות אחדות להשתקע בעיר תמורת מס מיוחד, פטרה אותם משאר המיסים, ונתנה להם חופש מסחר ותנועה, לרבות הזכות לשחיטה כשרה.

היהודים עזבו את לוזאן בסוף המאה ה-15, וחזרו עם ביטול האיסור על מגורי יהודים בעיר בשנת 1798.

אחרי ניסיון שנכשל ב-1848 התארגנה קהילה בעיר ב-1865. אזרחות מלאה הוענקה ליהודים רק ב-1891. במלחמת-העולם השנייה סייעה הקהילה לפליטים יהודים משטחי הכיבוש הגרמני, ואחרי המלחמה קלטה פליטים מארצות ערב.

לרבנות לוזאן סמוכים גם היהודים בערים וויווי ומונטרה. במונטרה פועלת מאז 1927 ישיבת "עץ חיים", ובה 321 תלמידים מארצות מערב אירופה, ובוויווי מתקיים מושב-זקנים יהודי.

ב-1963 הוקמה בלוזאן מועצה לתיאום פעולות התרבות, הדת והחינוך של הקהילות היהודיות באיזור.

לאוניברסיטת לוזאן נהרו רבים מצעירי ישראל מרוסיה הצארית, ביניהם היה המשורר שאול טשרניחובסקי.

בשנת 1970 התגוררו בלוזאן קצת יותר מאלף יהודים (%9 מכלל האוכלוסיה), עשירית מהם היו יהודים ספרדיים.

ברן

בירת שווייץ.

ב-1969 השתייכו לקהילה המקומית 230 משפחות, ויש להניח שמספר היהודים הכללי בברן גדול מזה. יהודים מלווי-כספים נזכרים בתעודה מקומית מן המחצית השנייה של המאה ה-13; בסוף המאה מתו אחדים על קידוש השם בשל עלילת-דם, והאחרים גורשו. הם הורשו לחזור תמורת תשלום ושמיטת חובות. ב- 1348 הואשמו בהרעלת בארות וכמה מהם הועלו על המוקד. הם גורשו סופית ב-1392, לאחר שהותר לנוצרים לעסוק בהלוואות בריבית. היישוב התחדש אחרי הכיבוש הצרפתי ב-1798, על-ידי מהגרים מאלזאס ומקומות אחרים. הקהילה התארגנה ב-1848 ובית-כנסת נחנך כעבור שבע שנים. אוניברסיטת ברן הייתה הראשונה באוניברסיטאות הגרמניות שקלטה מרצים לא-משומדים (1836); לפני מלחמת- העולם הראשונה למדו בה צעירים רבים מרוסיה ומהונגאריה, ביניהם חיים וייצמן. ב-1934 נתבררה בבית משפט בברן התביעה שהגישה הקהילה היהודית נגד מפיצי "הפרוטוקולים של זקני ציון". המשפט הכה גלים בעולם כולו.

לה שו דה פונד

עיר במערב שוויץ.


היהודים הראשונים שהתיישבו בלה שו דה פונד באו למקום מאלזאס בשנת 1772.

יישוב יהודי של קבע התגבש רק ב-1818 והיו בו שש משפחות יהודיות. קהילה התארגנה ב- 1833, וכעבור 20 שנה נרכש בניין לבית-הכנסת הראשון.


ב-1962 מנתה הקהילה 124 נפש.