קריה יפהפיה - במסורת מנאכה
פיוט בעל שבע שורות אשר מתאר געגועים לירושלים מאת ר' זכריה אלצ'אהרי שנכתב במאה ה-16. בהקלטה זו משנת 1989 נשמעים שני לחנים, הראשון מלווה את שלושה השורות הראשונות, מהווה צורת נשיד (מסורת תימנית לשירת פיוטים. לא מיועד לרקודים ובדרך כלל לא מלווה בכלים. אופיו אילתורי ומקצביו חופשיים. מבחינה מוסיקלית מושר לרוב כשירת מענה - זמר יחיד פותח בו וזמר אחר או הקבוצת זמרים עונים לעומתו). הלחן השני אשר מלווה את ארבעה השורות האחרונות הינו קצוב ומסודר יותר ומלווה בתוף.
הקלטה מקורית מדיסק "מסורת יהודי תימן: אהבת הדסה - שירים מן הדיואן מסורת מנאכה". הוקלט בבית התפוצות באביב תשמ"ט, מרץ-אפריל 1989.
זכריה אלדאהרי
(אישיות)מנאכה
(מקום)מנאכה Manakha
בערבית: مناخة
(במקורות היהודיים מנאכה)
עיר בתימן בהרי חראז, מדרום מערב לצנעא, על הדרך מצנעא לחודידה.
אין בידינו ידיעות ברורות על קהילת מנאכה בתקופות קדומות. ב- 1680 יצאו יהודי מנאכה לגלות באזור מוזע, כשאר יהודי תימן. ב- 1859 ביקר במקום ר' יעקב ספיר ומסר כי בעיירה יש 45 משפחות יהודיות ושני בתי כנסת קטנים, אחד מהם בבית מארי צאלח יהודה. השכונה היהודית שכנה מחוץ לחומות העיר. בתקופת ביקורו הייתה מנאכה וכן ישובי הסביבה הקרובה תחת שלטון האמאם עלי אל-מכרמי משושלת מקומית של האמסמאעילים-המכרמים, שהתייחס יפה ליהודים כך שמצבם היה טוב והם לא סבלו רעב.
מנאכה שימשה מרכז מסחרי אזורי ויהודים מהכפרים הסמוכים כמו ג'רואח, חג'רה ומצמר היו באים ליום השוק השבועי שהתקיים במנאכה. בשנת 1854, בעקבות מאבקים על השלטון בין אמאמים יריבים, באו יהודים מצנעא למנאכה כדי למצוא מקלט, מזון ופרנסה. תנועת הגירה זאת נמשכה גם בשנים הבאות בגלל יחסו של האמאם המקומי ליהודים במנאכה.
בשנת 1880 העריך החוקר אדוארד גלאזר את מספר יהודי מנאכה ב- 200 נפשות. היו הערכות שמספר היהודים הגיע לאלף, אך כנראה שנכללו בהן יהודי הכפרים הסמוכים.
כאשר כבשו העות'מאנים את האזור ב- 1872, הם החזיקו חיל מצב במנאכה והמסחר, שבו גם היהודים השתלבו, נעשה סביב אספקת צרכי החיילים. בין הסוחרים האמידים בעיר היו גם יהודים. אחד מנכבדי הקהילה לאחר הכיבוש היה אהרן אל-שחב. כאשר הטילו העות'מאנים על היהודים באזורי הכיבוש את גזירת האלונקות, שחייבה את יהודי צנעא להעמיד גברים לרשות הצבא העות'מאני לשם נשיאת חיילים פצועים מצנעא לחודידה, ארגן אהרן אל-שחב הפגנה של יהודי מנאכה לפני המושל העות'מאני המקומי כדי שיסיר את הגזירה.
בשנים 1905-1904 התחוללו מרידות נגד העות'מאנים בהנהגת האמאם אל-מתוכל יחיא בן אל- מנצור חמיד אל-דין והקהילה היהודית במנאכה סבלה ממעשי שוד וגזל וכן ממצוקת רעב ונהרגו כאלפיים מיהודי האזור. ב- 1910 ביקר באזור יום טוב צמח שליח "אליאנס" שמסר כי חלה התפתחות בשיטת החינוך. במקום ה"חדר" ("כניס") שהיה נהוג, החל לפעול "מכתב", בית ספר מסורתי שבו למדו את מקצועות היהדות.
בשנת 1911 ביקר במנאכה שמואל יבנאלי שליח המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית, כדי לתהות על מצב הקהילה ולעודד עליית היהודים לארץ ישראל. באותה שנה שוב פרצה מרידה נגד העות'מאנים והדבר השפיע על המצב הכלכלי בקהילה.
ב- 1915 ביקר נוסע בריטי במנאכה ומסר שהיהודים העוסקים במלאכת נפחות ונגרות נחשבים לבעלי מקצוע מעולים. כן הותר ליהודים להחזיק בקרקעות ובוסתנים, דבר יוצא דופן באזור. עם זאת החוק האסלאמי נאכף בקפדנות מאז שהאמאם של צנעא התחזק בשלטונו ועל כן אין מתירים להם להקים בתי כנסת אלא רק להתכנס לתפילה בבתים פרטיים.
בדומה למרבית יהודי מרכז תימן, גם יהודי מנאכה נהגו בפחד במגעים עם זרים. בשנות השלטון התורכי הם השתחררו מהגבלות רבות שהיו מוטלות עליהם. הם שילמו מס גולגולת שנתי, ומכיון שהיה בהם כוח תחרות כלכלית, הציקו להם התושבים המוסלמים. יהודים מצנעא עברו להתגורר במנאכה וסביבתה בגלל התנאים המשופרים ליהודים באזור. בסביבת מנאכה היו כפרים שהיו מיושבים כולם ביהודים.
קהילת מנאכה התפתחה מבחינה כלכלית בעיקר לאחר הכיבוש התורכי (1872). סוחרים יהודים ממנאכה סחרו עם ארצות חוץ דרך נמל חודידה על חוף ים סוף, שנעשה לנמל הראשי של תימן, אם כי לא התפתחה בחודידה קהילה יהודית ראויה לשמה. בין הסוחרים הבולטים היה אהרן אל-שחב שכונה "מלך הקפה", על שום שדרכו עבר כל סחר הקפה בשנות השבעים המאוחרות של המאה ה- 19.
יהודי מנאכה עלו לישראל במבצע מרבד הקסמים בשנים 1950-1949.