קהילת יהודי שוויינפורט

ווסטהיים

עיירה בנפת הספורט, פרנקוניה התחתית, בוואריה, גרמניה

עד איחוד גרמניה באוקטובר 1990, במערב גרמניה.

בתחילת המאה ה-19 חיו 104 יהודים בווסטהיים, כ-18.3% מכלל האוכלוסייה. מספרם ירד ל-90 ב-1900, כ-12.3% מהתושבים המקומיים.

ב-1933 הקהילה היהודית של ווסטהיים הייתה כפופה לרבנות המחוזית של שוויינפורט (Schweinfurt). היה להם בית כנסת, והקהילה הקימה בית ספר ומקווה טהרה. המתים נקברו בבית הקברות היהודי האזורי בקליינשטיינאך (Kleinsteinach) בנפת האספורט (Hassfurt).

יהודי ווסטהיים היו סוחרי בקר, עסקו בחקלאות וכמו כן היו חנויות שמן ומוצרי עור.

בשנת 1933, כשהנאצים עלו לשלטון בגרמניה, הקהילה היהודית בווסטהיים מנתה 43 אנשים, כ-4.5% מכלל האוכלוסייה.

 

תקופה השואה

ב-9 בנובמבר 1938 ("ליל הבדולח") הגיעו אנשי ס.א. לווסטהיים, מלווים על ידי אנשי ס.א. מקומיים, הם פרצו לבתי יהודים, הרסו רהיטים וחפצי בית, ניפצו חלונות וגנבו חפצי ערך. גברים יהודים נאסרו והובאו לבית הכנסת, ולעיניהם נהרסו נברשות וכלי קודש. ספרי תורה הושלכו לרחוב והועלו באש. התושבים המקומיים העליבו את היהודים ולעגו להם.

יהודי המקום הובאו לבית הסוהר בהאספורט. מספר תושבים גויים, כולל הכומר האוונגליסטי ואשתו, אשר הביעו אהדתם ליהודים נעצרו באותו לילה ושוחררו ביום שלמחרת.

בין 1938 ל-1941 היהודים נטשו את ווסטהיים. ב-2 בספטמבר 1940 נדרשו יהודי העיירה לפנות את בתיהם ולגור בבית אחד. בנובמבר 1940 הוסרו שלטים מחנויות, שנשאו שמות יהודים, והחנויות נמסרו לתושבים ה"אריים".

ב-22 באפריל 1942 כ-15 חברי הקהילה היהודית נשלחו לוורצבורג ומ-25 ואילך הם נשלחו ליסביקה (Izbica) ליד לובלין בפולין.

ב-25 ביוני 1942, 3 יהודים שנותרו בווסטהיים נשלחו לשוויינפורט ומשם לטרייזנשטט.

גרולצהופן GEROLZHOFEN

עיר מחוז בפראנקוניה התחתית, באוואריה, גרמניה.


יהודים נזכרו בגרולצהופן לראשונה במאה ה- 13. עד המאה ה- 16 אין מידע על יהודים בעיר, מלבד מסמך מאמצע המאה ה- 16 המעיד על בקשת היהודי אברהם מהגמון העיר וירצבורג להעניק לו זכויות מסויימות. במאה ה- 17 כבר הייתה במקום קהילה מאורגנת. בית העלמין של גרולצהופן קודש ב- 1639, ושימש עוד שבע קהילות שכנות.

חברה קדישא נוסדה ב- 1715. פנקס קהילה נוהל מ- 1805. כן היו בעיר מקווה טהרה וכיתות ללימודי קודש. החזן ששימש גם כשוחט. ב- 1874 הוקם בית כנסת חדש בגרולצהופן. בראשית המאה ה- 20 השתייכה הקהילה לרבנות המחוזית של שוויינפורט SCHWEINFURT. בעיר היה סניף פעיל של ההסתדרות הציונית.

ב- 1933, כשהנאצים עלו לשלטון בגרמניה, היו בקהילת גרולצהופן 125 יהודים, % 4.2 באוכלוסייה הכללית.


תקופת השואה

ב- 1935, בפקודת המנהיג המקומי של המפלגה הנאצית, פורסמו לגנאי על קירות בית העירייה, שמות של "ארים" שקנו בחנויות של יהודים.

ב"ליל הבדולח" 9, בנובמבר 1938, צוירו על בתי היהודים סיסמאות אנטישמיות ומצבות בבית העלמין נעקרו. למחרת ערכו הנאצים חיפושים בבתי היהודים אחר כלי נשק וספרות אסורה. פורעים הרסו בתים של יהודים והתנכלו ליושביהם. הם פרצו לבניין בית הכנסת, מצויידים בפטישים, והרסו את תכולתו. שבוע לאחר מכן שולחו גברים יהודים למחנה ריכוז בדכאו.

למרות כל אלה, בשנת 1939, גם אחרי שפרצה מלחמת העולם השנייה (ספטמבר), עדיין ניסו היהודים לקיים חיי קהילה וחיים וחברתיים. אך עם הזמן התחילו לעזוב את העיר.

עד שנת 1942 עזבו את גרולצהופן 96 יהודים. שישה מהם עלו לארץ ישראל. היהודים שנותרו בעיר גורשו למחנות ריכוז באיזביצה IZBICA (על אדמת פולין) ובטרזין TEREZIN (צ'כוסלובקיה).


אחרי המלחמה חזר לגרולצהופן רק יהודי אחד, וגם הוא עזב תוך זמן קצר לווירצבורג. בניין בית הכנסת, בית הקהילה ומקווה הטהרה לא ניזוקו במהלך המלחמה. גם בית העלמין היהודי התקיים תחת השגחת רשויות העיר.

אלטנשונבך

Altenschönbach 

מחוז עירוני בעיר פריכזנשטט במחוז קיצינגן בבוואריה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: 1703; שיא אכלוס יהודי: 141 ב-1814; אוכלוסייה יהודית ב-1933: 15 נפשות.

יהודי אלטנשונבך בנו בית כנסת ב-1843. ב-1850, 27 תלמידים הלכו לביה"ס היהודי תחת הדרכתו של מורה אשר תפקד גם כחזן ושוחט. למרות שהיהודים המקומיים יכלו לשמר את המקווה שלהם, הם ניהלו טקסי קבורה בגרולצהיים. ב-1933, 15 היהודים של אלטנשונבך חיו בתחום השיפוט של הרבנות המחוזית של שויינפורט. בית הספר נסגר, אבל תלמידים המשיכו ללמוד דת בכיתה של בית הכנסת.

שלושה עשר יהודים חיו באלטנשונבך בליל הפוגרום (9 בנובמבר 1938). בערב גורלי זה, אנשי פלוגות הסער מקיצינגן ואלטנשונבך, בסיוע ילדים מקומיים, הרסו את בית הכנסת ובזזו בתי יהודים. נשים יהודיות נעצרו יחד עם גברים יהודים ונכלאו בגרולצהופן; הנשים שוחררו ביום המחרת, אך הגברים עוכבו במשך למעלה משבוע. גבר יהודי אחד נשלח לדכאו. בין השנים 1939 ו-1940, ארבעה מיהודי אלטנשונבך עברו למקומות אחרים בגרמניה. עד 1942, רק שבעה נותרו: אחד נפטר באלטנשונבך, וחמישה גורשו לאיזביצה, דרך וירצבורג, באפריל 1942. בספטמבר, היהודי האחרון של אלטנשונבך נשלח לבית אבות בוירצבורג, אשר ממנו הוא גורש למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטט. בית הכנסת הפך מאוחר יותר לבניין דירות.

------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

Bavaria

In German: Bayern

שוואנפלד

Schwanfeld

כפר במחוז שוויינפורט (Schweinfurt), פרנקוניה התחתית, בוואריה, גרמניה.

יהודים בשוואנפלד מוזכרים לראשונה ב-1298, בימי פרעות רינדפלייש (רינדפלייש (Rindfleisch), איש אצולה פרנקוני, הוביל את המהומות נגד 149 קהילות יהודיות בבוואריה). יש להניח שאחרי הפרעות אלו שנותרו בחיים עזבו את המקום. קהילה יהודית התארגנה בשוואנפלד רק במאה ה-16. ב-1579 הוקצתה קרקע עבור בית עלמין, ששימש גם קהילות יהודיות סמוכות. אחרי  שבית העלמין קודש קיבלו יהודי שוואנפלד היתר למנות רב, להעסיק קברן ולקיים בית-דין.

בתחילת המאה ה-18 נרשמה "חברה קדישא" בכפר. בית הכנסת נבנה ב-1786 ובאמצע המאה ה-19 נפתח בית ספר יהודי, שלימדו בו תורה (ב-1850 למדו בו 32 תלמידים), והוא פעל עד ראשית המאה ה-20. המורה שימש גם כחזן וכשוחט. במאי 1866 התחוללו מהומות אנטישמיות בכפר, ובמהלכן התעללו ביהודים ופגעו ברכושם.

בין מוסדות הקהילה היו "גמילות חסדים", חברת צדקה שפעלה ליד "חברה קדישא", "חברה קדישא" לנשים ואגודה לעידוד המלאכה והאומנויות שהוקמה בשנת 1821.

ב-1933 הייתה הקהילה כפופה לרבנות מחוז שוויינפורט וברשותה היו בית כנסת, "מקווה טהרה", בית עלמין וכיתות בית ספר ללימודי קודש.

לשיא גודלה הגיעה הקהילה בראשית המאה ה-19, כשנימנו בה 230 נפש, 37.2% מתושבי הכפר. אחר כך הקהילה קטנה, וב-1900 היו בה רק 114 יהודים – 12.9% מתושבי המקום.

ב-1933, כשהנאצים עלו לשלטון בגרמניה, חיו בשוואנפלד רק 58 יהודים (6.3% מכלל האוכלוסייה).

תקופת השואה

בפרעות "ליל הבדולח" (10 בנובמבר, 1938) נהרסו כליל הרהיטים ותשמישי הקדושה בבית הכנסת של שוואנפלד. אחרי הפרעות אולץ אחד מיהודי הכפר למכור את אדמותיו לראש הכפר הסמוך טיילהיים (Theilheim) ברבע ממחיר שוויו. הקונה היה מפעילי המפלגה הנאצית.

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר, 1939) עדיין ישבו יהודים בשוואנפלד. באפריל 1942 נימנו בכפר 10 יהודים. 8 מהם גורשו דרך וירצבורג (Wuerzburg) לאיזביצה (Izbica) בקרבת לובלין (Lublin) על אדמת פולין; כעבור זמן קצר גורשו שני היהודים הנותרים לגטו תרזיינשטאדט שעל אדמת צ'כוסלובקיה.

ב-1956 רק יהודי אחד חזר לשוואנפלד. בניין בית הכנסת שניזוק בחלקו ובנייני בית הספר ומקווה הטהרה עדיין עמדו על תילם. בית העלמין העתיק נשמר ומטופל בהשגחת"ארגון הקהילות היהודיות בבוואריה.

האספורט HASSFURT

עיר בפראנקוניה תחתית, באוואריה, גרמניה.


קהילה יהודית הייתה במקום כבר במאה ה- 13. הקהילה נפגעה בפרעות רינדפלייש RINDFLEISCH, בשנת 1298, וגם בפרעות "המגיפה השחורה" ב- 1349.

במאה ה- 15 חיו בעיר ככל הנראה רק שלושה "יהודי חסות" עם משפחותיהם. באותה עת נחתם הסכם עם הארכיבישוף של וירצבורג WUERZBURG, לפיו הותר ליהודים לשבת במחוזותיו. ומספר היהודים בהאספורט גדל. גם במאות ה- 17 וה- 18 פעלו לטובת היהודים כמה רבנים שתדלנים בלשכתו של הארכיבישוף של וירצבורג. באותן התקופות כבר הייתה שם קהילה מאורגנת.

ב- 1888 הוקמו בהאספורט בית כנסת ובבניינו מקווה טהרה, כיתת לימוד ודירה עבור המורה. בכיתה למדו שבעה תלמידים. שתי חברות קדישא פעלו בעיר, האחת לנשים והשנייה לגברים. יהודי האספורט השתמשו בבית העלמין העתיק של קהילת קליינשטיינאך KLEINSTEINACH.

לקראת סוף המאה ה- 19 חיו בהאספורט כ- 100 יהודים.

רוב יהודי האספורט היו סוחרים, בעיקר סחרו בבהמות. הווטרינאר בעיר היה יהודי, והיה גם מורה יהודי אחד, קצב אחד ושני איכרים יהודים.

ב- 1935 נפתח במקום סניף של ארגון ציוני.

ב- 1933, כשעלו הנאצים לשלטון בגרמניה, היו בקהילה היהודית בהאספורט 91 נפשות, 2.6 אחוזים מכלל התושבים.


תקופת השואה

ב- 1 באפריל 1933, ביום החרם הכללי נגד היהודים, הוצבו שומרי ס"א לפני חנויות של יהודים, התושבים לא שיתפו פעולה אתם, אך פרנסי העיר הכבידו על המסחר ועל חיי החברה של התושבים היהודיים. עד סוף שנת 1938 עזבו כ- % 60 מהם את העיר, בעיקר אחרי פרסום "חוקי נירנברג" ב- 1935. 11 יהודים עלו לארץ ישראל.

במהומות "ליל הבדולח" (9 בנובמבר 1938) פרצו פורעים לבית הכנסת, שברו שמשות, והשליכו ספרי תורה, תשמישי קדושה וסידורי תפילה לרחבה שלפני הבניין, ושם הציתו אותם. הפורעים התנכלו ליהודים וגברים יהודים נעצרו.

עד סוף שנת 1941 עזבו את העיר עוד 15 יהודים. באפריל 1942 גורשו 16 יהודים דרך וירצבורג לאיזביצה IZBICA, בקרבת לובלין על אדמת פולין. זוג זקנים נשלח ביוני 1942 לגיטו טרזין TEREZIN על אדמת צ'כוסלובקיה, גורל שאר היהודים אינו ידוע.


אחרי המלחמה לא חזרו יהודים להאספורט. בשנת 1948 הועמדו לדין 28 מהפורעים של "ליל הבדולח" תשעה מהם נידונו למאסר.

האמלבורג HAMMELBURG

במקורות היהודיים: אמלבורק, האמבלבורג, באמילבורג, האמילבוריג, המאלבורק, המילבורק.

עיר במחוז באד קיסינגן BAD KISSINGEN, פראנקוניה התחתית, באוואריה, גרמניה.


קהילה יהודית, שהייתה קיימת בהאמלבורג מסוף המאה ה- 13, סבלה מרדיפות במאות ה- 13 וה- 14. ב- 1399 ניתן היתר לשלוש משפחות יהודיות לשבת במקום במשך שש שנים.

במאה ה- 16 נבנה בעיר בית כנסת וקודש בית עלמין. ב- 1604 נפתח מקווה טהרה. התושבים המקומיים ופרנס העיר עוינו את היהודים, הגבילו את מספרם וניסו לנצרם.

במהלך מלחמת שלושים שנה (1618 - 1648) סבלה הקהילה היהודית מייחס גרוע ומרדיפות. אחרי המלחמה השתפר מצבם הכלכלי.

במארס 1671 הוצא צו גירוש, והיהודים גורשו מהעיר. בבניין בית הכנסת השתמשו הנוצרים לדיר חזירים. כעבור שש שנים שבו היהודים, וחיי הקהילה חודשו. מצב היהודים השתפר בהדרגה, ובראשית המאה ה- 18 שוב הורשו לקיים תפילות בבית הכנסת הישן. בשנת 1770 נחנך בית כנסת חדש. בית ספר תלמוד תורה פעל במקום והיו "גמילות חסדים" וחברה קדישא.

למן הרבע השני של המאה ה- 17 כיהנו רבנים בהאמלבורג ופעלה ישיבה.

במאה ה- 19 התפרנסו רוב יהודי האמלבורג כבעלי מלאכה, מקצתם היו איכרים. במאה ה- 20 עסקו רובם במסחר בבהמות ובבדים.

בעיר פעלו ארגון ציוני ו"הקרן הקיימת לישראל".

ב- 1900 חיו בהאמלבורג 149 יהודים (% 5 באוכלוסייה הכללית). בעקבות התחזקותה של המפלגה הנאצית החלו יהודים לעזוב את העיר ועד 1933, כשהנאצים עלו לשלטון בגרמניה, ירד מספרם ל- 79 נפשות, % 2.6 בקרב התושבים.


תקופת השואה

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה החל לחץ כלכלי על התושבים היהודים. בסוף 1934 נסגר בהאמלבורג "כל-בו" בבעלות יהודים, וב- 1935 נלקחו רשיונות עבודה של סוחרים נודדים והופקע ביתו של יהודי. למרות הקשיים התנהלו חיי קהילה תקינים עד שנת 1937. התקיימו הרצאות ונשמרה רמת לימודי תורה של ילדי הקהילה. באביב 1938 אולצו מנהיגי הקהילה להעביר את בניין בית הכנסת ואת בניין הקהילה לרשות העירייה. זמן קצר לאחר מכן נדרשו בעלי הבתים ובעלי החנויות היהודיים למסור את נכסיהם לתושבים "אריים" במחירים נמוכים מערכם. ככל הידוע נערכה בהאמלבורג התפילה האחרונה בציבור במאי 1938. ביולי אותה השנה נאסרה הקבורה בבית העלמין העתיק בפפאפנהאוזן PFAFFENHAUSEN. בעקבות גזירות אלה עזבו % 80 מהיהודים את האמלבורג עוד לפני פרעות "ליל הבדוח" (9 בנובמבר 1938). שישה מיהודי העיר עלו לארץ ישראל.

ב"ליל הבדולח" נופצו השמשות בבתי היהודים. למחרת נהרסו רהיטי בית הכנסת ותשמישי הקדושה הועלו באש. כמו-כן נהרסו חדר הלימוד ודירת המורה וגם דירות היהודים ניזוקו. היהודים המעטים שעדיין נותרו בעיר נעצרו והוחזקו במעצר במשך יומיים. אחר כך שוחררו, למעט שני גברים, שנשלחו בחודש נובמבר למחנה ריכוז בדכאו DACHAU.

רדיפת היהודים נמשכה גם אחרי "ליל הבדוח". בעיר נותרו 15 יהודים, 13 מהם עזבו את האמלבורג עד אמצע יולי 1939. במקום נותרו שני יהודים שהיו נשואים בנישואי תערובת וגורלם אינו ידוע.

אחרי חיסול הקהילה עברו בניין בית הכנסת והגן שסביבו לידי הנאצים, ונותרו שלמים.

אחרי המלחמה לא חזרו יהודים להאמלבורג.

גוסמנסדורף

Goßmannsdorf 

רובע בעיירה הופהיים במחוז הסברג בבוואריה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: 1510; שיא אכלוס יהודי: 75 ב-1867 (10.4% מכלל האוכלוסייה); אוכלוסייה יהודית ב-1933: 7 נפשות.

ב-1765, יהודי גוסמנסדורף  המירו את חדר התפילה שלהם בבית כנסת ברחוב האופטשטראסה (שמאוחר יותר נקרא צנטהופשטראסה). קהילה קטנה זו לא רק שתחזקה מרכז קהילתי, מקווה וחדר בית ספר, אלא גם העסיקה מורה שתפקד כשוחט וכחזן. טקסי קבורה נערכו באלרסהיים. בתחילת 1905, בשל התמעטות האוכלוסייה היהודית, יהודים מהסביבה נכחו בתפילות בגוסמנסדורף. הקהילה התפרקה ב-1938, ולאחריה רוב תשמישי הקדושה של בית הכנסת הועברו לאגודת הקהילה היהודית הבווארית במינכן. עם זאת, בליל הפוגרום ("ליל הבדולח") (9 בנובמבר 1938) אנשי פלוגות הסער והאס אס הרסו בתי יהודים ואת בית הכנסת. ספר התורה שאוכסן בבית יהודי נקרע לגזרים ושני גברים יהודים עוכבו לחקירה בכלא אוכזנפורט. חמישה יהודים עזבו את גוסמנסדורף. ב-1940 שני יהודים מקומיים הוכרחו למכור את בתיהם ולעבור לבית אבות בוירצבורג, אשר ממנו הם גורשו בספטמבר 1942. שני היהודים האחרונים של גוסמנסדורף גורשו לאיזביצה, דרך קיצינגן, במרץ 1942. לפחות 22 מיהודי גוסמנסדורף ניספו בשואה. בית הכנסת אשר נמכר לעירייה ב-1939, הוסב לבניין דירות לאחר המלחמה. חלקים מקירות המעטפת ומספר חלונות מקוריים השתמרו.

--------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

פופנלאואר

Poppenlauer

רובע בעיירה מסבך במחוז קיצינגן בבוואריה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: 1700; שיא אכלוס יהודי: 120 ב-1837 (9.6% מכלל האוכלוסייה); אוכלוסייה יהודית ב-1933: 45 נפשות.

הקהילה היהודית של פופנלאואר ניהלה תפילות באולם תפילה עד 1867, אז נחנך בית כנסת ברחוב גריגסגאסה 5, הבניין גם הכיל כיתות עבור בית הספר היסודי היהודי, אשר נסגר ב-1924. לקהילה היה מקווה ובניין דירות אך קבורת מתיה נערכה במסבך. ב-1933 למדו  ארבעה ילדים דת עם מורה ממסבך. איגוד נשים יהודיות היה פעיל בכפר באותה שנה, אך הוא נסגר במהרה לאחר מכן כתוצאה מהמדיניות הכלכלית הנאצית נגד היהודים. בבוקר שלמחרת ליל הפוגרום (9 בנובמבר 1938), 60 אנשי פלוגות הסער ממסבך, מלווים בחברי פלוגות הסער המקומיים ותושבי פופנלאואר רבים, פרצו והרסו את בתי תשע המשפחות האחרונות של הכפר, ולאחר מכן הרסו הפורעים את פנים בית הכנסת ותשמישי הקדושה. עשרים ושנים מיהודי פופנלאואר ברחו לחו"ל (רבים לארצות הברית) וחמישה עברו למקומות אחרים בגרמניה. באפריל 1942, 14 יהודים גורשו לאיזביצה (דרך וירצבורג); וביולי 1942, שבעה נשלחו למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטט (גם דרך וירצבורג). גורלם של שלושה מיהודי פופנלאואר (שכנראה היו נשואים לנוצרים/נוצריות) נותר לא ידוע. לפחות 20 מיהודי פופנלאואר נספו בשואה. בניין בית הכנסת והמקווה שרד את התקופה הנאצית.

------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

רינק

Rieneck

עיר באזור מיין-שפסארט במחוז המנהלי של פרנקוניה תחתית בבוואריה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ימי הביניים; שיא אכלוס יהודי: 96 ב-1837; אוכלוסייה יהודית ב-1933: 19 נפשות.

התיעוד המוקדם ביותר של רינק היהודית מאוזכר בטבח האנטי יהודי רינדפלייש של 1298. למרות שיהודים גורשו מהעיר ב-1618, התגבשה שוב נוכחות יהודית חדשה ב-1669. בית כנסת הוקם ברינק בסוף המאה ה-17, ארון הקודש נשא כיתוב  המתוארך ל-1748. ב-1790, פעל בעיר בית ספר תלמוד תורה לבנים. בית הכנסת שופץ ב-1872, ובניין בית ספר נפרד –שכלל מקווה – נבנה ב-1873. הקהילה קברה את מתיה באלטנגרונאו (באזור הסה). ב-1933, לימד מורה מאדלסברג מספר תלמידים יהודים. ב-30 ביוני 1937. כצעד פתיחה לליל הפוגרום ("ליל הבדולח") (9 בנובמבר 1938), נפרץ בית הכנסת וחולל, כאשר ששה ספרי תורה הוצאו מארון הקודש והושלכו על הרצפה. בליל הפוגרום נהרס בית הכנסת על הריהוט שבו, תשמישי הקדושה ופריטי תכולה אחרים; בתי יהודים ניזוקו קשות באותו לילה. ארבעה מיהודי רינק עזבו את המדינה ושניים עברו למקומות אחרים בגרמניה. ה-13 שנותרו לאחר הפוגרום אולצו למכור את בתיהם בפברואר 1939; עד ה-10 במרץ 1939 עברו כולם לפרנקפורט שעל המיין. לפחות שבעה מיהודי רינק ניספו בשואה. שלט זיכרון נחשף מאוחר יותר ברינק.

-------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.