חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 9
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי מוצול

מוצל Mosul

בערבית: الموصل‎ 

בערבית אל-מוצל

עיר על גדות החידקל, צפון עיראק.


יש סבורים שמוצל היא נינוה העתיקה. יהודים הגיעו לראשונה לאזור כנראה לאחר חורבן ממלכת ישראל בשנת 720 לפני-הספירה.

ב- 641 נכבשה מוצל בידי המוסלמים ואז הייתה שם כבר שכונת יהודים ("מחלת אל-יהוד"). במשך מאה ה- 12 הצטרפו לקהילה יהודים מארץ ישראל, פליטי רדיפות הצלבנים ומספר היהודים במוצול הגיע ל- 7,000.

בסוף המאה ה- 16 ובראשית המאה ה- 17 עמדו בראש הקהילה רבנים ממשפחת בראזאני וכינויים היה "האדוני". הם הקימו ישיבה ושיפרו את רמת הלימוד. אסנת בתו של ר' שמואל ברזאני, למדה לצד אביה ובמותו ירש בעלה את מקומו של אביה. אחרי מות בעלה ועד שנבחר רב וראש ישיבה חדש, עמדה אסנת באראזאני בראש הישיבה, ושימשה גם כרבנית ופוסקת. ידוע שכתבה פירושים לספר משלי, אך הכתב לא שרד.

במאה ה- 18 ישבו בעיר כ- 150 משפחות יהודיות, וקיימו קשרי מסחר עם בגדאד ועם חלב. במאה ה- 19 היו במוצל כ- 200 משפחות יהודיות, לקראת סוף המאה ישבו במוצל כאלף יהודים.

בראשית המאה העשרים, למרות הכרת השלטון העות'מאני במעמד היהודים, התערער מצב הבטחון של הקהילה. הפיכת התורכים הצעירים בשנת 1908 הביאה לשיפור. באותה השנה נימנו בקהילה 3,500 נפש.

בשנת 1875 נפתח בית ספר בידי חברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס"), ונסגר כעבור כמה חודשים. בית ספר חדש של "אליאנס" נפתח ב- 1908. באותה התקופה נבחר יהודי למועצת העירייה, והיה חבר יהודי בבית המשפט העליון.

במהלך מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) התיישבו בעיר פליטים יהודים מכורדיסתאן. לאחר תום המלחמה היו בקהילה כ- 5,000 יהודים.

בתקופת המנדט הבריטי השתלבו יהודים באדמיניסטרציה הבריטית, בין בעלי התפקידים היו סלים דוד צמח ודוד עזרא לניאדו. לפרלמנט העיראקי הראשון (1924) נקבע נציג אחד לקהילת מוצל, אך למעשה ייצג את הקהילה יהודי מבגדאד. ב- 1932 נבחר ששון צמח, שכיהן עד 1951 והיה חבר במועצת העיר. ב- 1946 נבחר צבי צאלח מריומה למועצת המחוז.

הקהילה עברה תקופות קשות של רדיפות בשנים 1939-1936, בעקבות המרד הערבי בארץ- ישראל; בשנת 1941, בימי המרד של רשיד עלי אל-כילאני, הפרו-נאצי, ובתקופת מלחמת השחרור של ישראל (1948).

ב- 1942 היו במוצל כ4,000- יהודים שישבו ברובע משלהם. הקהילה הייתה מורכבת מיהודים מקומיים וממהגרים מכורדיסתאן התורכית שהגיעו בימי מלחמת העולם הראשונה. כאשר עיראק הצטרפה למלחמה בישראל (1948) הוכרז באזור משטר צבאי, יהודים נעצרו ופוטרו ממשרותיהם. באותה העת נימנו בקהילה 8,200 נפש, לאחר שנוספו משפחות מעיירות בסביבה.

מוצל שימשה מקום ריכוז ליהודים מצפון עיראק לפני עלייתם לישראל. בשנת 1950 יצאה שיירה ראשונה של עולים ממוצל.


חיי הקהילה

בתקופה העות'מאנית עמד ה"חכם באשי" בראש הקהילה היהודית. בני משפחת ברזאני ובני משפחת צאיג מלאו תפקיד זה במאות ה- 19 וה- 20. בשנת 1931 פורסם "חוק העדה הישראלית" שהכיר רשמית בשלוש קהילות בעיראק, ביניהן מוצל. על פי החוק יעמדו בראש הקהילה "ראש", "ראש חכמים", "ועד כללי" ו"ועד גשמי".

בית-דין יהודי פעל במוסול עד 1951, שנת העלייה לישראל. הוועד הגשמי נבחר לראשונה רק בשנת 1944, בתקופה העות'מאנית פעלו מח'תארים בשכונה היהודית ושימשו אנשי קשר לשלטונות. המח'תאר האחרון היה עזיר עזיז מוחה, שכיהן עד 1951.

ששה בתי כנסת היו במוצל: בית הכנסת התחתון (אלג'ויני), הוקם כנראה ב- 1912; בית הכנסת החיצון (אלבגיני), שהוקם ב- 1824; בית כנסת אלמדרש, שהוקם בידי משפחות כורדיות שבאו לעיר ושופץ ב- 1918; בית כנסת ששון, שנבנה בשנת 1902; בית כנסת אל-מכתב בבית-הספר "אליאנס" ובית כנסת עטיה, שהוקם בימי מלחמת העולם הראשונה.

עד להקמת בית-הספר של "אליאנס" בשנת 1908 התקיימו לימודים ב"חדרים". ב- 1906 היו ארבעה תלמודי תורה. בשנת 1917 נסגר בית-ספר "אליאנס" ובשנת 1919 נפתח בית-ספר "אלאסראיליה", והלימודים התנהלו בו בערבית. הנדבן סיר אליעזר כדורי יזם בניית בית-ספר חדש של חברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס") על-שם לורנס ורימה כדורי. בית ספר זה נפתח ב- 1930 ונסגר ב- 1951. במוצל לא היה בית-ספר תיכון יהודי. הקהילה לא הפעילה מוסדות לעזרה הדדית.

פולחן עלייה לרגל לקברי קדושים היה מפותח בקהילת מוצל. באזור היו קברו של הנביא יונה בן אמיתי ליד ננווה העתיקה וקברו של נחום האלקושי, כחמישים ק"מ ממוצל בכפר אלקוש.

יהודי הקהילה היו סוחרים, חנוונים, חלפנים, צורפים ובעלי מלאכה. לא היו ביניהם עשירים.

יהודים ממוצל רכשו קרקעות בארץ-ישראל, לפי ההצעות של שליחים שבאו משם. הייתה גם עלייה לארץ-ישראל במהלך המאה ה- 19 ובראשית המאה העשרים. מוצל שימשה מרכז להברחת יהודים לארץ-ישראל בדרך לא חוקית. בהברחה עסקו כמה מבני הקהילה.

בשנת 1942 הוקם גרעין של תנועת "החלוץ". בשנות מלחמת העולם השנייה החלה התנועה לעסוק בהעפלה, בעיקר דרך קמשלי (בצפון מזרח סוריה). שליחים מארץ-ישראל שפעלו במוצל היו אנצו סירני, שמריהו גוטמן וגדעון גולני. ב- 1946 התקיים סמינר ראשון של התנועה במוצל. אחרוני העולים הבלתי ליגאליים עלו בשנת 1948. בפסח 1951 נסגר סניף "החלוץ" בעיר עם עליית כל אנשי הקהילה לישראל.

סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
176889
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי מוצול

מוצל Mosul

בערבית: الموصل‎ 

בערבית אל-מוצל

עיר על גדות החידקל, צפון עיראק.


יש סבורים שמוצל היא נינוה העתיקה. יהודים הגיעו לראשונה לאזור כנראה לאחר חורבן ממלכת ישראל בשנת 720 לפני-הספירה.

ב- 641 נכבשה מוצל בידי המוסלמים ואז הייתה שם כבר שכונת יהודים ("מחלת אל-יהוד"). במשך מאה ה- 12 הצטרפו לקהילה יהודים מארץ ישראל, פליטי רדיפות הצלבנים ומספר היהודים במוצול הגיע ל- 7,000.

בסוף המאה ה- 16 ובראשית המאה ה- 17 עמדו בראש הקהילה רבנים ממשפחת בראזאני וכינויים היה "האדוני". הם הקימו ישיבה ושיפרו את רמת הלימוד. אסנת בתו של ר' שמואל ברזאני, למדה לצד אביה ובמותו ירש בעלה את מקומו של אביה. אחרי מות בעלה ועד שנבחר רב וראש ישיבה חדש, עמדה אסנת באראזאני בראש הישיבה, ושימשה גם כרבנית ופוסקת. ידוע שכתבה פירושים לספר משלי, אך הכתב לא שרד.

במאה ה- 18 ישבו בעיר כ- 150 משפחות יהודיות, וקיימו קשרי מסחר עם בגדאד ועם חלב. במאה ה- 19 היו במוצל כ- 200 משפחות יהודיות, לקראת סוף המאה ישבו במוצל כאלף יהודים.

בראשית המאה העשרים, למרות הכרת השלטון העות'מאני במעמד היהודים, התערער מצב הבטחון של הקהילה. הפיכת התורכים הצעירים בשנת 1908 הביאה לשיפור. באותה השנה נימנו בקהילה 3,500 נפש.

בשנת 1875 נפתח בית ספר בידי חברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס"), ונסגר כעבור כמה חודשים. בית ספר חדש של "אליאנס" נפתח ב- 1908. באותה התקופה נבחר יהודי למועצת העירייה, והיה חבר יהודי בבית המשפט העליון.

במהלך מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) התיישבו בעיר פליטים יהודים מכורדיסתאן. לאחר תום המלחמה היו בקהילה כ- 5,000 יהודים.

בתקופת המנדט הבריטי השתלבו יהודים באדמיניסטרציה הבריטית, בין בעלי התפקידים היו סלים דוד צמח ודוד עזרא לניאדו. לפרלמנט העיראקי הראשון (1924) נקבע נציג אחד לקהילת מוצל, אך למעשה ייצג את הקהילה יהודי מבגדאד. ב- 1932 נבחר ששון צמח, שכיהן עד 1951 והיה חבר במועצת העיר. ב- 1946 נבחר צבי צאלח מריומה למועצת המחוז.

הקהילה עברה תקופות קשות של רדיפות בשנים 1939-1936, בעקבות המרד הערבי בארץ- ישראל; בשנת 1941, בימי המרד של רשיד עלי אל-כילאני, הפרו-נאצי, ובתקופת מלחמת השחרור של ישראל (1948).

ב- 1942 היו במוצל כ4,000- יהודים שישבו ברובע משלהם. הקהילה הייתה מורכבת מיהודים מקומיים וממהגרים מכורדיסתאן התורכית שהגיעו בימי מלחמת העולם הראשונה. כאשר עיראק הצטרפה למלחמה בישראל (1948) הוכרז באזור משטר צבאי, יהודים נעצרו ופוטרו ממשרותיהם. באותה העת נימנו בקהילה 8,200 נפש, לאחר שנוספו משפחות מעיירות בסביבה.

מוצל שימשה מקום ריכוז ליהודים מצפון עיראק לפני עלייתם לישראל. בשנת 1950 יצאה שיירה ראשונה של עולים ממוצל.


חיי הקהילה

בתקופה העות'מאנית עמד ה"חכם באשי" בראש הקהילה היהודית. בני משפחת ברזאני ובני משפחת צאיג מלאו תפקיד זה במאות ה- 19 וה- 20. בשנת 1931 פורסם "חוק העדה הישראלית" שהכיר רשמית בשלוש קהילות בעיראק, ביניהן מוצל. על פי החוק יעמדו בראש הקהילה "ראש", "ראש חכמים", "ועד כללי" ו"ועד גשמי".

בית-דין יהודי פעל במוסול עד 1951, שנת העלייה לישראל. הוועד הגשמי נבחר לראשונה רק בשנת 1944, בתקופה העות'מאנית פעלו מח'תארים בשכונה היהודית ושימשו אנשי קשר לשלטונות. המח'תאר האחרון היה עזיר עזיז מוחה, שכיהן עד 1951.

ששה בתי כנסת היו במוצל: בית הכנסת התחתון (אלג'ויני), הוקם כנראה ב- 1912; בית הכנסת החיצון (אלבגיני), שהוקם ב- 1824; בית כנסת אלמדרש, שהוקם בידי משפחות כורדיות שבאו לעיר ושופץ ב- 1918; בית כנסת ששון, שנבנה בשנת 1902; בית כנסת אל-מכתב בבית-הספר "אליאנס" ובית כנסת עטיה, שהוקם בימי מלחמת העולם הראשונה.

עד להקמת בית-הספר של "אליאנס" בשנת 1908 התקיימו לימודים ב"חדרים". ב- 1906 היו ארבעה תלמודי תורה. בשנת 1917 נסגר בית-ספר "אליאנס" ובשנת 1919 נפתח בית-ספר "אלאסראיליה", והלימודים התנהלו בו בערבית. הנדבן סיר אליעזר כדורי יזם בניית בית-ספר חדש של חברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס") על-שם לורנס ורימה כדורי. בית ספר זה נפתח ב- 1930 ונסגר ב- 1951. במוצל לא היה בית-ספר תיכון יהודי. הקהילה לא הפעילה מוסדות לעזרה הדדית.

פולחן עלייה לרגל לקברי קדושים היה מפותח בקהילת מוצל. באזור היו קברו של הנביא יונה בן אמיתי ליד ננווה העתיקה וקברו של נחום האלקושי, כחמישים ק"מ ממוצל בכפר אלקוש.

יהודי הקהילה היו סוחרים, חנוונים, חלפנים, צורפים ובעלי מלאכה. לא היו ביניהם עשירים.

יהודים ממוצל רכשו קרקעות בארץ-ישראל, לפי ההצעות של שליחים שבאו משם. הייתה גם עלייה לארץ-ישראל במהלך המאה ה- 19 ובראשית המאה העשרים. מוצל שימשה מרכז להברחת יהודים לארץ-ישראל בדרך לא חוקית. בהברחה עסקו כמה מבני הקהילה.

בשנת 1942 הוקם גרעין של תנועת "החלוץ". בשנות מלחמת העולם השנייה החלה התנועה לעסוק בהעפלה, בעיקר דרך קמשלי (בצפון מזרח סוריה). שליחים מארץ-ישראל שפעלו במוצל היו אנצו סירני, שמריהו גוטמן וגדעון גולני. ב- 1946 התקיים סמינר ראשון של התנועה במוצל. אחרוני העולים הבלתי ליגאליים עלו בשנת 1948. בפסח 1951 נסגר סניף "החלוץ" בעיר עם עליית כל אנשי הקהילה לישראל.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי