קהילת יהודי פראגה (וורשה)

פראגה
Praga Warszawska

ביידיש: פראג

רובע של העיר וורשה, פולין, הנמצאת על הגדה המזרחית של נהר הוויסלה. עד 1791 הייתה עיר עצמאית.

פראגה התפתחה מכפר קטן על גדת הנהר וויסלה בשנת 1432 מול העיר העתיקה של ווארשה ורובע מאריינשטאט של היום, והפכה לעיר בעלת זכויות שניתנו לה מידי המלך הפולני וולאדיסלב הרביעי וואזה
בשנת 1648. מקורו של השם פראגה במילה הסלאבית הוא " פראז'יצ'", שפירושה "לשרוף", "לברא", "לבער" חלקת יער להתיישבות. פראגה נחשבת עד המאה ה-21 לפרוור נחשל ומוזנח של ורשה.

בימיה של מלכות פולין היהודים שילמו מיסים למלך או לנסיך בלבד. בגלל הפטור מתשלום מיסים עירוניים, תושבי הערים בפולין לא היו מעוניינים בהתיישבות היהודים בתחומן ועל כן היהודים היו לרוב מתיישבים באדמות האצילים, שם קיבלו זכויות מיוחדת שעבורן שילמו מסים לבעלי הקרקעות.

רק בתחילת המאה ה-19 קיבלו היהודים זכות להתגורר בוורשה. עד אז, בגלל האיסור להתגורר בוורשה, היהודים גרו בתחומה של פראגה ועיר ורשה שילמו רק מיסים זמניים לשהות קצרת מועד. בשנת 1755 הסיים (הפרלמנט) הפולני נתן רשות ליהודים להתיישב בפראגה ולייסד קהילה יהודית. אולם, היהודים ישבו בפראגה זמן רב לפני כן והפכו למעשה את פראגה ל"העיירה היהודית" של וורשה.

בתחילת המאה ה-19 בפראגה התגוררו כ-5,000 יהודים, ובאמצע המאה ה19- הם היוו כ-33 אחוז מהאוכלוסייה. במחצית המאה ה-20 היהודים היו כבר 40 אחוז מכלל האוכלוסייה.

הלבוש היהודי המסורתי ברחובות פראגה היה מראה נפוץ ולא הפליא איש. לרוב היהודים עסקו במסחר. השווקים ומרכזי מסחר של פראגה משכו אליהם אנשים מכל פולין. אך היו בקרב יהודי פראגה גם בעלי מלאכה, כגון בנאים, נגרים, חייטים, שוחטים, רופאים, עורכי דין, בעלי הוצאות ספרים, אומנים וכו'. פראגה, שהייתה בנויה מעץ, סבלה תדיר משריפות. היהודים האמידים בנו בתי מידות מאבן ובתי כנסת ומקוואות ותרמו על ידי כך לפיתוחה של העיר המודרנית. הסוחר והרוקח יוזף רוז'יצקי הקים בפראגה שוק סחורות ששימש את כל האזור. שוק זה מתקיים עד היום וידוע בשם "באזאר רוז'יצקי".

הדמות של ברק יוסלביץ קשורה במיוחד עם פראגה. ברק יוסלביץ, או בשמו בעברי דב בר בן יוסף, נענה בספטמבר 1794 לקריאתו של הגנרל טאדוש קושצ'ושקו למרד נגד השלטון הרוסי, והקים ביחד עם יוסף ארונוביץ יחידה יהודית של פרשים קלים. הגדוד מנה 500 מתנדבים מבין תושבי פראגה, מומן כולו בידי ברק יוסלביץ. היהודים קיבלו את ברכתם של רבני פראגה והיתר לחימה בשבת. הקהילה היהודית של פראגה גם דאגה לאספקת המזון הכשר. שלא כמו הפולנים, החיילים היהודים קיבלו היתר לגדל זקנים וללבוש בגדים מסורתיים. בקרבות פראגה ב-4 בנובמבר 1794 הגדוד היהודי, שלא הספיק לעבור אימונים ממושכים, הושמד. נותרו בחיים רק 20 איש אשר נשבו, ביניהם ברק יוסלביץ. יוסלביץ הורשה לצאת לגלות, לצרפת ואיטליה, שם לחם בגבורה במסגרת הלגיונות הפולניים בדרגת קולונל עד מותו בקרבות בשנת 1809. שמו הונצח באחד מרחובותיה של פראגה.

פראגה נשרפה כמה וכמה פעמים: בשנת 1656 נשרפה תוך כדי הכיבוש השוודי. ב-4 בנובמבר 1794 חיילות הגנרל הרוסי סובורוב, תוך כדי הכיבוש ודיכוי המרד הפולני של קושצ'יושקו, ערכו טבח המוני באוכלוסייה האזרחית של פראגה שברובה הייתה יהודית. הטבח הזה ייזכר בהיסטוריה כ"השחיטה של פראגה". גם שני גשרי העץ אשר יעברו את פראגה לוארשה נשרפו בפקודת הגנרל הרוסי סובורוב כדי למנוע מהחיילים הרוסים להמשיך ולטבוח באוכלוסייה של וורשה.

ב 5 בספטמבר 1915, תוך כדי קרבות מלחמת העולם הראשונה, הכוחות הרוסיים הנסוגים בפני הגרמנים פוצצו את שלשת הגשרים על נהר הוויסלה, שחיברו בין פראגה לוארשה. ב 9 באוגוסט 1915 הרוסים עזבו את פראגה והמקום נכבש ע"י הגרמנים.

תקופת השואה

כאשר הגרמנים הכניעו את וורשה ב-28 בספטמבר 1939, הם נעצרו על נהר הוויסלה ולא חצו אתו לפראגה. פראגה נותרה מחוץ לאזור הכיבוש הגרמני במשך יומיים. ככל הנראה הגרמנים נעצרו על הוויסלה כדי לאפשר לכוחות הסובייטים להשתלט על חלקים בפולין, על פי ההסכם "מולוטוב-ריבנטרופ” לחלוקת פולין.

לאחר שהנאצים תחמו את גטו וורשה בשנת 1940, יהודי פראגה הוכרחו לעבור לגטו וורשה, משם נשלחו אל מותם במחנה ההשמדה בטרבלינקה.

ב-1 באוגוסט 1944 לאור התקדמות הצבא האדום מהמזרח, מרדו הפולנים בוורשה ופראגה נגד הגרמנים. הצבא האדום הגיעה ב-15 בספטמבר 1944 לגדות הוויסלה, ומלבד יחידות קטנות של צבא ברלינג ("קושצ'יושקו"), נמנע מלחצות את הוויסלה. הצבא האדום שיחרר את פראגה ונעצר. המורדים הפולנים בוורשה לא קבלו מהצבא האדום עזרה ממשית והמרד דוכא ע"י הגרמנים. ב-2 באוקטובר 1944 וורשה נכנעה.
וורשה שוחררה מהכיבוש הנאצי רק ב-17 בינואר 1945.

בזמן מלחמת העולם השנייה נהרסו כ-25 אחוז מבתיה של פראגה, בניגוד לשכנתה ממול, וורשה, שמרכזה נחרב לחלוטין בעקבות הלחימה נגד הכיבוש הגרמני ב- 1939, המרד של גטו וורשה ב-1943 והמרד הפולני ב-1944.

לפראגה המשוחררת, שברובה נשארה ללא פגע, חזרו היהודים שהצליחו להסתתר בתוך האוכלוסייה הפולנית. אליהם הצטרפו יהודים מהשטחים המשוחררים של פולין וטיפין טיפין התחילו להתרכז בפראגה. במקום הוקם הוועד היהודי לעזרת הניצולים בבניין של בית החינוך היהודי ברחוב יאגלונסקה 28. בפראגה היה ניסיון לחדש את החיים היהודיים במקום וורשה ההרוסה.

בבית הכנסת של פראגה ברחוב יאגלונסקה, ששרד את הרס המלחמה, נערכה ב-21 ביולי 1945 התפילה הראשונה לאחר המלחמה.

בית הקברות היהודי של פראגה הוקם בשנת 1784 על שטח שנקנה על ידי הסוחר, הבנקאי והנדבן היהודי שמואל (שמול סלומון) זביטקובר. השטח נקרא עד היום בשם "שמולוביזנה". בית הקברות ידוע בשם "בית קברות של ברודנו". בית הקברות בברודנו שימש בעיקר את האוכלוסייה הענייה של וורשה, כי עשירי היהודים נקברו בבית הקברות שהוקם מאוחר יותר בוורשה בסמוך לרובע היהודי שם. בית הקברות של ברודנו הוזנח, החומה סביבו פורקה, המצבות נגנבו או שימשו לבנית כבישים ולחיזוק הגדות של נהר הוויסלה . בזמן השואה הגרמנים אסרו לקבור בו יהודים והקבורות היו רק בבית הקברות של אוקופובה שליד הגטו בוורשה .

רק בשנת 1988 קרן שמעון ניסנבאום הקימה מחדש חומה סביב בית הקברות של ברודנו בפראגה, בנתה שער כניסה מהודר ואספה מצבות שנתגלו במקומות שונים וריכזה אותן באתר אחד.

בדצמבר 2012 אתר בית הקברות "ברודנו" בפראגה עובר לטיפולה של הקהילה היהודית בוורשה. מעטים הביקורים של משלחות הנוער מישראל בבית הקברות "ברודנו" בפראגה.

הרכוש היהודי ונכסי הקהילה היהודית עד מלחמת העולם השנייה, ביניהם בתי החרושת, בתי הכנסת, מקוואות, בית האקדמאים (מנחם בגין שהה בו בזמן לימודיו באוניברסיטת וורשה), בית החינוך היהודי ע"ש ברגסון , שרדו את השואה כמעט ללא פגע. הקהילה היהודית המקומית וגם יהדות העולם לא דאגו לתחזק ולשמר את מורשת הקהילה היהודית של פראגה. חלקם של מהמבנים נהרס ופורק וחלקם שינו את ייעודם.

עירית וורשה וארגון הקהילה היהודית בוורשה בעזרת כספים מקרן של האיחוד האירופי חנכו בשנת 2014 מוזיאון למורשת פראגה הכולל גם היסטוריה של יהודייה. המוזיאון ממוקם במתחם בית הכנסת ברחוב טארגובה 50/52, בפראגה.