קהילת יהודי בוצ'אץ'
בוצ'אץ' Buczacz
עיר במחוז טארנופול, מערב אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה בגליציה המזרחית, פולין.
יהודים נזכרים במקום לראשונה בתעודות מהמחצית השנייה של המאה ה-16. בגזרות ת"ח ות"ט (פרעות חמלניצקי 1648) היו היהודים בין מגיני העיר. ב-1672, במהלך המלחמה בטורקים, שרפו הטורקים את בוצ'אץ' וטבחו את רוב תושביה. ב-1699 חידש האציל סטפן פוטוצקי את זכויות היהודים במקום, התיר להם להתגורר בכל חלקי העיר, לעסוק בכל המקצועות ןהעניק להם שיפוט עצמי.
עד 1664 הייתה קהילת בוצ'אץ' כפופה לקהילה היהודית בלבוב ומשנה זאת הייתה קהילה עצמאית על מוסדותיה. בסוף המאה ה-17 נבנה בעיר בית כנסת מפואר ("הגדול") שצוייד בתשמישי קדושה יקרי ערך.
ב-1765 חיו בבוצ'אץ' 1,286 יהודים. בחלוקת פולין בסוף המאה ה-18 סופח האזור לאוסטריה והמצב הכלכלי השתפר. עם ביטול ההגבלות על היהודים ב-1848, גדלה הקהילה וב-1870 ישבו שם כ-6,000 יהודים שהיו כ-%60 מאוכלוסיית העיר.
במאה ה-19 נחלקה הקהילה לחסידים, מתנגדים ומיעוט של משכילים. באותה עת היו בעיר 12 בתי תפילה, ביניהם בית הכנסת הגדול, שני בתי מדרש וכמה קלויזים של חסידים.
בסוף המאה ה-19 הוקמו מטבח עממי לנזקקים, בית חולים יהודי ובית ספר מיסודו של הברון הירש. בראשית המאה ה-20 הייתה במקום ישיבה ונפתח בית ספר עברי משלים "שפה ברורה" ולידו גן ילדים. באותה העת יצא לאור בבוצ'אץ' שבועון ביידיש "דער אידישער וועקער" וב- 1907 נוסד בית דפוס גדול.
ב-1910 היו 7,800 יהודי בוצ'אץ' מחצית מאוכלוסיית העיר. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) נמלטו רוב היהודים, והנותרים סבלו מפגעי המלחמה, ובתקופת המעבר (המאבק על השליטה באזור בין אוקראינה לפולין) שאחריה מפגיעות של כנופיות אוקראינים. בפולין העצמאית בין שתי מלחמות העולם אמנם עלה מספר יהודי העיר בהדרגה, אך לא הגיע לשיאו הקודם. מוסדות הקהילה שוקמו, נפתח "תלמוד-תורה" שלמדו בו גם לימודי חול ונמשכו הלימודים בבית-הספר העברי "שפה ברורה" ובגן-ילדים. ב-1921 חיו בעיר 3,858 יהודים.
ב-1764 ריכז יהודי מבוצ'אץ', עם שותפו מקאמייניץ פודולסק, (Kamieniec Podolski) את כל יבוא הטבק לפולין. במאה ה-19 התפרנסו יהודי בוצ'אץ' ממסחר סיטונאי וקמעונאי ומרוכלות. הם ריכזו בידם את כל התוצרת החקלאית של הסביבה ושווקוה לארצות חוץ. כן היו בין היהודים בעלי מלאכה, ספרים ועגלונים. בסוף המאה ה-19 היו שם גם בעלי מקצועות חפשיים, עורכי-דין ורופאים.
בתחילת המאה ה-20 הוקם בבוצ'אץ' איגוד מקצועי של חייטים יהודים, עם הזמן כלל גם את שאר בעלי-המלאכה היהודים ונקרא "יד חרוצים". ב-1905 התארגן איגוד של מנהלי חשבונות וזבנים יהודים. ב-1912 נפתח בנק לסוחרים ולתעשיינים "איגוד לחיסכון ואשראי".
אחרי מלחמת-העולם הראשונה קם "ארגון חקלאים יהודיים", וב-1930 נפתחה חנות קואופרטיבית יהודית.
ב-1894 קמה בבוצ'אץ' אגודת "ציון" ולידה פעלו איגודי-הנשים: "רחל", "בת ירושלים" ו"בנות ציון" וכן איגוד סטודנטים "חשמונאים" ו"בר-כוכבא". בתחילת המאה ה-20 הוקמו סניף "פועלי ציון", "צעירי ציון", ארגון "המזרחי" ולידו "צעירי מזרחי". ליד "אגודת ציון" ו"פועלי-ציון" פעלו ספרייה, חוגים לדרמה, מקהלה ותזמורת. שלושה גליונות עיתון עברי "הירדן" יצאו לאור בעיר.
אחרי מלחמת העולם הראשונה היה סניף "הציונים הכלליים" הגדול בעיר. ד"ר צבי הלר, חבר בסיים (Sejm בית הנבחרים הפולני), הנהיג את "צעירי ציון". באמצע שנות ה-20 קם סניף של "הציונים הרביזיוניסטים". כן פעלו שם ה"בונד" ו"אגודת-ישראל" הלא-ציוניים; ורבים מיהודי בוצ'אץ' הצטרפו לתאי המפלגה הקומוניסטית הבלתי-ליגלית. בשנות ה-30 הוקם בבוצ'אץ' ארגון ויצ"ו, ב-1935 - סניף של "איגוד בעלי מלאכה ציוניים".
בין תנועות-הנוער הציוניות היו "השומר הצעיר", "החלוץ", בית"ר, "גורדוניה" ו"אחווה" - לימים "הנוער הציוני".
הציונים היו רוב בקהילה וסביבם התנהלה הפעילות החברתית והתרבותית. הם קיימו ספרייה, חוג לדרמה, אולם קריאה, ארגון ספורט ומועדון תרבות על-שם הסופר אנסקי.
בין ילידי בוצ'אץ' היו: הסופר ש"י עגנון, חתן פרס נובל לספרות וההיסטוריון עמנואל רינגלבוים, שהיה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת וינה.
ב-1931 חיו בבוצ'אץ' 4,439 יהודים, בתוך אוכלוסיה של כ-10,000 תושבים. וערב מלחמת העולם השנייה הוכפל מספרם.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות עברה בוצ'אץ', ככל שטחי מזרח פולין, לשליטת ברית המועצות.
פעילות מוסדות הקהילה הופסקה ונאסרה כל פעילות פוליטית. הסוחרים לא הורשו לחדש את המלאי ובעלי המלאכה נדרשו להתאגד בקואופרטיבים. מוסדות החינוך העבריים נסגרו, והוקם בית-ספר ששפת ההוראה בו הייתה יידיש.
עם המתקפה הגרמנית על ברית-המועצות (22 ביוני 1941) גוייסו צעירים יהודים לצבא האדום. מעת נסיגת הצבא האדום ונטישת הממשל הסובייטי את בוצ'אץ' ועד לכניסת הגרמנים לעיר ב-7 ביולי 1941, נרצחו כמה יהודים בידי אוקראינים והמשטרה האוקראינית חטפה יהודים לעבודות כפייה ושדדה את רכושם.
ביולי 1941 הוקם יודנראט (מועצת יהודים מטעם) ובראשו מנדל רייך, מי שהיה ראש ועד הקהילה. כן הוקמה משטרה יהודית. ב-28 ביולי 1941 רצחו הגרמנים כ-350 יהודים מבין המשכילים. בסתיו 1941 נלקחו צעירים יהודים למחנות עבודה בסביבת טרנופול.
באמצעות היודנראט נדרשו היהודים למסור לגרמנים חפצי ערך, מזון ופרוות. כן היה עליהם לשלוח מכסת אנשים למחנות עבודה. יושב ראש היודנראט, רייך התפטר, במקומו בא ברוך קרמר שציית לגרמנים.
ב-17 באוקטובר 1942 (חשון תש"ג) התקיימה אקציה בעיר, 1,600 יהודים שנלכדו במהלכה שולחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. כ-200 שניסו לברוח נרצחו במקום. ב-27 בנובמבר 1942 הייתה האקציה השנייה, עוד 2,500 יהודים שולחו לבלז'ץ וכ-250 נרצחו בעיר.
בסוף 1942 הוקם בבוצ'אץ' גטו, ובו רוכזו גם יהודים מהסביבה. עשרות מתו מדי יום ביומו במגיפת טיפוס הבהרות. למרות המחלות והרעב התארגנו בגטו קבוצות לימוד לילדים.
בראשית פברואר 1943 נרצחו יותר מ-2,000 יהודים בסביבת העיר ונטמנו בבורות. במרץ, אפריל 1943 נרצחו 3,000 יהודים נוספים. במאי יצא צו גירוש ליהודי בוצ'אץ' ורובם הועברו למקומות אחרים. ביוני 1943 חוסלו שרידי הגטו, היהודים שנמצאו שם נורו בבית העלמין היהודי. שם נורו גם היהודים שרוכזו במחנה עבודה במקום כמה חדשים לפני-כן.
אחרי האקציה הראשונה התארגנה בבוצ'אץ' מחתרת ללחימה בגרמנים והייתה בקשר עם היודנראט, שניסה לממן קניית נשק. בפברואר 1943 היה מעט נשק בידי המחתרת, ואנשיה היו בקשר עם שתי קבוצות של פרטיזנים יהודים, שפעלו בסביבה ועם המחתרת הפולנית באיזור. עיקר פעולותיהם היו נגד מלשינים באוכלוסייה המקומית, שהסגירו לידי הגרמנים יהודים שהסתתרו ביערות.
ב-23 במרס 1944 כבשו הסובייטים את העיר מידי הגרמנים וכ-800 יהודים לוחמי מחתרת, רובם מבוצ'אץ', יצאו מהיערות והצטרפו למאבק בגרמנים ובאוקראינים. קרבנות נוספים נפלו כששוב השתלטו הגרמנים על העיר. ב-21 ביולי 1944 שחרר הצבא האדום את בוצ'אץ' וסביבתה ובעיר נותרו כ-100 יהודים. אליהם הצטרפו כ-400 מיהודי בוצ'אץ' ששהו בברית- המועצות. בסוף השנה עזבו כולם לפולין ומשם עלו רובם לארץ-ישראל ומקצתם היגרו למדינות אחרות.
שנות ה-2000
הקהילה היהודית לא חודשה לאחר השואה ועל פי נתוני הארגונים היהודיים, בשנת 1996 מנתה הקהילה במקום פחות מ-100 אנשים.
בית העלמין היהודי פרוץ ולא מתוחזק. במקום ישנו קבר אחים לזכר נרצחי השואה וזאת בנוסף לגל-עד שהוקם על ידי העירייה בשנת 1960.
עיר במחוז טארנופול, מערב אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה בגליציה המזרחית, פולין.
יהודים נזכרים במקום לראשונה בתעודות מהמחצית השנייה של המאה ה-16. בגזרות ת"ח ות"ט (פרעות חמלניצקי 1648) היו היהודים בין מגיני העיר. ב-1672, במהלך המלחמה בטורקים, שרפו הטורקים את בוצ'אץ' וטבחו את רוב תושביה. ב-1699 חידש האציל סטפן פוטוצקי את זכויות היהודים במקום, התיר להם להתגורר בכל חלקי העיר, לעסוק בכל המקצועות ןהעניק להם שיפוט עצמי.
עד 1664 הייתה קהילת בוצ'אץ' כפופה לקהילה היהודית בלבוב ומשנה זאת הייתה קהילה עצמאית על מוסדותיה. בסוף המאה ה-17 נבנה בעיר בית כנסת מפואר ("הגדול") שצוייד בתשמישי קדושה יקרי ערך.
ב-1765 חיו בבוצ'אץ' 1,286 יהודים. בחלוקת פולין בסוף המאה ה-18 סופח האזור לאוסטריה והמצב הכלכלי השתפר. עם ביטול ההגבלות על היהודים ב-1848, גדלה הקהילה וב-1870 ישבו שם כ-6,000 יהודים שהיו כ-%60 מאוכלוסיית העיר.
במאה ה-19 נחלקה הקהילה לחסידים, מתנגדים ומיעוט של משכילים. באותה עת היו בעיר 12 בתי תפילה, ביניהם בית הכנסת הגדול, שני בתי מדרש וכמה קלויזים של חסידים.
בסוף המאה ה-19 הוקמו מטבח עממי לנזקקים, בית חולים יהודי ובית ספר מיסודו של הברון הירש. בראשית המאה ה-20 הייתה במקום ישיבה ונפתח בית ספר עברי משלים "שפה ברורה" ולידו גן ילדים. באותה העת יצא לאור בבוצ'אץ' שבועון ביידיש "דער אידישער וועקער" וב- 1907 נוסד בית דפוס גדול.
ב-1910 היו 7,800 יהודי בוצ'אץ' מחצית מאוכלוסיית העיר. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) נמלטו רוב היהודים, והנותרים סבלו מפגעי המלחמה, ובתקופת המעבר (המאבק על השליטה באזור בין אוקראינה לפולין) שאחריה מפגיעות של כנופיות אוקראינים. בפולין העצמאית בין שתי מלחמות העולם אמנם עלה מספר יהודי העיר בהדרגה, אך לא הגיע לשיאו הקודם. מוסדות הקהילה שוקמו, נפתח "תלמוד-תורה" שלמדו בו גם לימודי חול ונמשכו הלימודים בבית-הספר העברי "שפה ברורה" ובגן-ילדים. ב-1921 חיו בעיר 3,858 יהודים.
ב-1764 ריכז יהודי מבוצ'אץ', עם שותפו מקאמייניץ פודולסק, (Kamieniec Podolski) את כל יבוא הטבק לפולין. במאה ה-19 התפרנסו יהודי בוצ'אץ' ממסחר סיטונאי וקמעונאי ומרוכלות. הם ריכזו בידם את כל התוצרת החקלאית של הסביבה ושווקוה לארצות חוץ. כן היו בין היהודים בעלי מלאכה, ספרים ועגלונים. בסוף המאה ה-19 היו שם גם בעלי מקצועות חפשיים, עורכי-דין ורופאים.
בתחילת המאה ה-20 הוקם בבוצ'אץ' איגוד מקצועי של חייטים יהודים, עם הזמן כלל גם את שאר בעלי-המלאכה היהודים ונקרא "יד חרוצים". ב-1905 התארגן איגוד של מנהלי חשבונות וזבנים יהודים. ב-1912 נפתח בנק לסוחרים ולתעשיינים "איגוד לחיסכון ואשראי".
אחרי מלחמת-העולם הראשונה קם "ארגון חקלאים יהודיים", וב-1930 נפתחה חנות קואופרטיבית יהודית.
ב-1894 קמה בבוצ'אץ' אגודת "ציון" ולידה פעלו איגודי-הנשים: "רחל", "בת ירושלים" ו"בנות ציון" וכן איגוד סטודנטים "חשמונאים" ו"בר-כוכבא". בתחילת המאה ה-20 הוקמו סניף "פועלי ציון", "צעירי ציון", ארגון "המזרחי" ולידו "צעירי מזרחי". ליד "אגודת ציון" ו"פועלי-ציון" פעלו ספרייה, חוגים לדרמה, מקהלה ותזמורת. שלושה גליונות עיתון עברי "הירדן" יצאו לאור בעיר.
אחרי מלחמת העולם הראשונה היה סניף "הציונים הכלליים" הגדול בעיר. ד"ר צבי הלר, חבר בסיים (Sejm בית הנבחרים הפולני), הנהיג את "צעירי ציון". באמצע שנות ה-20 קם סניף של "הציונים הרביזיוניסטים". כן פעלו שם ה"בונד" ו"אגודת-ישראל" הלא-ציוניים; ורבים מיהודי בוצ'אץ' הצטרפו לתאי המפלגה הקומוניסטית הבלתי-ליגלית. בשנות ה-30 הוקם בבוצ'אץ' ארגון ויצ"ו, ב-1935 - סניף של "איגוד בעלי מלאכה ציוניים".
בין תנועות-הנוער הציוניות היו "השומר הצעיר", "החלוץ", בית"ר, "גורדוניה" ו"אחווה" - לימים "הנוער הציוני".
הציונים היו רוב בקהילה וסביבם התנהלה הפעילות החברתית והתרבותית. הם קיימו ספרייה, חוג לדרמה, אולם קריאה, ארגון ספורט ומועדון תרבות על-שם הסופר אנסקי.
בין ילידי בוצ'אץ' היו: הסופר ש"י עגנון, חתן פרס נובל לספרות וההיסטוריון עמנואל רינגלבוים, שהיה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת וינה.
ב-1931 חיו בבוצ'אץ' 4,439 יהודים, בתוך אוכלוסיה של כ-10,000 תושבים. וערב מלחמת העולם השנייה הוכפל מספרם.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות עברה בוצ'אץ', ככל שטחי מזרח פולין, לשליטת ברית המועצות.
פעילות מוסדות הקהילה הופסקה ונאסרה כל פעילות פוליטית. הסוחרים לא הורשו לחדש את המלאי ובעלי המלאכה נדרשו להתאגד בקואופרטיבים. מוסדות החינוך העבריים נסגרו, והוקם בית-ספר ששפת ההוראה בו הייתה יידיש.
עם המתקפה הגרמנית על ברית-המועצות (22 ביוני 1941) גוייסו צעירים יהודים לצבא האדום. מעת נסיגת הצבא האדום ונטישת הממשל הסובייטי את בוצ'אץ' ועד לכניסת הגרמנים לעיר ב-7 ביולי 1941, נרצחו כמה יהודים בידי אוקראינים והמשטרה האוקראינית חטפה יהודים לעבודות כפייה ושדדה את רכושם.
ביולי 1941 הוקם יודנראט (מועצת יהודים מטעם) ובראשו מנדל רייך, מי שהיה ראש ועד הקהילה. כן הוקמה משטרה יהודית. ב-28 ביולי 1941 רצחו הגרמנים כ-350 יהודים מבין המשכילים. בסתיו 1941 נלקחו צעירים יהודים למחנות עבודה בסביבת טרנופול.
באמצעות היודנראט נדרשו היהודים למסור לגרמנים חפצי ערך, מזון ופרוות. כן היה עליהם לשלוח מכסת אנשים למחנות עבודה. יושב ראש היודנראט, רייך התפטר, במקומו בא ברוך קרמר שציית לגרמנים.
ב-17 באוקטובר 1942 (חשון תש"ג) התקיימה אקציה בעיר, 1,600 יהודים שנלכדו במהלכה שולחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. כ-200 שניסו לברוח נרצחו במקום. ב-27 בנובמבר 1942 הייתה האקציה השנייה, עוד 2,500 יהודים שולחו לבלז'ץ וכ-250 נרצחו בעיר.
בסוף 1942 הוקם בבוצ'אץ' גטו, ובו רוכזו גם יהודים מהסביבה. עשרות מתו מדי יום ביומו במגיפת טיפוס הבהרות. למרות המחלות והרעב התארגנו בגטו קבוצות לימוד לילדים.
בראשית פברואר 1943 נרצחו יותר מ-2,000 יהודים בסביבת העיר ונטמנו בבורות. במרץ, אפריל 1943 נרצחו 3,000 יהודים נוספים. במאי יצא צו גירוש ליהודי בוצ'אץ' ורובם הועברו למקומות אחרים. ביוני 1943 חוסלו שרידי הגטו, היהודים שנמצאו שם נורו בבית העלמין היהודי. שם נורו גם היהודים שרוכזו במחנה עבודה במקום כמה חדשים לפני-כן.
אחרי האקציה הראשונה התארגנה בבוצ'אץ' מחתרת ללחימה בגרמנים והייתה בקשר עם היודנראט, שניסה לממן קניית נשק. בפברואר 1943 היה מעט נשק בידי המחתרת, ואנשיה היו בקשר עם שתי קבוצות של פרטיזנים יהודים, שפעלו בסביבה ועם המחתרת הפולנית באיזור. עיקר פעולותיהם היו נגד מלשינים באוכלוסייה המקומית, שהסגירו לידי הגרמנים יהודים שהסתתרו ביערות.
ב-23 במרס 1944 כבשו הסובייטים את העיר מידי הגרמנים וכ-800 יהודים לוחמי מחתרת, רובם מבוצ'אץ', יצאו מהיערות והצטרפו למאבק בגרמנים ובאוקראינים. קרבנות נוספים נפלו כששוב השתלטו הגרמנים על העיר. ב-21 ביולי 1944 שחרר הצבא האדום את בוצ'אץ' וסביבתה ובעיר נותרו כ-100 יהודים. אליהם הצטרפו כ-400 מיהודי בוצ'אץ' ששהו בברית- המועצות. בסוף השנה עזבו כולם לפולין ומשם עלו רובם לארץ-ישראל ומקצתם היגרו למדינות אחרות.
שנות ה-2000
הקהילה היהודית לא חודשה לאחר השואה ועל פי נתוני הארגונים היהודיים, בשנת 1996 מנתה הקהילה במקום פחות מ-100 אנשים.
בית העלמין היהודי פרוץ ולא מתוחזק. במקום ישנו קבר אחים לזכר נרצחי השואה וזאת בנוסף לגל-עד שהוקם על ידי העירייה בשנת 1960.