קהילת יהודי בילה צרקוב
בילה צרקוב Bila Cerkov
Bila Cerkva; Bila Tserka: בצ'כית BILA CIRKEVבמקורות היהודיים "שדה לבן", בהונגרית: TISZAFEJEREGYHAZA וברומנית: BISERICA ALBA
כפר בנפת ראכוב (RACHOVO או RAKHIV) קארפאטורוס, אוקראינה.
הכפר בילה צרקוב שוכן על הגדה הימנית של הנהר טיסה TISA, בקירבת העיר סיגט SIGHET, ממזרח לעיירה סלאטפינה SOLOTVYNA. רוב תושביו רומנים, מיעוטם הונגרים. עד 1918 היה הכפר במחוז מאראמארוש, ממלכת הונגריה. אחרי מלחמת העולם הראשונה חולק המחוז ונפת ראכוב נמסרה לרפובליקה הצ'כוסלובקית. בימי מלחמת העולם השנייה היה האזור תחת כיבוש הונגרי וב- 1945, אחרי המלחמה, סופח לאוקראינה, אז רפובליקה בברית המועצות.
במאה ה- 18 ישבה בכפר, בחסות האציל המקומי, בדרך כלל משפחה יהודית אחת. ב- 1768 ישבו שם היהודי מנדל ישראל ומשפחתו (תשע נפשות) כחוכרי משק אחוזת האציל סטויקה. המסים ששילם היו מן הגבוהים ששילמו יהודי המחוז באותה התקופה.
אין בידינו מידע על התארגנות הקהילה והתפתחותה. ב- 1830 ישבו במקום לפי המיפקד הרישמי 48 יהודים, ולפי מקורות אחרים 83. מספר זה כלל כנראה גם את היהודים שישבו בכפרים קטנים בסביבה הקרובה. במיפקד של 1880 תועדו במקום 42 יהודים. אחר כך גדלה הקהילה, ועד 1910 עלה מספר חבריה ל- 277.
מן המחצית השנייה של המאה ה- 19, אחרי קבלת זכויות אזרח (1867), עסקו היהודים בעיקר במסחר ובמלאכה. ר' יהונתן בנימין גליק, תלמיד חכם שעבד כפקיד ממשלה, פעל לשחרור משרות צבאי של בחורים לומדי תורה בימי מלחמת העולם הראשונה.
הרפובליקה הצ'כוסלובקית שקמה אחרי המלחמה אמנם הכירה ביהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות, אבל יהודי המקום לא שינו ממנהגיהם, ןלא התערו בחיי החברה המקומית.
ב- 1930, כשמספר תושבי הכפר הגיע ל- 1,759 נפשות, חיו שם 218 יהודים.
תקופת השואה
הסכם מינכן מספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הביא להתפרקות הרפובליקה הצ'כוסלובקית. בנובמבר 1938 הוקמה אוטונומיה רותנית פרו-גרמנית, באזור שכלל את בילה צרקוב. האוטונומיה בוטלה עם הכיבוש ההונגרי במרס 1939. על יהודי שטח הכיבוש הוחלו חוקי האפלייה האנטי-יהודיים של הונגריה, בעלת בריתה של גרמניה הנאצית; בעקבות זאת איבדו היהודים את זכויותיהם ואת מקורות פרנסתם.
ב- 1941 ישבו בבילה צרקוב 176 יהודים.
ב- 19 במרס 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה. באמצע אפריל החל ריכוז יהודי האזור בגיטאות. יהודי בילה צרקוב הובאו לגיטו בסלאטפינה ומשם שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ.