קהילת יהודי חאמדאן
חאמאדאן
בפרסית: همدان
עיר במערב איראן
סבורים שחאמאדאן היא אחמתא המקראית. לפי ספר עזרא (פרק ו פסוק 2) נמצאה בגנזך העיר מגילת כורש מלך פרס בדבר שיבת ציון, התקופה היא המאה ה- 6 לפני הספירה.
במאה ה-8 לספירה חי בחאמאדאן יודגאן הרועה, שעורר תנועה משיחית והקים כת משלו שחסידיה נטמעו במרוצת הזמן בעדת הקראים.
בנימין מטודלה מצא בחאמאדאן (ב-1162 בקירוב) 30,000 עד 50,000 יהודים, ובאיגרות הגאון שמואל בן-עלי נזכרת "ישיבה" בעיר בחסות קהילת בגדאד.
בחאמאדאן נולד השר היהודי ראשיד אל- דאולה, שהיה גם הסטוריון וחוקר (במאה ה-13). כשאר קהילות פרס סבלה גם חאמאדאן מידם הקשה של מלכי שושלת הצאפאווים (1501- 1736), ובתקופת שושלת קאג'אר (1925-1794) סבלו יהודי העיר מפעולות המיסיון הנוצרי ומכת הבאהאים והיו נתונים לאפליות.
חברת אליאנס -"כל ישראל חברים" הקימה בית-ספר ליהודי המקום בשנת 1901. ב-1912 התארגן שם החוג הציוני הראשון. בין חלוצי העלייה מפרס היה הרב מנחם לוי, מנהל בית- הספר אליאנס. הוא השתקע בירושלים ונעשה לדמות מרכזית בפעולה למען יהדות פרס.
ב-1948 מנתה האוכלוסיה היהודית בעיר, לפי האומדן, בין 3,000 עד 6,000 נפש; עם החמרת המצב הכלכלי עלו רבים לישראל ואחרים היגרו למקומות אחרים בעולם. באותה השנה ביקרו בבית המדרש למורים של "כל ישראל חברים" 23 תלמידים, ומספר התלמידים בבית-הספר הגיע ל- 1,605 תלמידים.
בשנת 1956 ישבו בחאמאדאן 1,714 יהודים; ב-1961 היה מספרם 428 בלבד. בבית-הספר "אוצר תורה" למדו ב-1949 356 תלמידים, בית הספר נסגר כעבור שנים אחדות.
ב-1966 עוד ישבו בחאמאדאן 402 יהודים, והיו בעיר סניפים של ארגון הנשים היהודיות במדינה ושל ארגון הנוער היהודי.
לפי מסורת יהודית עתיקה טמונות באחוזת קבר במרכז חמאדאן עצמות מרדכי ואסתר. הכתובות העבריות על הקברים האלה נחקרו על ידי חוקרים אירופים, בעיקר ארנסט הרצפלד, ונתברר שמקורם בסוף המאה ה-13. המקום היה נערץ על יהודי פרס, והם נהגו לעלות לקברים מדי שנה, עמם עלו גם מוסלמים רבים.
שמואל רהבר
(אישיות)Samuel Rahbar (1929-2012), physician and scientist, born in Hamadan, Iran. He studied medicine at the University of Teheran receiving a MD in 1953. He then pursued clinical activities in Abadan and Teheran until 1959, when he returned to academia as a postdoctoral fellow. Rahbar earned his PhD in immunology from the University of Teheran in 1963 and was promoted to assistant professor that same year.
Rahbar continued to climb the ranks at the university and was promoted to associate professor in 1965 and full professor in 1970. He was also appointed director of the Department of Applied Biology at the University of Teheran Medical School.
In 1968, Rahbar spent a year as a visiting scientist at the Department of Medicine of the Albert Einstein College of Medicine in New York, where he collaborated with Helen M. Ranney.
After the Islamic Revolution in Iran, Rahbar was laid off from his position at the University of Teheran. In 1979, he moved to the United States and became a researcher and professor of diabetes in the Department of Diabetes, Endocrinology, and Metabolism at the City of Hope in Duarte, California, in Los Angeles greater area.
Rahbar made a significant contribution to the field of diabetes research with his discovery of HbA1c as a marker of glycemic status in persons with diabetes. This discovery earned him the Samuel Rahbar Outstanding Discovery Award, named after the awardee himself, from the American Diabetes Association in 2012.
נהאוונד
(מקום)נהאוונד
בפרסית: نهاوند
עיר באיראן.
העיר נזכרת בתלמוד כאחת מערי מדי בימי גלות אשור.
נאאוונד נתפרסמה בשעתה כמרכז קראי, עיר מולדתו של בנימין בן משה נהוואנדי, השני בחשיבותו לענן בן דוד.
בגל הרדיפות בימי עבאס הראשון, בתחילת המאה ה-17, נערכו בקהילה חיפושים אחרי "ספרי כישוף" בעברית.
בשנות השישים למאה העשרים התגוררו בנהאוונד, לפי האומדן, 500 יהודים.
חאנקין
(מקום)ח'אנקין Khanaqin
בערבית: خانقين
עיירה במחוז דיאלה, צפון מזרח עיראק.
ח'אנקין שוכנת 180 ק"מ מצפון-מזרח לבגדאד ושימשה מרכז אזורי למחוז דיאלה. ב- 1845 נמצאו בח'אנקין 20 משפחות יהודיות, ב- 1884 היו שם כ- 80 יהודים וב- 1888 עלה מספרם ל- 600. בראשית המאה כבר נימנו בקהילה 300 משפחות ובכל אזור ח'אנקין 1,000 יהודים. בשנת 1930 היו בח'אנקין 1,065 יהודים ועל פי מפקד 1932 היו בכל האזור הקרוב כ- 1,100. רוב יהודי ח'אנקין דיברו ערבית וכרבע מהם דיברו גם ארמית ג'בלית.
בשנת 1933 נמצאו בח'אנקין עצמה כ- 600 יהודים, הם עסקו בסחר בדים וברזל והיו ביניהם חנוונים, בשמים, מוכרי תבלינים וחלפני כספים. היחס מצד התושבים האחרים ליהודים היה עויין. ב- 1947 היו במקום 1,394 יהודים.
חיי הקהילה
היהודים התגוררו בכמה סימטאות בח'אנקין. חיי הקהילה התרכזו סביב בית הכנסת. ב- 1911 פתחה חברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס") בית ספר מעורב. בשנת 1921 החלה פעילות ציונית, שניים מאנשי הקהילה אירגנו מגבית לקק"ל אך נתקלו בהתנגדות מצד נשיא הקהילה. אברהם ששון נסים, המכונה "אברהם אל-כאתב" מינה עצמו לנציג קק"ל, פעל לבדו ולא שיתף שליחים שבאו מארץ-ישראל. הוא היה גם גבאי בית הכנסת. אמנם מאז 1929 חדל להעביר כספים, אבל עד 1935 קיים קשר מכתבים עם המוסדות הציוניים בירושלים. ב- 1924 פעלה בח'אנקין אגודה ציונית בשם "בני יהודה".
לקהילה לא היה אירגון קהילתי ובשנות הארבעים לא היה שם רב ואף לא נשיא. אורח חייהם של היהודים דמה לזה של הערבים בני המקום, פרט לשמירת השבת וכללי הכשרות לא היו חיים יהודיים בח'אנקין. בתקופת מלחמת העולם השנייה חנו באזור יחידות צבא פולין (שבגולה) וחיילים יהודים ששירתו בצבא סייעו בהבאת ילדים יהודים פליטים מח'אנקין לארץ- ישראל.
ב- 1949 שימשה ח'אנקין תחנת מעבר בנתיב עלייה בלתי חוקי מבגדאד, שהגיע לכרמנשאה באיראן, ומשם לארץ-ישראל.
בשנת 1949 נעצר ראש הקהילה והואשם באירגון פעילות ציונית והברחת יהודים לאיראן ומשם לארץ-ישראל. בשנים 1950 - 1951 עלו יהודי ח'אנקין לישראל.