קהילת יהודי ברגשוראן'

טיסאסאלקה TISZASZALKA

כפר במחוז ברג (BEREG), צפון מזרח הונגריה.


באמצע המאה ה-18 כבר היה יישוב יהודי במקום. כמה מהתושבים היו בעלי אחוזות גדולות, ויתרם - בעלי משקים, איכרים, סוחרים ובעלי מלאכה. במקום היו בית תפילה, חברה קדישא ומוסדות צדקה וגמילות חסדים.

בשנת 1930 נימנו בקהילה 92 יהודים.


תקופת השואה

ב-1938 עברו במקום גדודי צבא הונגרים, שיצאו לפעול מעבר לגבול הצ'כי. החיילים היו עויינים ליהודים והם שדדו וחיבלו בבתיהם. ב-1939, כנראה אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939), נכלאו יהודים מטיסאסאלקה במחנה ריכוז בתואנת "בדיקת אזרחות".

בקיץ 1941 גוייסו 25 יהודים מטיסאסאלקה לעבודות כפייה של ביצורים ושרותים לעזרת צבא הונגריה שלחם לצד הגרמנים בחזית המזרח.

באפריל 1944, כמה שבועות אחרי כניסת הצבא הגרמני להונגריה, הועברו יהודי טיסאלסאלקה לגיטו ברגסאס (BEREGSZASZ) ובמאי 1944 שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה חזרו לכפר רק שישה מבני הקהילה היהודית. הם עזבו את המקום תוך זמן קצר וב-1963 כבר לא היו יהודים בטיסאסאלקה.

ברגובו BEREGOVO

(בצ'כית ברהובו BEREHOVO, בהונגרית BEREGSZASZ)

עיר בדרום-מערב קארפאטורוס, אוקראינה.


ברגובו שוכנת על צומת רכבות סמוך לגבול הונגריה. בעבר השתייכה לממלכה ההונגרית ואחר כך לקיסרות אוסטריה-הונגריה ונקראה ברגסאס. משנת 1919 הייתה ברפובליקה הצ'כוסלובקית ונקראה ברהובו, בסוף 1938 הוחזרה להונגריה, ואחרי מלחמת העולם השנייה סופחה לאוקראינה, ומאז נקראת ברגובו.

היהודים הראשונים שהתיישבו בעיר (אז ברגסאס) במאה ה-17 היו רובם מפולין, הם התגוררו באחוזותיהם של האצילים לבית שנבורן (SCHOENBORN). מספרם ב-1735 לא עלה על 100. הקהילה החלה בארגון מוסדותיה רק במחצית השנייה של המאה ה-18. ב-1795 היה שם בית תפילה ופעלה "חברה קדישא". במאה ה-19 היו בקהילה בין 1,000 ל-2,000 יהודים.

רב הקהילה הראשון ששמו תועד היה ר' יצחק רוכליץ. מ-1861 עד 1881 כיהן הרב אברהם יהודה לייב הכהן שווארץ (SCHWARTZ) בעל "קול אריה", בין השנים 1930-1884 כיהן הרב שלמה שרייבר (SCHREIBER), נכדו של ה"חתם סופר", ומ-1930 ועד לחיסול הקהילה ב- 1944 - חתנו של הרב שלמה שרייבר, הרב אברהם שלמה הירש.

בין נשיאי הקהילה שכיהנו מתחילת המאה ה-20 היו: ד"ר שמעון רייזמן (REISMANN), שנדור וארי (VARI), לאיוש הרשקוביץ, פישל הארטמאן, אלברט פודור (FODOR), יעקב מרמלשטיין (MERMELSTEIN) וד"ר בלה סקלי (SZEKELY). מור גרינבוים היה מזכיר קהילה בכיר.

מוסדות הקהילה היו מרוכזים במרכז העיר; היו שם: בית הכנסת הגדול, בית המדרש הגדול, מקווה, משרדי הקהילה, כיתות לימוד של בית ספר עממי ומגורי אב בית הדין, החזן, השמש והשוחטים. כמו-כן היו מאפית מצות, משחטת עופות ואטליזים. חברה קדישא החזיקה מטבח עממי שסיפק אוכל חם לנזקקים וגם חדר לינה לעניים שבאו מחוץ לעיר. אגודת נשים טיפלה בחולים יהודים וסיפקה מזון כשר לאלו שהיו מאושפזים בבתי חולים.

בית ספר יהודי עממי היה בעיר וגם "תלמוד תורה", "יסודי תורה", ישיבות קטנות וישיבת "בני אשר", שבראשה עמד הרב אשר שטיינמץ, ולמדו בה כ-100 תלמידים בני העיר והסביבה.

משנות ה-30 למאה ה-20 היה גם בית ספר עממי בשפה העברית, שפעל בחדרים פרטיים שכורים בגלל סירובה של הקהילה להקצות לו חדרי לימוד. רק בשנים האחרונות נענו ראשי הקהילה לפנייות הציבור, ומיסדו את בית הספר.

הקהילה הגדירה עצמה כאורתודוקסית מתקדמת. בראשית שנות השלושים של המאה ה-20 התעוררה מחלוקת סביב מינויו של הרב הירש, והקהילה התפלגה; הפורשים מקהילת האם ייסדו קהילה נאולוגית אף על פי שרובם היו אדוקים. הקהילה החדשה התנהלה על-פי המסורת, קיימה מוסדות משלה כגון מקווה, משחטה, אטליזים ועוד. לרב הקהילה נבחר הרב אשר שטיינמץ (STEINMETZ) ובראש הקהילה עמדו שמואל שינפלד ודוד וייס.

רוב יהודי ברגובו דיברו הונגרית, רבים ידעו גם יידיש וגרמנית. אחרי קבלת זכויות אזרח ב- 1867, החלו היהודים להתבסס בעיר, ותוך זמן קצר נעשו לגורם מרכזי בכלכלתה. סוחרים יהודים שיווקו את יינות האזור בשוקי העולם. יהודים הקימו בתי חרושת ובתי מלאכה בעיר, וביניהם שלושה בתי חרושת ללבנים, שני בתי חרושת לחביות, שלוש טחנות קמח, מחצבה, מינסרה, בית מלאכה לריקמה ובית מלאכה לנעליים. יהודים החזיקו בתי מרזח, וב"באזאר הקטן" וב"באזאר הגדול" היו רוב החנויות בבעלות יהודים. מנהלי ארבעה מששת הבנקים בעיר היו יהודים ובכמה משרות ציבוריות כיהנו יהודים. כמו-כן היו רבים בעלי מלאכה, כמה עגלונים ופועלים יומיים וכמה חקלאים ובעלי כרמים. יהודים היו גם בין בעלי המקצועות החופשיים היו רופאים, עורכי דין, רוקחים ומהנדסים. ב-1940 היו כל 25 הרופאים הפרטיים בעיר יהודים.

ב-1914 חיו בברגסאס 4,800 יהודים. במלחמת העולם הראשונה גוייסו רבים מבני הקהילה היהודית לצבא, 46 נפלו בקרבות.

הרפובליקה הצ'כוסלובקית שקמה אחרי המלחמה הכירה ביהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות. מספר היהודים בברהובו גדל במידה רבה, והם נהנו מיחס ליברלי של השלטונות. נשיא האגודה למען ספרות ואמנות בעיר היה יהודי, ויהודים היו פעילים בכל תחומי החברה והתרבות.

פעילות ציונית החלה בקהילה באיחור, ולא הקיפה את כל הציבור היהודי. ב-1926 נרכשו בעיר רק 156 שקלים. ב-1928 התכנסה במקום ועידת "השומר קדימה" ובשנת 1930 פעלו בעיר תנועות הנוער הציוניות "בית"ר", "השומר הצעיר", "בני עקיבא", "הפועל המזרחי" ו"החלוץ". כמו כן פעלו במקום תנועת "המזרחי", התנועה הציונית הרביזיוניסטית, "הציונים כלליים" ו"ויצו". ב-1930 ישבו בעיר 5,680 יהודים, 4,069 הצהירו שהם צ'כוסלובקים בעלי לאום יהודי.

ב-1937, בבחירות לקונגרס הציוני ה-כ', השתתפו 104 מבני הקהילה. בקהילה היה סניף של "אגודת ישראל" האנטי-ציונית, ובין היהודים היו גם מתבוללים וגם קומוניסטים.

שחקני אגודות הספורט "הכוח", "הנוער" ו"מכבי" השתתפו בפעילויות ספורט עירוניות, בשנת 1934 זכתה קבוצת הכדורגל של "הכוח" באליפות המקומית. בנבחרת הטניס העירונית היו רוב השחקנים יהודים.

בשנת 1938 חיו בברהובו כ-6,500 יהודים.


תקופת השואה

פחות משנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בעקבות ועידת וינה מנובמבר 1938, הוחזר אזור קארפאטורוס להונגריה. אינטגרציה חברתית ושותפות יצירה בין נוצרים ליהודים בעיר בתקופת הרפובליקה הצ'כוסלובקית התחלפו תחת שלטון הונגריה ליחס מתנכר ולאנטישמיות. התגרויות והתנכלויות ליהודים גברו מיום ליום. עם החלת "החוקים היהודיים" של ממשלת הונגריה הפרו-נאצית הופקעו רשיונות מסחר מידי יהודים, ורבים נותרו ללא פרנסה. רוב המנהיגים הציוניים נמלטו מהעיר ומקצת הנוער הציוני הצליח לעלות לארץ ישראל.

בעיר פעלו שני מוסדות יהודיים שהיו סניפים של המרכזים בבודאפשט. מוסד אחד היה ה- OMZSA, שתפקידו היה איסוף כספים והשני, PARTFOGO IRODA - משרד לעזרת יהודים, המציא תעודות להוכחת אזרחות, הגיש סיוע משפטית, ייצג יהודים בפני השלטונות, ונתן עזרה סוציאלית לנזקקים. בראש שני המוסדות עמדו ד"ר שנדור קרואו (KROO) ופרי וייס.

ב-1941 גורשו מברגובו (ברגסאס) 500 יהודים לברית המועצות, ובדרך הוטבעו בנהר דנייסטר.

בסוף שנת 1942 גוייסו גברים יהודים ונשלחו לעבודות כפייה במסגרת צבאית (פירוק מוקשים וכדומה) בחזית באוקראינה. אלה שנותרו בחיים בחזית, מצאו את מותם בשלג ובכפור בתחילת שנת 1943 כשהוצעדו לאורך הנהר דון למטרה בלתי ידועה.

בין היהודים שהתגייסו לצבא הצ'כוסלובקי של הגנרל סוובודה (SVOBODA), שלחם נגד הגרמנים מחוץ לגבולות צ'כוסלובקיה, היו גם בני ברגובו.

ב-19 במארס 1944 כבשו הגרמנים את הונגריה, וב-31 במארס נכנסו אנשי הגםטאפו לעיר. בקהילה נותרו אז בעיקר זקנים, נשים וילדים. למחרת מינו הגרמנים יודנראט, ועליו הוטלה האחריות לבצוע הגזרות נגד היהודים. הוטל עוצר לילה, נותקו קווי הטלפון והוחרמו מכשירי רדיו וכלי רכב. בשבת, שביעי של פסח תש"ד, נקבע גיטו בבית החרושת ללבנים של וארי (VARI), ואליו הועברו 12,000 יהודים מברגסאס והסביבה. בגיטו היה מחסור במים ותנאים סניטריים ירודים. ב"אקציה" בימים 15, 17, ו-19 במאי 1944, שולחו כל יושבי הגיטו למחנה ההשמדה אושוויץ. 80 אחוזים מאנשי הקהילה נכחדו בשואה.

אחרי המלחמה ניסו היהודים ששרדו ושבו לעיר להחיות את חיי הקהילה. הם נתקלו בעויינות התושבים; כ-400 מהם עלו לארץ ישראל, ואחרים היגרו לארצות שמעבר לים.

בשנת 1959, בימי חג הפסח, הופקע בית הכנסת המרכזי מידי הקהילה והועמד לרשות התיאטרון המקומי. מאז התקיימו התפילות בבית הכנסת "עושה חסד".

בשנות השמונים למאה ה-20 חיו בעיר כמה עשרות יהודים בלבד.

שנות ה-2000

לפי נתוני הארגונים היהודיים, נכון לשנת 2010 מנתה הקהילה היהודית בעיר כעשר נפשות. בעיר יש קהילה ובית כנסת בהנהלת ארנסט גולדברגר. על ענייני הדת אחראי הרב הופמן מהעיר מונקטש. בית העלמין בעיר מסודר. כמו כן, מצויה בעיר אנדרטה לזכר קורבנות השואה.

כתובת בית הכנסת: רחוב סברדלוב 17.