קהילת יהודי אוסטרינה

שצ'וצ'ין 

Shchuchyn / Шчучын; ביידיש: שטשוטשין; בפולנית: Szczuczyn Litewski; בליטאית: Ščiutinas

עיר במחוז גרודנו, בלרוס

בשנת -1436 הוקמה במקום כנסייה וסביבה התפתחה במאה ה-17 עיירה פרטית בבעלותם של בני אצולה פולנים. ב-1761 מלך פולין אוגוסטוס השלישי סאס העניק לשצ'וצ'ין זכויות עיר על פי "חוקי מאגדבורג". בקצה הצפוני של העיר נבנה ארמון אצילים מפואר. מיקומה של העיר על דרך המסחר בין גרודנו לווילנה השפיע על התפתחותה כמרכז תעשיית המזון והעץ. לאחר החלוקת פולין השלישית ב-1795, שצ'וצ'ין סופחה לאימפריה הרוסית ובמהלך המאה ה-19 השתייכה לנפת לידה (Lida) במחוז (גוברניה) גרודנו ולאחר השנה 1905 בנפת לידה בגוברניה ווילנה..

בתום מלחמת העולם הראשונה (1918-1914), המהפכות הרוסית והמלחמה בין פולין העצמאית לרוסיה הבולשביקית, ב-1921 שצ'וצ'ין נכללה בגבולות פולין ועד 1939 שימשה כבירת נפה במחוז נובוגרודק.

היהודים בשצ'וצ'ין

ברשימות תושבי העיר משנת 1613 מוזכר חוכר בית מרזח יהודי. קהילה יהודית בשצ'וצ'ין החלה להתהוות לאחר השרפה הגדולה שפגע בעיר גרודנו ב-1617. יהודים, פליטי השרפה, מצאו מקלט בשצ'וצ'ין. חלקם השתקעו במקום ולא חזרו לגרודנו. ב-1665 היהודים התגוררו ב"ככר היהודים" שנוצרה סביב בית מרזח חכור.

ב-1766 קהילת שצ'וצ'ין מנתה 401 חברים. ב-1796 בעיר עצמה התגוררו 130 יהודים בוגרים, מתוכם 58 גברים ו-72 נשים. ברשותם היו בית כנסת ושני בתי מדרש בנויים אבן. כנראה באותו הזמן הוקם גם בית העלמין. ילדי היהודים עד גיל 13 למדו בחדרים.

היהודים עסקו במסחר, במסחר זעיר, במלאכה, בחקלאות ובחכירה בעיר ובכפרים באזור. היהודים פיתחו רשת שירותים לכפרי הסביבה, כולל שירותים פיננסיים ובין הלקוחות שלהם נמנו גם נזירות מנזר האחיות הרחמניות בעיר. ב-1848 השלטון הרוסי עודדו יהודים להתיישב על הקרקע. לשם כך הופקעה חווה חקלאית המרוחקת 1.5 ק"מ מהעיר בשם טוריה (Turja). אדמת טוריה חולקה ל-16 משקים עבור החקלאים היהודים. הפעילות החקלאית התקיימה במשך המאה ה-19 ובשנת 1907 חיו בחווה 4 משקים שהעסיקו 11 משפחות יהודיות ובהן התגוררו 57 איש.

ב-1851 בעלי המלאכה היהודים של שצ'וצ'ין ביקשו מהשלטונות הרוסיים רשות להתאגד בגילדות. לאחר 1852 קמו התאגדויות מקצעויות של בוני גשרים, חקלאים, בנאים, טייחים, עגלונים, עובדי מטעים, פועלי תעשייה. בשנים 1853-1852 פעלו ב-47 גילדות של שצ'וצ'ין 329 בעלי מלאכה שונים: חייטים, סנדלרים, יוצרי כותנה, בורסקאים, קצבים, כורכי ספרים, נפחים, צורפי נחושת, נגרי בניין, וחוטבי עצים. ב-1866 היו ברשות הקהילה של שצ'וצ'ין בית כנסת ובית מדרש. לאחר השנה 1870 התגברה ההגירה היהודית, בעיקר לארצות הברית.

בשנים של סוף המאה ה-19 יהודים לקחו חלק פעיל בחיי העיר. מספר יהודים כיהנו כחברים בהנהגת המועצה המקמית.

במפקד האוכלוסין של שנת 1897 נרשמו בעיר 1,356 יהודים אשר היוו 78.3% מכלל התושבים. ברשותם פעלו בית כנסת ובית מדרש. רוב הפעילות הכלכלית של העיר נוהלה ע"י יהודים. בבעלות היהודים היו 40 חנויות ודוכנים בשוק, 11 פונדקים עם בתי מרזח, 2 נפחיות, 2 מפעלי בורסקאות, מפעלי לבנים, מנסרה שייצרה גם פרקטים, מפעלים לייצור יי"ש, וטחנת קמח.

ב-1906 הקים רב העיר ר' יהודה לייב חסמן את ישיבה "ענף כנסת ישראל" שהייתה סניף של ישיבת סלובודקה. בישיבה זאת למדו 300 אברכים והמורים היו הרב אלתר שמואלביץ' והרב נחמן קולדיצקי. הישיבה נסגרה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הירידים שהתקיימו בעיר שימשו הזדמנות לגייס תלמידים חדשים לישיבה ולערוך שידוכים וגם להשתתף בפעילות תרבותית שכללה קונצרטים או הצגות תיאטרון.

בין שתי מלחמות העולם גדל מספרם של האירגונים לעזרה סוציאלית לניזקקים אשר פעלו בעיר. בקהילה היו חיי תרבות ופוליטיים תוססים. במקום פעלו סניפים של התנועות הציוניות, הבונד והמפלגה הקומוניסטים שהייתה במחתרת. באותו הזמן החלה ההגירה גם אל ארץ ישראל. בשצ'וצ'ין פעלו בית ספר עברי מרשת "תרבות" ובית ספר ביידיש מרשת "צישאָ‎ "CISZO (צענטראַלע ייִדישע שול־אָרגאַניזאַציע‎( .

שבין שתי מלחמות העולם 37% מיהודי שצ'וצ'ין עסקו במלאכה - 23 סנדלרים, 23 שוחטים, 21 חייטים, 15 אופים, 10 בנאים, 8 נפחים, 5 טוחנים, 4 נגרים, 22,6% היו סוחרים - 34 חנוונים, 24 רוכלים ו-11 סוחרים גדולים, ו- 12,4% עסקו בשרותים -30 עגלונים, 4 ספרים, צלם אחד. כמו כן, היו בעיר מספר בעלי מקצועות חופשיים, כגון מורים, רואי חשבון ורופא. רק 3 משפחות המשיכו לעסוק בחקלאות. בעיר פעלה חברת תחבורה של חיים לידסקי ויוסל ליסטובסקי. החברה הפעילי 8 אוטובוסים על הקווים שצ'וצ'ין-ווילנה, שצ'וצ'ין-גרודנו, שצ'וצ'ין- לידה ולידה – גרודנו.

תקופת השואה

ב-18 בספטמבר 1939 ברית המועצות פלשה לפולין וכבשה את מזרח פולין. בהתאם להסכם בין גרמניה הנאצית לברית המועצות הידוע כהסכם מולוטוב- ריבנטרטפ, ברית המועצות סיפחה את שטחי מזרח פולין, ובתוכם גם העיר שצ'וצ'ין אשר נכללה בתחמי רפובליקה הסובייטית של בלרוס. עם תחילת השלטון הסובייטי בעיר הולאמו כל החנויות והמפעלים. בתי המלאכה הפכו לקואופרטיבים ועובדים בהן השתכרו שכר מינימום. הלימודים בשפות העברית והיידיש בוטלו ושפת ההוראה בבתי הספר הייתה רוסית. הסוחרים העשירים והאנשים שנחשבו כמסוכנים למשטר החדש הוגלו לפנים רוסיה. לעיר הגיעו כאלף פליטים שברחו ממערב פולין, מהשטחים שכבשו הגרמנים. האוכלוסייה היהודית של שצ'וצ'ין גדלה לכדי 3,000 איש.

ב-22 ביוני 1941 גרמניה הנאצית פלשה לברית המועצות. הגרמנים כבשו את שצ'וצין ב-26 ביוני 1941. באותו היום הגרמנים תולים בככר השוק יהודי באשמת השתייכות למפלגה הקומוניטית. יהודים נחטפו לעבודות כפייה. תוך זמן קצר מוחרם כל הרכוש היהודי, היהודים חויבו לשאת על בגדיהם טלאי בצורת מגן דוד צהוב, תנועותיהם הוגבלו. בתחילת יולי 1941 הוקם יודנראט בן שבעה חברים, בין היתר הוטל עליו לספק עובדי כפייה ולשלם תשלומי כופר שהושתו על היהודים. הוקמה גם משטרת עזר יהודית. בסוף אוגוסט הוקם גטו פתוח לא מגודר שמותר היה לצאת ממנו רק בשעות היום. לגטו הובאו גם 600 יהודים מכפרי האזור.

באמצע ספטמבר 1941 הגרמנים רצחו באזור הכפר טופילישקי ( Topilishki / Topiliszki) כמה עשרות יהודים, נציגי המשכילים וחברי היודנראט. בין הנרצחים היה גם רבה של שצ'וצ'ין, הרב יחיאל מיכל רבינוביץ'. הנרצחים נקברו בקבר אחים במקום. לאחר כמה ימים קבוצה של כמה עשרות יהודים נשלחה לעיר איישישקי (Ejszyszki) ושם נרצחו. בינואר 1942 נרצחו עוד 20 יהודים מהגטו.

ב-9 מאי 1942 הגרמנים אספו כ-2,060 יהודים מהגטו והסביבה בהבטחה שיועברו למקום אחר ושהם צריכים ללכת את תחנת הרכבת ברוז'נקה ( Rozhanka / Różanka), אך למעשה הובילו אותם בכיוון ההפוך, לקרבת בית העלמין המקומי, בסמוך לשדה התעופה של העיר. שם היהודים ישבו או כרעו על הארץ, הז'נדרמים המקומיים ומשטרת הביטחון, תוך כדי התעללות באנשים רצחו אותם קבוצות קבוצות מעל בור שהוכן קודם לכן. הנרצחים נקברו בקבר האחים.

בגטו נותרו לאחר הרצח ההמוני כ-600-500 יהודים. מונה יודנראט חדש. מספר יהודים נשלחו למחנות עבודות כפייה או שהועסקו בעבודות כפייה בשצ'וצ'ין. ב-17 בספטמבר 1943 הגטו חוסל סופית. היהודים נשלחו למחנה הריכוז מיידאנק ליד לובלין.

לאחר השואה

ב-13 ביולי 1944 הצבא האדום שיחרר את שצ'וצ'ין. למקום חזרו 13 ניצולים, אך הם תוך זמן קצר עזבו, רובם עלו לישראל. לשצ'וצ'ין הגיעו יהודים ממקומות אחרים, אך הם לא הקימו קהילה. ב-1979 בשצ'וצ'ין והסביבה היו רשומים 84 יהודים. ב-1989 מספר היהודים בעיר היה 51. ב-2,009 היו רק 6 יהודים.

בית הכנסת של העיר נהרס על ידי הגרמנים. שרד בית התפילה אשר משמש היום חנות רהיטים.

בית העלמין שהוקם כנראה עוד לפני 1766 מוזנח ומכוסה צמחיית פרא. במקום שרדו כ-40 מצבות. בקרבת מקום, מעל קבר האחים של כ-2,000 היהודים שנרצחו על ידי הנאצים הוקמה אנדרטה ועליה לוח זכרון ברוסית: "פה טמונים 2,060 אזרחי שצ'וצ'ין אשר עונו ונרצחו באכזריות על ידי הפושעים הפשיסטים הגרמנים ב-9 במאי 1942"

מאוחר יותר נוספו על האנדרטה שני לוחות ברוסית ובעברית: "לקורבנות הקדושים שלנו, הורים, אחים ואחיות, ילדים וידידים, התושבים היהודים של שצ'וצ'ין ורוז'נקה, שנרצחו על ידי הנאצים הגרמנים ב-9 במאי 1942. נזכור אותכם לעד. תושבי שצ'וצ'ין ורוז'נקה לשעבר  החיים בישראל"