חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי גטינגן

גטינגן GOETTINGEN


עיר במדינת סכסוניה התחתית (NIEDERSACHSEN) במערב-גרמניה.


העיר שוכנת בעמק הרחב של נהר ליינה (LEINE), והיא צומת מסילות ברזל ומרכז של תעשיות קלות, ביניהן תעשיות עתירות ידע, ייצור מכונות, מכשירי חשמל, כימיקלים, מכשירים אופטיים מדוייקים ומכשירים של מכאניקה עדינה לצרכים שימושיים ומדעיים. האוניברסיטה של גטינגן נוסדה ב-1737, ואחת הפקולטות החשובות שבה היא הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע.

הקהילה היהודית


יהודים בגטינגן נזכרים לראשונה בתעודה מן המאה ה-13. הקהילה מנתה תריסר משפחות ושילמה %4.5 מכלל המסים העירוניים. הקהילה נחרבה בפרעות המגיפה השחורה ב-1350, שוקמה כעבור עשרים שנה וב-1591 גורשו היהודים. מעטים השתקעו בעיר במאה ה-17, וב- 1718 ניתנה ליהודים רשות לרכוש בה נכסי דלא ניידי. ברובע האוניברסיטאי הותרה הישיבה לשלש משפחות יהודיות בלבד. ב-1910 מנתה הקהילה 661 נפש - %1.75 מאוכלוסיית העיר.

ב-1859 נתמנה באוניברסיטת גטינגן הפרופסור היהודי הראשון באוניברסיטה גרמנית, המתמטיקאי מוריץ אברהם שטרן. האוניברסיטה השתבחה בחוקרי המקרא דוגמת י"ג אייכהורן, ג"ה אוואלד, פאול דה לאגארד ויוליוס וולהאוזן.

ב-1932 היו בקהילת גטינגן 411 יהודים.


תקופת השואה

ב-1933, כאשר ג'יימס פראנק, חתן פרס נובל בפיסיקה, פרש ממשרתו, נמצאו פרופסורים גרמניים שתבעו להעמידו לדין באשמת "חבלה". שישה פרופסורים אחרים, וביניהם אוטו נויגבאואר, ריכארד קוראנט, ניקולאוס פבזנר ואויגן קאספארי, פרשו מאונס.

ערב מלחמת-העולם השנייה לא נותרו בגטינגן אלא כ-170 יהודים. ב-1942 נלקחו אחרוני היהודים למחנה טרזיינשטאדט. יהודים ממוצא מזרח-אירופי שולחו לגטו וארשה. ב-20 באוקטובר אותה השנה נותרו רק תשעה יהודים בעיר.

הקהילה היהודית אחרי המלחמה

אחרי השואה חודשו חיי הקהילה היהודית באופן מוגבל. באמצע שנות השישים התגוררו בגטינגן כ- 25 יהודים.

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

מספר היהודים גדל בעיר בעקבות הגירת יהודים מברית המועצות לשעבר . הקהילה בעיר הוא קונסרבטיבית ובשנת 2008 חנכה בית כנסת חדש . כיום בקהילה כ - 200 חברים . רב הקהילה הוא הרב סולומון . לקהילה יש מרכז קהילתי שכולל מטבח, משרד,חדר ישיבות,ספריה,מרכז נוער,חדר מוסיקה בו הקהילה מפעילה להקה מוסיקלית. בשנת 2002 הוקם בית מדרש קהילתי שבו ניתנות הרצאות ,שיעורים ומתקיימת בו פעילות חברתית מגוונת . במקום ישנה מסעדב כשרה שנקראת ביסטרו לוינשטיין .

בעיר הוקמו אנדרטאות רבות לזכר הנרצחים בשואה . לקהילה 2 בתי עלמין , ישן שכיום סגור וניתן לבקר בו וחדש הפעיל גם כיום.

לקהילה קשרים טובים עם שאר הדתות בעיר וגם ישנו קשר עם האוניברסיטה המקומית.

 

סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
163432
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
Born, Max (1882-1970), physicist, 1954 Nobel Prize winner, born in Breslau,Germany (now Wroclaw, in Poland), to Professor Gustav Born, anatomist and embryologist, and his wife Margarete, née Kauffmann, who was a member of a Silesian family of industrialists.

Born attended the König Wilhelm's Gymnasium in Breslau and continued his studies at the Universities of Breslau, Heidelberg, Zurich and Göttingen. He studied not only mathematics and physics, but also studied astronomy. He was awarded the Prize of the Philosophical Faculty of the University of Göttingen for his work on the stability of elastic wires and tapes in 1906, and graduated at this university a year later on the basis of this work.

Back in Breslau during the years 1908-1909, he studied the theory of relativity. On account of his work on the relativistic electron he began to lecture at Goettingen. In World War I he joined the German Armed Forces and worked in a scientific office of the army. At the conclusion of the war in 1919, Born was appointed Professor at the University of Frankfurt am Main, where a laboratory was put at his disposal. Born went to Göttingen as Professor in 1921 and remained there for twelve years. During these years the Professor's most important works were created; first a modernized version of his book on crystals, and numerous investigations by him and his pupils on crystal lattices, followed by a series of studies on the quantum theory. During the years 1925 and 1926 he published, together with others, investigations on the principles of quantum mechanics (matrix mechanics) and soon after this, his own studies on the statistical interpretation of quantum mechanics. In 1954 he was awarded the Nobel Prize for Born's fundamental research in quantum mechanics, especially for his statistical interpretation of the wave function. Much of the theoretical power behind the development of the first atomic bomb was due to many of those surrounding Born at Göttingen and working on atomic physics and quantum mechanics.

A practicing Lutheran but classified by the Nazis as a Jew, Born was forced to leave Germany in 1933 (and for this reason was not awarded the Nobel Prize in 1933 it was awarded to his “Aryan” colleague Heiselberg). He was invited to Cambridge, where he taught for three years as Stokes Lecturer. In 1936 he was appointed Tait Professor of Natural Philosophy in Edinburgh, where he worked until his retirement in 1953.

Born was awarded fellowships at many universities. He was presented with the Stokes Medal of Cambridge, the Max Planck Medaille der Deutschen Physikalischen Gesellschaft (i.e. of the German Physical Society); the Hughes Medal of the Royal Society, London, the Hugo Grotius Medal for International Law, and was also awarded the MacDougall-Brisbane Prize and the Gunning-Victoria Jubilee Prize of the Royal Society, Edinburgh. In 1953 he was made honorary citizen of the town of Göttingen and a year later was granted the Nobel Prize for Physics. He was awarded the Grand Cross of Merit with Star of the Order of Merit of the German Federal Republic in 1959.
Teller, Edward “Ede” (1908-2003), theoretical physicist, born in Budapest, Hungary (then part of Austria-Hungary) to well-to-do parents. He received his PhD in physics at the University of Leipzig, and became a research assistant at Goettingen, Germany. Teller spent a summer in Rome, Italy, with Enrico Fermi, thus orienting his scientific career in nuclear physics. After Nazis' accession to power he left Germany, and spent part of 1934 working under Niels Bohr in Copenhagen, Denmark. In late 1934 and early 1945 he lectured at the University of London and in 1935 moved to the United States.

He taught at Washington University until World War II, when he became involved in the Manhattan project to develop the atomic fission or A-bomb at Los Alamos in New Mexico. He worked first with Fermi, and later in a group headed by Robert Oppenheimer which proved the feasibility of the thermonuclear or hydrogen fusion H-bomb. The key to the H-bomb was, in fact, an invention of Teller's. He became its passionate protagonist, convinced of its overriding importance. During the war he reacted strongly against Oppenheimer's insistence that the A-bomb must have priority. When the war was over he continued to urge that an H-bomb program be pursued on a large scale. The first H-bomb test explosion on a Pacific island in 1952 was quickly followed by a Soviet one. News of the Russian explosion hardened Teller's attitude. He advocated for further testing in the atmosphere, and played down the dangers from fallout. Teller was convinced that it was Oppenheimer alone who prevented the further testing of H-bombs, and this may account for his part in the equivocal treatment Oppenheimer received from the Gray Board after his loyalty was impugned in 1954.

From 1958 to 1960 Teller was director of the Livermore Laboratories, California. After 1960 he held scientific appointments at the University of California at Berkeley.

Among Teller's publications are: “Basic Concepts of Physics” (1960); “The Legacy of Hiroshima” with Allen Brown (1962); “Our nuclear Future” with Albert L. Latter (1958); “The Constructive Uses of Nuclear Explosions” (1968); “Energy From Heaven and Earth” (1979); “The Pursuit of Simplicity” (1980); “Conversations on the Dark Secrets of Physics” (1991), and “Memoirs: A Twentieth-Century Journey in Science and Politics” (2001).
Konig, Denes (1884-1944), mathematician born in Budapest, Hungary (then part of Austria-Hungary), a son of the renowned mathematician Gyula Konig. He studied at Budapest and Goettingen, Germany, obtaining his doctorate in 1907. That year he joined the staff the Technical School of Budapest, where his father was professor.

Denes became full professor of mathematics in 1935. His book "Theorie der endlichen und unendlichen Graphen" (1936) was a major factor in the growth of interest in graph theory worldwide. The English version of this work, "Theory of finite and infinite Graphs", translated by R. McCoart, was published in 1990. In addition to essays contributed to mathematical journals in various countries, he also published in book form "Analysis situs" (1918; a publication of the Hungarian Academy of Arts and Sciences); "Mathematika" (1922), and a popular work "Mathematikai mulatsagok" (1902-1905).
During World War II, Konig worked to help persecuted mathematicians. This led to his death a few days after the Germans entered Hungary and the Hungarian Nazi party, the "Arrow Cross," took over the country in October 1944.
Fekete, Michael (Mihaly), (1886-1957), mathematician and educator, born in Zenta, Hungary (now Senta, in the Vojvodina region of Serbia) (then part of Austria-Hungary). Fekete attended universities at Budapest, Hungary, and at Goettingen, Germany, receiving the Ph.D. degree from the former in 1909. At the same time as being a teacher in secular Jewish secondary schools in Budapest (1910-1928), he was also assistant professor of mathematics (1912- 1918) at the teachers’ training college of the University of Budapest.

In 1928 he was appointed lecturer at the Institute of Mathematics in the Hebrew University of Jerusalem, Israel. A dedicated teacher, he laid the foundations of mathematical studies and research at the university. In 1935 he was appointed a full professor of mathematics at the Einstein Institute. In 1938 he became dean of the faculty of science of the Hebrew University, succeeding Chaim Weizmann. From 1946 to 1948 Fekete was rector of the university

Fekete's varied contributions to mathematics (written in Hungarian, German, English, French and Hebrew) included the theory of numbers, algebraic equations, the theory of summability, problems of interpolation in the complex domain and transcendental equations and above all the theory of functions of real and complex variables. He considered his greatest achievement to have been the discovery of the transfinite diameter, which won him the Israel Prize for exact sciences in 1955.

Among his principal published works were: "Ket szamelmeleti problema" (1909); "Serie de Dirichlet" (1910); "Szettarto vegtelen sorok" (1911); "Laguerre egy problemaja" (1912); "Racines de moyennes arithmetiques" (1912); "Absolut summabilis sorok" (1914); "Une limit infinite de change de signe d'une fonet" (1914); "Ismeretlen elso egyutthatokkal biro egyenletek gyokerei" (1918); "Wurzeln gewoenliche Minimumpolynome" (1922); "Null- und Einstellen algebraischer Funktionen" (1922); "Wurzeln gewoenliche allgemeine Gleichungen" (1923); "Faktorenfolgen" (1923); "Zum Koebeschen Verzerrungssatz" (1925); "The Zeros of Riemann's Zeta Function" (1926); "Nullstellen-Verteilung bei Polynomen" (1926).
Mathematician

She was the daughter of Max Noether (1844-1922), noted mathematician who was born and lived in Erlangen. She was educated in Erlangen and in 1916 went to Goettingen where she could not get an official position because of the anti-feminist bias. The situation improved after the War and in 1922 she was appointed 'unofficial extraordinary professor'. When the Nazis came to power she moved to the US and was professor at Bryn Mawr College, Pernnsylvania. Noether was responsible for important advances in non-commutative algebra.
Schwartz, Karl Hermann (1843–1921), mathematician, born in Hermsdorf, Germany (now Jerzmanowa, in Poland). Schwartz became well known for his work on complex analysis in which the functions of complex numbers are investigated. This work is useful in many branches of mathematics, including number theory and physics including electrical engineering, hyrodynamics and thermodynamics. At first Schwarz studied chemistry at Berlin University, but his father in law mathematician Ernst Kummer persuaded him to change to mathematics. During the years 1867-1869, he conducted his research in Halle, Germany, from where he moved to Zurich, Switzerland, and then, in 1875, to Goettingen, Germany. In1892 he became a member of the Berlin Academy of Sciences and a professor at the University of Berlin. He wrote the results of his research in several books including "Bestimmung einer speziellen Minimalfläche" ("The Determination of a Specific Minimum Area"), which was applauded by the Berlin Academy in 1867 and printed in 1871, and Gesammelte mathematische Abhandlungen ("Collected Mathematical Papers") (1890). He was married to Marie Kummer, a daughter of the mathematician Ernst Kummer, whose wife Ottilie was a granddaughter of Moses Mendelssohn.
Born, Max (1882-1970), physicist, 1954 Nobel Prize winner, born in Breslau,Germany (now Wroclaw, in Poland), to Professor Gustav Born, anatomist and embryologist, and his wife Margarete, née Kauffmann, who was a member of a Silesian family of industrialists.

Born attended the König Wilhelm's Gymnasium in Breslau and continued his studies at the Universities of Breslau, Heidelberg, Zurich and Göttingen. He studied not only mathematics and physics, but also studied astronomy. He was awarded the Prize of the Philosophical Faculty of the University of Göttingen for his work on the stability of elastic wires and tapes in 1906, and graduated at this university a year later on the basis of this work.

Back in Breslau during the years 1908-1909, he studied the theory of relativity. On account of his work on the relativistic electron he began to lecture at Goettingen. In World War I he joined the German Armed Forces and worked in a scientific office of the army. At the conclusion of the war in 1919, Born was appointed Professor at the University of Frankfurt am Main, where a laboratory was put at his disposal. Born went to Göttingen as Professor in 1921 and remained there for twelve years. During these years the Professor's most important works were created; first a modernized version of his book on crystals, and numerous investigations by him and his pupils on crystal lattices, followed by a series of studies on the quantum theory. During the years 1925 and 1926 he published, together with others, investigations on the principles of quantum mechanics (matrix mechanics) and soon after this, his own studies on the statistical interpretation of quantum mechanics. In 1954 he was awarded the Nobel Prize for Born's fundamental research in quantum mechanics, especially for his statistical interpretation of the wave function. Much of the theoretical power behind the development of the first atomic bomb was due to many of those surrounding Born at Göttingen and working on atomic physics and quantum mechanics.

A practicing Lutheran but classified by the Nazis as a Jew, Born was forced to leave Germany in 1933 (and for this reason was not awarded the Nobel Prize in 1933 it was awarded to his “Aryan” colleague Heiselberg). He was invited to Cambridge, where he taught for three years as Stokes Lecturer. In 1936 he was appointed Tait Professor of Natural Philosophy in Edinburgh, where he worked until his retirement in 1953.

Born was awarded fellowships at many universities. He was presented with the Stokes Medal of Cambridge, the Max Planck Medaille der Deutschen Physikalischen Gesellschaft (i.e. of the German Physical Society); the Hughes Medal of the Royal Society, London, the Hugo Grotius Medal for International Law, and was also awarded the MacDougall-Brisbane Prize and the Gunning-Victoria Jubilee Prize of the Royal Society, Edinburgh. In 1953 he was made honorary citizen of the town of Göttingen and a year later was granted the Nobel Prize for Physics. He was awarded the Grand Cross of Merit with Star of the Order of Merit of the German Federal Republic in 1959.
Karman, Theodore von (1881-1963), aeronautical engineer, born in Budapest, Hungary (then part of Austria-Hungary). After receiving his M.E. degree from the Technical School of Budapest in 1902 and his Ph.D. degree from the University of Goettingen, Germany (1909), he was assistant professor at the University of Goettingen between 1909 and 1912 and then professor of aeronautics and director of the Aeronautical Institute at the University of Aachen, Germany (1913-1930).

During World War I Karman was lieutenant in the Austro-Hungarian aviation corps. He invented a helicopter with two counter-rotating propellers, a type never developed by industry. After the war he became a consultant to many airplane companies. He first toured the U.S. in 1926 under the auspices of the Guggenheim Institute and in 1930 settled permanently in California and became head of the Guggenheim Aeronautical Laboratory at the California Institute of Technology. Von Karman published many papers on aerodynamics, hydrodynamics, elasticity, strength of materials, and vibration phenomena. "Karman Vortex Trail" and "Karman Similarity Theory of Turbulence" are now standard terms in scientific literature. "The Collected Works" of Theodore von Karman were published in four volumes (1956). The development of high speed aircraft owes much to the research of Von Karman. In 1938 he investigated the possibility of using supersonic wind tunnels in ballistic research. He formed the Aerojet Engineering Corporation to manufacture rockets after unsuccessful attempts to interest American industry in this venture. During World War II he was in charge of all jet propulsion research in the USA. Von Karman was chairman of the US Air Force's scientific advisory board (1944), and of the Aeronautical Research and Development Committee of the North Atlantic Treaty Organization (1951).
Katz, David (1884-1953), psychologist, born in Kassel, Germany. He studied and taught at Goettingen University until the beginning of World War I, when he was mobilised in the German army.

In 1919 he was made professor of psychology and pedagogy at the University of Rostock, Germany, which went on to become one of the most important centres for the
study of psychological research. In 1933 he was dismissed by the Nazis and went to England. In 1937 he was appointed to the chair of psychology and pedagogy at the University of Stockholm, Sweden, where he developed a psychological laboratory and became one of the pioneers of psychological phenomenology. He is known for his distinction between surface colours and film colours, for his contributions to child and animal psychology.

Victor Moritz Goldschmidt (1888-1947), mineralogist, born in Zurich, Switzerland, where his father was a distinguished physical chemist, and educated in Heidelberg, Germany, and Oslo, Norway, universities. In 1905 he became a Norwegian citizen. He taught at the university of Oslo (then Christiana) becoming professor and director of its Mineralogical Institute at age 26. One of the foremost mineralogists and crystallographers of his generation, Goldschmidt founded the science of geochemistry. He established the crystalline structure of over 200 compounds of chemical elements from which he derived the basic laws of geochemical distribution. He was appointed director of the Norwegian Raw Materials Laboratory. In 1929 Goldschmidt became professor of the University of Goettingen's Faculty of Natural Sciences and head of its Mineralogical Institute but resigned in 1935 as a result of Nazi policies and returned to Oslo. In World War II he was twice arrested by the Germans but escaped to Sweden and then to England and after the War went back to Oslo.

Horaz (Horace) Krasnopolski(born Hirsch Schoenfeld) (1842-1908), jurist, born in Pistyn, Ukraine (then in Galicia, part of the Austrian Empire), into a distinguished family. He received Jewish traditional education in a heder, then he attended the high school in Czernowitz, and studied law at the University of Prague. he completed his studies at the universities of Goettingen and Leipzig, Germany. In 1872 he became lecturer on commercial and Austrian civil law at the University of Prague, in 1876 he was appointed assistant professor, and in 1881 professor of Austrian civil law. Krasnopolski served three times as dean of the Faculty of Law of the University of Prague in 1883, 1891, and 1896. He published numerous studies of the Austrian legal system including Lehrbuch des Oesterreichischen Privatrechtes (1904), a textbook of Austrian civil law that was published in five volumes. Krasnopolski died in Gmunden, Austria.

Isaac “Iso” Jacob (Iacob) Schoenberg (1903-1990), mathematician, known for his discovery of splines, born in Galati, Romania, into a well-off family of Zionist activists. The family moved to Iasi, Romania, in 1910. He studied at the University of Iasi, and then at the universities of Göttingen during 1922-1923, and of Berlin during 1923-1925. He earned a PhD from the University of Iasi in 1926. During 1928-1930 he was a visiting lecturer and researcher at the Hebrew University of Jerusalem. In 1930, having received a Rockefeller Fellowship, moved to the United States and worked at the University of Chicago, at Harvard University in Cambridge, MA, and the Institute for Advanced Study in Princeton, NJ. From 1935 he was a lecturer at Swarthmore College in Philadelphia and in 1940 he joined the University of Pennsylvania. During 1943-1945 he worked as a mathematician at the US Army's Ballistic Research Laboratory in Aberdeen, MD. In 1966 he became a member of the Mathematics Research Center the University of Wisconsin–Madison and held this position until his retirement in 1973. Isaac Jacob Schoenberg was married to Charlotte Landau, the daughter of German-born Jewish mathematician Edmund Landau (1877-1938).
Isaac Jacob Schoenberg was the brother of the pianist Irma Wolpe Radenmacher (1902-1984) whose second husband was the German mathematician Hans Adolph Radenmacher (1892-1969), while her other sister Elsa married Samuel Ussishkin, the son of the Zionist leader Menachem Ussishkin.

ברמקה

Bremke

כפר במועצה מקומית גלייכן (Gemeinde Gleichen) בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1727; שיא האוכלוסייה היהודית: 159 ב-1852 (16.7% מכלל האוכלוסייה); האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 26.

יהודי גלייהאוזן (Gelliehausen) ווולמארסהאוזן (Woellmarshausen) היו מסונפים לקהילה היהודית של ברמקה ב-1853 וב-1877 בהתאמה.

בשנת 1828 בנה גוי תושב ברמקה בית כנסת על נכס שלו (רחוב העיר הקדושה, 42)  (Heiligenstaedterstrasse 42); הקהילה היהודית מימנה את הבנייה ואחר כך שילמה שכר דירה חודשי. מקווה הוקם בבניין שכור בשנת 1845, ובאותה עת היה בברמקה בית ספר יסודי יהודי שהמורה שירת גם כחזן וכשוחט. לאחר שבית הספר נסגר בשנת 1914 למדו ילדים לימודי דת אצל מורה מהייליגנשטאדט ואחר כך אצל מורה מגטינגן. יהודי ברמקה הקימו שני בתי קברות – האחד במאה ה-18 (הורחב בשנת 1800), והשני בשנת  1844 (היה גם בית קברות בוולמארסהאוזן). 11 תלמידי בית ספר קיבלו הדרכה דתית ב-1933.

נאצים תקפו שוב ושוב את בית הכנסת, בתגובה לכך, בשנת 1934 התפילות נערכו בבתים פרטיים. עסקים בבעלות יהודית נשדדו בשנת 1937. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) נבזזו חנויות בבעלות יהודית; בית הכנסת וחפצי הפולחן נשרפו. מאוחר יותר, בסתיו 1939, עזבו את האזור שישה היהודים האחרונים של ברמקה, וכך גם ארבעה היהודים הנותרים בגלייהאוזן. לפחות 22 יהודי ברמקה ו-7 מגלייהאוזן נספו בשואה. בית הקברות הישן נמכר בשנת 1941, החדש – בשנת 1944.

----------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

 

אדלבסן

Adelebsen

כפר במחוז גוטינגן, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1675; שיא האוכלוסייה היהודית: 192 ב-1861; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 32.

אף על פי שסוחרים יהודים בודדים התיישבו באזור ברשות הדוכסות לפני המאה התשע עשרה, רק בתחילת 1800 התגוררו באדלבסן מספיק יהודים כדי להצדיק הקמת אולם תפילה (ממוקם בבית פרטי). בשנת 1836 הקימה הקהילה בית כנסת עם 100 מושבים (50 לגברים, 50 לנשים), חדרי לימוד ומגורים למורה, שתפקד גם כחזן וכשוחט. יהודי אדלבסן, בתחילה סוחרי בקר וסוחרי מוצרים יבשים, בסופו של דבר פנו לענפים אחרים ולעסקים אחרים; בעיירה היה בית אריגה בבעלות יהודית, מרפאה וטרינרית, ולתקופה קצרה – רופא יהודי. הקהילה גם תמכה בכמה ארגונים יהודיים, למשל אגודת צדקה (נוסדה בשנת 1850), חברה קדישא (נוסדה בשנת 1889) ומקהלת גברים.

בית הקברות הושחת בשנת 1929. מאוחר יותר, כתגובה לחרם האנטי-יהודי בשנת 1933, עזבו יהודים רבים את אדלבסן. באביב 1938 הוגש נגד שני קציני ס"א כתבי אישום והם נקנסו. פסק הדין העניק ליהודים הנותרים תחושת ביטחון כוזבת, כי בית הכנסת נהרס ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) על ידי פקידי ס"ס מגטינגן; בעלי בית יהודים נעצרו והתעללו בהם באותו הלילה. מעט היהודים שנותרו באדלבסן גורשו בשנת 1942.

מבחר של חפצי פולחן השייכים לבני קהילת אדלבסן מוצג בבית הקהילה היהודית של גטינגן.

-----------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

איינבק

(במקורותינו איינבכא, איימביק)

עיר בסאכסוניה תחתית, גרמניה.

ב-1968 התגוררו באיינבק שני יהודים.

ב-1298 הועלו יהודים על המוקד באיינבק וב-1579 גורשו מן העיר. במחצית השנייה של המאה ה-17 קיבלו איגרות-חסות מן הדוכס המקומי, חרף התנגדות התושבים. במאה ה- 18 הורשו רק בודדים להתגורר במקום. בראשית המאה ה-19 היו בעיר 16 משפחות יהודיות וב-1880 - 139 נפש (%2.04 מכלל האוכלוסיה). ב-1896 נחנך בית- כנסת חדש שנהרס על-ידי הנאצים ב-1938. ב-1932 נשארו בעיר 58 יהודים וב-1939 - 9; מאלה נשאר בחיים אחרי המלחמה רק אחד.

גוסלאר (Goslar)

עיר בסקסוניה התחתונה, גרמניה. עד 1990 בגרמניה המערבית.


סוחרים יהודים מוורמס (ורמייזא) מוזכרים בתעודות מהשנים 1074 ו-1114. ב-1252 תבעה העיר לעצמה את ההכנסה ממסי היהודים אף שמעמדם הרשמי היה כשל "עבדי לשכת המלך"; כעבור עשרים שנה בערך גבתה העיריה מסים אלה לקופת המלך. בשנת 1312 שילמה הקהילה היהודית מס זהה לזה ששילמו התושבים הנוצרים. מועצת העיר התערבה לטובת היהודים בימיו של לואי ה-4 במחצית הראשונה של המאה ה-14.

הקהילה לא נפגעה בשנות ה"מגיפה השחורה" והנוסח המקומי של "השבועה היהודית", יחסית, לא כלל ביטויים משפילים. מריבות פנימיות על זכות הישיבה בעיר ("חרם היישוב") הצריכו לא פעם את התערבות העירייה וב-1331 התפלגה הקהילה על רקע זה למשך שבע שנים. באותה עת היו בעיר כ-30 יהודים משלמי מס.

מ-1312 פירסמה מועצת העיר מידע המתייחס לזכויות ולחובות של יהודים בודדים, וב-1340 כמחצית מיהודי גוסלאר לא נכללו רשמית בקהילה למטרות מיסוי. תהליך זה נמשך במחצית השנייה של המאה ה-14, מלווה במיסוי מוגבר ובירידה של האוכלוסייה היהודית. החמרה נוספת במצב הקהילה חלה בעקבות עלילת דם ב-1440, עד כדי כך שלא ניתן היה לארגן מניין. וב-1414 יהודי גוסלאר נטשו בסתר את העיר ועברו לברונסוויק כדי להתחמק ממס אימפריאלי כבד. קהילת גוסלאר מוזכרת בשנת 1615, כאשר פרנס התמנה והושבע לתפקיד. בשנת 1677 נרשמו בפנקס הקהילה 9 חברים. בית כנסת נפתח ב-1693. ב-1871 מנתה קהילת גוסלאר 43 איש, ו-83 ב-1933.

ב"ליל-הבדולח" הותקף בית-הכנסת (שנחנך ב-1802), וחנויות ובתים של יהודים נשדדו. פנקסי הקהילה הושמדו כליל. 22 מאנשי המקום נִספו בשואה. אחרי המלחמה קמה קהילה חדשה, שמנתה 46 איש ב-1948, אך מספרם ירד כעבור זמן קצר. ב-1970 נמנו 8 יהודים במקום.

בודנפלדה-אוסלר

Bodenfelde-Uslar

עיירה במחוז נורטהיים, בסקסוניה תחתית, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: 1403 (באוסלר), 1689 (בבודנפלדה); שיא האוכלוסייה היהודית: 35 ב-1885 (אוסלר), 45 ב-1816 (בודנפלדה).

בשנת 1843 נוסדה הקהילה היהודית האזורית בודנפלדה-אוסלר-וואמבק (Bodenfelde-Uslar-Wahmbeck); ליפולדסברג (Lippoldsberg) הצטרפה בשנת 1867. בשנת 1933, הקהילה הייתה ידועה כקהילה המשותפת של בודנפלדה-אוסלר. בשלב כלשהו במאה ה-18 הוקם אולם תפילה בבית מגורים פרטי בבודנפלדה, גם יהודי ליפולדסברג ואוסלר התפללו בו. הבית נמכר בשנת 1753, ולאחר מכן נערכו תפילות בליפולדסברג עד 1760, כאשר הוקם חדר תפילה נוסף בבודנפלדה. יהודי אוסלר התפללו בחדר תפילה משלהם (שהועבר מספר פעמים למקום אחר) משנת 1890 ואילך. בבודנפלדה הקימו יהודים מקומיים את המוסדות הבאים: בית קברות בראשית שנת 1820; בית כנסת בשנת 1825; מקווה בשנת 1859 (שהיה בשימוש עד 1890); ובית ספר יסודי, שנוהל על ידי מורה ששימש גם כחזן וכשוחט – עד 1819. בית הספר היסודי של אוסלר נסגר בשנת 1895. בשנת 1933 חמישה תלמידי בית ספר מבודנפלדה למדו לימודי דת. חברה קדישא וקרן צדקה פעלו בקהילה. ביוני 1937 השלטונות ציוו על הקהילה להתפרק. באותה שנה בית הכנסת נמכר לסנדלר מקומי, וחפצי הקודש הופקדו אצל אח ואחות מבוגרים, שבגלל עוניים וגילם המתקדם לא יכלו לעזוב את ביתם. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), תושבים מקומיים מנעו מאנשי ה-ס"א לשרוף את בית הכנסת ואת הבית היהודי שנותר; שני היהודים הקשישים גורשו מביתם על ידי אספסוף. מאוחר יותר, בספטמבר 1939, פגעו אנשי ס"א בבית העלמין. תשעה יהודי בודנפלדה היגרו ושישה עברו להתגורר בגרמניה. ביולי 1942 גורשו שני היהודים הקשישים למחנות הריכוז והמוות הנאציים במזרח אירופה; בדצמבר 1938 עזבה תושבת יהודייה (שהתנצרה) אחרונה את אוסלר. לפחות 31 יהודים מבודנפלדה ואוסלר נִספו בשואה.

בית הקברות שוחזר במלואו בשנת 1990; בניין בית הכנסת משמש כיום כאתר אחסון. בשנת 1988 נחשף לוח זיכרון באתר אולם התפילה לשעבר.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי גטינגן

גטינגן GOETTINGEN


עיר במדינת סכסוניה התחתית (NIEDERSACHSEN) במערב-גרמניה.


העיר שוכנת בעמק הרחב של נהר ליינה (LEINE), והיא צומת מסילות ברזל ומרכז של תעשיות קלות, ביניהן תעשיות עתירות ידע, ייצור מכונות, מכשירי חשמל, כימיקלים, מכשירים אופטיים מדוייקים ומכשירים של מכאניקה עדינה לצרכים שימושיים ומדעיים. האוניברסיטה של גטינגן נוסדה ב-1737, ואחת הפקולטות החשובות שבה היא הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע.

הקהילה היהודית


יהודים בגטינגן נזכרים לראשונה בתעודה מן המאה ה-13. הקהילה מנתה תריסר משפחות ושילמה %4.5 מכלל המסים העירוניים. הקהילה נחרבה בפרעות המגיפה השחורה ב-1350, שוקמה כעבור עשרים שנה וב-1591 גורשו היהודים. מעטים השתקעו בעיר במאה ה-17, וב- 1718 ניתנה ליהודים רשות לרכוש בה נכסי דלא ניידי. ברובע האוניברסיטאי הותרה הישיבה לשלש משפחות יהודיות בלבד. ב-1910 מנתה הקהילה 661 נפש - %1.75 מאוכלוסיית העיר.

ב-1859 נתמנה באוניברסיטת גטינגן הפרופסור היהודי הראשון באוניברסיטה גרמנית, המתמטיקאי מוריץ אברהם שטרן. האוניברסיטה השתבחה בחוקרי המקרא דוגמת י"ג אייכהורן, ג"ה אוואלד, פאול דה לאגארד ויוליוס וולהאוזן.

ב-1932 היו בקהילת גטינגן 411 יהודים.


תקופת השואה

ב-1933, כאשר ג'יימס פראנק, חתן פרס נובל בפיסיקה, פרש ממשרתו, נמצאו פרופסורים גרמניים שתבעו להעמידו לדין באשמת "חבלה". שישה פרופסורים אחרים, וביניהם אוטו נויגבאואר, ריכארד קוראנט, ניקולאוס פבזנר ואויגן קאספארי, פרשו מאונס.

ערב מלחמת-העולם השנייה לא נותרו בגטינגן אלא כ-170 יהודים. ב-1942 נלקחו אחרוני היהודים למחנה טרזיינשטאדט. יהודים ממוצא מזרח-אירופי שולחו לגטו וארשה. ב-20 באוקטובר אותה השנה נותרו רק תשעה יהודים בעיר.

הקהילה היהודית אחרי המלחמה

אחרי השואה חודשו חיי הקהילה היהודית באופן מוגבל. באמצע שנות השישים התגוררו בגטינגן כ- 25 יהודים.

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

מספר היהודים גדל בעיר בעקבות הגירת יהודים מברית המועצות לשעבר . הקהילה בעיר הוא קונסרבטיבית ובשנת 2008 חנכה בית כנסת חדש . כיום בקהילה כ - 200 חברים . רב הקהילה הוא הרב סולומון . לקהילה יש מרכז קהילתי שכולל מטבח, משרד,חדר ישיבות,ספריה,מרכז נוער,חדר מוסיקה בו הקהילה מפעילה להקה מוסיקלית. בשנת 2002 הוקם בית מדרש קהילתי שבו ניתנות הרצאות ,שיעורים ומתקיימת בו פעילות חברתית מגוונת . במקום ישנה מסעדב כשרה שנקראת ביסטרו לוינשטיין .

בעיר הוקמו אנדרטאות רבות לזכר הנרצחים בשואה . לקהילה 2 בתי עלמין , ישן שכיום סגור וניתן לבקר בו וחדש הפעיל גם כיום.

לקהילה קשרים טובים עם שאר הדתות בעיר וגם ישנו קשר עם האוניברסיטה המקומית.

 

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

בודנפלדה-אוסלר
גוסלאר
איינבק
אדלבסן
ברמקה

בודנפלדה-אוסלר

Bodenfelde-Uslar

עיירה במחוז נורטהיים, בסקסוניה תחתית, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: 1403 (באוסלר), 1689 (בבודנפלדה); שיא האוכלוסייה היהודית: 35 ב-1885 (אוסלר), 45 ב-1816 (בודנפלדה).

בשנת 1843 נוסדה הקהילה היהודית האזורית בודנפלדה-אוסלר-וואמבק (Bodenfelde-Uslar-Wahmbeck); ליפולדסברג (Lippoldsberg) הצטרפה בשנת 1867. בשנת 1933, הקהילה הייתה ידועה כקהילה המשותפת של בודנפלדה-אוסלר. בשלב כלשהו במאה ה-18 הוקם אולם תפילה בבית מגורים פרטי בבודנפלדה, גם יהודי ליפולדסברג ואוסלר התפללו בו. הבית נמכר בשנת 1753, ולאחר מכן נערכו תפילות בליפולדסברג עד 1760, כאשר הוקם חדר תפילה נוסף בבודנפלדה. יהודי אוסלר התפללו בחדר תפילה משלהם (שהועבר מספר פעמים למקום אחר) משנת 1890 ואילך. בבודנפלדה הקימו יהודים מקומיים את המוסדות הבאים: בית קברות בראשית שנת 1820; בית כנסת בשנת 1825; מקווה בשנת 1859 (שהיה בשימוש עד 1890); ובית ספר יסודי, שנוהל על ידי מורה ששימש גם כחזן וכשוחט – עד 1819. בית הספר היסודי של אוסלר נסגר בשנת 1895. בשנת 1933 חמישה תלמידי בית ספר מבודנפלדה למדו לימודי דת. חברה קדישא וקרן צדקה פעלו בקהילה. ביוני 1937 השלטונות ציוו על הקהילה להתפרק. באותה שנה בית הכנסת נמכר לסנדלר מקומי, וחפצי הקודש הופקדו אצל אח ואחות מבוגרים, שבגלל עוניים וגילם המתקדם לא יכלו לעזוב את ביתם. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), תושבים מקומיים מנעו מאנשי ה-ס"א לשרוף את בית הכנסת ואת הבית היהודי שנותר; שני היהודים הקשישים גורשו מביתם על ידי אספסוף. מאוחר יותר, בספטמבר 1939, פגעו אנשי ס"א בבית העלמין. תשעה יהודי בודנפלדה היגרו ושישה עברו להתגורר בגרמניה. ביולי 1942 גורשו שני היהודים הקשישים למחנות הריכוז והמוות הנאציים במזרח אירופה; בדצמבר 1938 עזבה תושבת יהודייה (שהתנצרה) אחרונה את אוסלר. לפחות 31 יהודים מבודנפלדה ואוסלר נִספו בשואה.

בית הקברות שוחזר במלואו בשנת 1990; בניין בית הכנסת משמש כיום כאתר אחסון. בשנת 1988 נחשף לוח זיכרון באתר אולם התפילה לשעבר.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

גוסלאר (Goslar)

עיר בסקסוניה התחתונה, גרמניה. עד 1990 בגרמניה המערבית.


סוחרים יהודים מוורמס (ורמייזא) מוזכרים בתעודות מהשנים 1074 ו-1114. ב-1252 תבעה העיר לעצמה את ההכנסה ממסי היהודים אף שמעמדם הרשמי היה כשל "עבדי לשכת המלך"; כעבור עשרים שנה בערך גבתה העיריה מסים אלה לקופת המלך. בשנת 1312 שילמה הקהילה היהודית מס זהה לזה ששילמו התושבים הנוצרים. מועצת העיר התערבה לטובת היהודים בימיו של לואי ה-4 במחצית הראשונה של המאה ה-14.

הקהילה לא נפגעה בשנות ה"מגיפה השחורה" והנוסח המקומי של "השבועה היהודית", יחסית, לא כלל ביטויים משפילים. מריבות פנימיות על זכות הישיבה בעיר ("חרם היישוב") הצריכו לא פעם את התערבות העירייה וב-1331 התפלגה הקהילה על רקע זה למשך שבע שנים. באותה עת היו בעיר כ-30 יהודים משלמי מס.

מ-1312 פירסמה מועצת העיר מידע המתייחס לזכויות ולחובות של יהודים בודדים, וב-1340 כמחצית מיהודי גוסלאר לא נכללו רשמית בקהילה למטרות מיסוי. תהליך זה נמשך במחצית השנייה של המאה ה-14, מלווה במיסוי מוגבר ובירידה של האוכלוסייה היהודית. החמרה נוספת במצב הקהילה חלה בעקבות עלילת דם ב-1440, עד כדי כך שלא ניתן היה לארגן מניין. וב-1414 יהודי גוסלאר נטשו בסתר את העיר ועברו לברונסוויק כדי להתחמק ממס אימפריאלי כבד. קהילת גוסלאר מוזכרת בשנת 1615, כאשר פרנס התמנה והושבע לתפקיד. בשנת 1677 נרשמו בפנקס הקהילה 9 חברים. בית כנסת נפתח ב-1693. ב-1871 מנתה קהילת גוסלאר 43 איש, ו-83 ב-1933.

ב"ליל-הבדולח" הותקף בית-הכנסת (שנחנך ב-1802), וחנויות ובתים של יהודים נשדדו. פנקסי הקהילה הושמדו כליל. 22 מאנשי המקום נִספו בשואה. אחרי המלחמה קמה קהילה חדשה, שמנתה 46 איש ב-1948, אך מספרם ירד כעבור זמן קצר. ב-1970 נמנו 8 יהודים במקום.

איינבק

(במקורותינו איינבכא, איימביק)

עיר בסאכסוניה תחתית, גרמניה.

ב-1968 התגוררו באיינבק שני יהודים.

ב-1298 הועלו יהודים על המוקד באיינבק וב-1579 גורשו מן העיר. במחצית השנייה של המאה ה-17 קיבלו איגרות-חסות מן הדוכס המקומי, חרף התנגדות התושבים. במאה ה- 18 הורשו רק בודדים להתגורר במקום. בראשית המאה ה-19 היו בעיר 16 משפחות יהודיות וב-1880 - 139 נפש (%2.04 מכלל האוכלוסיה). ב-1896 נחנך בית- כנסת חדש שנהרס על-ידי הנאצים ב-1938. ב-1932 נשארו בעיר 58 יהודים וב-1939 - 9; מאלה נשאר בחיים אחרי המלחמה רק אחד.

אדלבסן

Adelebsen

כפר במחוז גוטינגן, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1675; שיא האוכלוסייה היהודית: 192 ב-1861; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 32.

אף על פי שסוחרים יהודים בודדים התיישבו באזור ברשות הדוכסות לפני המאה התשע עשרה, רק בתחילת 1800 התגוררו באדלבסן מספיק יהודים כדי להצדיק הקמת אולם תפילה (ממוקם בבית פרטי). בשנת 1836 הקימה הקהילה בית כנסת עם 100 מושבים (50 לגברים, 50 לנשים), חדרי לימוד ומגורים למורה, שתפקד גם כחזן וכשוחט. יהודי אדלבסן, בתחילה סוחרי בקר וסוחרי מוצרים יבשים, בסופו של דבר פנו לענפים אחרים ולעסקים אחרים; בעיירה היה בית אריגה בבעלות יהודית, מרפאה וטרינרית, ולתקופה קצרה – רופא יהודי. הקהילה גם תמכה בכמה ארגונים יהודיים, למשל אגודת צדקה (נוסדה בשנת 1850), חברה קדישא (נוסדה בשנת 1889) ומקהלת גברים.

בית הקברות הושחת בשנת 1929. מאוחר יותר, כתגובה לחרם האנטי-יהודי בשנת 1933, עזבו יהודים רבים את אדלבסן. באביב 1938 הוגש נגד שני קציני ס"א כתבי אישום והם נקנסו. פסק הדין העניק ליהודים הנותרים תחושת ביטחון כוזבת, כי בית הכנסת נהרס ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) על ידי פקידי ס"ס מגטינגן; בעלי בית יהודים נעצרו והתעללו בהם באותו הלילה. מעט היהודים שנותרו באדלבסן גורשו בשנת 1942.

מבחר של חפצי פולחן השייכים לבני קהילת אדלבסן מוצג בבית הקהילה היהודית של גטינגן.

-----------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

ברמקה

Bremke

כפר במועצה מקומית גלייכן (Gemeinde Gleichen) בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1727; שיא האוכלוסייה היהודית: 159 ב-1852 (16.7% מכלל האוכלוסייה); האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 26.

יהודי גלייהאוזן (Gelliehausen) ווולמארסהאוזן (Woellmarshausen) היו מסונפים לקהילה היהודית של ברמקה ב-1853 וב-1877 בהתאמה.

בשנת 1828 בנה גוי תושב ברמקה בית כנסת על נכס שלו (רחוב העיר הקדושה, 42)  (Heiligenstaedterstrasse 42); הקהילה היהודית מימנה את הבנייה ואחר כך שילמה שכר דירה חודשי. מקווה הוקם בבניין שכור בשנת 1845, ובאותה עת היה בברמקה בית ספר יסודי יהודי שהמורה שירת גם כחזן וכשוחט. לאחר שבית הספר נסגר בשנת 1914 למדו ילדים לימודי דת אצל מורה מהייליגנשטאדט ואחר כך אצל מורה מגטינגן. יהודי ברמקה הקימו שני בתי קברות – האחד במאה ה-18 (הורחב בשנת 1800), והשני בשנת  1844 (היה גם בית קברות בוולמארסהאוזן). 11 תלמידי בית ספר קיבלו הדרכה דתית ב-1933.

נאצים תקפו שוב ושוב את בית הכנסת, בתגובה לכך, בשנת 1934 התפילות נערכו בבתים פרטיים. עסקים בבעלות יהודית נשדדו בשנת 1937. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) נבזזו חנויות בבעלות יהודית; בית הכנסת וחפצי הפולחן נשרפו. מאוחר יותר, בסתיו 1939, עזבו את האזור שישה היהודים האחרונים של ברמקה, וכך גם ארבעה היהודים הנותרים בגלייהאוזן. לפחות 22 יהודי ברמקה ו-7 מגלייהאוזן נספו בשואה. בית הקברות הישן נמכר בשנת 1941, החדש – בשנת 1944.

----------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

 

Isaac Jacob Schoenberg
הוראץ קרסנופולסקי
ויקטור מוריץ גולדשמידט
כ"ץ, דוד
קרמן, תיאודור פון
שוורץ, קרל הרמן
Noether, Emmy Amalie
פקטה, מיכאל
קוניג, דנש
טלר, אדוארד (אדה)
בורן, מקס

Isaac “Iso” Jacob (Iacob) Schoenberg (1903-1990), mathematician, known for his discovery of splines, born in Galati, Romania, into a well-off family of Zionist activists. The family moved to Iasi, Romania, in 1910. He studied at the University of Iasi, and then at the universities of Göttingen during 1922-1923, and of Berlin during 1923-1925. He earned a PhD from the University of Iasi in 1926. During 1928-1930 he was a visiting lecturer and researcher at the Hebrew University of Jerusalem. In 1930, having received a Rockefeller Fellowship, moved to the United States and worked at the University of Chicago, at Harvard University in Cambridge, MA, and the Institute for Advanced Study in Princeton, NJ. From 1935 he was a lecturer at Swarthmore College in Philadelphia and in 1940 he joined the University of Pennsylvania. During 1943-1945 he worked as a mathematician at the US Army's Ballistic Research Laboratory in Aberdeen, MD. In 1966 he became a member of the Mathematics Research Center the University of Wisconsin–Madison and held this position until his retirement in 1973. Isaac Jacob Schoenberg was married to Charlotte Landau, the daughter of German-born Jewish mathematician Edmund Landau (1877-1938).
Isaac Jacob Schoenberg was the brother of the pianist Irma Wolpe Radenmacher (1902-1984) whose second husband was the German mathematician Hans Adolph Radenmacher (1892-1969), while her other sister Elsa married Samuel Ussishkin, the son of the Zionist leader Menachem Ussishkin.

Horaz (Horace) Krasnopolski(born Hirsch Schoenfeld) (1842-1908), jurist, born in Pistyn, Ukraine (then in Galicia, part of the Austrian Empire), into a distinguished family. He received Jewish traditional education in a heder, then he attended the high school in Czernowitz, and studied law at the University of Prague. he completed his studies at the universities of Goettingen and Leipzig, Germany. In 1872 he became lecturer on commercial and Austrian civil law at the University of Prague, in 1876 he was appointed assistant professor, and in 1881 professor of Austrian civil law. Krasnopolski served three times as dean of the Faculty of Law of the University of Prague in 1883, 1891, and 1896. He published numerous studies of the Austrian legal system including Lehrbuch des Oesterreichischen Privatrechtes (1904), a textbook of Austrian civil law that was published in five volumes. Krasnopolski died in Gmunden, Austria.

Victor Moritz Goldschmidt (1888-1947), mineralogist, born in Zurich, Switzerland, where his father was a distinguished physical chemist, and educated in Heidelberg, Germany, and Oslo, Norway, universities. In 1905 he became a Norwegian citizen. He taught at the university of Oslo (then Christiana) becoming professor and director of its Mineralogical Institute at age 26. One of the foremost mineralogists and crystallographers of his generation, Goldschmidt founded the science of geochemistry. He established the crystalline structure of over 200 compounds of chemical elements from which he derived the basic laws of geochemical distribution. He was appointed director of the Norwegian Raw Materials Laboratory. In 1929 Goldschmidt became professor of the University of Goettingen's Faculty of Natural Sciences and head of its Mineralogical Institute but resigned in 1935 as a result of Nazi policies and returned to Oslo. In World War II he was twice arrested by the Germans but escaped to Sweden and then to England and after the War went back to Oslo.

Katz, David (1884-1953), psychologist, born in Kassel, Germany. He studied and taught at Goettingen University until the beginning of World War I, when he was mobilised in the German army.

In 1919 he was made professor of psychology and pedagogy at the University of Rostock, Germany, which went on to become one of the most important centres for the
study of psychological research. In 1933 he was dismissed by the Nazis and went to England. In 1937 he was appointed to the chair of psychology and pedagogy at the University of Stockholm, Sweden, where he developed a psychological laboratory and became one of the pioneers of psychological phenomenology. He is known for his distinction between surface colours and film colours, for his contributions to child and animal psychology.
Karman, Theodore von (1881-1963), aeronautical engineer, born in Budapest, Hungary (then part of Austria-Hungary). After receiving his M.E. degree from the Technical School of Budapest in 1902 and his Ph.D. degree from the University of Goettingen, Germany (1909), he was assistant professor at the University of Goettingen between 1909 and 1912 and then professor of aeronautics and director of the Aeronautical Institute at the University of Aachen, Germany (1913-1930).

During World War I Karman was lieutenant in the Austro-Hungarian aviation corps. He invented a helicopter with two counter-rotating propellers, a type never developed by industry. After the war he became a consultant to many airplane companies. He first toured the U.S. in 1926 under the auspices of the Guggenheim Institute and in 1930 settled permanently in California and became head of the Guggenheim Aeronautical Laboratory at the California Institute of Technology. Von Karman published many papers on aerodynamics, hydrodynamics, elasticity, strength of materials, and vibration phenomena. "Karman Vortex Trail" and "Karman Similarity Theory of Turbulence" are now standard terms in scientific literature. "The Collected Works" of Theodore von Karman were published in four volumes (1956). The development of high speed aircraft owes much to the research of Von Karman. In 1938 he investigated the possibility of using supersonic wind tunnels in ballistic research. He formed the Aerojet Engineering Corporation to manufacture rockets after unsuccessful attempts to interest American industry in this venture. During World War II he was in charge of all jet propulsion research in the USA. Von Karman was chairman of the US Air Force's scientific advisory board (1944), and of the Aeronautical Research and Development Committee of the North Atlantic Treaty Organization (1951).
Schwartz, Karl Hermann (1843–1921), mathematician, born in Hermsdorf, Germany (now Jerzmanowa, in Poland). Schwartz became well known for his work on complex analysis in which the functions of complex numbers are investigated. This work is useful in many branches of mathematics, including number theory and physics including electrical engineering, hyrodynamics and thermodynamics. At first Schwarz studied chemistry at Berlin University, but his father in law mathematician Ernst Kummer persuaded him to change to mathematics. During the years 1867-1869, he conducted his research in Halle, Germany, from where he moved to Zurich, Switzerland, and then, in 1875, to Goettingen, Germany. In1892 he became a member of the Berlin Academy of Sciences and a professor at the University of Berlin. He wrote the results of his research in several books including "Bestimmung einer speziellen Minimalfläche" ("The Determination of a Specific Minimum Area"), which was applauded by the Berlin Academy in 1867 and printed in 1871, and Gesammelte mathematische Abhandlungen ("Collected Mathematical Papers") (1890). He was married to Marie Kummer, a daughter of the mathematician Ernst Kummer, whose wife Ottilie was a granddaughter of Moses Mendelssohn.
Mathematician

She was the daughter of Max Noether (1844-1922), noted mathematician who was born and lived in Erlangen. She was educated in Erlangen and in 1916 went to Goettingen where she could not get an official position because of the anti-feminist bias. The situation improved after the War and in 1922 she was appointed 'unofficial extraordinary professor'. When the Nazis came to power she moved to the US and was professor at Bryn Mawr College, Pernnsylvania. Noether was responsible for important advances in non-commutative algebra.
Fekete, Michael (Mihaly), (1886-1957), mathematician and educator, born in Zenta, Hungary (now Senta, in the Vojvodina region of Serbia) (then part of Austria-Hungary). Fekete attended universities at Budapest, Hungary, and at Goettingen, Germany, receiving the Ph.D. degree from the former in 1909. At the same time as being a teacher in secular Jewish secondary schools in Budapest (1910-1928), he was also assistant professor of mathematics (1912- 1918) at the teachers’ training college of the University of Budapest.

In 1928 he was appointed lecturer at the Institute of Mathematics in the Hebrew University of Jerusalem, Israel. A dedicated teacher, he laid the foundations of mathematical studies and research at the university. In 1935 he was appointed a full professor of mathematics at the Einstein Institute. In 1938 he became dean of the faculty of science of the Hebrew University, succeeding Chaim Weizmann. From 1946 to 1948 Fekete was rector of the university

Fekete's varied contributions to mathematics (written in Hungarian, German, English, French and Hebrew) included the theory of numbers, algebraic equations, the theory of summability, problems of interpolation in the complex domain and transcendental equations and above all the theory of functions of real and complex variables. He considered his greatest achievement to have been the discovery of the transfinite diameter, which won him the Israel Prize for exact sciences in 1955.

Among his principal published works were: "Ket szamelmeleti problema" (1909); "Serie de Dirichlet" (1910); "Szettarto vegtelen sorok" (1911); "Laguerre egy problemaja" (1912); "Racines de moyennes arithmetiques" (1912); "Absolut summabilis sorok" (1914); "Une limit infinite de change de signe d'une fonet" (1914); "Ismeretlen elso egyutthatokkal biro egyenletek gyokerei" (1918); "Wurzeln gewoenliche Minimumpolynome" (1922); "Null- und Einstellen algebraischer Funktionen" (1922); "Wurzeln gewoenliche allgemeine Gleichungen" (1923); "Faktorenfolgen" (1923); "Zum Koebeschen Verzerrungssatz" (1925); "The Zeros of Riemann's Zeta Function" (1926); "Nullstellen-Verteilung bei Polynomen" (1926).
Konig, Denes (1884-1944), mathematician born in Budapest, Hungary (then part of Austria-Hungary), a son of the renowned mathematician Gyula Konig. He studied at Budapest and Goettingen, Germany, obtaining his doctorate in 1907. That year he joined the staff the Technical School of Budapest, where his father was professor.

Denes became full professor of mathematics in 1935. His book "Theorie der endlichen und unendlichen Graphen" (1936) was a major factor in the growth of interest in graph theory worldwide. The English version of this work, "Theory of finite and infinite Graphs", translated by R. McCoart, was published in 1990. In addition to essays contributed to mathematical journals in various countries, he also published in book form "Analysis situs" (1918; a publication of the Hungarian Academy of Arts and Sciences); "Mathematika" (1922), and a popular work "Mathematikai mulatsagok" (1902-1905).
During World War II, Konig worked to help persecuted mathematicians. This led to his death a few days after the Germans entered Hungary and the Hungarian Nazi party, the "Arrow Cross," took over the country in October 1944.
Teller, Edward “Ede” (1908-2003), theoretical physicist, born in Budapest, Hungary (then part of Austria-Hungary) to well-to-do parents. He received his PhD in physics at the University of Leipzig, and became a research assistant at Goettingen, Germany. Teller spent a summer in Rome, Italy, with Enrico Fermi, thus orienting his scientific career in nuclear physics. After Nazis' accession to power he left Germany, and spent part of 1934 working under Niels Bohr in Copenhagen, Denmark. In late 1934 and early 1945 he lectured at the University of London and in 1935 moved to the United States.

He taught at Washington University until World War II, when he became involved in the Manhattan project to develop the atomic fission or A-bomb at Los Alamos in New Mexico. He worked first with Fermi, and later in a group headed by Robert Oppenheimer which proved the feasibility of the thermonuclear or hydrogen fusion H-bomb. The key to the H-bomb was, in fact, an invention of Teller's. He became its passionate protagonist, convinced of its overriding importance. During the war he reacted strongly against Oppenheimer's insistence that the A-bomb must have priority. When the war was over he continued to urge that an H-bomb program be pursued on a large scale. The first H-bomb test explosion on a Pacific island in 1952 was quickly followed by a Soviet one. News of the Russian explosion hardened Teller's attitude. He advocated for further testing in the atmosphere, and played down the dangers from fallout. Teller was convinced that it was Oppenheimer alone who prevented the further testing of H-bombs, and this may account for his part in the equivocal treatment Oppenheimer received from the Gray Board after his loyalty was impugned in 1954.

From 1958 to 1960 Teller was director of the Livermore Laboratories, California. After 1960 he held scientific appointments at the University of California at Berkeley.

Among Teller's publications are: “Basic Concepts of Physics” (1960); “The Legacy of Hiroshima” with Allen Brown (1962); “Our nuclear Future” with Albert L. Latter (1958); “The Constructive Uses of Nuclear Explosions” (1968); “Energy From Heaven and Earth” (1979); “The Pursuit of Simplicity” (1980); “Conversations on the Dark Secrets of Physics” (1991), and “Memoirs: A Twentieth-Century Journey in Science and Politics” (2001).
Born, Max (1882-1970), physicist, 1954 Nobel Prize winner, born in Breslau,Germany (now Wroclaw, in Poland), to Professor Gustav Born, anatomist and embryologist, and his wife Margarete, née Kauffmann, who was a member of a Silesian family of industrialists.

Born attended the König Wilhelm's Gymnasium in Breslau and continued his studies at the Universities of Breslau, Heidelberg, Zurich and Göttingen. He studied not only mathematics and physics, but also studied astronomy. He was awarded the Prize of the Philosophical Faculty of the University of Göttingen for his work on the stability of elastic wires and tapes in 1906, and graduated at this university a year later on the basis of this work.

Back in Breslau during the years 1908-1909, he studied the theory of relativity. On account of his work on the relativistic electron he began to lecture at Goettingen. In World War I he joined the German Armed Forces and worked in a scientific office of the army. At the conclusion of the war in 1919, Born was appointed Professor at the University of Frankfurt am Main, where a laboratory was put at his disposal. Born went to Göttingen as Professor in 1921 and remained there for twelve years. During these years the Professor's most important works were created; first a modernized version of his book on crystals, and numerous investigations by him and his pupils on crystal lattices, followed by a series of studies on the quantum theory. During the years 1925 and 1926 he published, together with others, investigations on the principles of quantum mechanics (matrix mechanics) and soon after this, his own studies on the statistical interpretation of quantum mechanics. In 1954 he was awarded the Nobel Prize for Born's fundamental research in quantum mechanics, especially for his statistical interpretation of the wave function. Much of the theoretical power behind the development of the first atomic bomb was due to many of those surrounding Born at Göttingen and working on atomic physics and quantum mechanics.

A practicing Lutheran but classified by the Nazis as a Jew, Born was forced to leave Germany in 1933 (and for this reason was not awarded the Nobel Prize in 1933 it was awarded to his “Aryan” colleague Heiselberg). He was invited to Cambridge, where he taught for three years as Stokes Lecturer. In 1936 he was appointed Tait Professor of Natural Philosophy in Edinburgh, where he worked until his retirement in 1953.

Born was awarded fellowships at many universities. He was presented with the Stokes Medal of Cambridge, the Max Planck Medaille der Deutschen Physikalischen Gesellschaft (i.e. of the German Physical Society); the Hughes Medal of the Royal Society, London, the Hugo Grotius Medal for International Law, and was also awarded the MacDougall-Brisbane Prize and the Gunning-Victoria Jubilee Prize of the Royal Society, Edinburgh. In 1953 he was made honorary citizen of the town of Göttingen and a year later was granted the Nobel Prize for Physics. He was awarded the Grand Cross of Merit with Star of the Order of Merit of the German Federal Republic in 1959.
קרמן, תיאודור פון
Karman, Theodore von (1881-1963), aeronautical engineer, born in Budapest, Hungary (then part of Austria-Hungary). After receiving his M.E. degree from the Technical School of Budapest in 1902 and his Ph.D. degree from the University of Goettingen, Germany (1909), he was assistant professor at the University of Goettingen between 1909 and 1912 and then professor of aeronautics and director of the Aeronautical Institute at the University of Aachen, Germany (1913-1930).

During World War I Karman was lieutenant in the Austro-Hungarian aviation corps. He invented a helicopter with two counter-rotating propellers, a type never developed by industry. After the war he became a consultant to many airplane companies. He first toured the U.S. in 1926 under the auspices of the Guggenheim Institute and in 1930 settled permanently in California and became head of the Guggenheim Aeronautical Laboratory at the California Institute of Technology. Von Karman published many papers on aerodynamics, hydrodynamics, elasticity, strength of materials, and vibration phenomena. "Karman Vortex Trail" and "Karman Similarity Theory of Turbulence" are now standard terms in scientific literature. "The Collected Works" of Theodore von Karman were published in four volumes (1956). The development of high speed aircraft owes much to the research of Von Karman. In 1938 he investigated the possibility of using supersonic wind tunnels in ballistic research. He formed the Aerojet Engineering Corporation to manufacture rockets after unsuccessful attempts to interest American industry in this venture. During World War II he was in charge of all jet propulsion research in the USA. Von Karman was chairman of the US Air Force's scientific advisory board (1944), and of the Aeronautical Research and Development Committee of the North Atlantic Treaty Organization (1951).
בורן, מקס
Born, Max (1882-1970), physicist, 1954 Nobel Prize winner, born in Breslau,Germany (now Wroclaw, in Poland), to Professor Gustav Born, anatomist and embryologist, and his wife Margarete, née Kauffmann, who was a member of a Silesian family of industrialists.

Born attended the König Wilhelm's Gymnasium in Breslau and continued his studies at the Universities of Breslau, Heidelberg, Zurich and Göttingen. He studied not only mathematics and physics, but also studied astronomy. He was awarded the Prize of the Philosophical Faculty of the University of Göttingen for his work on the stability of elastic wires and tapes in 1906, and graduated at this university a year later on the basis of this work.

Back in Breslau during the years 1908-1909, he studied the theory of relativity. On account of his work on the relativistic electron he began to lecture at Goettingen. In World War I he joined the German Armed Forces and worked in a scientific office of the army. At the conclusion of the war in 1919, Born was appointed Professor at the University of Frankfurt am Main, where a laboratory was put at his disposal. Born went to Göttingen as Professor in 1921 and remained there for twelve years. During these years the Professor's most important works were created; first a modernized version of his book on crystals, and numerous investigations by him and his pupils on crystal lattices, followed by a series of studies on the quantum theory. During the years 1925 and 1926 he published, together with others, investigations on the principles of quantum mechanics (matrix mechanics) and soon after this, his own studies on the statistical interpretation of quantum mechanics. In 1954 he was awarded the Nobel Prize for Born's fundamental research in quantum mechanics, especially for his statistical interpretation of the wave function. Much of the theoretical power behind the development of the first atomic bomb was due to many of those surrounding Born at Göttingen and working on atomic physics and quantum mechanics.

A practicing Lutheran but classified by the Nazis as a Jew, Born was forced to leave Germany in 1933 (and for this reason was not awarded the Nobel Prize in 1933 it was awarded to his “Aryan” colleague Heiselberg). He was invited to Cambridge, where he taught for three years as Stokes Lecturer. In 1936 he was appointed Tait Professor of Natural Philosophy in Edinburgh, where he worked until his retirement in 1953.

Born was awarded fellowships at many universities. He was presented with the Stokes Medal of Cambridge, the Max Planck Medaille der Deutschen Physikalischen Gesellschaft (i.e. of the German Physical Society); the Hughes Medal of the Royal Society, London, the Hugo Grotius Medal for International Law, and was also awarded the MacDougall-Brisbane Prize and the Gunning-Victoria Jubilee Prize of the Royal Society, Edinburgh. In 1953 he was made honorary citizen of the town of Göttingen and a year later was granted the Nobel Prize for Physics. He was awarded the Grand Cross of Merit with Star of the Order of Merit of the German Federal Republic in 1959.